דברי רבותינו

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yechezkel Levinshtein, zt”l

ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו (לב,כג)
רש”י: ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב.

ביאר מרן המשגיח הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זצללה”ה: עלינו להתבונן, הרי באותה תקופה עשיו היה כבר בן מאה שנה ויותר, וכבר היה שקוע ומורגל ברשעתו, ולכאורה זו סיבה טובה ומוצדקת ליעקב שלא לתת את דינה ביתו לאחיו הרשע. אך אף על פי כן  נענש יעקב על שמנע את דינה מעשו, משום שאולי היתה יכולה דינה להחזירו למוטב.

מכאן אנו למדים עד כמה יש תקוה לכל אדם לחזור בתשובה עד יומו האחרון. אף אם הוא שקוע בתאוותיו ונמצא במצב ירוד ומלא עוונות, עדיין דרך התשובה פתוחה בפניו,  כפי שאומרים בתפילת הימים הנוראים “ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו”.

דברי הימים

Hagaon Harav Ephraim Chodosh Shlita

מרן המשגיח הגאון הרב אהרן דוד חדש זצללה”ה
י”ז בכסלו תשפ”א
 

מתוך שיחה עם אחיינו ראש ישיבת ‘אור אלחנן’ הגאון הרב חיים אריה חדש שליט”א:

ידועה דאגתו של מרן רה”י הגאון הרב אליעזר פינקל זצללה”ה לכלל הישיבות ולומדי התורה, גם אלו שלא נמנו על תלמידי ישית מיר. מו”ח ראש ישיבת ‘נחלת הלוויים’ הגאון רבי ישראל מאיר וייס סיפר שבתקופה שראש ישיבת מיר הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצללה”ה נסע מירושלים לאמריקה לגייס כסף עבור הישיבה, הוא התאכסן בביתו של אביו (רבי שמשון רפאל וייס זצ”ל) שהיה תלמידו במיר.

אחרי שהוא אסף סכום מסוים, מצא שליח שנוסע לא”י ושלח איתו. הוא נתן לו רשימה של אברכים בירושלים שהיו אומרים לו חידו”ת ומקבלים כסף, ואמר שיחלק להם את הכסף. הרב וייס הזדעק: מה עם כסף לישיבה? אבל רבי אליעזר יהודה השיב: אם אשלח כסף לישיבה יסברו אותם אברכים שעבורם אין מספיק כסף, ויגרם להם עגמת נפש. אבל אם אשלח לאברכים אלו כסף, יאמרו בישיבה: אם בשבילם יש כסף, בשבילנו על אחת כמה וכמה, ולא יגרם לאף אחד עגמת נפש.

גם אצל דודנו מרן המשגיח הגאון רבי אהרן זצללה”ה ראינו תכונה זו. הוא דאג לא רק לישיבת מיר. הוא הרגיש אחריות כלפי ישיבות אחרות, כלפי כל מי שהוא הכיר. הוא דאג להמוני יחידים שהיו זקוקים לעזרה.

רבי אהרן זצ”ל היה מיוחד במינו בענין של נשיאה בעול עם כל אחד ואחד. אולי בבחינת יחיד בדורו בזה. הוא הצליח לזכור ולהכיר אלפי תלמידים מתקופות שונות. דאג לכולם, נשא את כאבם, התאמץ והשתדל לעזור בכל שאפשר. כבר לפני עשרים ושלושים שנה היו מדברים בהתפעלות על כך שרבי אהרן זוכר ומכיר מאות ואלפי בחורים. זו היתה ‘אגדה’ בעולם הישיבות. (בשנים האחרונות כשמספר התלמידים גדל בלעה”ר יותר ויותר הוא נזקק למחשב כדי לזכור את כולם.)

זה ברור שהכל נובע מאכפתיות לכל אחד ואחד! ‘נתן עיניו וליבו’ על כל יחיד ויחיד. התלמידים בישיבת מיר מכל התקופות אהבו אותו מאד. המוני תלמידים מרחבי העולם שמרו על קשר איתו.

כשהיו עושים ‘דינר’ בארצות הברית, בפעמים שרבי אהרן הגיע לשם, הגיעו לכבודו המוני תלמידים שרצו לפגוש אותו. הוא השתתף בשמחתו או בכאבו של כל יחיד. בכל שמחה שהגיע הוא היה מכניס רוח חיים. סיפר רבי אחיקם שבח שליט”א )ראש הישיבה בטבריה( שלפני כשנתיים חיתן את ביתו. הוא רצה להיכנס להזמין את רבי אהרן, אבל בני הבית ביקשו שלא יגיע להזמין מפני שהמשגיח חלש וקשה לו להשתתף. והנה, באמצע החתונה הגיע רבי אהרן ואמר: האם אתה חושב שבגלל שלא הזמנת אותי אני אכעס עליך ולא אגיע? היתכן שאתה מחתן בת ואני לא אשתתף?! הוא היה רגיל לומר: אל תיקח הכל לעצמך. תשאיר מקום גם לאחרים. תזכור שיש עוד אנשים בעולם.

ימליץ טוב בעד תלמידי הישיבה ובעד כל לומדי התורה.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

וישלח

מחלת בת ישמעאל, ודרשו חתן מוחלין לו.

וכתב פמ”ג תקע”ג דמחילת עוונות הוא בשעת חופה ולא בקדושין, וכבר העירו מדובב מישרים ח”א כ”ב במה שהקשו בגמ’ קידושין שמא הרהר תשובה והרי מבואר בסנה’ מ”ז ע”א דאף שמתודה מ”מ הוי בכלל זבח רשעים תועבה, וכן הקשה המנ”ח שס”ד ג’, וע’ כל”ח נשא, ותי’ דובב מישרים דחתן מוחלין עונותיו. (ופשוט לו דאין מחילה בלי תשובה, וע’ שיח שרפי קודש מקוצק).

(וע”ע רש”י תזריע י”ג י”ד ממו”ק ז’ ע”ב עה”פ וביום הראות בו יש יום שאין אתה רואה כגון חתן שנולד בו נגע נותנים לו כל ז’ ימים, וע’ פרדס”י בשם הגאון מקושגלוב שהקשה דמוחלין לו עוונותיו, וכן הוא בספרו ארץ צבי ח”ב עמ’ ת”ח. ומקושייתו מבואר דפשיטא ליה דהמחילה הוא על הנשואין ולא על הקדושין.

(ובעיקר קו’ הנ”ל ע”ע ראש גולת אריאל שכ”א שתי’ כי לא עדיף מיו”כ דאין מכפר בין אדם לחבירו).

ואומרים בשם ר”ח שמולביץ זצ”ל דחתן ועלה לגדולה וגר משום שקיבלו עליהם עול, וע’ שיחות מוסר תשל”ב, מאמר ל”א, וע’ ס”ז ר”ח שמולביץ עמ’ רי”ט, וע’ אשל אברהם תקע”ג כעי”ז. ולפי”ז לכא’ דוקא בנשואין.

(ויש שפי’  לשון נשואין מלשון נושא עול. ולפי”ז א”ש לשון הגמ’ כיון שנשא אשה עוונותיו מתפקקין, לשון נושא. וכמו משא בני קהת. אבל יש שפירשו נשואין לשון התנשאות, אם תיטב שאת. וכן ושא נס לקבץ. וגם לפי”ז א”ש לשון הגמ’ כיון שנשא אשה עוונותיו מתפקקין, ולכן נקרא נשא אשה.

ולענין תענית כלה ע’ פמ”ג תקע”ג מ”ז א’ דאין לה מחילה, ודלא כא”ר סק”ב, וע”ש באשל אברהם מבוטשאט דפשיטא ליה דכלה אין לה מחילה והעיר אמאי היא מתענה, ובאמת בתשב”ץ קטן ומטה משה כתבו דגם לכלה עוונותיה נמחלין. ולכא’ טעם דשכרות עדיין שייך אצלה

לתפילה ולמלחמה

Hagaon Harav Ephraim Chodosh Shlita

“וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיך… וישבו המלאכים… באנו אל אחיך.. וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, וירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות, ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה” (בראשית ל”ב ד’-ט’) “התקין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפלה ולמלחמה” (רש”י שם) החלק של הדורון מפורט בתורה “עזים מאתים ותישים עשרים…” ישנו גם דגש על צורת המתנה “עדר עדר לבדו” “ורוח תשימו בין עדר ובין עדר” “עדר לפני חברו מלא עין, כדי להשביע עינו של אותו רשע ולתווהו על רבוי הדורון” (רש”י) גם מצינו בפרשה איך התפלל יעקב “קטנתי מכל החסדים..” הצילני נא מיד אחי מיד עשו…” “ואתה אמרת היטב איטיב עמך…” חסר לנו רק איך מתכוננים למלחמה, “ויחץ את אשר אתו.. לשני מחנות” עכשיו הלאה, יש לנו שני מחנות, מה תוכנית העבודה, כמה כלי נשק השגנו, איך זה מתקיף מימין, זה עוזר משמאל, זה מחפה על ההתקפה, וזה סוגר לאויב את דרכי הנסיגה, בשביל מה מתחלקים לשני מחנות? “ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה” זאת לא תכנית עבודה למלחמה, זו יותר תכנית עבודה לבריחה או אפילו ח”ו לתבוסה, ובכלל עת צרה, למה שני מחנות? אולי יותר כדאי להיות ביחד? לא שמע יעקב עד היום על זכות הרבים? בכלל איזה סדר זה, קודם דורון, אחרי זה תפילה ואז אם אין ברירה יוצאים למלחמה, “וישלח יעקב מלאכים” לפני שהוא שלח את המלאכים הוא לא התפלל? שהמלאכים היו בדרך יעקב ישב בשקט? הנה העניינים מסתדרים, כבר אין צורך בתפילה, המלאכים חוזרים עם מידע מודיעיני “וגם הולך לקראתך” והוא לא הולך לבד “וגם ארבע מאות איש עמו” זה לא סיבה לתפילה? קודם שולחים דורון, אחרי זה מתפללים ואז נערכים למלחמה, קודם הולכים לרופא, אחרי זה לרופא מומחה, עושים בדיקות, עוברים סדרת טפולים, שהרופא מרים ידים, אין ברירה, צריכים להתפלל? “מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהילות”, היו הדרשנים אומרים, קודם אומרים השם יעזור, נראה ישועות, אחרי זה מחפשים רפואות, בשלב האחרון נזכרים בנורא תהילות, מתחילים להגיד תהלים, ובכלל אם נערכים למלחמה יש הגיון לעשות חלוקה, חוצים את המחנה לשני חלקים “כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על הכלים” (שמואל א’ ל’ כ”ד) גם במלחמת מדין הייתה חלוקה “אלף למטה אלף למטה” (במדבר ל”א ד’) כאן בפרשה ישנה חלוקה אחרת “אם יבוא עשו אל המחנה האחת… והיה המחנה הנשאר לפליטה” כך בקלות מוותרים על חצי מכלל ישראל, על בן אחד התאבל יעקב עשרים ושתים שנה “וימאן להתנחם” כאן הוא מוכן להסתפק ב”והיה המחנה הנשאר לפליטה? בכלל נשאלת השאלה “וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך” אם הוא חצה אותם לשתי מחנות, איך עשו פגש את כולם יחד?

“ויזעקו בקול גדול אל ה’ אלקיהם” (נחמיה ט’ ד’) “מאי אמור אמר רב ואיתימא רבי יוחנן בייא בייא” “לשון זעקה וקובלנא” (רש”י) “היינו דאחרביה לביתא וקליה להיכלא וקטלינו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין מרקד בינן, כלום יהבתיה לן אלא לקבולי אגרא, לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן” (סנהדרין ס”ד.) עזרא ונחמיה יחד עם אנשי כנסת הגדולה עומדים עם שבי הגולה, הימים ימים של בנין, ימים של תקומה, ימים של בנין בית שני, ימים בהם שוב נשמעת הקריאה “קומו ונעלה ציון”, (ירמיה ל”א ד’) (בכורים פ”ג משנה ב’) דווקא עכשיו חייבים לבדוק, חייבים לתקן, מה לא היה טוב בבית ראשון, איך בכלל הגענו לחורבן, בימינו קוראים לזה ועדת חקירה, הבדל אחד יש, היום שמקימים ועדת חקירה, יש לזה מטרה מוגדרת, לבדוק איך ההוא אשם, מה אתה וההם צריכים לתקן והעיקר איך מוציאים אותי מהעניין, איך אני שומר על שמי הטוב, ההבדל בין יהודי לגוי היו אומרים הדרשנים, היו מדגישים בעלי המוסר, גוי מאשים את כל העולם, יהודי מרגיש “בשלי הסער הגדול הזה” (יונה א’ י”ב) וישנה מסקנה, יש הפקת לקחים, היצר הרע של עבודה זרה, בשביל מה נתנו לנו את היצר הרע “לקבולי אגרא” שנקבל שכר על מלחמת היצר, מה לעשות הניסיון המר הוכיח, זה לא הולך, מוותרים עליו “לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן” היינו ילדים ולא הבנו, איזה מין יצר הרע זה לקחת בול עץ ולחשוב שיש בו משהו, רגע אחד אין את משה רבנו, כבר מוצאים לו תחליף את העגל, זה מתאים לפרימיטיביים, לכושים באפריקה, ניסו להסביר לנו שאין לנו מושג מה היה כוחו של היצר הרע, איזה חסד עשו עמנו אנשי כנסת הגדולה שבטלו אותו, אבל לנו שאין לנו את אותו יצר הרע עדיין היה קשה לנו להבין, ואין לנו אפשרות להבין את זה, ישנה דרך אחת קצת כדי לקבל מושג, אם ננסה להבין את כל היצרים, את כל התאוות שעדיין נשארו, שעדיין מוטלת עלינו החובה להילחם בהם, הניסיונות היום יומיים בהם אנחנו נאלצים לעמוד, וננסה להילחם איתם עם שכל והגיון, זה לבד לא יוכל לפתור את הבעיות, גם נוכיח לכולם ולעצמנו כמה טוב למקיימי מצוה, “בן זומא אומר… “אשריך וטוב לך” (תהלים קכ”ח ב’) אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא” (אבות ד’ א’) כמה החטא לא משתלם, עד כמה רע ומר סופו של כל חוטא, לא רק בעולם הבא, אלא כאן ועכשיו בעולם הזה, “בן עזאי אומר.. ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה” (אבות ד’ ב’) מעבירה נשאר לבן אדם בסוף רק את העבירה, עם כל זה עדיין לא נוכל לשלוח את היצר הרע לפנסיה, גם עם נוסיף עוד ועוד ב”וידעת היום” זה לא ילך, בלי מוסר, בלי עבודה יום יומית על “והשבת אל לבבך” (דברים ד’ ל”ט) שום דבר לא יעזור, וכשמדברים באנשים גדולים “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו” (סוכה נ”ב.) ועם יצר הרע כזה גדול, שאנשי כנסת הגדולה נאלצו לבקש רחמים “לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן” הוא לא טוב אפילו בשביל “הראשונים כמלאכים”, קצת ניתן לנסות להבין, איך נפלו אנשים כאלה גדולים, יהיה הדבר בשבילנו למעט חיזוק, כל פעם שנתקל בניסיון, כל פעם שנראה עבירה ובעלי עבירה נדמיין לעצמנו, אנחנו לא רוצים להיות פרימיטיביים, אנחנו לא כושים באפריקה, ונזכור מי מעכב אותנו להרגיש את אותה הרגשה על עבירה ועל בעלי עבירה, רק “שאור שבעיסה” רק היצר הרע, ובכ”ז גם אם נשנן את הידיעה, את השכל, את ההבנה, ללא “והשבת אל לבבך” (דברים ד’ ל”ט) שום דבר לא יעזור, וככל שמדברים באנשים גדולים “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו” (סוכה נ”ב.) הן הקטנים, הן הגדולים, כולנו כאחד נצטרך להתפלל “אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

“בתר דאביקו ביה” אחרי שדנו והגיעו למסקנה, קשה עד בלתי אפשרי להמשיך עם אותו יצר הרע “יתבו תלתא יומי ותלתא לילותא בתעניתא ובעו רחמי” ישבו שלשה ימים ושלשה לילות בתענית, בבקשת רחמים, “נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב ביה אמת, אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של הקב”ה אמת” הם מקבלים פתק עם חותמת ועם אישור “אמת, משמע מסכים עמהם אני בתקנה זו שטוב הדבר לסלקו” (רש”י) “נפק כגוריא דנורא “ארי קטן” (רש”י) מבית קדשי הקדשים, אמר להם נביא לישראל היינו יצרא דע”ז, בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתה מינה ואזל קליה בארבע מאה פרסי” בשעה שתפסו את היצה”ר של ע”ז נתלשה ממנו שערה והצעקה שהוא השמיע נשמע קולה במרחק של ארבע מאות פרסה, “אמרו היכי נעביד דילמא משמיא מרחמי עליה” עכשיו הוא ישמיע קולו, יבכה, יתחנן וירחמו עליו מהשמים, “א”ל נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה” תכניסו את היצ”ר לדוד עופרת ותסגרו את פיו בעופרת, עופרת לא מעבירה קולות וכך קולו לא ישמע דכתיב “ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה” (זכריה ה’ ח’) קצת לא מובן, אנשי כנסת הגדולה עושים חשבון, היצר הרע של עבודה זרה, הנזק שלו גדול לאין ערוך מהתועלת, משמים מסכימים על ידם, הם מקבלים אישור בחותמו של הקב”ה “אמת”, הם לא מבקשים רחמים, הם לא רוצים מתנת חינם, למה צריך להתפלל שלשה ימים ולא רק שלשה ימים אלא גם שלשה לילות, ואחרי שהם מקבלים לידים שלהם את היצר הרע, הם מפחדים, הוא יצעק, הוא יתחנן, ירחמו עליו מן השמים “דילמא משמיא מרחמי עליה” הרי יש לך אישור, קבלת חותמת, ממי אתה מפחד “ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה” (במדבר כ”ג י”ט), צריכים למצוא עצה, לחפש לזה פתרון “א”ל נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה” רק רגע, איזה פתרון זה, איך זה אמור לעבוד, אם תסתום לו הפה, הוא לא יוכל לצעוק, אם הוא לא יצעק ה”עונה לחש” לא ישמע את תפילתו?

צריך לומר ברור, יעקב מתפלל על כל דבר “הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני” (בראשית ל”א מ’) “מה היה אומר, רבי יהושע בן לוי אמר: חמישה עשר שיר המעלות שבספר תלים מה טעם שנא’ “לולי ה’ שהיה לנו יאמר נא ישראל” (תהלים קכ”ד א’) – ישראל סבא, רבי שמואל בר נחמן אמר: כל ספר תלים, מה טעם שנא’ ואתה קדוש יושב תהלות ישראל” – ישראל סבא” (ילקוט ויצא) הוא שולח את המלאכים בוודאי הוא מתפלל, שהמלאכים חוזרים יש תפילה, שמכינים את הדורון, ששולחים אותו, הכל עם תפילה, אבל אחרי שהוא שולח את המנחה “ותעבור המנחה על פניו” “ומדרש אגדה על פניו, אף הוא היה שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה” (רש”י) כאן יוצא תפילה אחרת לגמרי “על פניו” יעקב פונה לבורא עולם, רבש”ע לאן הגעתי אני צריך לשלוח מתנות לעשו “על פניו” בימינו קוראים לזה המצב על הפנים, זה כבר שלב אחר של תפילה, קודם הייתה ההשתדלות ותפילה על ההשתדלות, עכשיו זה תפילה בלי השתדלות, “הבט משמים וראה” “מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע” (משלי כ”ה כ”ו) “שמע מלכנו תפלתנו ומיד אויבינו הצילנו” אבל יש שלב נוסף של תפילה, תפילה של “מלחמה”, תפילה של כלו כל הקצין, רק בורא עולם יכול לעזור, תפילה של “הושיעני מפי אריה” (תהלים כ”ב כ”ב) “חזרה וקראתו אריה” (מגילה ט”ו:) כאן יש ליעקב בעיה, הוא לא לבד, יש לו אתו את הארבע אימהות, יש לו את האחד עשר ילדיו, הוא הרי כל השנים חינך אותם לאמונה, הוא סיפר להם על אברהם, “לך לך מארצך” עם כל ההבטחות שנלוו ל”לך לך”, הוא סיפר להם על שרה בבית פרעה, “על דבר שרי אשת אברהם” (בראשית י”ב י”ז) “על פי דיבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה” (רש”י), מה שהיה בברית בין הבתרים, על “הבט נא השמימה וספר הכוכבים… כה יהיה זרעך” (שם ט”ו ה’), על יצחק ועל עקידת יצחק, את ההבטחה של אחרי העקידה “כי ברך אברכך והרבה הרבה… ככוכבי השמים וכחול.. וירש זרעך את שער איביו” (שם כ”ב י”ז), מה שהיה עם עשו ועם מכירת הבכורה של עשו, על אותם ברכות שהתברך מיצחק אביו, ועל כולם המעמד הגדול “והנה ה’ נצב עליו.. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה..” (שם כ”ח י”ג), “כל המענג את השבת נותנים נחלה בלי מצרים שנא’ “אז תתענג על ה’ והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך” (ישעי’ נ”ח י”ד), לא כאברהם.. ולא כיצחק.. אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה” (שבת קי”ח.), את האמונה ואת סיפורי האמונה, ינקו בני יעקב משדי אימם, על זה הם גדלו, אבל מה הם צריכים סיפורים, בשידור ישיר הם צפו, לבן רודף אחריהם, והוא לא לבד “ויקח את אחיו”, הם גם עברו את החיפוש הברוטלי שעשה לבן “ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה.. וימשש את כל האהל…”, זה לא נעים ואולי קצת מפחיד, אפילו צו בית משפט אין לו, ובסוף איך זה נגמר, לדבר הוא יודע, להפחיד זה המקצוע שלו, “יש לאל ידי לעשות עמכם רע” (בראשית ל”א כ”ט), רק בעיה קטנה יש לי, בגללה אני נאלץ לחזור הביתה בלי לדרוש ממכם פיצויים, “ואלקי אביכם אמש אמר אלי, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע”, איזה אנחת רווחה יצאה מבני יעקב אחרי כזאת בשורה, הקב”ה נגלה לאברהם, ליצחק, ליעקב וגם ללבן, נכון זה רק בחלום הלילה, אבל הקב”ה בשביל יעקב, בשביל שבטי י-ה, הוא מדבר, ועם מי הוא מדבר, עם לבן, “וישא יעקב רגליו” (שם כ”ט א’) “משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת” (רש”י שם מבראשית רבה) איך הלכו בני יעקב אחרי אותו מפגש שהסתיים כפי שהסתיים בצורה כה מפתיעה, “הנה עין ה’ אל יראיו למיחלים לחסדו” (תהלים ל”ג י”ח), לא בשירה ובריקודים, “הטוב, הטוב כי לא כלו רחמיך”, אם היו מזמינים תזמורות בנות ימינו, בטח השיר המוביל היה, “ה’ יתברך תמיד אוהב אותי מאד ורק יהיה לי טוב”, מי שהיה מזכיר את עשו היה מקבל תשובה, “ועוד יותר טוב”, “ארבע מאות איש עמו”, “ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב”, הדעות היו חלוקות מה לעשות עם עשו, האם להסתפק בהתראה מהבורא עולם, או שכדאי יותר לשלוח מלאכים להרביץ לו, זאת לא בדיחה, זה מה שהיה, “מי לך כל המחנה אשר פגשתי” (שם ל”ג ח’), “ומדרשו כתות של מלאכים פגע, שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו ואומרים להם של מי אתם, והם אומרים להם של עשו, והם אומרים הכו הכו, ואלו אומרים הניחו בנו של יצחק הוא, ולא היו משגיחים עליו, בן בנו של אברהם הוא, ולא היו משגיחים, אחיו של יעקב הוא, אומרים להם א”כ משלנו אתם” (רש”י שם).

ברור הדבר שכל מה שאמרנו כאן ידע גם יעקב, אבל לו יש חשבון אחר, “וירא יעקב מאד ויצר לו”, “שני בני אדם הבטיחן הקדוש ברוך הוא, ונתיראו: הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות – זה יעקב “כי יעקב בחר לו י-ה” (תהלים קל”ה ד’), ואמר לו הקב”ה הנה אנכי עמך ושמרתיך”, וסוף נתיירא “ויירא יעקב”, הבחור שבנביאים – זה משה שנא’ “לולי משה בחירו” (תהלים ק”ו כ”ג), ואמר לו הקב”ה “כי אהיה עמך” (שמות ג’ י”ב), ונתירא “ויאמר ה’ אל משה אל תירא אתו” (במדבר כ”א ל”ד), מכלל שנתירא” (ב”ר ע”ו א’), את ה”וישא יעקב רגליו” (שם כ”ט א’), “משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו רגליו ונעשה קל ללכת”, כל זה טוב רק לאותו הזמן ואך לאותה השעה, זה שניצלתי מלבן, זה לא אומר שמה שהיה אתמול זה מה שיהיה היום, זה מה שיקרה מחר, נהפוך הוא, “קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך”, “נתמעטו זכיותי ע”י החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו” (רש”י), שרוצים להעביר את המסר החשוב הזה לילדים, שצריכים להעמיד אותם על חומרת המצב, זאת הדרך, זאת השיטה “למלחמה” אחרי שיעקב חצה את העם אשר אתו לשתי מחנות, אחרי שבני יעקב שמעו את “והיה המחנה הנשאר לפלטה” לא נשארה במחנה עין יבשה, התפילה, הזעקה, הרקיעו שחקים, בקעו שערי שמים, עוררו רחמים, התזמורת החליפה דיסקט, במקום העוד יותר טוב עברו לשירים אחרים, “ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך”, “רבש”ע האב רחמונס אוף דיינע קיענדרלאך”, התקין עצמו לשלשה דברים, “לדורון, דורון עם תפילה, “לתפילה” תפילה בעת צרה, “למלחמה” לתפילה של שעת מלחמה, “וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם, והרעתם בחצצרת, ונזכרתם לפני ה’ אלקיכם ונושעתם מאיבכם” (במדבר י’ ט’), אחרי שבני יעקב הבינו את “ויחץ” אפשר לחזור להיות מחנה אחד, מחנה של רבים ומחנה של זכות הרבים.

“א”ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב”ה מתאווה לתפלתן של צדיקים” (יבמות ס”ד.) מה אברהם לא מתפלל כל בוקר, שחרית של אברהם אבינו כל יום לא הייתה תפילה, הלואי עלינו אם היינו מצליחים לטעום מעין דוגמתה בתפילת יום הכפורים, יצחק לא התפלל מנחה עם כל כוונות האר”י, יעקב התפלל מעריב בשטיבלך, במעריב אקספרס, מה הפירוש “מתאווה לתפלתן של צדיקים”, אלא יש תפילה ויש תפילה, התפילה החביבה לפני בורא עולם, זה תפילה של הבנה, לי אין כלום, לי אין פתרון, לי אין מוצא, רק בורא עולם, זה הוא “למלחמה” של יעקב, אחרי שכולם הבינו את חומרת המצב, אחרי שכולם הבינו כמה חשוב להתפלל ועל מה יש להתפלל, אפשר היה להמשיך יחד ולהפגש עם עשו עם הכח של זכות הרבים, עם ההבטחה של הקב”ה, עם התפילות של יעקב ושל בניו מגיעים למפגש הגורלי, התוצאות ידועות, “וישקהו א”ר שמעון בר יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה” (רש”י).

זהו הסיפור של אנשי כנסת הגדולה, “וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם” (נחמיה ט’ א’), שלשה ימים ושלשה לילות נמשכת התפילה, “ויזעקו בקול גדול” הקב”ה לא צריך שלשה ימים, הוא מבין ברגע, בגמ’ ביומא מובא בכלל סדר שונה, קודם “נפל להם פיתקא מרקיעא דהוה כתב ביה אמת” רק אחרי זה הייתה התפילה של שלשה ימים, אם כבר משמים קבלו את הטענה, מה צריכים להתפלל שלשה ימים? השלשה ימים לא נועדו לפעול בשמים, המטרה הייתה שהמתפללים יבינו על מה מתפללים, עד כמה הם צריכים את התפילה, ועד כמה רק כתובת אחת ישנה לקבלת הישועה, את יצר הרע הם הכניסו לדוד לא כדי שלא תשמע תפילתו, אין דרך לחסום תפילות, את הפה של היצר הרע סתמו רק מפני שהם חששו שבני ישראל שעמדו בתפילה ישמעו את צעקותיו, יראו את תחנוניו, זה עלול להביא לרפיון בתפילה, אולי אפילו יהיה מי שירחם עליו, אולי גם יחשוב לרגע איזה לימוד זכות עליו, ואז התפילה של כלל ישראל בסכנה, תפילה ברפיון מול התפילה שלו יש חשש “דילמא משמיא מרחמי עליה”

“ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב.. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי” (בראשית ל’ א’) “הבה לי: וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה” (רש”י) מה יעקב לא התפלל על רחל? בשחרית שתיקן אברהם, במנחה של יצחק, בערבית שהוא עצמו יסד, בכל תפילה הוא לא הוסיף תפילה מיוחדת, הוא לא הזכיר רחל בת עדינה לזרע של קיימא, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, היעלה על הדעת? ברור שלא, התביעה של רחל מיעקב הייתה, תפילה של “ואם אין מתה אנכי”, היא תבעה מיעקב תפילה של בעל דבר, תפילה של “ואם אין” זאת התפילה שאליה התכוון יעקב, אליה הוא רצה לעורר את בניו, תפילה של “למלחמה” תפילה של “ואם אין” זאת התפילה של אנשי כנסת הגדולה שלשה ימים ושלשה לילות, “ואם אין” אם לא תתקבל התפילה, אין טעם לבנות את בית המקדש, הוא לא יחזיק מעמד.

“מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים, באחרונה התחילו הציבור לצאת, אמר להם תקנתם קברים לעצמכם, געו כל העם בבכיה וירדו גשמים” (תענית כ”ה:) מה נזכר רבי אליעזר לומר באחרונה שהוא לא אמר להם בהתחלה “הזקן שבהם אומר לפניהן דברי כבושין” (שם ט”ו.) אחרי שגומרים להתפלל, נזכרים לומר את ה”דברי כבושין” צריכים לומר פשוט, רבי אליעזר גזר שלש עשרה תעניות, הציבור נענה, התענו, התפללו, גם שמעו דברי כבושין, קבלו עליהם חיזוקים, חזרו בתשובה, גם בבין אדם לחברו, גם בבין אדם למקום, “באחרונה התחילו הציבור לצאת” זהו אנחנו עשינו את שלנו, עכשיו משמים צריכים לעשות את שלהם, זה מה שרבי אליעזר אמר להם “תקנתם קברים לעצמכם” תפילה לא צריכה להיות עסקת חליפין, תפילה צריכה לבא מתוך הרגשה, אין לנו כתובת אחרת, “אמר רב חמא בר’ חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל שנא’ ( תהלים כ”ז י”ד) “קוה אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'” (ברכות ל”ב:), ומי שהתפלל ונענה לא צריך לחזור ולהתפלל? מה הוא כבר מסודר? יש לו ביטוח, התפללתי, רק צריך להוציא סטיקר “התפללתי ונושעתי הבטחתי לפרסם”, אני מסודר כבר, בפשטות למדנו, אדם שהתפלל ונענה, זה בטוח שיחזור ויתפלל, הוא יודע מה עוזר, הוא כבר יש לו ניסיון מה צריך לעשות, זה שהתפלל ולא נענה יכול לחשוב, מה אני יכול לעשות, לא עונים לי, החידוש הוא “יחזור ויתפלל” לא מפסיקים, לא מתייאשים, עכשיו חשבנו להוסיף, תפילה צריכה להיות ממצב של מלחמה, “צמאה לך נפשי” (תהלים ס”ג ב’), אדם צמא מפסיק לחפש מים, זה מה שרצה יעקב מבניו, תתכוננו למלחמה, תתפללו על מלחמה, זה מה שפחדו אנשי כנסת הגדולה, הוא יצעק הוא יתחנן, זה יגרום רפיון בתפילה, זה מה שלמדנו אצל רבי אליעזר, התפללתם, בקשתם, “שלש עשרה תעניות” אבל התפללתם מתוך הרגשה של “תקנתם קברים”, וזהו היחזור ויתפלל.

“ויקרא יעבץ לאלקי ישראל לאמר, אם ברך תברכני והרבית את גבולי, והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי, ויבא אלקים את אשר שאל” (דברי הימים א’ ד’ י’), “אם ברך תברכני – בתורה, והרבית את גבולי – בתלמידים, והיתה ידך עמי – שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשית מרעה – שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי – שלא ישגבני יצה”ר מלשנות, עצבי – אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול, “בנסיסי לשאול – הריני מת בעצבוני” (רש”י) מיד- ויבא אלקים את אשר שאל” (תמורה ט”ז.), מורינו הראש ישיבה רבי חיים למד מפה שתפילה על רוחניות צריכה להיות שאלה של חיים ומות “ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול”, חשבנו לומר לפי החלוקה שדברנו, יש תפילה של “לדורון” על מה שעושים זה עם תפילה, יש תפילה שהיא “לתפילה”, העסק לא הולך מתפללים, אבל יש תפילה שהיא “למלחמה” תפילה של חיים ומות, זאת הייתה התפילה אצל יעקב ובניו אחרי “ויחץ”, זאת הייתה התפילה של אנשי כנסת הגדולה שלשה ימים ושלשה לילות, זאת הייתה התפילה של יעבץ, תפילה של חיים ומות, וזה מה שלמד מורינו הראש ישיבה, אצל יעבץ רוחניות היא שאלה של חיים ומות, וזה מה שהוא לימד אותנו שברוחניות צריכים להרגיש הרגשה של חיים ומות, ואם זו שאלה של חיים ומות, צורה התפילה צריכה להיות, “ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול”.

“הצילני נא מיד אחי מיד עשו” “מיד אחי שאינו נוהג כאח אלא כעשו הרשע” (רש”י), נמצאים אנחנו אחרי שנתיים ימים של מלחמה, מלחמה של “מיד עשו”, תקופה שחלק מעשו ניסה להתחפש לאחי, ראינו נסים, ראינו נפלאות, אין לעשות הקבלות, אין לעשות השוואות, אנחנו מדברים על השבטים, שבטי י-ה, אבל אפשר לומר ראינו, בעיננו, עוד “ידו נטויה עלינו” (חגיגה ה:), מה עושים עם עשו הלאה, זה כבר אנחנו יודעים, כבר הבנו היכן הכתובת לפתרון כל בעיה, אם ראה אדם שהתפלל וב”ה נענה “יחזור ויתפלל”, הבעיה הגדולה היא לא עם עשו אלא עם “מיד אחי שאינו נוהג כאח אלא כעשו הרשע”, “אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים, “הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם” (רש”י), כי אמריתה קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף, “גזירות על גזירות” (רש”י) שנא’ “ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער” (ישעי’ ו’ י”ג) תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי” (כתובות קי”ב:) רש”י שם מסביר “בזוזי ובזוזי דבזוזי, שוללים אחר שוללים” בימינו היו קוראים לזה קיצוצים ועוד קיצוצים, בימים אלו, בהם אנו עומדים מול התקפה על בני התורה, על לומדי התורה, זה הזמן לעמוד ולהתפלל את תפילתו של אותו זקן “הצילני נא מיד אחי מיד עשו”, ושהתפילה תהיה תפילתו של יעבץ, תפילה על רוחניות היא שאלה של חיים ומות “אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול, אבל יש הבדל, אם עד עכשיו התפללנו על עשו “וכל אויבי עמך מהרה יכרתו” התפילה על מיד אחי שנוהג כעשו, תפילה אחרת היא, “הנהו בריוני דהוה בשבובתיה דר”מ והוו קא מצערי ליה טובא, הוה קא בעי ר’ מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותי” (ברכות י.), רק רגע, הוא מתפלל עליהם שימותו וזה נחשב שהוא מבקש רחמים? אם הם מפריעים לו והוא רוצה שירחמו עליו, שיבקש רחמים שהם יעברו דירה, אם הוא מתפלל עליהם, שיקבלו את מה שמגיע להם, שיבקש דין, מה זה “בעי ר”מ רחמי עלויהו”, צריך לומר, ביריוני שמצערי ומצערי טובא, רחמנות עליהם, הטובה הכי גדולה שאפשר לעשות להם, זה להתפלל עליהם שימותו, “אמריה לי’ ברוריה דביתהו מאי דעתך משום דכתיב “יתמו חטאים” (תהלים ק”ד ל”ה), מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא “ורשעים עוד אינם”, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם”, זוהי הטובה, זוהי הרחמנות, תתפלל שיחזרו בתשובה, “בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה”, נתפלל עלינו ועל אחינו, תפילה לעורר רחמי שמים על בני התורה, על לומדי התורה, על המשתדלים בעסק המצוות, ותפילה לרחמים גדולים על אותם בריוני דמצערי לרבנן, רחמנות עליהם, תן בליבם שיחזרו בתשובה, “דרש רבי יהודה בר אלעאי מאי דכתיב “שמעו נא דבר ה’ החרדים אל דברו” (ישעי’ ס”ו ה’) – אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם – אלו בעלי מקרא, שנאיכם – אלו בעלי משנה, מנדיכם – אלו עמי הארץ” (בבא מציעא ל”ג:) החלוקה הזאת מתאימה לימינו, הבעלי בתים, המון העם, להם יש אמונה תמימה, “בעלי מקרא” הם “אחיכם”, לעומת זה שיש להם קצת ידע, למדו פרק אחד או שנים, הם גם יודעים למצוא לפי מילות חיפוש, אפילו מצליחים למצוא כל מיני ראיות לשיטתם, זה הגדרה של “בעלי משנה” הם “שנאיכם”, ואילו אותם אלו שרחוקים מכל דבר, שמבלי להבין כלום, מבלי לדעת כלום, אותם כסילים ובורים שבאים לספר לנו מה זה יהדות, אותם “עמי הארץ” הם “מנדיכם”, פשוט בזים לכל מי שצורת יהודי יש לו, “שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים ת”ל “ונראה בשמחתכם”, שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר “והם יבושו”, עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו”.