דברי רבותינו

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Chaim Zev Finkel, zt”l

ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו (ט,יט)
לפני כל המכות ציוה הקב”ה את משה שיתרה בפרעה, ובמכת ברד, ששקולה כנגד כל המגפות, הוסיף הקב”ה עצה טובה למצרים שיכניסו את הבהמות הביתה כדי שלא יפגעו. משום שאין מידת הקב”ה כמידת בשר ודם שמביא את מכתו בפתע פתאום בלי שירגיש ויתכונן הנפגע. אצל הקב”ה העונש מחושב במדויק כדי שלא יפגע שום דבר נוסף, והגזרה במכת ברד הייתה רק על היבול ולא על הבהמות.

כמו כן דרשו חז”ל על הפס’ “טוב וישר ה’ על כן יורה אנשים בדרך”, שגם כלפי הרשעים הגדולים מדקדק הקב”ה בעונשם שלא יעבור את המידה המדוייקת.

בדרך זו מראה הקב”ה את גבורותיו, עד שאפי’ הרשעים שאינם עושים את רצונו נאלצים להודות בצדקתו, כמש”כ “ברוב עוזך יכחשו לך”.  ואפי’ פרעה, כשראה עד כמה מדקדק הקב”ה במתן העונש נאלץ להודות ואמר “ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים”, ואע”פ שבפועל הכרה זו בכחש היא אצלו שהרי לא שינתה היא דבר ממעשיו הרעים, בכ”ז קיבל שכר על עצם אמירתו שנאמר “לא תתאב מצרי” ו”דור שלישי יבא להם בקהל ה'”, כי עצם האמירה “ה’ הצדיק” מגיע עליה שכר.

ועלינו ללמוד מכך, אם על הגויים הרשעים חס הקב”ה עד כדי כך, על אחת כמה וכמה לצדיקים מישראל שמידה טובה מרובה.

מרן המשגיח הגאון הרב חיים זאב פינקל זצללה”ה

דברי הימים

בזכות האחדות

שנת תש”א. שלטונות יפן החליטו להצטרף למלחמה העולמית. אלפי פליטים יהודים נתיני “מדינות אוייב” השוהים בקובה שביפן נחשבים כ”מסוכנים” ליפן והשלטונות מנסים כל דרך להצר את צעדיהם.

עקב כך גובר זרם הבקשות להגירה ל”מדינות החופש”, אולם כל מדינות אלו נועלות את שעריהן. רק אחד מכל עשרה מבקשים מקבל אשרת כניסה למדינה אחרת.

גם מעטים מבני הישיבה קיבלו “אשרה אל החופש”. שני אחים קיבלו אשרה לארה”ב, 41 בחורים זכו באשרה לקנדה ועוד מספר בחורים זכו באשרה לפרגוואי שבדרום אמריקה. אולם, רוב תלמידי הישיבה נאלצו להשאר כגוף אחד בישיבה ביפן.

משהתברר הדבר ל”זוכי האשרות”, בחרו כולם פה אחד שלא לעזוב את הישיבה. הרצון להשאר בתוך “משפחת מיר” ספונים באהלה של תורה גרם להם לבחור בהמשך את חיי הסבל והנדודים לעבר הלא נודע, תחת האפשרות להגיע לחוף מבטחים בארצות החופש.

באופן דומה נהגו “אבות המשפחה” רבני הישיבה. מרן המשגיח הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זצללה”ה קיבל סרטיפיקט לארץ ישראל עוד קודם לכן, בעת ששהתה הישיבה בקידאן שבליטא. המשגיח זצ”ל דחה מיד את האפשרות הזו ובחר להישאר עם בניו תלמידי הישיבה בשנות נדודיהם.

כך נהג גם מרן ראש הישיבה שה”ת הגאון הרב חיים שמואלביץ זצללה”ה שקיבל אשרה לארה”ב, וראשי ועד ההצלה דחקו בו להצטרף אליהם למאמצים לקבל אשרות עבור כל בני הישיבה, ואף הקונסול האמריקאי עצמו פנה אליו בבקשה לנצל את האשרה עבורו ועבור בני משפחתו. אולם מרן זצ”ל סירב ובחר לעבור את מסע הסבל והנדודים עם בניו-תלמידיו.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

וארא

תפלה במקום שיפסיקוהו עוברי דרכים

כתיב כצאתי את העיר אפרוש את כפי, וע’ רש”י כי העיר מלא גילולים, וצ”ב א”כ מ”ש דוקא במכת ברד. ותי’ בח”ס דבאמת קשה דהרי מוטב להתפלל במקום גלולים יותר מבשדה שמא יפסיקוהו עוברי דרכים כמ”ש התרוה”ד (או”ח סוס”י צ”ד ברמ”א וע”ש במ”ב סק”ל), אלא משום ברד לא היו עוברי דרכים, ולכן דוקא בברד.

ויש להוסיף על דברי הח”ס דהרי התרוה”ד שהוא מקור הדין הביא ראיה להחמיר לכתחלה ממרע”ה, ותיקשי דהרי הוא עצמו מתיר אם יש חשש עוברי דרכים, ועכצ”ל כמ”ש הח”ס דשאני מרע”ה שלא היה חשש עוברי דרכים.

וע”ש ברמ”א סוס”י צ”ד (לגירסת המ”ב) אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו”ם, אבל אם א”א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו יתפלל במלון באיזה קרן זוית שלא יבלבלוהו בני הבית.

ופי’ שם במ”ב בשם התרוה”ד דלכתחלה לא יתפלל במלון של עכו”ם שבודאי יש בו גילולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר שבקדושה שהרי מרע”ה אמר כצאתי את העיר וכו’ ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהיתה מלאה גילולים, אבל בדיעבד מותר שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים. (ונראה כוונתו דכל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים מהך טעמא גופא שלא יפסיקוהו עוברי דרכים).

והנה בתרוה”ד משמע דלכתחלה היה ראוי שלא להתפלל אפילו בעיר שיש בה גילולים, וראייתו ממשה דלא נכנס לבהכ”נ להתפלל, ואין האיסור דוקא בחדר או במקום שרואה הגילולים.

אמנם בשו”ת משיב דבר ח”א סוס”י י’ (וברכת הנצי”ב על המכילתא) כתב דאף שהעיר מלא גילולים מ”מ בביהכ”נ אפשר להתפלל ואף שרואים את הגילולים מותר כיון שהיא רשות אחרת ע”ש שפסק כן הלכה למעשה, אבל בברד מאיזה טעם הוצרך אפרוש כפי לשמים, והיינו בחוץ, ולכן א”א ברחוב במצרים אלא מחוץ לעיר. ולכא’ דבריו דלא כתרוה”ד דמשמע דבכל העיר אין להתפלל.

ובעיקר קו’ הח”ס ע”ש משיב דבר שכתב דאף שהעיר מלא גילולים מ”מ בביהכ”נ אפשר להתפלל, אבל בברד מאיזה טעם הוצרך אפרוש כפי לשמים, והיינו בחוץ, ולכן א”א ברחוב במצרים אלא מחוץ לעיר.

וק’ על הנצי”ב מרש”י פ’ בא י”ב א’ וז”ל בארץ מצרים חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך ת”ל כצאתי את העיר וגו’ ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך לפי שהיתה  מלאה גלולים דבר חמור כזה לא כ”ש עכ”ל. ואולי לפי הח”ס לא קשה דרק בתפילה יש חשש שיפסיקוהו חוץ לעיר משא”כ כשה’ מדבר אליו. אבל על הנצי”ב קשה. (שו”ר כ”ס בשם הח”ס שהק’ על שאר פירושים מרש”י הנ”ל, ולכן פי’ כפירושו הנ”ל).

זהירות מכחו של הרע

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yechezkel Levinshtein, zt”l

פרשיות אלו של יציאת מצרים יש בהם כמה הארות שמהם נוכל ללמוד דעה להבין כמה גדול כוחו של הרע.

איתא בגמ׳ (סנהדרין, קיא.) ״א״ל הקב״ה למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב בא-ל שד-י ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך וכו’, ואתה אמרת לי מה שמך בתחילה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך״.

מבואר בדברי חז״ל אלו, שהיתה טענה כביכול על משרע״ה על מה שאמר למה הרעות. וראה במדרש (שמות רבה, וארא ו, א) ״ועל דבר זה ביקשה מדת הדין לפגוע במשה, ולפי שנסתכל הקב״ה שבשביל צער ישראל דיבר כן, חזר ונהג עמו במידת רחמים״.

ועוד שם במדרש, הה״ד (קהלת, ב, יב) ״ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״, ״הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה, על שלמה כיצד, ששלמה עמד והחכים על גזירתו של הקב״ה ואמר: למה אמר הקב״ה לא ירבה לו נשים, בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור וכו’, ולכך אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעמי שאני יודע דעת התורה, אותו הדעת של הוללות וסכלות היו, למה כי מה האדם שיבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו”,ועיי״ש.

ונוראות להתבונן, שלמה המלך ע״ה שהיה החכם מכל האדם נכשל בדבר, עד שהגדיר זאת בעצמו כסכלות והוללות כיון שבא אחר גזירת המלך. ועיי״ש עוד: ״וכן במשה, לפי שכבר הודיע הקב״ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקב״ה וכו’, וע״ז נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו וכו’״. חזינן מהכא עד היכן מגיע כח הרע, שיתכן ואף משרע״ה, אדון כל הנביאים, יוכל ליפול ולהיכשל ח״ו בענין של הוללות וסכלות.

הסיבה והגורם לענין זה מבוארים אף הם בדברי חז״ל שם במדרש, ואף בזה נראה נפלאות, הה״ד (קהלת ז, ז) ״כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה״, ״אר״י בר סימון זה משה, עושק שעשקו אותו דתן ואבירם יהולל חכם עירבבו אותו וכו’, אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו ירא ד’ עליכם וישפוט, ואף הוא מקפיד ואומר ומאז באתי אל פרעה וכו’״. ומבואר שיתכן ואף על משה רע״ה השפיעו וערבבו את דעתו דבריהם הרעים של דתן ואבירם, ועשו עליו רושם עד שאמר ״למה הריעות״, ונענש משה על זה. ונפלא לראות כמה חמורה ורבה העבודה המוטלת עלינו, שיתכן ואף הגדולים ביותר יכשלו ויושפעו מדברי אחרים, [ובודאי שהיה פה מעורב אף ענין גודל אהבת משרע״ה לישראל, וכמבואר שם בלשון חז״ל ״ולפי שנסתכל הקב״ה שבשביל צער ישראל דבר כן״, אבל מ״מ הא מפורש שהיתה פה טענה ותביעה על משרע״ה], א״כ מה נענה אנן יתמי דיתמי, חלושים בדעת ובבינה, הלא ודאי שקרובים אנו לסכנת הכשלון בחטא, ואין לנו לסמוך על דעתנו והבנתנו, ובודאי שחייבים אנו בזהירות מתמדת ובבדיקה קפדנית על כל צעד וצעד ממעשינו שלא נכשל וניפול בידי הרע.

ובאמת שענין זה של גודל קרבת האדם לרע מגלה לנו תורה בראשית הבריאה.

חוה אמנו ע״ה, יצירת כפיו של הקב״ה, נכשלה בחטא ונתפתתה לדברי הנחש הערום שהוא היצר הרע, בדברים פשוטים שדומה שאף תינוק בבית הספר יכול לדחותם ולהבין שאין זה אלא דברי הבל, שאמר לה הנחש “כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלוקים”, וראה בחז״ל (רש״י, בראשית, ג, ה) שאמר לה מן העץ הזה אכל וברא את העולם, וביותר יש להתעורר מחטא אדם הראשון, שעל אף כל גדלותו של אדה״ר שהיה דומה כגלגל של חמה (תנחומא, אחרי, ב), ואיתא בחז״ל (בראשית רבה ח, י) שבעת בריאת אדם הראשון טעו מלאכים וביקשו לומר לפניו שירה, מ״מ נכשל בענין של ״שמעת לקול אשתך״, והלא טענה זו של שמעת בקול אשתך היא טענה אף לאנשים קטנים כמונו, עאכו״כ גבי אדם הראשון, חזינן שניתן באדם כח נוסף של התפתות מדברי האשה, ואף לאדה״ר היה קשה לנצח ולגבור על הכח הנזכר.

וכן יש לראות גבי חטא העגל, שעמדו ישראל במדריגה עליונה כ״כ, שהרי בקריעת ים סוף נאמר ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראה הנבואה״ (רש״י שמות, טו, ב), עאכו״כ לאחר מעמד הר סיני, שנתעלו יותר עד שפסקה מהם זוהמתו של נחש והגיעו למדריגת אדם הראשון קודם החטא, ומ״מ נכשלו בעגל.

ויסוד החטא בעגל היה כדמפורש בכתוב ״ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא״ (שמות לג, ה), והיינו שלמרות כל גדלותם לא נאבדה מאתם המידה הרעה של קשיות עורף, ואף שפנים בפנים דיבר ד׳ אתם, מ״מ המידה לא נעלמה, ומדה זו כוחה רב כ״כ עד שהחטיאה את דור המדבר והביאה אותם שנית לזוהמתו של נחש.

ומעתה פשוט כמה קרובים אנו לרע, ואילו אנו איננו יודעים זאת כלל וסבורים אנו שכל מעשינו כשרים וישרים. וראה ברמב״ן (דברים, ואתחנן ד, ט) שכתב שמעמד הר סיני ביטל כל הספיקות באמונה, ולאחר כ״ז אמר הקב״ה עתה נראה אם תעבדו את ד׳, והיינו אף לאחר בירור כל הספיקות יתכן ויכשל בחטא, כי כח הרע גדול מאוד, ותמיד עומד בסכנה תמידית, וכדחזינן שמשרע״ה נכשל עבור שמיעת דברי דתן ואבירם, עאכו״כ אנו חייבים להיזהר מאוד שלא לשמוע דברי חטא וכפירה, שבודאי מסוגלים להשפיע עלינו ולהורידנו עד לחטא ממש, וכ״ז נכלל במה שנתבאר בדברי החוה״ל ״למדו הרע תחילה להבדל ממנו״.