ShmosVa'eira

דברי רבותינו

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Rebbi Avrohom Tzvi Kamai zt"l

בצאתי את העיר אפרש כפי אל ה’ (ט,כט)
פירש”י: “אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גילולים”.

ולכאורה קשה, הא גם במכת צפרדע נאמר “ויצא משה ואהרן מעם פרעה, ויצעק משה אל ה’ וגו'” (ח,ח), וכן במכת ערוב אמר משה “הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה’ וגו'” (ח,כה), וא”כ מדוע שם לא כתב רש”י שיצא מן העיר אשר היתה מלאה גילולים, ולמה דוקא כאן במכת ברד ראה רש”י לנכון לפרש כך?

במשנה בע”ז (נב:): עובד כוכבים מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו. וא”כ יש לפרש שבתחילה, כאשר פרעה וכל עם מצרים עבדו עבודת כוכבים, ברור היה לכל שמשה רבינו אינו יכול להתפלל בתוך מצרים, ולא היה צריך לפרש שעליו לצאת מחוץ לעיר. לפיכך במכת צפרדע, כאשר משה שאל את פרעה “למתי אעתיר לך” ענה לו פרעה “למחר”, היות וגם פרעה הבין שעל משה לצאת מחוץ לעיר. וכן במכת ערוב היה ברור שעל משה לצאת מחוץ לעיר. אולם במכת ברד אמר פרעה “חטאתי הפעם, ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים. העתירו אל ה'” (ט,כז-כח), ונראה שהכיר פרעה בה’ וביטל את העבודה זרה שלו ושל שאר המצרים, וא”כ סבר פרעה כי יוכלו משה ואהרן להעתיר עבורו בתוך מצרים. משום כך דוקא כאן הדגיש לו משה רבינו “בצאתי את העיר אפרש כפי אל ה'”. ומיד המשיך משה והסביר לפרעה ” ואתה ועבדיך, ידעתי כי טרם תיראון מפני ה’ אלקים” (ט,ל), כלומר יודע אני כי טרם הגעתם באמת להכרה כי ה’ הצדיק ואתם הרשעים, אלא רק לפי שעה, משום הרעה שבאה עליכם, כעסתם על אליליכם אשר לא הושיעו אתכם, אך לאחר שתעבור הרעה תשובו לעבדם.

ובמשנה (שם,נג:) מדוקדק שדוקא עובדי כוכבים שעזבו את ע”ז שלהם “בשעת שלום” מותרת היא, משום שאז יודעים אנו שלא ישובו אליה עוד, ונחשב שביטלו אותה. אך העוזבים את ע”ז שלהם בעת צרה, אין הדבר נחשב לביטולה. לפיכך לא הועילה אמירתו של פרעה שאמר בעת צרתו “ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים” לבטל את הע”ז שבמצרים, והוצרך משה להדגיש  לו כי עליו לצאת להתפלל מחוץ לעיר.

מרן רה”י הגאון רבי אברהם צבי קמאי זצוק”ל הי”ד

דברי הימים

הרב שנסע בשבת

ברצף של ניסים גלויים קיבלו בני הישיבה היתרי יציאה מוילנה הכבושה בידי ברית המועצות לקובה שביפן. אולם כדי לממש את ה”זכות לחיים” נדרשים בני הישיבה לשלם סכום עצום של 50,000 דולר. הזמן הולך ואוזל וכסף מנלן…

אם לא יגיע הכסף עד ליום שני הקרוב יפוג מועד האשרה ומי יודע מה יעלה בגורלם.

פיקוח נפש!

בבוקר יום השבת שולחים ראשי הישיבה מברק בהול ליו”ר ועד ההצלה שבניו יורק הגאון רבי אברהם קלמנוביץ’. המברק מגיע לביתו בעיצומה של השבת, אך ר’ אברהם מתאכסן בשבת זו במנהטן, שם ידבר בפני העשירים ויגייס תרומות ל’ועד ההצלה’. בנו ר’ שרגא משה קורא את המברק ונחרד. במאמצים מרובים מאתר הוא בטלפון יהודי שגר בסמיכות לביה”כ במנהטן ודורש ממנו לרוץ ולקרוא לרב קלמנוביץ’ מיד.

ר’ אברהם מפסיק באמצע הדרשה ורץ לטלפון, מששמע את גודל הצרה ממהר הוא לשכור מונית, מצרף אליו שלושה עשירים ידועים ונוסע לביתו של ראש הג’וינט בניו-יורק. אם יחתום היו”ר על הרשאה המורה לסניף הג’וינט בוילנה להלוות את הסכום המבוקש לישיבת מיר, יקבלו ראשי הישיבה את הכסף במועד, כל דרך אחרת להעברת כסף בזמני המלחמה תקח זמן רב…

ראש הג’וינט נדהם למראה הרב שבעיצומו של יום השבת מתפרץ מתוך מונית לביתו. לשמע הבקשה החריגה מנסה הוא להתחמק, אולם הרב מרעים בקולו “לא תעמוד על דם רעך!” אי-אפשר היה לעמוד מול הדרישה התקיפה הבוקעת מתמצית לבו של ר’ אברהם. כנגד ערבותם של שלושת העשירים, חותם ראש הג’וינט על ההרשאה ומברק ההצלה יוצא לדרך. אנחת רווחה יוצאת מעמקי נפשו של ר’ אברהם, אמנם עדיין אין הוא יודע איך יפרע את ההלוואה האדירה שנטל על עצמו, אך שלב נוסף מהנטל הכבד של הצלת הישיבה נגול מליבו.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

וארא

קידוש השם ודין יעבור ואל יהרג

פסחים נ”ג ע”ב מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש נשאו ק”ו מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קידוש ה’ כתיב בהו ובאו ועלו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך וכו’ אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה.

וצ”ע מה שאמרו דצפרדעים אין מצווין והרי כך צוה להם ה’. ובמהרי”ל דיסקין תי’ דכל צפרדע יחידי לא היה חייב ליכנס לתנור, והוסיף דהא דעלו לתוך גוף האדם הוי כמו יסורים קשים לצפרדע, נגדוהו ובזה אמרו בגמ’ אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה ביסורים קשים היו משתחוים לצלם (ור”ת ס”ל כי צלם נבוכדנצר לא היה ע”ז ממש, ויש חולקים), ולכן לא היה חיוב מסירות נפש, רק בזה מסרו נפשם כי כתיב להדיא יעלו והיינו חיוב מה’ וא”א לומר שצפרדע אחר יכנס ע”ש.

ובעיקר גמ’ הנ”ל אלמלא נגדוהו ע’ תוס’ כתובות ל”ג ע”ב שהקשו מר”ע דיסורים הוי בכלל בכל נפשך, וע”ש ביעב”ץ כי יסורים בלי גבול באמת גרע טפי ממיתה ואין ראיה מר”ע.

וכעי”ז כתב ש”מ כתובות ל”ג בשם הר”ר אליעזר דלא חייבה תורה אלא למסור עצמו למיתה אבל לא ביסורים, ומה שהקשו מר”ע שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל י”ל דהתם הכאה שיש לה קצבה אבל הא דאמר רב אלמלי נגדוהו וכו’ פירושו הכאה בלא מיתה. (והעירו על הש”מ דיסורים שאין להם קצבה ליכא קרא דוחי בהם, וע”כ דאף בלי וחי בהם כל דליכא חיובא דבכל נפשך ליכא חיובא דמסירות נפש).

(וכתיב בפ’ שמות, וימררו את חייהם וע’ כלי חמדה לניאדו עמ’ ו’ שפי’ כי יראים מהמות ואין מר ממות, אבל כאן העדיפו למות והחיים היה הכי מר. והוא כעין הגמ’ הנ”ל אלמלא נגדוהו).

שבת קודש – יום המנוחה

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Aryeh Finkel, zt”l

שבת קודש נקרא “יום המנוחה”, וכמו שאומרים בתפילת שבת במנחה “יום מנוחה וקדושה לעמך נתת”. ויש לבאר במה התייחדה מנוחת השבת יותר ממנוחה בששת ימי המעשה, הרי לכאורה יכול כל אחד להפסיק ממלאכתו ולנוח בכל עת שירצה, בכל יום מששת ימי המעשה, ומה איפה יחודה של מנוחת השבת.

עוד יש להתבונן ענינה של השבת, מה שאומרים בתפילת שבת במנחה; “יום מנוחה וקדושה לאמך נתת וכו’, מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח”, וכן איתא במדרש (ב”ר י) שהקב”ה ברא בשבת שאנן ונחת שלוה והשקט. ולכאורה יפלא, וכי זה תכליתה של השבת מנוחה גרידא, וזה רצון הקב”ה בה, “מנוחה שאתה רוצה בה”.

עוד מצינו במדרש (שמ”ר א):

וירא בסבלותם – ראה שאין להם מנוחה, הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח.

והנה אנו אומרים בתפילה בשחרית של שבת “ישמח משה במתנת חלקו”, ומבאר הטור (סי’ רפא) ששמח משה בכך שבחר ותיקן להם יום השבת למנוחה. ויש להבין, וכי המנוחה שתיקן להם לישראל מסבלותם זהו ענינה של השבת שקיבלו במתן תורה, שהיא שבת קודש מעין עולם הבא.

עוד צ”ב מאחר שהשבת היא מנוחה, מה ענין הברכה והקדושה שקידש בה ה’ את המנוחה.

ארץ ישראל אף היא נקראת מנוחה, כמו שאמרנו בקבלת שבת “אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי”, ופירש רש”י (תהלים צה); אל מנוחתי – לארץ ישראל ולירושלים אשר קראתים מנוחה שנאמר (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד.

ואף בזה צריך ביאור, הלא ארץ ישראל קדושה מכל הארצות (כלים א), וראוי להתייחס אליה כארץ הקודש, ולמה זהו שמה ארץ המנוחה.

אכן העולם הבא אף הוא נקרא (סוף תמיד) “יום שכולו שבת ומנוחה”, ואף כאן יש לתמוה, וכי זו מהותו של העולם הבא שעליו נאמר (ישעיה סד) “עין לא ראתה”.

ויש לבאר כי מנוחת השבת היא “מנוחת אמת ואמונה”, מנוחה ע”י האמונה והבטחון בהשי”ת שכל מעשיו לטובתנו הם, ובאמונה זו “אשרי אדם בוטח בך” (תהלים פד), וחי הוא בשלוה ואושר.

ושלימות דביקות הנבראים בבורא הוא במידת הבטחון, וכמו שכתב הגר”א (משלי כב) שעיקר הכל הוא הבטחון השלם, וזה סוד קדושת השבת, בה הוזהרנו שלא להתעסק בטרדות הפרנסה, ואינה בכלל קללת בזיעת אפיך, וע”י הנשמה היתירה מתחזקת הכרת האמת, ועי”ז יש בה שאנן נחת שלוה והשקט.

ואף מנוחת העולם הבא שרשה בדביקות הנבראים בבורא, והבטחון והמנוחה שעל ידה.

השבת נקראת קודש קדשים (איגרת הגר”א), וכמו שאומרים בתפילת ליל שבת “וקדשתו מכל הזמנים”, ונאמר (בראשית ב) “ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו”. ועל כך הציווי (שמות כ) “זכור את יום השבת לקדשו”.

וכן השבת היא “מעין עולם הבא”, והיינו שמתוקף קדושתה יש בה הרגש מיוחד של חיי העולם הבא – חיי הנצח.

והנה עומק ענינה של מנוחת השבת, שנינו (סוף תמיד);

בשבת היו אומרים, מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבא – ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.

הרי כי מנוחת השבת היא מעין מנוחת העולם הבא, ובכך היא המנוחה האמתית והיחידה, שאינה קיימת אלא בשבת שהיא מעין העולם הבא.

כי בשבת מעין עולם הבא אפשר לחוש אחד משישים מאותה מידת הבטחון ששרשה בדביקות בהשי”ת בעוה”ב. וזהו ג”כ ענין המנוחה שבא”י. וככל שקרובים יותר לקודש הקדשים מתחזקת הקדושה ועמה המנוחה של “זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה”.

וזהו שאנו אומרים בתפילת שבת בשחרית “ולא נתתו ה’ אלקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים”, כי מנוחה זו לא ניתנה אלא לישראל שקיבלו את התורה ומצוותיה, ושייכים הם לעולם הבא, וע”י כן זוכים גם למנוחתה.

‫‪Parsha‬‬ ‫‪Preview

Harav Hagaon Moshe Ahron Friedman Shlita

Of Four and Five

Parashas Va’eira

Harav Hagaon Moshe Aharon Friedman Shlita

In this parashah, Hakadosh Baruch Hu utters the four leshonos of geulah:

וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם.

We know, from the Yerushalmi in Pesachim and many other sources, that the four cups of wine, which Chazal instituted that we must drink at the Seder, correspond to these four leshonos of geulah. Now, of course, each of these cups of wine represents its own mitzvah, as the Gemara teaches that the first cup is that of Kiddush, the second accompanies the Haggadah, the third is that of Bircas Hamazon, and the fourth goes along with Hallel.

Although the sequence of the four leshonos of geulah would seem to follow the order of the passuk, the Rashbam (Pesachim 99) places וְגָאַלְתִּי second, וְלָקַחְתִּי third, and וְהִצַּלְתִּי fourth. Some say that the girsa should be changed, but elsewhere, in Bava Basra, the Rashbam lists these leshonos of geulah in that very order — except that he writes וְהֵבֵאתִי as the fourth, instead of וְהִצַּלְתִּי. We usually consider וְהֵבֵאתִי the fifth lashon, as we’ll discuss, but perhaps this should be the correct girsa in Pesachim as well: first וְהוֹצֵאתִי, then וְגָאַלְתִּי, then וְלָקַחְתִּי, and finally וְהֵבֵאתִי.

One Word, Two Leshonos?

The Vilna Gaon gives a startlingly different sequence: He says that the four leshonos of geulah are וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, and … וְגָאַלְתִּי. How can this be? The passuk says וְגָאַלְתִּי only once!

What the Gaon means is that the passuk says וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה and then וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, meaning that the second וְגָאַלְתִּי is appended to וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. He says that although the standard sequence is recorded so many times in Rashi, the Rashbam, the Yerushalmi, the Midrash, and many other places, this is a printing error; it should have said וְגָאַלְתִּי וכו’, and the וכו’ represents the second וְגָאַלְתִּי, that of וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם. Those, he says, are the four leshonos of geulah; וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם is not one of the leshonos of geulah, but a reference to Mattan Torah. This explains why the halachah is that between the third and four cups there should be no interruption.

It’s hard to find a dissenting view or proof against the Gaon, who says that all the places where וְלָקַחְתִּי is listed are mistaken. But we found a source that does present evidence to the contrary: the Baal Haturim, who writes:

והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. בגימטריא זה עני בישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין.

Returning to the four cups of wine, why did Chazal institute that the four leshonos of geulah be commemorated specifically with wine? Couldn’t this have been accomplished, say, with four matzos? Actually, the truth is that there are four matzos, because according to the minhag of the Rema, we take three matzos but break the middle one in half, after which there are four. But why not four nuts? Or four oranges?

It’s because wine is synonymous with simchas Yom Tov, and on Pesach we fulfill this obligation with the four cups. Also, the simchah caused by wine increases exponentially as you drink; if you would consume four of something else, it might not have that effect. And we want the four leshonos of geulah to also grow exponentially.

In addition, wine represents Hakadosh Baruch Hu’s love towards us: נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן (Shir HaShirim 1:4).

Another unique feature of wine is highlighted by the Meshech Chochmah in the context of וְהִיא שֶׁעָמְדָה. Simply understood, this passage is saying that Hashem’s promise — mentioned in ברוך שומר הבטחתו לישראל — is what allowed Klal Yisrael to endure; the letters וְהִיא also represent the six sidrei Mishnah, the five Chumashim, the Aseres Hadibros, and the One Hashem — אנכי. But וְהִיא שֶׁעָמְדָה can also be referring to the cup of wine we are holding in our hand, indicating that our scrupulousness not to mingle with the non-Jews or drink their wine, in keeping with the gezeirah of Chazal, is what allowed us to survive.

The Fifth Lashon

As we mentioned, there is really a fifth lashon of geulah: וְהֵבֵאתִי. According to the Rashbam, that might be one of the four leshonos, but others say that וְהֵבֵאתִי corresponds to kos shel Eliyahu.

The Ohr Hachaim notes that Hashem promised, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ, but it would seem that this promise was not fulfilled, because the generation of the Midbar died out before reaching Eretz Yisrael! How could that be? He answers that between וְלָקַחְתִּי and וְהֵבֵאתִי the phrase וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיכֶם appears, as a condition for the promise of וְהֵבֵאתִי. The first four leshonos are unconditional, but the fifth is conditional, and when Klal Yisrael sinned, they were missing this condition, so the promise was no longer guaranteed.

Others say that וְהֵבֵאתִי was fulfilled, according to the teaching of Targum Yonasan and others that וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים means that on the night of Pesach, Klal Yisrael were brought to Eretz Yisrael, where they offered the Korban Pesach.

Now, the Chasam Sofer writes that although Chazal instituted four cups of wine, there are really six leshonos of geulah: the first four, plus וְהֵבֵאתִי, and וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה’. The gematria of kos is 86, and 86 times 6 equals 516. This, he says, is alluded in the passuk in Mizmor Shir Leyom HaShabbos, וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים. The word שׁוּרָי has the gematria of 516, which is one more than va’eschanan, which equals 515. Moshe Rabbeinu didn’t go into Eretz Yisrael, but this is one step further.

Furthermore, the first letters of the words יתגדל ויתקדש שמיה רבא can be rearranged to spell שׁוּרָי, expressing the wish that we should be zocheh, b’ezras Hashem, to all six leshonos of geulah.

Still, the primary concept of the leshonos of geulah relates to the four. These four leshonos also correspond to the four decrees that Pharaoh enacted: (1) וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם, (2) אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, (3)כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ , and (4) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ. The Midrash also notes that they correspond to the four exiles: Bavel, Madai, Yavan, and Edom.

The truth is that there’s a fifth galus: Galus Yishmael, and וְהֵבֵאתִי corresponds to that. The gematria of וְהֵבֵאתִי is 424, equal to that of משיח בן דוד. We’re awaiting the fulfillment of the promise of וְהֵבֵאתִי, which will bring us to the next level of the geulah.

The sefarim also teach that the four leshonos correspond to the four Imahos. The Maharal explains that the cup of Kiddush corresponds to Sarah, who converted people and sanctified them; the cup of the berachah of geulah corresponds to Rivka, because אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי; the cup of Bircas Hamazon corresponds to Rachel, whose son Yosef nourished us in Mitzrayim; and the cup of Hallel corresponds to Leah, who said הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה’.

The Arizal notes that the four kosos also correspond to the four sons: the cup of Kiddush corresponds to the chacham — חכם זו סדר קדשים; the cup of the berachah of geulah corresponds to the rasha — מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה; the cup of Bircas Hamazon corresponds to the tam — לא לחכמים לחם; and the cup of Hallel corresponds to the she’eino yodeia lishol —שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ.

But then there’s also a fifth son — the son that doesn’t even come to the Seder. I heard someone say once that that son is represented by the fifth kos, the kos of Eliyahu, about whom it is said, וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם. We should be zocheh to that speedily, along with the וְהֵבֵאתִי, which represents Galus Yishmael, and we should be zocheh to the geulah with Mashiach ben Dovid.

  • SEARCH BY PARSHA

  • ‫‪SE‬‬ARCH‬‬ ‫‪BY‬‬ ‫‪R‬‫‪ABBONIM‬‬