דברי הימים

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem Levovitz, zt”l

מלכויות – כבוד מלכות
כאשר ראש ממשלת פולין ערך מסע ביקורים ברחבי מדינתו, הגיע גם לאזור העיר מיר. תושבי הסביבה באו לקבל את פניו ועשו לו כבוד גדול כיאה לכבוד המלכות.

מרן המשגיח הגה”צ רבי ירוחם הלוי ליוואויץ זצוק”ל התייחס לכך בשיחתו בפני בני הישיבה ואמר, כי עם כל הכבוד הגדול ברוב פאר והדר שעשו בני המקום לראש המדינה, עדיין אין זה נחשב לביטוי אמיתי של המושג ‘כבוד מלכות’.

אם תרצו לדעת מהו ‘כבוד מלכות’, צאו וראו מה קרה באותה עת כאשר ביקר ראש המדינה בעיר לכוביץ הסמוכה למיר.

אחד מתושבי לכוביץ היה חבוש בבית האסורים ונגזר דינו למיתה. כששמעה אשתו שראש המדינה אמור לבקר בעירם, הלכה וישבה על אם הדרך, וכשהופיעה פמליית ראש המדינה נפלה לרגליו בהכנעה גמורה, וממעמקי לבה התחננה אליו בקול בוכים ואמרה: ”אתה ראש המדינה, אתה כל יכול, ורק בידך תלויים חיי בעלי, אינני זזה מכאן עד שתחון את בעלי ותסיר מעליו את גזירת דין המיתה שתלויה על צוארו. – זהו ‘כבוד מלכות’ אמיתי. כל אופן אחר של ‘כבוד מלכות’ הוא אינו אמיתי אלא חיצוני ומדומה.

‘כבוד מלכות’ הוא, כאשר אדם יודע ומרגיש בכל לבו ונשמתו שחייו וכל אשר לו תלויים אך ורק ביד המלך, וכי הוא נתון לחסדו של המלך. את ההרגשה הזו הוא מראה לפני המלך בהיכנעו לפניו, בהתבטלותו המוחלטת לפניו, ובעשותו את רצון המלך, כדי שהמלך בראותו את נתינו הנאמן ייטיב חסדו אתו.

זה ענין ה’מלכיות’ בראש השנה – ”כדי שתמליכוני עליכם”. לא די בידיעה ואמונה סתמית וכללית על מלכות ה’ בעולם, לא די ב’כבוד מלכות’ חיצוני, עיקר יסוד ה’מלכיות’ הוא להגיע ל’כבוד מלכות’ אמיתי, לידיעה והרגשה פנימית כי כל חיותנו וכל אשר לנו תלויים אך ורק בקב”ה – הוא המלך, הוא הדיין והוא החותך חיים לכל חי. לכן רק אליו אנו נושאים עינינו ביראה ובאימה, מצפים ומייחלים בכיליון עיניים שיחון אותנו לטובה. כדי שיטה עמנו חסד ויחון אותנו לטובה, אנו מגלים כלפיו נאמנות מוחלטת, כניעה והתבטלות גמורה, ומקבלים עלינו באהבה וברצון עול מלכותו, וכל אשר יצווה עלינו נעשה מתוך מורא וכבוד מלכות גם יחד.

שבת רה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

תקיעות בירושלים בשבת

שופר בשבת, גזרו חכמים שלא לתקוע, אלא בב”ד. ומובא ברי”ף. ודייק מזה הרא”ש דס”ל להרי”ף דא”צ ב”ד של סמוכים, אך הביא דתלמידיו לא נהגו אחריו. וע”ע חינוך מצוה ת”ה שהרי”ף תקע.

אבל ברמב”ם פסק דאין תוקעים אלא בב”ד של סמוכים.

אכן מבואר במשנה שתקעו בירושלים. והנה לרש”י מתחילה בזמן המקדש לא היו תוקעין אלא במקדש משום אין שבות במקדש, והא דאמרו במשנה שתוקעין בירושלים ובכל הסמוך לה היינו דוקא לאחר שגלתה סנהדרין מבהמ”ק, ועדיין לא תיקן ריב”ז שתוקעין ביבנה, ומ”מ היה ב”ד בירושלים ואז היה מעלה בירושלים, וכמ”ש מהרש”א בכוונת תוס’. ולרש”י המעלה של ירושלים לא שייך בזה”ז, דלכא’ הוא כדין יבנה דתולה בב”ד. (ואם כוונת רש”י שהמעלה של ירושלים הוא דוקא לפני החורבן לכא’ קשה ברש”י מרישא לסיפא, ולא פי’ כמו שהביאו תוס’ בשמו, וע’ לח”מ פ”ב משופר. וע’ פנ”י ולח”מ פ”ב משופר וטו”א והערות על הטו”א).

אבל הרמב”ם פי’ דמתחילה בזמן המקדש היו תוקעין בכל ירושלים, ולדבריו א”ש כל המשנה דקאי על זמן אחד ברישא לענין מקדש ובסיפא לענין ירושלים. (וע’ חינוך ת”ה שכתב שהקורא יבחר בין השיטות).

ולדעת הרמב”ם ע”כ אין הטעם משום אין שבות במקדש, וכתב ר’ עקיבא יוסף זצ”ל הטעם משום קדושת המקום.

ולפי”ז כתב דבזה”ז בירושלים א”צ ב”ד כלל דהרי קדושת ירושלים לא בטלה.

מיהו דחה בס’ עיר הקודש והמקדש דגם להרמב”ם היינו דוקא לפני תקנת ריב”ז דתולה בב”ד, ולכן כדי שיהיה מקום של תקיעה תלו בירושלים, אבל אחר זה תולה דוקא בב”ד. ודייק כן גם בלשון המשנה שאמרו ועוד זאת היתה ירושלים יתירה וכו’ ומשמע דהיינו לשון עבר. וכ”כ הרמב”ם פ”ב משופר ה”ח להדיא תנאי שיהיה ב”ד הגדול בירושלים.

וע’ ס’ עיר הקודש והמקדש פ”כ שבשנת תרמ”ב תקע הגאון ר’ עקיבא יוסף שלזינגר זצ”ל (חתן ר’ הלל קולומייר זצ”ל). ומביא עדות שהגאון ר’ שמואל סלנט אמר דמי ששואל אותו מורה לו לא לתקוע אבל אינו מערער למי שהולך לשמוע התקיעות. והגאון האדר”ת אמר למחבר ס’ הנ”ל בשנת תרס”ה שאם יתקע עוד פעם ילך בעצמו לשמוע. (מיהו בסיפור המעשה שם בס’ עיר הקודש והמקדש משמע טעם האדר”ת כי אמר שהוא חלש ואינו יודע אם ישמע עוד תקיעת שופר בחייו, וכך הוה מעשה, אבל לא היה עושה כן בכל שנה).

ועוד כתב ר’ עקיבא יוסף, דמלבד מה דס”ל כן להרמב”ם, מותר לתקוע גם לחולקים עליו. וע”ש שכתב דע”כ לא ביטלו המצוה לגמרי (ונ”מ שאחרים יש להם לבא לשמוע, וע’ רשב”א ועוד) כיון שהוא עשה דרבים ודוחה איסור דרבנן ועוד דהרי כתבו הר”ן וטו”א שתיקנו לתקוע בב”ד כדי שלא לבטל המצוה לגמרי וע”כ לא ביטלו המצוה לגמרי, ועוד כי השעה”מ כתב דא”א להם לבטל דין המפורש בתורה יום תרועה אפילו בשבת. ולכן כתב דגם הרמב”ם סובר כהרי”ף ומה שכתב סמוכים הוא רק לכתחלה ואינו מעכב. (ונראה כוונתו דבלי סמוכים אין חיוב תקיעה אבל גם אין איסור).

וכתב עוד דברבים אין חשש שמא יעבירנו כמבואר בשבת קמ”ז באלונטית, ועוד דירושלים שאני לדעת הרמב”ם וא”צ ב”ד כלל, ועוד דבזה”ז אין לנו רה”ר, ועוד הביא דמתריעין על הצרות אפילו בשבת, ועוד דלפי הסמ”ג כל החשש הוא רק שמא יעבירנו אחר שקיים המצוה (וע’ מו”ז ח”ו) ולזה יש עצה להצניע השופר אחר התקיעות בידי ב”ד.

וע”ש בס’ עיר הקודש והמקדש מה שהשיב על כל טענותיו. (והביא מסי’ תקע”ו י”ב דמפורש איפכא דאין מתריעין על הצרות בשבת).

וע”ע מו”ז ח”ו סוס”י ח’ בת”ח אחד בעיה”ק שתקע בשבת בצינעא ולא השלים שנתו.

וע’ חוברת תל תלפיות על ר”ה תרס”ו שהאריך בכל הענין. והביא שרצו לתקוע בבהכ”נ ריב”ז בירושלים, שהוא היה מייסד התקנה של תקיעות בב”ד. וע’ שו”ת התעוררות תשובה ח”א קפ”ז (בדפוס חדש ח”ג שפ”ה) שיצא נגד הענין.

(ועד כאן, לפי הפשטות דכל הטעם משום גזירה, אכן ע’ גליוני הש”ס ר”ה כ”ט בשם ס’ תניא שכתב דהא דאין תוקעין הוא מה”ת, ודייק כן מקראי, ומה שאמרו שמא יעבירנו הרי רבה גופיה מפרש להו לקראי. וכ”כ בשבלי הלקט רצ”ד).

וע’ תורה לשמה תל”ו דטעם גזירת חז”ל היה משום דא”צ שופר בשבת, (וכעי”ז בבני יששכר מאמר ט’ על שבת) אלא טעם זה לא יספיק להמון ישראל ולכן הוכרחו לעשות טעם אחר.

(וכעין דבריו ע’ צל”ח ר”ה ל”א כי אין ב”ד  של מעלה יושבים בר”ה שחל בשבת גזירה שמא יכתוב. וע”ש לפרש בזה הפסוק תקעו בחודש שופר וכו’ והא דאין שופר בשבת הוא, כי חוק לישראל הוא, כדכתיב שם שם לו חק ומשפט).

וע”ע כעין יסוד זה בר”ה כ’ ע”א עברוהו לחודש אלול משום צורך ירקיא או מתיא, וכ’ ר”ח כי ידעו כן כפי המסורת משום סוד העיבור ואמרו הטעם משום ירקיא או מתיא.

אלול תש"פ

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Eliezer Yehuda Finkel Shlita

דברי התעוררות
שיחה שנשלחה לבוגרי וידידי הישיבה הקד’ הגרים באמריקה.
שלום לכם אחינו היקרים שבאמריקה,

מאוד קשה לדבר מתוך ריחוק פיזי במקום להיפגש מתוך קירוב לבבות וחמימות, ובמיוחד אנו כואבים מרחוק את המצב הכללי בארה”ב שיד ה’ מנענעת את כולם ואין אף אחד יודע מה ילד יום. אבל הדבר היחיד היציב והקיים הוא התורה הקדושה, כי אין לנו שיור אלא התורה הזאת.

אנו עומדים כעת להמליך את הקב”ה כפי שלא המלכנו מעולם, כי בעצם הוא עושה הכל ואנחנו אין לנו מעצמנו כלום, רק ההתבטלות המוחלטת. והנה כשאנו רואים בחוש כי אין עוד מלבדו, אין לאף אחד שום פתרון ושום תכנית, רק ליישר את הדעת ולחזור לעולם כפי שהקב”ה בראו ורוצה שהוא יתנהג, ואשריכם אחינו שבארה”ב שאתם מכינים את הכתר לבורא עולם. והרי אין מלך בלא עם, ובלי אחדות אין ערך לעם, ואחדות זה לא רק לא לריב, אלא אחדות מלאה, כפי שהקב”ה רוצה להכין אותנו לתקופה של ה’ אחד ושמו אחד. ואין אחדות כמו קשר של תורה. ואיפה יש קשר כזה, כשכולם מתאחדים יחד בלימוד דבר אחד ושלם.

וברור שכל התקופה הזו אינה במקרה, אלא כל מה שהקב”ה עשה הכל בשביל ישראל ובשביל בני התורה שנקראו ראשית. אנו ודאי על סף הגאולה ממש, וצריך להתכונן לחטוף זכויות, כמה שיותר תורה וחסד וציפיה לגאולה.

מה נאמר ומה נדבר, מי יכול לפתוח פה בתקופה נוראה כזו, דור תהפוכות, מחוץ תשכל דבר ומחדרים אימה, שרואים בחוש כי הוא לבדו ימלך נורא הס מפניו כל הארץ, אין לאף אחד שום כח ופתרון, לפניו יכרעו כל ברך למען תדע כי לי הארץ. אבל ודאי הקב”ה רוצה לחזק אותנו ואנו צריכים להתעורר ולחזק עצמינו. הרי רואים בחוש שאין מקרה בעולם, וקצת פה ושם הקב”ה מסתיר וקובע מעין כללים וחוקי הטבע, אבל כיום רואים בחוש שלעולם יש יוצא דופן ואין שום כללים רק הוא דבר על טבעי לגמרי.

אנו עוברים תקופה שלא היתה מימות עולם, האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ הרים כדונג נמסו מלפני ה’ מלפני אדון כל הארץ, ה’ מלך ירגזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ, הכל קורס אין משען ומשענה ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים. אין לנו מי שיפרש לנו את התקופה, זו תקופה שביטלה לנו את כל התחזיות, אין תכניות, אין תכנונים, אין רצונות, אין שום דבר יציב ובטוח. שפת לא ידעתי אשמע, העבר אין והעתיד עדיין, אבל ההווה כהרף עין, זה הדבר היחיד שאנו צריכים לחטוף, להתחזק באמונה ומי שיחזיק חזק הוא שישרוד. כולם רואים ולא יודעים מה רואים, מי שאין לו אמונה והשקפה נכונה הוא פשוט אובד עצות, כפי שרבים רבים בעולם נאבדים ומתייאשים. המצרי והיהודי באותו כוס זה מים וזה דם, זה רואה צפרדעים וזה רואה כי אני ה’ בקרב הארץ. מה המצרי מסוגל להבין, אצל אחד זה יאוש ואבדון ותסכול ומנסה להתלות על עלה נדף ומחקרים, משקיעים מליארדים ולא מוצאים קצה אור, ואצל השני זה לא הסתרה שבתוך ההסתרה, אלא קרבה שבתוך הקרבה, זו תקופת האמונה בחוש, שהקב”ה מכריח אותנו ומראה לנו אמונה בחוש, שיש מנהיג לבירה.

אנו צריכים להתבונן, הקב”ה מדבר אתנו כל יום, לכל אחד באופן אישי, זה לא מקרה, אין איפה לברוח, עברנו תקופה היסטורית שכל אחד נבחן לבדו, כל הסביבה מובדלת, אפי’ אבות ובנים, כל אחד הוא חשוד, צריך לבדוק את הכל מהיסוד. כשהעולם שמר על טהרה כך זה היה, אין שום תערובת, אנו צריכים להתכונן לעולם חדש לגמרי. זה נראה לנו מוזר, אבל הגיע הזמן, הקב”ה בחן כל אחד איך הוא קיים לבד, בלי מניינים, בלי ישיבות, בלי חברים, בלי משפחה, כמעט בלי תנאים. בא נראה כל אחד כמה הוא יציב וכמה הוא נשען על חברה והרגל ותדמית וכו’. לוקחים לנו את הכלים והתנאים הבסיסיים, החברתיים, הכלכלות קורסות, כל הכחי ועוצם ידי מתנפץ לרסיסים, נשארנו לבד עם הקב”ה, אנשים רחוקים מיר”ש פתאום למדו שפת האמונה, פתאום האין אונים מדבר מתוכם יש בורא עולם. אנו עוברים כעת מתקופת יחידות לתקופת הכלל, וצריך לדעת שאנו נבראנו כחטיבה אחת ולא כהרבה פרטים שונים. אדם יחידי נברא, כי אדם הראשון כלל את כל הכלל, וכל חלק הוא חלק מהחטיבה כולה, רק שבסוף הוא עתיד לחזור להיות אחד. בעוה”ז א”א להיות אחד כי רק ה’ אחד ושמו אחד. בתחילה עלתה במחשבה ליבראות שנים, כי הוא נברא והוא מורכב, אבל לעתיד לבוא כל אחד הוא לבדו לגמרי, הוא עם יחידו של עולם, ובעוה”ז קשה לנו להיות בדד.

מה חובתנו בשעה זו, העיקר הגדול שהוא צור מחצבתנו, הוא תורת אלקים שזהו ידיעת צור העולם. בחז”ל מובא דבר נורא, שמי שסופר ספירה ומגיע למתן תורה כראוי, אין צריך לבא בדין בר”ה. הדברים תמוהים מאוד, הכוונה הפשוטה היא, שהרי התורה היא עץ החיים ובחיים אין הפסקים ואין מציאות של היפך החיים, קטלא פלגא קטלא כולא. ר”ה בא לתקן את האפשרות של רע, את עץ הדעת טוב ורע. מי שכל כולו שוחה בים התלמוד, דבק בעץ החיים, אין אצלו תפיסה של חטא, בראתי לו תורה תבלין זה כח אדיר, זוהי הסגולה הטובה ביותר.

הגרמ”י לנדא שאל לחזו”א מה יש סגולה ליר”ש, אמר לו החזו”א תורה, ושאל שוב ואמר שוב תורה, ואולי בכ”ז עוד משהו, אמר להתבונן בהשגחה פרטית. לימוד התורה, תשובה, וקבלת עול מלכות שמים. באור החיים (דברים ל, א) לימוד התורה הוא החלק הראשון בתשובה. ובקידושין (ל:) אם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרים בידו.

ר’ אלחנן שואל בקובץ הערות: מדוע נאבק שרו של עשיו רק עם יעקב ולא עם אברהם ויצחק, אלא הכוונה היא שויתר הקב”ה על עבודה זרה וגילוי עריות ולא על ביטול תורה. כששני צדדים נלחמים, נצחון אחד הוא לא סופי, אולי מחר הצד המנוצח יתגבר, אבל אם לוקחים לו את כלי הנשק הוא מנוצח לגמרי. יעקב עמוד התורה, השטן רצה לנצח ולקחת את התורה וזה היה נצחון מוחלט שלו. לכן עיקר מלחמת היצר היא על ביטול תורה.

ר’ אלחנן אמר בשם החפץ חיים: היצה”ר מוכן שיהודי יצום ויתפלל כל היום, העיקר שלא ילמד תורה. בסדור הרש”ש כתוב את הדרשה שלו לפני תקיעות: ביטול תורה הוא העוון המקטרג בראש. בקדמונים מובא (בביאור הגר”א תחילת סימן תקפה): תקיעת שופר על התיבה לעורר זכות התורה. ברס”ג מטעמי השופר להזכיר מתן תורה. כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות. ר”נ וואכטפוגעל כותב הכוונה שמעבירין ממנו גם את מידת הדין. להמליך את הקב”ה זה ע”י קבלת עול תורה. זה מה שאתם זוכים עכשיו לעשות, להתכונן למלכויות, להמלכה בראש השנה. זה הקידוש השם שאתם זוכים לעשות עכשיו בכל העולם.

שנית, והעצה הפשוטה לזה, איתא בגמ’ דבעי קב חומטין, דהיינו לימוד המוסר, שזה המועיל ביותר. ומעשה בר”י גלינסקי שהיה בביאליסטוק ולא היה החברותא שלו מרוצה מלימודו כ”כ, שלחו לביהכ”נ “ליבע רחל” שילמד שעה מוסר ויחזור, בא לשם והיה הכל חשוך, עלה לעזרת נשים וראה נר קטן מבליח, ושמע ניגון ערב והולם לבבות, א”ר יהודה אמר שמואל שיננא שיננא האי עלמא כבי הילולא דמיא, כבי הילולא דמיא, חטוף ואכול חטוף ואכול, חטוף ושתי חטוף חטוף… זה היה קולו של הסטייפלר שפילח את לבו כחיצים, זה הספיק לו. שוכב אדם ל”ע בהדסה על ערש דוויי עומדים סביבו כל הרופאים, הפרופסור הזה אומר זה הלב, השני אומר שטף דם במוח, השלישי אומר חיידק, ה’ ירחם, הרביעי איבוד נוזלים, מה עושים. מגיעה האחות ואומרת זו לא הבעיה שלו, האסון שלו הוא שלא לוקח תרופות. בראתי לו תורה תבלין, מה אתה מחפש כל מיני סגולות, לימוד תורה ברציפות ובעיון וכמובן לימוד המוסר בהתבוננות, מוסר זה לא שיחות לא ועדים או התוועדות וקלטות, גם לא סדר מוסר, אלא התבוננות עצמית לקרב הדברים לעצמו.

והשלישית, כלל ידוע מהחזו”א שהספר מוסר הכי טוב הוא השו”ע. זה מחדד ומשנן, אבל לא תחליף לסדר מוסר, ויש יצה”ר עצום שנלחם בזה. אסיים בדברי החזו”א: למה אין היום רעק”א, כשרונות וגאונים כאלו, אמר החזו”א: יש כן, אבל יר”ש כמוהו אין, פחד.

יתן ה’ שהזכות האדירה הזו תביא עוד ועוד זכויות להקים עולה של תורה, ונזכה כולנו לתחיית המתים, ונזכה שכשהקב”ה יראה שאנחנו מאוחדים בתורה ובמצוות שלו, הוא יגלה את מלכותו עלינו ויראו כל העולם כי ה’ אלוקי ישראל מלך. תזכו כולכם לשנה טובה ומתוקה, לברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם, לבריאות שלימה, לנחת מהילדים, שנזכה כולנו יחד לעשות רצון אבינו שבשמים, באהבה, בשמחה, ולראות את ישועת ה’ במהרה בימינו.

דברי רבותינו

Maran Rosh Hayeshiva Sar haTorah Hagaon Harav Chaim Shmulevitz, zt”l

נפטר כבר בראש השנה
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה (פיוט ‘ונתנה תוקף’).

פעם בימים הקרים של חודש שבט, מחמת הצינה נפל למשכב בחולי הריאות אברך צעיר לימים, עד שהשיב נשמתו ליוצרה. נענה מרן ראש הישיבה שה”ת הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק”ל ואמר: וכי חושבים אתם שאברך זה מת עתה בימות הצינה וממנה נחלה ונפטר? הרי הוא כבר ‘נפטר’ בעת שהחמה יקדה בראש כל אדם בתוככי המחזור של ראש השנה… (שם הצטנן כי תפילתו הייתה בקרירות).

ואין הכוונה בסיפור זה להרפות ידינו ח״ו, אלא אדרבה, הבה נרבה במעשים טובים, ונוסיף בתפילה, ואז ישמע הקב״ה לקול שוועתנו וננצל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, ואך טוב וחסד ירדפונו כל הימים.

מתוך באר הפרשה

Coronating the King

Harav Hagaon Yaakov Moshe Katz Shlita

Coronating the King

Rosh Hashanah

Harav Hagaon Yaakov Moshe Katz shlita

Rosh Hashanah is such a special day — there’s so much we can accomplish on this day, there’s so much our tefillos can achieve, there’s so much we can change and grow. It can be a day that will literally change our lives. So let us try to learn together some different ideas of ways that we can use Rosh Hashanah and turn it into a very meaningful day and a day that can really lift us up.

The Chofetz Chaim, in his drashah on Rosh Hashanah, cites the words in last week’s parashah, Nitzavim: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. The Ramban teaches that this is referring to the mitzvah of teshuvah. We may feel that it’s so hard to do teshuvah — it may seem to be across the ocean, or in heaven, far away from us — but it’s really much closer than we think. It is possible to do teshuvah.

With just a few steps — charatah, kabbalah al ha’asid, vidui — a person can become a baal teshuvah.

This yesod of קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד can change the lives of every one of us. On this meaningful day of Rosh Hashanah, we can really lift ourselves up, and it’s much, much closer than we think.

The question is, how are we able to do this? What can we do?

The Gemara (Rosh Hashanah 16) teaches:

בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה – כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים.

The baraisa there asks, citing Rabbi Akiva: What can we do to be zocheh b’din? The truth is, the avodah that we have to do for each din is already there, in the mitzvas hayom:

מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח – מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות.

Pesach is a time of judgment for grain, so Hashem said to bring the korban ha’omer, and in that way the grain will be blessed. So the mitzvah of bringing the omer on Pesach is the source of all the brachah necessary to be zocheh in the judgment. The Gemara goes on to say that Succos is the time of judgment on the water, and through the mitzvah of nisuch hamayim we are blessed with rain. What do we do on Rosh Hashanah? How can we make the coming year full of brachah? The Gemara continues:

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה – בשופר.

When Chazal instituted the Mussaf Shemoneh Esrei of Rosh Hashanah, they gave us the tools to merit a shana tova: When we recite malchuyos, zichronos, and shofaros, we can change our year and be zocheh to a good, blessed year. The question is, how are we zocheh to this by saying Malchuyos, Zichronos and Shofaros? How can we turn this into a pivotal point in our lives that will make a real change? We’ve said these words on many a Rosh Hashanah, but how can we make them more meaningful?

Knowing Teruah

On the passuk (Tehillim 89): אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה’ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן, which we say after blowing the shofar, the Midrash wonders why the Jewish people are praised for “knowing teruah” — the goyim also know how to blow a teruah! The Midrash explains that the Jewish people know how to appease their Creator through blowing shofar, causing Him to move from the throne of judgment to the throne of mercy and grant them a good, blessed year.

But how does the shofar appease Hashem? Rashi on the above passuk reveals the secret:

יודעי תרועה – שיודעין לרצות את בוראם בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות ושופרות.

We understand the meaning behind the blowing of the shofar, which is kabbalas malchuyos, zichronos, and shofaros. In the tefillah, Chazal transmitted to us the meaning of the shofar. Even this year, when Rosh Hashanah falls on Shabbos and we don’t blow the shofar, we still have the aspect of יוֹדְעֵי תְרוּעָה — the secret meaning of the shofar, through the pesukim of malchuyos, zichronos, and shofaros.

Just as when we learn the parashiyos of korbanos it’s considered as though we brought a korban, when we say the pesukim of malchuyos, zichronos, and shofaros it’s as though we have the shofar itself. Through knowing the teruah, the passuk continues, we go in the light of Hashem: ה’ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.

This passuk conveys a tremendous revelation: that the avodah of Rosh Hashanah, through malchuyos, zichronos, and shofaros, brings a new light to our life, a new meaning in our life, a new understanding in our life. That’s what causes the change in a person.

Throughout the month of Elul, and in Tishrei through Shemini Atzeres, we say the kapittel beginning:לְדָוִד ה’ אוֹרִי וְיִשְׁעִי . Why do we say this kapittel?

One reason is that the Midrash (Shocher Tov) says that the word אוֹרִי alludes to Rosh Hashanah, while וְיִשְׁעִי alludes to Yom Kippur. We can understand the connection between salvation and Yom Kippur, when we merit forgiveness and atonement, but how is light connected to Rosh Hashanah? Do we light a menorah on Rosh Hashanah? What light do we have then?

Furthermore, we have the mitzvah of kabbalas ol malchus Shomayim all year, so what is special about the kabbalas malchus on Rosh Hashanah?

On Rosh Hashanah a great revelation of light descends from Shomayim, through which a person can gain a new understanding and outlook on life. When he says the words of malchuyos, he can understand and feel the malchuyos in a way he can’t feel the whole year. This is the light of Rosh Hashanah — אוֹרִי. It’s an eye opener: You can be walking in the dark, stumbling, and suddenly someone turns on the light and you see the world from a whole different perfective. On Rosh Hashanah Hashem turns on the lights for us, enabling us to look at the world from a new outlook, an outlook that will change our life. What is that light? Rashi says it’s malchuyos, zichronos and shofaros. That’s ה’ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. When we look at the world in a new light and see Hashem that is the King and He’s running the world, it’s a different world.

We can look at the world, see what’s going on, and think that the government is in charge, and made a gezeirah of hefker in Eretz Yisrael – or we could look and say is that everything is from Hakadosh Baruch Hu. Corona is a certain thing that happened and it’s spreading — we should see it as Hashem sending a message to us.

Two people can live in the same world, but one lives in darkness, while the other sees the light of emunah ,the light of Hakadosh Baruch Hu. So when we’re saying malchuyos this Rosh Hashanah, we can really feel Hashem is the king. The whole world has been shaken up; Hashem showed the world Who’s really in charge. And when it comes to this Rosh Hashanah we can fathom it and feel it in a way that we haven’t felt it before. When we say the pesukim of malchuyos it’s very mesugal to feel that “Hashem melech”: He runs the world, He changes the world, He is behind everything in the world.

That’s the first stage, but it’s not enough to know it in your head — you have to live it and feel it: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ — because the heart is the king of the limbs, and when we have a feeling in our heart it changes our life.

Three Levels of Malchus

Rosh Hashanah is one of the Aseres Yemei Teshuvah, but how is it part of Aseres Yemei Teshuvah if we’re not doing teshuvah for personal sins?

The answer is that the avodah of teshuvah starts way before. Why should I want to change and be different? Because there’s a din coming up, and as soon as the din is over I’ll be back to being myself. That is what happens to many people. But if I understand the world differently, and I recognize that Hashem is running the world and I’m totally dependent on Him for everything, then I’m living in a different world – I’m a different person! Then, even when the din is over, the change, the יש קונה עולמו בשעה אחת, will endure forever.

We can be zocheh to an ohr gadol: ושמך נורא על כל מה שבראת. Think about the times when you were worried, when you were sick, when you were really scared. During those moments, you really felt ושמך נורא על כל מה שבראת — and those moments are worth millions, because you really felt that you’re in Hashem’s hands.

There are two levels of malchus. The first one is when a king is appointed or a president is elected and everyone comes to cheer and give accolades. And there’s a second, special level: If you talk to Hashem and say “Hashem melech,” and you really mean it.

But then there’s another level: that of the person who begs at the king’s feet and says, “The authorities are after me — please pardon me! If not, I can spend 25 years in prison. Please help me! Take me out of jail!”

If someone is begging Hashem, “Please save my life,” that’s a much higher level of malchus.

On Rosh Hashanah the sifrei chaim and sifrei meisim are open. We’ve seen this year so many shocking deaths; we’ve seen people’s parnassah shaken up. We really feel this year the מי ישלו ומי יתייסר — who will rest, who will want to go places and can’t go, whose weddings will be ruined, who won’t have what they thought they would have. We’ve been shaken up this year; we see Hashem runs the world. We really have to beg Hashem — let’s get on our hands and knees, figuratively, and pour our hearts out to Hashem. That’s the second level of malchus, that of someone who’s bowing down to the melech.

The third level of malchus of soldiers who work in the army of the king: they give their life for the king, they fight for him, they give him their all. That’s the third level of malchus: Akeidas Yitzchak and Avraham. That’s what we say in zichronos, in their merit, and when we continue their way that’s the third level of malchus. True, we don’t have any Akeidah in our times, but when a person is shomer Torah u’mitzvos — he doesn’t steal, he doesn’t lie, he acts with integrity, he displays good middos in dealing with his family and the people around him, he comes and learns sedarim and davens like a mentch, he’s giving his life for Torah and mitzvos — that’s the Akeidah, that’s a continuation of the way of the Avos, that’s mesirus nefesh, and that stirs the zechus Avos. That’s the third level of malchus: “Hashem, I’m willing to work for You! I’m willing to give to You!”

The recitation of malchuyos should be with the depth of understanding of what malchuyos means: we’re begging for our life, and everything about our year is being decided. Every pleasure and every pain, health, sickness, parnassah — everything. The third level is to be mekabel His malchus and resolve to do His will, but it’s not the kind of kabbalas malchus in which a person thinks, “Nebach, I’m forced to work for this king.” It’s a kabbalas malchus with happiness, because we know the King we work for is so good to us. Hashem gives us Torah and mitzvos to be meitiv to us: אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך, Hashem is the source of life and brachah, so we’re mekabel his malchus happily and willingly. We give of ourselves because we know it’s the best thing in the world.

Those are the three levels of malchus, each of which we can connect to. When we think about this, it can change our life and we can walk out different people, and that causes that we should be zocheh to a good year.

The Maharil Diskin davened Mussaf the whole day; when he finished his silent Shemoneh Esrei they started Minchah. Rav Yosef Chaim Sonnenfeld asked him, “Which kavanos do you have?” He thought he would say the kavanos of the Arizal, or kabbalah, or other secrets, but the Maharil Diskin answered, “Peirush hamilim.” These words are an ohr gadol. They can change your life, enhance your life, and lift you up. Say it with feeling: “Hashem Elokeinu!” True, you’ve said it so many times, but this time it can penetrate so deeply — it can light up your life, light up who you are as a person, light up the way you look at the world, light up the way you understand Torah and mitzvos. Your future hatzlachah is dependent on your Torah and mitzvos, and you can feel it so deeply. That will help you take the steps to go in the right direction and improve your Torah and mitzvos. That’s the first type of teshuvah.

Together, we should be a nation of יוֹדְעֵי תְרוּעָה, davening Mussaf in a way we’ve never davened before. Every year it gets better. Our tefillos should ascend l’ratzon before Hashem, and cause Him to move from the throne of judgment, which we’ve seen in the world so strongly. Of course, we’ve seen loads of chessed too, but there’s also sickness, din, galus. Hashem should hear the voice of our heart, of יוֹדְעֵי תְרוּעָה, and bring a shana tova u’mevoreches to every individual and to Klal Yisrael as a whole.

The beautiful words that come out of our mouths — אמרו לפני מלכויות — and the feelings that emerge from our hearts should create a kesser malchus for Hakadosh Baruch Hu, and we should merit speedily that His Name should be revealed upon us as He gathers us from galus.

You should all be zocheh to a gut, gebentched yahr.