דברי רבותינו

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Chaim Zev Finkel, zt”l

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אלקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (יח,א)

רש”י: מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

בתנחומא (ב): וישמע יתרו – יש שמע והפסיד ויש שמע ונשכר. יואש שמע והפסיד וכו’, אבל יתרו שמע ונשכר, שהיה כומר לעבודה זרה ובא ונדבק למשה ונכנס תחת כנפי השכינה וכו’.

מוסר צריכים ללמוד אף עם הפחותים ביותר, אף עם החשודים על שפיכ”ד או העוברים על ג״ע. גם אותם יש לעורר אודות חשיבותו של האדם וגדלותו, שכל אחד הוא כ״עולם מלא״. ההוכחות לזה מן התורה ומן הבריאה עצמה, ממעשה בראשית, עד ש״כל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם״.

כי אף לפחות ביותר יש כוחות נפש כה גדולים להשיג את גדלותו המציאותית, שע״י כך יבין ויהי׳ כאילו מוכרח להמנע מאיזו עבירה, מפני שיש בעבירות משום חורבן עולמות מלאים, ובהמנעות מעבירה קיומם של עולמות מלאכים, ומדה טובה מרובה ת״ק פעמים, מי בעל ההשגה שיעריך את חשיבות העולמות שהוא מקיים בזה.

ואם השגה של התבוננות קלה במעשה בראשית יכולה להשפיע ולרומם אף את הנבל שבבריות, כמה יכולה להשפיע ההתבוננות לאחר הנסים הגלויים, שביציאת מצרים וקריעת ים סוף, ש״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי״, השגה בגילוי נפלאות בהשגחה פרטית לכל יחיד מישראל, יותר ממה שנתגלה לנביא במעשה מרכבה.

ק”ו כמה היתה ההשפעה גדולה לבני הדור ההוא, שהיו ועברו באותו מחזה נפלא. כמה חשיבות הרגיש כל יחיד בעצמו, כמה חשיבות ראו בכל הדור בכללו. כמה זה השפיע על כל אחד בהמנעות מעבירה הנוגעת לקיומו או לחורבנו של ״עולמו המלא״, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעבירה הגורמת חורבן כל ״העולמות המלאים״ של הדור ההוא, וממילא בהמנעות ממנה, שיש בה בניינם וקיומם של כל אותם ״העולמות״ העליונים.

וראינו כמה ההשפעה אפי׳ על הרחוקים מאוה״ע, שלא היו שם ולא הי׳ ביכלתם להשיג משהו מהגדלות המופלאה שבנסי מצרים והמראות הנוראות בקריעת ים סוף, אלא רק ע”י שמיעתם הדלה. כעדות התורה ״שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען, תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן״. ואחז״ל (מכילתא) ״אימתה על רחוקים, ופחד על קרובים, כענין שנא׳ ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו׳, וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ד׳ את מי ים סוף, ואומר ונשמע וימס לבבנו״.

ואף שלא ראינו את התועלת המעשית אצל הרשעים האלה, הלא נתבעו ונענשו ע”כ באופן איום, כמש”א חז״ל ״יואש שמע והפסיד”.

מרן המשגיח הגה”צ רבי חיים זאב פינקל זצוק”ל

דברי הימים

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Chaim Zev Finkel, zt”l

“נושא בעול עם חברו”

מרן המשגיח הגאון הרב חיים זאב פינקל זצללה”ה היה מרבה לצום על צרותיהם של אחרים.

היו אנשים שביקשו ממרן זצ”ל להתפלל לישועתם, אך משנושעו לא באו להודיע על כך לרה”י. מרן רה”י היה מעיר על כך: “למה לא סיפרתם לי, אני עדיין צם על הצרה הזו”.

הרה”ג רבי יואל שוורץ שליט”א מביא בספרו “מרביץ תורה הגדול” דברים שכתבו בני המשפחה על מרן רה”י זצ”ל:

״בנקל היה אפשר לספק את כל צרכיו של ר׳ לייזר יודל, כי מעולם לא הצטרך לשום כלום, וזה בדיוק היה הקושי שבדבר. בימים בהם בא אוכל לפיו, סעד רק פעמיים ביום, אלא שפעמים רבות לא סעד כלל.

תלמיד כי יכנס אליו וסיפר לו על צר ומצוק שמצאוהו, מיד קיבל עליו תענית למחר לזכותו…

והרבנית, בתו אשת מרן הגר״ח שמואלביץ, שהכינה והגישה לו את ארוחותיו, היתה נכנסת בלב כבד: אכל היום?! לא יאכל?!

ובאותן עיתים תכופות, בהן היה עליה להחזיר את המגש כלעומת שבא, היתה אומרת ודמעות בעיניה: היינט עסט ער שוין נישט (תרגום: היום הוא כבר לא אוכל).

האב הגדול, שידע עד כמה כואבת בתו את תעניותיו, ניסה לפעמים להצניע את המגש שיד לא נגעה בו בכל מיני מקומות מסתור. אולם היא ידעה לחפש …

בימים בהם לא התענה, לרווחתה של הרבנית, היה עליה להשגיח השגח היטב, שלא יכנסו לדבר עם אביה בלימוד במהלך הארוחה שכן ר׳ לייזר יודל לא היה אוכל בפני אדם״

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

יתרו

עדי חתימה בגט

יתרו הביא את צפורה אחר שלוחיה. ויש שפירשו שגירשה עם גט. ולפי”ז צ”ל שהיה לו עדים במדין. והנה ע’ גיטין פ”ו לר”א ע”מ כרתי ואין העדים חותמים אלא מפני תיקון העולם, והוא תקנת ר”ג. וקיי”ל הלכה כר”א כמפורש בגמרא.

והנה התרוה”ד סי’ רל”ב כתב דבזה”ז קורעין את הגט מיד, ולכא’ זה נגד התקנה שאמרו בגמ’. והתרוה”ד לא כתב הטעם אלא כתב דזה מנהג כל המנהיגים ומעולם לא באתה אשה לגבות כתובתה עם גט ולא שייך תקנת ר”ג, והטעם שקורעין בזה”ז ואין חוששין לתקנת ר”ג ע’ תרוה”ד בפסקים וכתבים סי’ מ’ בשם מהרי”ל כדי שלא תגבה עם הגט ועוד כתב בשם מורו משום דאמרו בגמ’ ס”ד ע”א דבשעת השמד הוצרכו לקרוע הגט ולכן נהגו לקרעו כמו בתחילה. וברדב”ז ח”ג תתפ”א (ת”מ) הביא שני טעמים אלו והוסיף עוד טעם כדי שלא יבא הבעל ויקלקל את הגט בשנוי האותיות ולכן קורעין הגט ויודע הבעל שאחר הנתינה לא יבא הגט לידו ולא יוכל לפסלו הלכך גמר ומגרש לגמרי. (ויש לדון אי כוונתו דגט קרוע לא יגיע לידו או אפילו יגיע לידו אינו נאמן עוד). וע”ע ב”ש קל”ה סק”ב בשם הפרישה כדי שלא תנשא ואח”כ תעשה קנוניא ותמסור הגט ליד בעלה הראשון ואז אולי הוא נאמן לומר שהחליף הגט עם שטר אחר ולא נתן לה גט כמבואר שם בשו”ע קל”ה. (וע”ע תשב”ץ ח”א סי’ א’, דף ד’ עמוד ג’ שכתב לשרוף הגט).

וע”ע סדר הגט בשו”ע סעיף פ”ו שכתב שקורעין הגט, ובגר”א שם כתב כטעם מהרי”ל, ובפ”ת שם סקל”ח ציין לרדב”ז הנ”ל. וע”ע קב נקי רמ”ד. (וע”ע בית מאיר אהע”ז ק’ סעיף י”א שכתב דמה שאנו עושים למנהגינו לקרוע הגט תמיד הוא כמו לרשב”ג בשעת הסכנה אם הוא באופן דליכא למיקם עליה דמלתא גבי המסדר. ולכא’ כוונתו דזהו טעם מנהגינו.

ובזה”ז דקורעין הגט לכא’ אין מקיימים הא דתיקן ר”ג שתוכל להנשא, אך לזה נהגו בזה”ז ליתן לה כתב ב”ד שנתגרשה וכמבואר ברדב”ז ח”ב תשצ”ה, וכן בט”ז קמ”ב ד’ וב”ש שם סק”ז, וע”ע פ”ת על סדר הגט בשו”ע סק”ח בסופו בשם ח”ס או”ח נ”א, וע”ע ח”ס אהע”ז ח”ב סי’ ס”ה וס”ו ובערוה”ש בסדר הגט סק”ד.

ובב”ש ק”ל א’ הביא מהתרומת הדשן רל”ב הנ”ל דאע”ג דלדידן דקורעין הגט לכא’ אין טעם לעדי חתימה מ”מ לכתחלה צריכין לכתוב הגט שיהיה כשר אף לר”מ. (וכ”כ ברדב”ז ח”ב תשצ”ה, וע”ש בסוף התשובה דלא בכל דבר אנו מחמירים לשיטה דחויה. וע”ש עוד כמה טעמים לעדי חתימה בזה”ז). ובאמת צ”ל כן בדעת השו”ע דהלא השו”ע פסק דקורעין הגט כמו שהביא שם בב”ש, וע”כ טעם השו”ע דבעי ע”ח כמ”ש התרומת הדשן.

וע’ עין יצחק ח”ב י”ט כ”ב דבזה”ז לא שייך טעמא דלעז ולכן יש להקל היכא דליכא בגט שנוי הפוסל מה”ת אלא מדרבנן כיון דבטל הטעם דלעז. ובב”ש ק”ל ד’ כתב “נשמע מזה גט שלא היה ע”ח כלל וניתן בע”מ אפילו לא נשאת כשר”. וכ”כ שם סקל”א.

ובאמת מקור התרומת הדשן הוא מרש”י פ”ה ע”ב בהא דאמרו בגמרא שכותב בגט מיומא דנן לאפוקי מדר’ יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, ופירש”י דר’ יוסי אמר א”צ לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי כגט לאחר מיתה, לכך תיקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילין בו, ואע”ג דקיי”ל כר’ יוסי בעינן לאפוקי נפשיין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם פסול אמשפחות ישראל עכ”ל. ויש לדון מה הדין שם אם לא כתב מיומא דנן אם מכשירים הגט בדיעבד. ובפ”ת על סדר הגט סי’ קמ”ו כתב דפסול ונראה דזהו חידוש הב”ש דאע”ג דיליף התרומת הדשן דבעי ע”ח מהא דתיקנו לכתוב מיומא דנן מ”מ לא פסל בדיעבד.

רוח סערה עושה דברו

נאמר בתהלים (מזמור קמח) שכל הבריאה מהללת את הקב”ה “אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו”.

וצריך להבין, למה רק על רוח נאמר ‘עושה דברו’, הרי כל הבריאה כולה, האש והברד וכו’ השמש והירח וכו’ הם עושי דברו של הקב”ה ואם כן היה צריך להיות כתוב ‘עושים דברו’?

אלא שרוח זה משהו רוחני שאין בו ממשות, לא רואים כלל את הרוח ואין לה מנוע שמפעיל אותה. הרוח הזו אין בה מטרה רגילה ובכל זאת הרוח עושה דברו של הקב”ה כי כך הקב”ה ציוה.

ועל הפסוק בתהלים “מוציא רוח מאוצרותיו”, כתב רש”י: ואמרו רבותינו שהדברים הללו היו תחילתם גנוזים בשמים ובא דוד והורידן לארץ, לפי שהם מיני פורעניות ואין נאה להם להיות גנוזים במגוריו של הקב”ה, ועושה דברו ושליחותו של הקב”ה וזה לא במקרה.

כאשר ההשפעה היא בבחינת רוח, הרי תכלית הדברים לעורר את בני האדם, אבל פשוט וברור הדבר, שדברים שהם בבחינת רוח אין להם קיום עצמי.

כתב רש”י בפרשת בא על הפסוק: “ואני אקשה את ליבו” – מאחר שפרעה הרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי אלילים, לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו, למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורותי, וכן מדתו של הקדוש ב”ה, מביא פורענות על האומות עובדי אלילים, כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר “הכרתי גוים נשמו פנותם וגו’ אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר”.

כל האסונות וההוריקנים והווירוסים והרוחות העזות שה’ מביא על הגויים זה בשביל עם ישראל שיבחרו בחיים, אך תיראי אותי ותקחי מוסר, כמו שנאמר בפרשת נצבים “ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה’ ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחוקותיו ומשפטיו, וחיית ורבית וברכך ה’ בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה: ואם יפנה לבבך ולא תשמע, הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא תאריכן ימים על האדמה אשר אתה עבר את הירדן לבוא שמה לרשתה: החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך”. וכתב רש”י שזה תלוי אחד בשני, אם תעשה טוב הרי לך חיים, ואם תעשה רע הרי לך המות, והכתוב מפרש והולך היאך.

“ובחרת בחיים” – כתב רש”י: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה, ואומר לו את זה ברור לך.

על כן אנחנו צריכים להיות מעושי דברו של הקב”ה, לבחור בחיים בלי שאלות ולעשות את מה שהקב”ה מצוה, וזה רק ע”י עמל התורה ולימוד המוסר.

ועי”ז נהיה “ובחרת בחיים”, ונזכה ל”כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך”, למה? כמו שכתוב בתחילת הפסוק “אם שמוע תשמע בקול ה’ אלוקיך וכו”, וכתב רש”י: ולפי פשוטו כי אני ה’ רופאך, ומלמדך תורה ומצוות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דברים שמחזירים אותך לידי חולי, ואם אשים עליך ח”ו אזי “אני ה’ רופאיך”.

ועד שמסר מורנו המשגיח שליט”א בביתו

נכתב ע”י אחד השומעים ללא הגהה