דברי רבותינו
Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem Levovitz, zt”l
כי תצא למלחמה על אויבך וגו’ לא תירא מהם ונגש הכהן ודבר אל העם וגו’ אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם (כ,א-ג)
מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו (כ,ח)
וברש”י: הירא מעבירות שבידו.
קשה: הרי יראת חטא מעלה היא, וא”כ המכיר וירא מעבירות שבידו הוא הראוי לישועה וראוי שיצא למלחמה ומדוע שיחזור לביתו?
וביותר קשה ממש”כ ‘אל ירך לבבכם’, דמשמע שכוונת התורה שלא ירא מפני החטא שבידו. ופי’ הסבא מסלבודקה שע”י קיום ‘אל תראו’ זוכים לנצחון, וכי זכות היא שלא ירא האדם מחטאים שבידו?
תירץ מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה: מידת בשר ודם היא שהיראה מפריעה לשמחה, אך מידת הקב”ה היא שהיראה והשמחה אחת הן. כמו שמצינו שאמר דהמע”ה ‘עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה’ ועוד אמר ‘עבדו את ה’ בשמחה’, והיינו שאין היראה והשמחה סותרות זל”ז אלא ביראה עצמה אנו שמחים.
כך גם בענייננו, יראת החטא והביטחון בה’ אינם סותרים זל”ז, אלא ככל שגדלה יראת החטא גדלים גם השמחה והביטחון בה’. ובזאת יבחן האדם, אם יראת חטאו גורמת לשמחה וביטחון בה’ הרי זה משובח. אולם אם היראה מביאתו למורך ולפחד, הרי זו יראה פסולה ועליו לשוב מעורכי המלחמה.
וכמו שמצינו ביעקב שלפני הפגישה עם עשיו נאמר ‘ויירא יעקב מאד ויצר לו’, אך הדבר לא גרם לו לרפיון, אלא גרם לו להתחזק ולהתכונן בתפילה דורון ומלחמה.
דברי הימים
Maran Hamashgiach Hagaon Harav Chaim Zev Finkel, zt”l
“לשם כך נברא השוחד”
סיפר הגאון רבי משה טורק שליט”א על הנהגה מופלאה שראה אצל רבו בישיבת ‘היכל התלמוד’ בתל אביב, מרן המשגיח הגאון הרב חיים זאב פינקל זצללה”ה:
היה זה באמצע שנות מלחמת העולם השניה, באותם ימים התקשתה הישיבה לתת לבחורים את המלגה שהקציבה להם מדי חודש, מפני שהמצב הכלכלי בישיבה היה דחוק מאוד.
המשגיח, הגאון רבי חיים זאב פינקל היה ממונה על החלוקה. באחד הימים, החליטו בחורים מבוגרים שהיו מראשי החבורה לבוא ולשטוח את טענותיהם בפני המשגיח. כבר ארבעה חודשים שאין חלוקה, תבעו הבחורים מן המשגיח. מובן שהיה זה מעמד מביך והאווירה היתה מתוחה מאוד…
הטונים בשיחה הלכו וגברו, קולות הבחורים גבהו ועלו, אך המשגיח נשאר שקט ורגוע מול הטענות.
והנה, לפתע הוציא המשגיח מכיסו חפיסת סיגריות אמריקאיות יוקרתיות, מצרך נדיר במיוחד באותו זמן, והחל לכבד את הבחורים בסיגריות. הוא נתן להם אש והתחילו לעשן. בבת אחת התפוגג המתח והשיחה המשיכה להתנהל באווירה רגועה ונינוחה.
לאחר שיצאו הבחורים, פניתי אל המשגיח: “רבי, האם מותר לי לשאול שאלה?” הוא אישר לי, ושאלתי: ״האין זה שוחד?״ השיב לי המשגיח בחיוך: ״ודאי שזה שוחד! אבל אמור לי, לאיזו מטרה נברא השוחד? האם כדי לעשות בו עבירות? לדיינים אסרה והתורה לקחת שוחד, אבל בשביל להרגיע רוחות? האם לא לשם כך ברא הקב״ה את השוחד, למקרים שכאלו?!״
מתוך ספר ‘האבא מסלבודקה’
בשבילי הלכה
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
שופטים
אין קנין לעכו”ם להפקיע קדושת א”י.
כתיב ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו. וממה דכתיב דגנך ממעטים דגן עכו”ם, ומזה למד ר”א בגיטין מ”ז יש קנין לעכו”ם להפקיע מקדושת מעשר. אבל רבה שם ס”ל אין קנין לעכו”ם דכתיב בפ’ בהר לענין יובל כי לי הארץ. וכן לענין תרו”מ ושביעית. והלכה כמ”ד אין קנין.
וברמב”ם פ”א מתרומות ה”י וז”ל גוי שקנה קרקע בא”י לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא ביכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לגוי מעולם עכ”ל.
וממה שכתב הרמב”ם “הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד” דייק הכס”מ דדעת הרמב”ם דכ”ז שהיא ביד העכו”ם לכו”ע פטורה וכל המח’ הוא אם חזר ישראל ולקחה ממנו. אבל המבי”ט פליג דאין זה כוונת הרמב”ם אלא מה שכתב “לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו” הוא לאפוקי אם קנה מהגוי אחר שנתלשו דאז אף שמפריש תרו”מ מ”מ א”צ ליתן לכהן משום דאתינא מגברא דאין חייב בנתינה כמ”ש הרמב”ם הלכה י”א. וכמו”כ נחלקו הב”י והחזו”א בכוונת הרמב”ם פ”ד משמיטה הכ”ט ע”ש.
ולפי המבי”ט פירות עכו”ם יש בהם קדושה ואסור להפסיד ולמכור. אך פשוט שהגוי אין לו איסור לשמור פירותיו בשמיטה, ומסברא היה נראה דאין איסור לאכול פירותיו משום משומר דהרי שומר בהיתר. אכן מצינו יבמות קכ”ב ע”א גוי שמוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן של עזקה הן לא אמר כלום שלא נתכוין אלא להשביח את מקחו. ופירש”י בשם רבותיו שאמר של עזקה מפרדס מעוזק וגדר סביב לו בשמיטה ולכן אילו היה נאמן היו הפירות אסורים. והקשה רש”י מה איסור יש כאן. אבל בבעל המאור שם בסוכה (ברי”ף י”ט ע”ב) פי’ כרבותיו של רש”י, וכתב שם בהשגות הראב”ד על פי’ הבעה”מ שהוא משומר וז”ל של צרפתי הוא זה ואינו נכון שלא אסרה תורה אלא המשומר ביד ישראל מפני שעבר על והשביעית תשמטנה ונטשתה אבל שמור ביד נכרי לא אסרה עכ”ל.
וכפשוטו היה נראה דדעת בעל המאור ורבותיו של רש”י שיש איסור משומר גם בשל גוי. ולפי”ז מוכח מדבריהם דנוהג קדושת שביעית בפירות עכו”ם. ובמבי”ט ח”א סי’ י”א הביא מכאן דפירות נכרים בשביעית יש בהם קדושת שביעית.
אכן עיקר המח’ כאן בדעת הרמב”ם וכמ”ש בשו”ת ר’ בצלאל אשכנזי דלכו”ע הלכה כדעת הרמב”ם.
וע’ מעדני ארץ ט’ ו’ במה שהקשה המהרי”ט ממה שאמרו דלמ”ד אין קנין מועיל עכ”פ קנינו לענין שרשאי לחפור בורות שיחין ומערות ומשמע מינה דלענין שאר דברים אין לו קנין אף בשעה שהקרקע היא ברשותו.
ובו תדבקון
Maran Hamashgiach Hagaon Harav Aaron Chodosh, zt”l
השיחה האחרונה שמסר מרן המשגיח הגאון הרב אהרן חדש זצללה”ה בהיכל הישיבה הקד’, אלול תש”פ
אנחנו נמצאים בחודש הרחמים והסליחות. זכינו בסייעתא דשמיא להתחיל את הזמן בחיזוק גדול, למרות כל ההפרעות, וכל מה שעברנו בקיץ. ונתפלל להקב”ה שיקויים בנו תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
כתוב בפסוק “בנים אתם לה’ אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת”.
ובדעת זקנים כתב בנים אתם, ולכך אם מת אביכם שהוא בשר ודם לא תתגודדו, שהרי אינכם יתומים בכך, כי יש לכם אב שהוא חי וקיים, יתברך שמו.
וברש”י כתב לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים.
וברמב”ן כתב אחרי שציוה לכוהנים שלא להתגודד, כי הם חשובים ומשרתי ה’, ציוה גם לכל ישראל שלא להתגודד.
רואים מכאן שיש חיוב מפני שאנו בניו של מקום, להיות נאים במעשינו, ובמידותינו, ולהידמות לאבינו שבשמים.
ובילקוט הביא, רבי יהודה אומר, בנים אתם, אימתי, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים. רבי מאיר אומר, בין כך ובין כך נקראים בנים, אלא נקראים בנים סכלים, או בנים משחיתים, אבל בכל זאת בנים.
נאמר, “אחרי ה’ תלכו ואותו תיראו, ואת מצוותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון” וברש”י כתב ובו תדבקון, הדבק בדרכיו, גמול חסדים, קבור מתים, ובקר חולים. ועוד נאמר “כי אם שמור תשמרון את כל המצוה ללכת בכל דרכיו, הוא רחום ואף אתה תהא רחום.
הבעל הטורים על הפסוק “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה” אמר לשון יחיד דכל אחד ואחד, ראה, לכאורה יש לשאול הרי בהמשך כתוב נותן לפניכם לשון רבים? וצריך לומר מתי נותנים לכל אחד ואחד, בזמן שהוא בתוך רבים שאם אין לפניכם, לא נותנים ליחיד.
הגמ’ בברכות אומרת על הפסוק “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה”. רבותינו דרשו מכאן, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
ובתנחומא שואל, מפני מה בפרשה ראשונה של שמע, נאמר בכל מאודך, ואילו בפרשה שניה לא נאמר בכל מאודך?
ומיישב דפרשה שניה היא על קיום המצוות, ועל קיום המצוות אין חיוב רק עד חומש, והידור שליש במצוה, אבל פרשה ראשונה נאמרה על התורה ועל לימודה של תורה, ובזה יש חיוב בכל לבבך ובכל נפשך, וגם בכל מאודך.
הגמ’ במכות אמר רב חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולם. וממשיכה הגמ’ על הפסוק “חרב על הבדים ונואלו” כל מי שלומד בד בבד חרב על צוארו ולא עוד אלא שמטפשים.
כתוב במדרש “בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד” אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּסכין שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ. לכאורה, אם מחברי יותר מהם, אז מה צריך רב? אלא חלק מהתפקיד של הרב הוא לעשות חברים שילמדו ביחד שיהיה שבת אחים גם יחד. ממשיכה הגמ’ אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב “עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים” מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה וינצחו? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.
בתקופה הזאת צריך להרבות בתורה שתורה מגנה ומצלה.
כתוב בפסוק “כי יכרית ה’ אלוקיך” את הגוים, וירשת אותה, וישבת בארצם”.
ובילקוט מביא, מעשה ברבי יהודה בן בתירה ועוד תנאים, שהיו יוצאים לחוץ לארץ, והגיעו לפלטוס, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהן, וזלגו דמעותיהן, וקראו בגדיהן, וקראו את המקרא “וירשת וישבת בה, ושמרתם לעשות”. אמרו – “ישיבת ארץ ישראל” שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ור’ יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירא ללמוד ממנו תורה והגיעו לצידן וזכרו את ארץ ישראל וזקפו עיניהן, וזלגו דמעותיהן, וקרעו בגדיהן, וקראו את המקרא “וירשת וישבת בה, ושמרת לעשות את החוקים האלה”. אמרו – “ישיבת ארץ ישראל” שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
“הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד”. בראשונה, אנו צריכים להיות אחים, ואח”כ לשבת יחדיו, ולראות שיהא טוב ונעים הישיבה יחד.
נאמר “שמור ושמעת את כל הדברים האלה, אשר אנוכי מצווך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה’ אלקיך”. וברש”י, הטוב בעיני השמים, והישר בעיני אדם. וברש”י במקום אחר “הישר והטוב” זו פשרה לפנים משורת הדין. ועל זה הגמ’ אומרת, לא חרבה ירושלים אלא מפני שדנו בה דין תורה, שואלת הגמ’ אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא, שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.
וברמב”ן כתב דהכוונה בזה “כי תעשה הישר והטוב” כי בתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה אמר, גם באשר לא צוך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו, וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות, כולם חזר לומר בדרך כלל שיעשה הישר והטוב בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות וכו’ עד שיקרא בכל ענין תם וישר.
ובגמ’ ביומא היכי דמי קידוש ה’, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, בזמן שאדם שונה וקורא, ומשאו ומתנו באמונה, ודיבור בנחת עם הבריות, אומרים עליו ראו פלוני שלמד תורה, כמה נאים דרכיו, אשרי אביו ואשרי רבו שלימדו תורה.
ויש עוד דרגה כמו שמצאנו ברבה בר בר חנה ששברו לו הנהו שקולאי חבית של יין שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה, תחזיר להם, אמר ליה דינא הכי? אמר ליה כן דכתיב “למען תלך בדרך טובים”, יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה, עניי אנן וטרחינן כולה יומא ואין לנו מה לאכול? אמר ליה, תביא להם את שכרם, אמר לו, דינא הכי? אמר ליה כן, דכתיב “וארחות צדיקים תשמור.
לפני כמה ימים זכינו ללכת לראות בחורים שבאו לשערי ירושלים ללמוד בישיבת ארץ ישראל, שהיא שקולה כנגד כל המצוות, עם כל הקשיים, לקיים “בכל מאודך” בלימוד התורה. בברכה על תורה באהבה רבה, כל יום בתפילת שחרית מזכירים “ותוליכנו קוממיות לארצנו” מה זה קשור לתורה? אלא עיקר לימוד התורה הוא בארץ ישראל ואוירא דארץ ישראל מחכים ובעיקר זה בירושלים עיר הקודש והמקדש.
כתוב במדרש אמר הקב”ה לישראל לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורים שמא אלהות הרבה יש בשמים אלא תהיו יודעים שאנכי ה’ אלוקיך.
אנו צריכים לדעת שבישיבה יש הרבה קולות, קולות של גאונים, קולות של למדנים, קולות של ידענים, קולות של מתחילים, קולות של מתקדמים, וזה בין בתורה ובין ביראת שמים, והתלמידים שבאים בתחילה, שומעים כפי כוחם, ובהמשך הזמן שומעים קולות יותר עמוקים, ובמשך השנים מבינים יותר כל אחד לפי כוחו הוא.
“הנה מה טוב ומה נעים”. איך זה יהיה נעים, על ידי שנידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, על ידי שנתנהג לפנים משורת הדין עד שנגיע לדרגה של “ואורחות צדיקים תשמור”.
הנביא בדניאל “והמשכלים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד”
נאמר “נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד’ א’ בכל מעשיך… כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו” וכן נאמר “פתח תפתח את ידך וגו”.
יש כאן שני ציווים נתן תתן, ולא ירע לבבך, ופתח תפתח את ידך, כשנותנים צדקה לעניים אתה נותן לו חיים.
במדרש תני ר יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני. העני עושה עם בעל הבית. שכך רות אמרה לבועז “אשר עשיתי עמו” פי’ שגם העני כשמקבל הוא עושה מעשה צדקה שלוקח.
אך אחר שנאמר שהעני עושה בקבלתו יותר מבעל הבית והוא מזכה את הנותן לחיי עולם הבא וגם המקבל זוכה לחיי עוה”ב זה מצדיקי הרבים.
הגמ’ בחולין דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין שהוא מזכה את הרבים בזכיותיו.
הרמב”ם מונה 24 דברים המעכבים את התשובה ואחד מהם זה החולק עם הגנב מפני שהוא מחזק את הגנב ומחטיאו שלא יעשה תשובה.
כתוב במדרש “וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו” הדא הוא דכתיב “רש ואיש תככים נפגשו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה”.
“עשיר ורש נפגשו”, אמר העני בתורה לעשיר בתורה השניני פרק ולא השנינו, ע”ז נאמר “עושה כולם ה” מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טיפש ומי שעשה לזה טיפש יכול לעשותו חכם, ואם העשיר כן לימד את העני תורה ע”ז נאמר “מאיר שניהם ה”. שזה החיוב ללמד את החבר תורה.
אנו מקבלים את פני התלמידים החדשים הבאים לזמן החדש, והאמת זה לא זמן חדש, רק שהיה הפסקה לצערנו הרב, אבל זה תקופה חדשה של הכנה לקראת יום הדין, ולקראת השנה החדשה הבעל”ט.
זה זמן שאני לדודי ודודי לי, מתי דודי לי? בזמן שאני לדודי לי, וארבעים יום עד יוהכ”פ הם ימי רחמים והסליחות שהוקבע ע”י משה רבינו כשעלה למרום בר”ח אלול לקבל לוחות האחרונות, והימים האלו ימי רצון שנתרצה הקב”ה לישראל ואמר סלחתי כדבריך, וברש”י לכך הוקבע יוהכ”פ לסליחה ומחילה, ובטור אמר הקב”ה למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר במחנה והקב”ה נתעלה באותו שופר לכך התקינו חז”ל שיהיו תוקעים בר”ח אלול בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה.
כתב באור ישראל עתה נשוב ונראה מה תהיה הסיבה שיתעורר באדם לפקח על מעשיו ולהתבונן במוסר בחודש אלול הלא אין חפץ טבעי, לזה רבותינו חרדו על הדבר לתקוע שופר בחודש אלול והיא הייתה הסיבה הראשונה לעורר האדם משנתו ומחבלי טרדותיו לפקח על מעשיו כדכתיב “היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו” ובזאת תקיעת השופר הייתה סיבת להאדם השקוע מבית ומחוץ בעבודתו יתברך שמו, אבל מה נאמר ומה נדבר שאנחנו שוקעים מבית ומחוץ בהבלי העולם הזה והלב מטומטם כי ללכת לבית מוסר הוא דבר קל מאוד ולזה תקיעת השופר מעוררת שאם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש.
ויוהכ”פ לבד מצוותו הוא תועלת גדולה לאדם להצילו מצרותיו, ועל האדם אשר אין בידינו אלא לכנותו אנכי, ואנכי הלזה הוא המדבר, החושב, והמתאוה, הוא אנכי המצוה בעוה”ז בשמירתו, ועי”ז ישיג עונג גדול, ובאם יעברו על ציווי של אנכי ישיג צער גדול, ובזאת כפרת עונותיו ביוהכ”פ תלוי בתשובה ובעזיבת החטא, ולזה צריך הכנה רבה וזה רק ע”י לימוד המוסר בחודש אלול.
וע”י לימוד המוסר ולהתחזק בלימוד התורה נזכה לכתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ומבורכת.
Parsha Preview
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
Excelling in Elul
Parashas Shoftim/Elul
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
We are zocheh yet again to the wonderful opportunity and gift of Chodesh Elul, of אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי. The Arizal points to another allusion to Chodesh Elul in the Torah, in the passuk: וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה, which is discussing someone who killed b’shogeg. The first letters of the words אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, says the Arizal, spell “Elul.” Indeed, our state in Elul can be compared to that of a person who killed b’shogeg and whose life is in danger, because he is being pursued by the go’el hadam. Just as Hakadosh Baruch Hu, in His great kindness, designated arei miklat to where this rotzeiach b’shogeg can flee and be safe, He also gave us the present of Elul.
After a year of aveiros, of problems, of worries, Hakadosh Baruch Hu says: וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. We’re able to run away to this enclave of protection called Chodesh Elul.
The Chayei Adam says that these forty days from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur gain their significance from the time when Moshe Rabbeinu ascended Har Sinai for the third time, on Rosh Chodesh Elul, and came down forty days later, on Yom Kippur, after Hashem said: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. What did Moshe Rabbeinu do during those forty days? He was in Shamayim learning Torah from Hashem. In the zechus of this limud haTorah, he achieved a full kapparah for Klal Yisrael on Yom Kippur.
Why, wonders R’ Moshe in Darash Moshe, did Moshe Rabbeinu have to learn Torah again for forty days, if he had just learned kol haTorah kulah when he went up to Shamayim the first time, to get the first luchos? True, those luchos were smashed, so he had to go up again to get the second luchos and receive a kapparah, but why did he have to learn for another forty days?
R’ Moshe explains that there was a derech halimud for the first luchos, and another derech halimud for the second luchos. The Chazon Ish (Orach Chaim 125) takes a somewhat similar approach, and the Shem MiShmuel has his own approach, but the common denominator is that although Moshe Rabbeinu had already been on Har Sinai for forty days, in order for Yom Kippur to be a time of סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ, he needed to invest in another forty days of limud haTorah. Only then could he achieve the desired kapparah.
Harnessing the Teshuvah, Tefillah, and Tzedakah
We know that on Rosh Hashanah and Yom Kippur the rule is: וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה. How, asks R’ Yonasan Eibishutz, do you harness the power of teshuvah, tefillah, and tzedakah? Through limud haTorah.
Elul is a time for chizuk in limud haTorah, and in this way we’re able to emulate Moshe Rabbeinu. When we blow the shofar every day and we remember the forty days that Moshe Rabbeinu was learning Torah on Har Sinai, we realize that in order to be zocheh that on Yom Kippur, Hakadosh Baruch Hu should grant us health and success during the coming year, we need to have forty days of extra effort in limud haTorah.
When I came to the Gateshead Yeshiva forty years ago, R’ Leib Gurwitz zt”l stood by the aron kodesh and gave a shmuess at the beginning of Elul. He said that when he was in the Mir sixty years earlier, R’ Yerucham gave a shmuess at the beginning of the Elul zman. What did the great mashgiach say is the avodah of Chodesh Elul? Of course, we know that Elul is a time for tefillah, teshuvah, and learning mussar, but R’ Yerucham added that the avodah of this time is: לייגע המחשבה בעיון וחידוש בתורה. Put in your kochos, and use every last bit of your energy, to understand Torah better and to be mechadesh in Torah. That’s what the mashgiach said one hundred years ago in the Mir Yeshiva in Poland, and it hasn’t changed. This echoes the Chayei Adam’s insight that the segulah of Elul is rooted in Moshe Rabbeinu’s learning Torah in Shamayim for forty days.
In Teshuvos Mishneh Halachos (vol. 4), the author writes a teshuvah in Elul and says really it’s the time for doing teshuvah: מלאכים יחפזון. But he adds that he has a kabbalah from tzaddikei emes that Chodesh Elul, the forerunner to Rosh Hashanah and Yom Kippur, is specifically the time for investing extra energy in limud haTorah.
Marbitzei Torah brings down that the Sfas Emes told his chassidim on Rosh Chodesh Elul that while they certainly have to learn mussar during Elul, even more important than learning mussar is to learn a sugya of the heiligeh Gemara — another sugya, another hour, another opportunity for limud haTorah, and that’s how you get to the highest madreigah of Elul.
The Chida cites another allusion to Elul, from R’ Elazar of Germaiza. When the Yidden were in Mitzrayim, Hakadosh Baruch Hu said, about Pharaoh: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, and the first letters of the words אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב spell “Elul.” Even if a person has experienced a year of הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, a year in which his heart and mind were not attuned to Hakadosh Baruch Hu, he can raise himself above this situation during the month of Elul. But there’s a caveat, says the Chida, and that is expressed in the next words of the above passuk: לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. If you bring the words of Torah — the osos of Hakadosh Baruch Hu — into your life during Elul, and you invest extra effort into your learning, with more iyun, more chiddush, and more yegias hamachshavah, then you can elevate yourself above the הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו.
Blowing at the Bimah
The avodah and tefillos of Yom Kippur revolve around the thirteen middos harachamim, which we repeat again and again in the Selichos, and the last of these middos is וְנַקֵּה — Hakadosh Baruch Hu will cleanse a person from his aveiros. The Vilna Gaon cites the Targum, which says that this middah of וְנַקֵּה is for those who learn Torah. The Vilna Gaon explains that those are the people who merit that Hakadosh Baruch Hu uses His 13 middos to protect us.
R’ Yerucham taught that it’s not good enough to learn Torah, or to add an extra hour or two —it has to be with iyun and chiddush. This idea is expressed by the Noda b’Yehuda as well (Teshuvah 35). While suggesting ways for a person who sinned to do teshuvah, he advises him to learn more Torah, but stresses that it should be Torah be’omek, Torah sheyesh bo mamash, Torah in which you work harder in your learning.
Maaseh Ish states that Chazon Ish devoted more time during Elul to limud haTorah, because that was the way to merit a good judgment on Rosh Hashanah and Yom Kippur.
The Alter from Kelm established an extra seder in Elul, during which he learned seven hours consecutively, without interruption. This is the way the gedolei olam understood that we should prepare for the Yom Hadin, so that the judgment of Rosh Hashanah and Yom Kippur should be in our favor.
The Rema writes that when we blow shofar, we blow it at the bimah, the Mishnah Berurah says because it’s the place of limud haTorah. You want to be zocheh on Rosh Hashanah? The way to be zocheh is by learning Torah.
Becoming a Ben Yakir
The Chofetz Chaim notes that on Rosh Hashanah, we mention in the tefillah the following quote from Hakadosh Baruch Hu:הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה’. If a person merits that when he comes to Rosh Hashanah, Hakadosh Baruch Hu feels about him that he’s a ben yakir li, then זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ — Hakadosh Baruch Hu gives him a good din on Rosh Hashanah. But how do you become a ben yakir li? Says the navi, through being a yeled sha’ashuim. What is the sha’ashuim of Hakadosh Baruch Hu? Rashi writes, in Parashas Ki Sisa, that כל שעשועיו של הקב”ה בתורה. The most precious thing to Hakadosh Baruch Hu is His heiligeh Torah, a yeled sha’ashuim is a child who’s involved in the sha’ashuav shel Hakadosh Baruch Hu. Because he learns Torah, he earns the title of ben yakir li, about whom Hakadosh Baruch Hu says: כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד.
Shlomo Hamelech says, in Mishlei: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי . When will you be called a son of Hakadosh Baruch Hu? If you take His words of Torah. If you want Hakadosh Baruch Hu to describe you as הֲבֵן יַקִּיר לִי, that comes with יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים — investing extra time, effort, and iyun into limud haTorah in Chodesh Elul.
It is not for nothing that we blow shofar on Rosh Hashanah at the bimah, to be zocheh to be remembered as the children of Hakadosh Baruch Hu.
Before tekiyos, the chassidim of the Divrei Chaim of Sanz entered his room to see what he was doing, and they found that he was learning a sugya in Shas. Ravina and R’ Ashi — that’s the best segulah before tekiyas shofar.
The Steipler brings down that the Kotzker Rebbe learned Ketzos Hachoshen before tekiyos. This is yet another example of לייגע המחשבה בעיון וחידוש. If you delve deeper into the heiligeh Torah and are mechadesh in Torah, then you’re הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, and that’s the best way to merit a good judgment on Rosh Hashanah.
The Ribbono Shel Olam gives us this gift of Elul as וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה — a place to run away from those who are pursuing us and want to give us trouble in the coming year, chas v’shalom. We can run away to an Elul and blow the shofar, while remembering that this is the time when Moshe Rabbeinu learned more Torah, with a new mehalach halimud, to merit that Hakadosh Baruch Hu should say סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ, and we should be safe from all those who run after us.
This is the avodah for each and every one of us on his level, and in this way we can merit to utilize the opportunity of Elul. Even though the year might have been one of הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, if we bring the Torah into the fiber of our beings — שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ — then we will be zocheh to be called Hashem’s son, His yeled sha’ashuim.
From Rosh Chodesh Elul, we wish a kesivah v’chasima tovah to all the heiligeh children of Hakadosh Baruch Hu, and indeed, everyone who is connected to the Mir Yeshiva is certainly a yeled sha’ashuim of Hakadosh Baruch Hu: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ.
May we be zocheh individually and collectively, together with our families — parents, spouses, and children — to a kesivah v’chasimah tovah and everything good in the coming year.