דברי רבותינו
Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Refoel Shmulevitz, zt”l
מעלת הבטחון ואפסיות ההשתדלות
הבה נתחכמה לו (א, י)
רש”י: נתחכמה למושיען של ישראל לדונו במים.
אנו רואים שפרעה חשב להתחכם למושיען של ישראל וגזר “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”. כבר כתב הסבא מקעלם זצ”ל (חכמה ומוסר, רמ”ד) כי האדם חושב שיוכל לשנות את רצון ה’, ובאמת לא רק שאינו מצליח, אלא שהוא עצמו מוכרח לעשות היפך רצונו, שהנה משה נתגדל בבית פרעה, נמצא שפרעה הוכרח לגדל את מושיען של ישראל.
אפשר שאותו ענין הוא המעשה בתרי כושאי שאמרו בגמ’ (סוכה נג.) ששלמה המלך רצה להצילם מגזירת המות כשנשלח אליהם מלאך המוות ליטול את נשמתם, ואדרבה הוא עצמו הובילם למקום גזירת המוות. לא רק “רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה’ היא תקום”, אלא שהאדם עצמו, שלא לרצונו, מסבב ומגלגל באותן ‘רבות מחשבות’ את ‘עצת ה’ היא תקום’. וכן הוא במעשה דיוסף מוקיר שבת (שבת קיט.).
ונראה דלכך סיפרה לנו התורה את כל סיפור המעשה, להודיע שלא זו בלבד שאי אפשר לשנות את גזירת המקום, אלא אדרבה עצת השינוי היא עצמה חלק מ’עצת ה’ היא תקום’.
כל זה מורה לנו עד כמה אין קשר ושייכות בין ההשתדלות לבין התוצאות, שאין אדם יודע מה יוצא מההשתדלות. הרמב”ן (בראשית לז, טו) כותב ש”הגזירה אמת והחריצות שקר”, כל ההשתדלות איננה אלא חוק וחיוב התורה שעלינו לעשות.
אנו רואים שאין האדם יודע מה ההשתדלות שלו תעשה בסופו של דבר.
מרן ראש הישיבה הגאון הרב רפאל שמואלביץ זצללה”ה
דברי הימים
Maran Rosh Hayeshiva Sar haTorah Hagaon Harav Chaim Shmulevitz, zt”l
ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה (ה, א)
פירש”י: אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין לפי שיראו ללכת (ש”ר) ובסיני נפרע להם ונגש משה לבדו אל ה’ והם לא יגשו החזירם לאחוריהם.
מרן ראש הישיבה שה”ת הגאון הרב חיים שמואלביץ זצללה”ה סיפר בחתונת בתו השלישית את הסיפור הבא:
“נקראתי למשטרה היפנית בשנחאי. ידעתי מה הם רוצים לדעת, ממה חיים 350 בחורים שאינם עובדים…?! כולם ידעו, מהקומה השלישית, הבולשת היפנית, לא חוזרים חיים! פחד מוות נפל עלי כשעליתי לשם.
בלכתי התפללתי כך: רבש”ע, אם אתה בוחר בי לקרבן, אני הולך בשמחה. אבל אם אחזור משם חי אני מבקש ממך שלושה דברים. הייתה לי הזכות לבקש, כשנברא נמצא בפחד מוות, בשכר זה מותר לו לבקש, ובקשתי שלושה דברים:
א. רבש”ע, אני מבקש ממך שכאשר אזכה לצאת מן הגיהנם פה, שתפטור אותי מן העול הכספי של הישיבה.
ב. רבש”ע, אני מבקש ממך שאזכה להשיא את בנותיי לתלמידי חכמים.
ג. רבש”ע, אני מבקש ממך שאזכה לגדל בנים תלמידי חכמים.
את התפילה הזאת התפללתי… את זה דיברתי עם הקב”ה כשעליתי לשם. אם מכל זה לא יצא אלא פחד מוות… על פחד מוות מותר לאדם לבקש.
מה שקרה שם למעלה איני יכול לספר… אבל חזרתי משם…
שתי תפילות התקיימו כבר, מעול הכספים אני פטור ובתי השלישית נישאת לתלמיד חכם… גם התפילה השלישית עוד תתקיים בע”ה…
בשבילי הלכה
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
עבודה של משה רבינו
כתיב ותפתח ותראהו את הילד וכו’ והנה נער בוכה. ע’ סוטה י”ב ע”ב תנא הוא ילד וקולו כנער וכו’ ומקשה הגמ’ א”כ עשיתו למשה רבינו בע”מ, ופירש”י והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר.
ועיקר דברי רש”י דלוי שאין קולו ערב פסול לשיר מבואר הוא בחולין כ”ד ע”א שנים פוסלים את הלוי בד”א באהל מועד שבמדבר אבל בשילה ובבית עולמים אין נפסלין אלא בקול. (וע”ע מגילה כ”ד ע”ב אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן משום דעבי קלך). אך אינו מבואר שם בגמרא אי הוי מום לגבי דוכן או דבאמת אין לו שם מום אלא דמ”מ פסול הוא משיר דלא שייך בו מצות שירה כצורת המצוה אבל אינו חסרון בגוף האדם.
והנה בסנהדרין ל”ו ע”ב דרשו דבעל מום פסול גם לדון דיני נפשות דכתיב כולך יפה רעיתי ומום אין בך וכן מדכתיב ונשאו אתך אתך בדומין לך ליהוי. ובגרי”ז על’ מס’ סוטה אות נ”ב (ח”ג עמ’ פ”ו) הק’ אמאי לא פירש”י בסוטה הנ”ל דהוי בע”מ ופסול לסנהדרין. וגם בח”ס או”ח י”ב כתב לפרש כן דברי הגמרא בסוטה ודלא כדעת רש”י וז”ל דמ”ש רש”י שם דמשה היה לוי ונפסל בקול כבר תמה רמב”ן בתורה ועיי’ רא”ם פ’ שמות דהרי בלא”ה היה בן שמנים שנה ולוי נפסל בשנים (וכבר העירו על הח”ס דלא מצינו קושיא זו ברמב”ן ועוד דלרש”י לשיטתו ע”כ לא קשה מידי דרש”י סבר דאחר בן חמשים עדיין חוזר הוא לשיר). ואע”כ נ”ל דסנהדרין נפסלים בכל מיני מומין בין הפוסלים בכהנים בין הפוסלים בלוים כיון שמרע”ה היה ראש סנהדרין בודאי לא (כצ”ל) היה לו מום בקולו וכו’ ושפיר הקשה ר”נ לר’ יהודה וכו’ עכ”ל.
והקשה הגרי”ז אמאי באמת לא פירש רש”י דנעשה בעל מום ונפסל הוא לסנהדרין. ולכן כ’ הגרי”ז דמשמע דסבר רש”י דלא הוי מום אלא דא”א לו לשיר ולכן כשר הוא לענין סנהדרין. (וכן משמע ברמב”ם דלא הוי מום שכתב דכשר לשוער). והוסיף דבזה מבואר רש”י בבכורות מ”ד שאמרו שם שמשה רבינו היה גבוה עשר אמות ומק’ הגמ’ דהוי בע”מ, ולא פירש”י כמו שכתב כאן שנפסל לשיר, ופי’ הגרי”ז דהתם הוי מום ממש וא”כ נפסל לכה”ג וסנהדרין. (וכן פי’ הגרי”ז בבכורות, ח”ד עמ’ ק”א).
מיהו נ’ ליישב מה שהק’ הגרי”ז מה בכך שלא ישיר, כי בערכין י”א ע”א (בסופו) ילפינן עיקר שירה מה”ת מדכתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול, וא”כ מפורש שמשה שר וזהו קו’ הגמ’ כאן. (ואפי’ לאינך שיטות בערכין דלא ילפינן משם דין שירה, מודים דזהו כוונת הפסוק).
Moreinu Hagaon Harav Binyomin Carlebach Shlita
ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר
במדרש כאן וכן בילקוט מבואר שדתן ואבירם הלשינו לפרעה שמשה הרג את המצרי וכששמע משה שהלשינו אמר “אכן נודע הדבר” מפני שהיה משה מהרהר בלבו מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות, כיון ששמע אמר, לשון הרע יש ביניהן האיך יהיו ראויים לגאולה לכן אמר אכן נודע הדבר, עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדין ע”כ.
ועל פי מדרש זה ביאר במשך חכמה את הפסוק הבא, וישמע פרעה ויבקש להרג את משה, לא ששמע פרעה שמשה הרג את המצרי ולכן רצה להרג את משה אלא ששמע פרעה שמשה אמר שלכך נשתעבדו ישראל במצרים. עצם דיבורו של משה לתת טעם לשיעבוד מצרים, כי הוא על עוון לשון הרע, הרי הוא בגידה בפרעה, שהרי לדעת פרעה הוא הרי משעבדם ואין שום כח למעלה ממנו. ולומר שהוא בעון לשון הרע פירושו שהקב”ה משעבדם. על בגידה זו רצה פרעה להרג את משה.
ענין זה, שחרה לפרעה כששמע שהקב”ה הוא שמשעבד את ישראל, רואים אנחנו בעוד מקום בפרשה.
תנן בעדיות פ”ב מ”י שמשפט המצריים במצרים היה י”ב חדש. וקשה דבמדרש רבה פ”ט פי”ב על הפסוק וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה’ את היאור פליגי תנאי ר’ יהודה ור’ נחמי’ חד אמר כד’ יום היתה התראה וז’ ימים המכה משמשת בהם וחד אמר שבעה ימים מתרה בהם ועשרים וארבעה המכה משמשת בהם.
הנה מכת בכורות לא ארכה זמן כי בחצות הלילה הכה ה’ כל בכור וההתראה היתה באותו יום כמו שכתוב כה אמר ה’ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. חוץ מזה הרי למכת כנים, למכת שחין ולמכת חשך לא היתה התראה כלל. לפי”ז בין למ”ד שבעה ימים היתה התראה לכל מכה בין למ”ד עשרים וארבעה ימים היתה כל התראה יורד מן החשבון הימים אשר היתה בהם התראה, וא”כ מהו פירוש המשנה שמשפט המצריים היה י”ב חדש.
בפירוש הראב”ד למס’ עדיות שם פירש על המשנה שנאמר לקשש קש לתבן ואימתי התבן נמצא בשדות באייר והם יצאו בניסן ע”כ. ומקור דברי הראב”ד הוא בברייתא דסדר עולם רבה ולכאורה דברי הסדר עולם רבה בזה סתומין.
ונראה שפירוש דברי הסדר עולם הוא עפ”י מה שיש להקדים ביאור הכתוב בתחילת פרשת וארא שאמר הקב”ה למשה הנה נתתיך אלהים לפרעה.
ופרש”י שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין ע”כ. (וברש”י בראשית ו’ ב’ כתב כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים, ראה נתתיך אלהים). הנה מה שנתמנה משה לרדות את פרעה “במכות” מובן הדבר דהיינו כל עשר המכות שהביא על המצרים, אבל מהו פירוש “יסורין” שהוסיף רש”י.
ונראה לומר שכשבאו משה ואהרן בפעם ראשונה לפרעה כתוב במדרש על הפסוק ויאמרו אל פרעה כה אמר ה’ אלקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר אמר ר’ חיא בר אבא אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כולם לכבדו והביאו דוראות (דורנות) של עטרות והיו מעשירין אותו שהוא יום קוזמוקרטור והביאו אלהיהם עמהן. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה.
נכנסו עבדיו ואמרו שני זקנים עומדים על הפתח, אמר להן יעלו. (ובמדרש במקום אחר יש כאן הוספה על לשון המדרש רבה וז”ל שבעים סופרים יודעי שבעים כתב ולשון היו יושבין לפני פרעה. כיון שראו את משה ואהרן שהן דומין למלאכי השרת ורום קומתן כארזי הלבנון וגלגלי עיניהם ככוכב הנגה וזקנים שלהם כאשכלות תמרה וזיו פניהם כזיו החמה ומטה האלקים בידם ושם המפורש חקוק עליו ומפתח שפתותם שלהבות אש, מיד אחזתם אימה ורעדה, זיע ורתת והשליכו קולמוסים מידם ואת איגרותם מעל שכמם. ע”כ ההוספה ממדרש אלפא ביתא דר”ע.)
כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו.
אמר להם מי אתם אמרו לו שלוחיו של הקב”ה אנו. מה אתם מבקשים אמרו לו כה אמר ה’ שלח את עמי וגו’. אותו שעה כעס ואמר מי ה’ אשר אשמע בקולו.
הרי מתחילת בואם של משה ואהרן אל פרעה כעס. הכעס הזה שהיה כועס עכשיו הוא אותו הכעס בעצמו אשר כעס לפני ארבעים שנה כששמע שמשה אמר אכן נודע הדבר על מה הקב”ה משעבד את ישראל, כי יש ביניהם דלטורין. לשמע שהקב”ה הוא זה שמשעבד את ישראל, ולשמע אחרי שנים שהקב”ה אומר לו עתה שלח את עמי, הרי זה אותו קושי ואותו כעס. ומה שאמר הקב”ה למשה שנעשה שופט ורודה לפרעה לרדותו במכות ויסורין, המכות הם הם “עשרת המכות” והיסורין הוא לשמע מפי משה, נביא רבון העולם, את המלים שלח את עמי, זהו “היסורין”.
ואימתי זה היה, באייר, שהרי באותו יום עצמו צוה פרעה לאמר תבן לא ינתן להם ואימתי התבן נמצא בשדות באייר, כלשון הסדר עולם נמצא שיסורין שייסר בהם משה את פרעה התחילו ביום שאמר לו כה אמר ה’ שלח את עמי. זה היה באייר וסוף המכות היו במצרים בליל ט”ו שהכה ה’ כל בכור, הרי שמשפט המצריים י”ב חדש.
מי שחי את חייו ושנותיו בשקר או בטעות, ולאחר מכן נודע טעותו או שקרו, הרי זה זמן קשה לאדם על היוודע טעותו, וזמן ניסיון הוא.
כתוב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (ויגש מה’ ג’) ובמדרש שם איתא אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו’ יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמד בתוכחתו הדא הוא דכתיב ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקב”ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר אכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה.
הבהלה המגיעה לאדם כשאין הוא מפקח על עניניו, ובסופו של דבר רואה את טעותו, גדולה היא ונוראה. ובמסילת ישרים פ”ה כתב וז”ל: הבורא יתברך שמו, שברא יצר הרע באדם הוא שברא תבלין לו וכמו שאמרו זכרונם לברכה (קידושין ל’ ב’) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. והנה פשוט הוא שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה. ומי שיחשוב לנצל זולתה אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. עכ”ל.
לזאת, הבה נתחכמה לו ליצר הרע, וכל מי ששם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב”ה, וטוב לו.
Parsha Preview
Harav Hagaon Binyamin Cohen Shlita
Staying Separate
Parashas Shemos
Harav Hagaon Binyamin Cohen shlita
The parashah begins with the words: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה… וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם.
Rashi is bothered by the obvious question: Why does the Torah have to tell us that Yosef was in Mitzrayim? Don’t we know that already? We had four parashiyos — Vayeishev, Mikeitz, Vayigash, Vayechi — that discussed Yosef’s being in Mitzrayim!
Rashi answers: אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו. The Torah is informing us of Yosef’s righteousness. Yosef didn’t lose his madreigah — the Yosef who shepherded his father’s sheep was the same Yosef when he became a viceroy in Mitzrayim.
What was so special about Yosef’s shepherding his father’s sheep?
R’ Meir Soloveitchik zt”l explained this based on an insight of Rabbeinu Bachaye on Parashas Vayigash. We find that the Avos, the shevatim, and many other leaders of Klal Yisrael — such as Moshe and Dovid — were shepherds. Why did they pick this occupation? He gives a few reasons: It is a good parnassah, as the sheep produce wool, milk, and offspring; it is easy, and devoid of the aveiros that come up in business; and the work is performed far from the city, out in the hills and grazing lands, where the shepherd is not influenced by others in society. As shepherds, they also had time to be misboded with Hakadosh Baruch Hu.
When the Torah tells us that Yosef was a shepherd, it is conveying to us that he was kadosh v’tahor, not influenced by society, and Rashi is telling us that he remained that way even when he was a king in Mitzrayim.
We can still wonder, however, why the Torah deemed it necessary, at the beginning of Sefer Shemos, to highlight Yosef’s righteousness. What lesson is this conveying?
Mingling Brings Galus
We know that there’s a fundamental difference between galus and geulah: Galus is when Klal Yisrael are dispersed among the nations of the world, and geulah is when they are separate from those nations, as Bilam said: הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. Klal Yisrael is a nation that dwells alone, and does not mingle with other nations. We’re not part of the number of the rest of the peoples of the world — we’re muvdal. This traces back to Avraham Avinu, who was known as the Ivri, since the whole world was on one side, while he was on the other side.
In informing us that Yosef was in Mitzrayim, the Torah is giving us a paradigm of this quality of being separate: Even in Mitzrayim, Yosef remained like a shepherd, completely separated from the influences of society.
But with his passing, there was a shift, as the Torah states: וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא, and the next passuk says: וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. The Yidden filled the whole land of Mitzrayim, and were no longer only in Goshen, separated in their own land. That’s when the galus started: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. The Torah is emphasizing the difference between the galus and the geulah.
Klal Yisrael ultimately merited to leave the galus in the zechus of not changing their names, their language, and their clothing — three things that separate Klal Yisrael and identify us as different from the nations of the world.
Klal Yisrael were also given two mitzvos before they left Mitzrayim: dam Pesach and dam milah. What is unique about these mitzvos, out of all the 613 mitzvos? Dam Pesach represents separation from avodah zarah — מִשְׁכוּ וּקְחוּ. The Egyptians worshipped sheep, and Klal Yisrael separated themselves from avodah zarah by bringing sheep as a korban, thereby highlighting the difference between them and the nations. And dam milah represents the bris between Klal Yisrael and Hakadosh Baruch Hu.
Retaining Separation
How does a person achieve this madreigah of being muvdal, separating himself from the outside world? The Rambam teaches (Hilchos Deios 6:1) that Hakadosh Baruch Hu created a natural instinct within every human to be pulled and influenced — in his outlook and his behavior — by his friends and society. Therefore, the Rambam rules, a person must connect himself to tzaddikim and associate with chachamim in order to learn from the way they live.
The Rambam adds the word: tamid — always. Every Yid must place himself among tzaddikim and chachamim always.
If a person is living in a country where people are behaving improperly, continues the Rambam, he must move to a place where the people are tzaddikim. What do you do if all the countries that you know of are inhabited by people who act improperly — “like in our time,” says the Rambam? Then a person should go live all by himself. If that doesn’t work, he should go to the caves and deserts.
If at the time of the Rambam, all of society was behaving improperly, I assume that the world did not improve since then. The Chazon Ish taught that today, the yeshivos are the “desert” that the Rambam referred to, and the obligation to go out to the deserts and caves is fulfilled by going to a yeshiva, which has the power to influence a Yid to remain muvdal from the surrounding society.
This past summer I traveled to America, and before I left, I went to ask our rosh yeshiva what message I should impart to the talmidim of the yeshiva. He told me to speak about the importance of staying connected to the yeshiva and to a rebbi, as this is the only way to overcome the nisyonos and the challenges that we face today.
This quality of havdalah bein Yisrael la’amim is crucial for bringing the geulah, and in the zechus of our strengthening that separation, by disconnecting ourselves from the outside world and connecting to Hakadosh Baruch Hu, we should all see the geulah speedily.
Gut Shabbos.