דברי רבותינו

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Refoel Shmulevitz, zt”l

התורה מרחבת דעתו של אדם
ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו,ט)בימים שלפני מלחמת המפרץ, כאשר שררו בארץ ישראל מתח ודאגה, נשא מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי רפאל שמואלביץ זצוק”ל שיחה והביא את דברי האוה”ח הק’ על הכתוב “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה” – כי לצד שלא היו בני תורה לא שמעו, ולזה יקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת דעתו של אדם.
והנה מבואר לנו מדברי האוה”ח הק’ כי התורה מרחבת דעתו של אדם שיוכל להכיל בתוכו לא רק את קושי המצב של עכשיו, אלא גם את מה שמובטח אח”כ, וזהו מה שמוטל עלינו בשעה קשה כזאת.

והוסיף, עת צרה היא ליעקב, האומות מתגרות זו בזו ומתגרות בישראל, ויש הרבה שחוששים ויראים מפני הבאות. אך איננו מתבוננים בכל מעשי ההשגחה העליונה איך שהיא מובילה אותנו, ואת עקבתא דמשיחא בדורנו אשר יש בו את כל הסימנים לכך.

ומה עלינו לעשות בעת צרה כזו? תבע מרן רה”י, אמרו זאת כבר חז”ל בברכות (דף ס”ג ע”א) א”ר טבי א”ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין לו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר התרפית ביום צרה צר כוחכה, וכן מצינו שאמר המן למרדכי שלמד הלכות קמיצת העומר (מגילה דף ט”ז ע”א): “אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי”…

דברי הימים

Maran Rosh Hayeshiva Sar haTorah Hagaon Harav Chaim Shmulevitz, zt”l

נושא בעול עם חבירו

המושג ‘נשיאה בעול’ היה בעל מימד מיוחד במושגיו העילאיים של מרן ראש הישיבה שה”ת הגאון הרב חיים שמואלביץ זצללה”ה. מרגלא בפומיה: “סכלים סבורים שלשאת בעול פירושו רק לעזור לשני. כאשר אדם נפצע וכבר חבשו אותו, הוא מסוגל לעשות הכל בכוחות עצמו, אבל הוא עדיין בעל יסורים…”.

“לעזור לו אי אפשר, אך מה עם נשיאה בעול?”, היה זועק, “במה ניתן עכ”פ לעזור לו עכשיו? להתחלק אתו בכאבו!”, תבע.

“לשאת בעול, כוונת הדברים כפשוטן – להתחלק עמו במשא”. והוסיף: “כאשר אחד נושא חבילה כולם מבינים את סבלו ומטים שכם לעזרה, וכשהוא נושא חבילת יסורים? אזי צריך להטות את הלב אליו!”.

כשהיה שומע על חולה כלשהו, היה פורץ בבכי. לעתים היה נע אנה ואנה בחדרו, כשהוא שרוי בחוסר מנוחה ובאין מרגוע לנפשו מרוב צער.

בהלווייתו השתתף סומא בשתי עיניו. לשאלת המלווים מה ראה לבוא וליטול חלק בהלוויה, השיב האיש: “הייתי אצל ר’ חיים, והוא התענין במצבי. כששמע שהרופאים רואים את מצבי כחסר-סיכוי, שמעתי שפרץ בבכי נורא כעשרים דקות…”.

כשבא לנחם את אלמנתו של אחד מתלמידיו, ישב דומם לרגע קל, ואחר בכה בדמעות שליש שעה ארוכה, בלי להוציא מילה מפיו.

(מח ולב, עמ’ ק”ה-ק”ו)

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

וארא

הנושא אשה יבדוק באחיה

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, ומכאן דרשו שהנושא אשה יבדוק באחיה.

וע’ של”ה פ’ וארא שיעשה כמו שצוו חז”ל, וכל הפורש מדבריהם כפורש מן החיים.

ומצינו בפ’ לך לך, למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה, וע’ ברכת אברהם, ברודו, שפי’ כיון שאמרת אחותי היא, והרי יבדוק באחיה וזה אברהם, ולכן ואקח אותה לי לאשה.

והנה ע’ משיבת נפש פ’ בראשית שכתב רש”י ד’ כ”ב נעמה אשת נח, וקמ”ל כי היו לה ג’ אחים, ואחד מהם תובל קין, ולכן ילדה ג’ בנים, וחם היה רשע.  ומשמע אפילו אח א’ רשע יזהר ולא אמרינן דעפ”י רוב יהיו בניו צדיקים או דרשע זה הוא יוצא מן הכלל.

אכן ע’ קריינא דאגרתא ח”ב י”ח (ומעשה איש ח”ג עמ’ רל”ו) להתיר אם יש עוד אח כשר, (ויש לעיין אם הגירסא בגמ’ אחיה היינו עם קמץ וחיריק, או עם פתח וסגול). וע”ע וישמע משה ח”ב בשם דתולה על רוב אחים, וחצי חצי מותר.

(וע”ש עוד קריינא דאגרתא אולי נתקלקל טרם נתחנך בתורה ויר”ש והוא תינוק שנשבה. וע’ ארחות רבנו ח”א רס”ה דלא שייך דברי הגמ’ בזה”ז שהרחוב טמא וכו’ ואין בכוחו של האב לפקח על מהלכי הבן וחינוכו. וע”ע מכתבים ומאמרים ח”ו אגרת תשי”ט ומה ששאלת וכו’ רוב בנים וכו’ אין הדבר אמור אלא לענין המדות והתכונות הנפשיות וכו’ אבל בעניני דעות כגון מה ששאלת שאחי האם משתייך לאנשי וכו’ זה אינו שייך כלל למאמרם דומין לאחי האם כי ענין הדעות הוא דבר שמסור לידי בחירה.

והנה עד כאן מצאנו רוב בנים דומין לאחי האם. וכתב ר בחיי סו”פ תולדות שרוב בנות דומות לאחות האב. וכן מסתבר לפי פמ”ג קכ”ח ס”ב שהנקבות עיקר בתר מזג האב, וזהו דכתיב את אביה היא מחללת, ולפיז מסתבר כמ”ש רבינו בחיי ותפארת יונתן כ”ט י’ שהבנות הולכין אחר אחות האב.

וכבר העירו על ר’ בחיי ויקרא כ”ד י”א שכתב דטבע הבן נקשר בטבע האם יותר משל אב, ולכא לדבריו אולי מה”ט אמרו רוב בנים דומין לאחי האם, ולא כדבריו בפ’ תולדות.

וכ”כ בס’ עבודת ישראל פ’ ויצא בד”ה ויגד יעקב לרחל (כי אחי אביה הוא) ותו”ד “ואפשר שרמז לה כמו שרוב בנים אחרי אחי האם א”כ מהראוי בנות אחרי אחות האב”.

מיהו ע’ יבמות ס”ב ע”ב והנושא את בת אחותו וכתבו תוס’ בשם ר”ת דלא נקט בת אחיו אלא דוקא בת אחותו לפי שהיא בת מזלו כדאמרינן רוב בנים דומין לאחי האם. ומבואר דאין דומין לאחי האב. ואולי מ”מ דומין לאחות האב.

וע’ ח”ס אהע”ז קי”ג בקלקלה אחות המשודכת מותר לבטל השידוך דכמו דדומים לאחי האם ה”ה לאחות האם.

זהירות מכחו של הרע

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yechezkel Levinshtein, zt”l

פרשיות אלו של יציאת מצרים יש בהם כמה הארות שמהם נוכל ללמוד דעה להבין כמה גדול כוחו של הרע.

איתא בגמ׳ (סנהדרין, קיא.) ״א״ל הקב״ה למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב בא-ל שד-י ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך וכו’, ואתה אמרת לי מה שמך בתחילה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך״.

מבואר בדברי חז״ל אלו, שהיתה טענה כביכול על משרע״ה על מה שאמר למה הרעות. וראה במדרש (שמות רבה, וארא ו, א) ״ועל דבר זה ביקשה מדת הדין לפגוע במשה, ולפי שנסתכל הקב״ה שבשביל צער ישראל דיבר כן, חזר ונהג עמו במידת רחמים״.

ועוד שם במדרש, הה״ד (קהלת, ב, יב) ״ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״, ״הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה, על שלמה כיצד, ששלמה עמד והחכים על גזירתו של הקב״ה ואמר: למה אמר הקב״ה לא ירבה לו נשים, בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור וכו’, ולכך אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעמי שאני יודע דעת התורה, אותו הדעת של הוללות וסכלות היו, למה כי מה האדם שיבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו”,ועיי״ש.

ונוראות להתבונן, שלמה המלך ע״ה שהיה החכם מכל האדם נכשל בדבר, עד שהגדיר זאת בעצמו כסכלות והוללות כיון שבא אחר גזירת המלך. ועיי״ש עוד: ״וכן במשה, לפי שכבר הודיע הקב״ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקב״ה וכו’, וע״ז נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו וכו’״. חזינן מהכא עד היכן מגיע כח הרע, שיתכן ואף משרע״ה, אדון כל הנביאים, יוכל ליפול ולהיכשל ח״ו בענין של הוללות וסכלות.

הסיבה והגורם לענין זה מבוארים אף הם בדברי חז״ל שם במדרש, ואף בזה נראה נפלאות, הה״ד (קהלת ז, ז) ״כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה״, ״אר״י בר סימון זה משה, עושק שעשקו אותו דתן ואבירם יהולל חכם עירבבו אותו וכו’, אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו ירא ד’ עליכם וישפוט, ואף הוא מקפיד ואומר ומאז באתי אל פרעה וכו’״. ומבואר שיתכן ואף על משה רע״ה השפיעו וערבבו את דעתו דבריהם הרעים של דתן ואבירם, ועשו עליו רושם עד שאמר ״למה הריעות״, ונענש משה על זה. ונפלא לראות כמה חמורה ורבה העבודה המוטלת עלינו, שיתכן ואף הגדולים ביותר יכשלו ויושפעו מדברי אחרים, [ובודאי שהיה פה מעורב אף ענין גודל אהבת משרע״ה לישראל, וכמבואר שם בלשון חז״ל ״ולפי שנסתכל הקב״ה שבשביל צער ישראל דבר כן״, אבל מ״מ הא מפורש שהיתה פה טענה ותביעה על משרע״ה], א״כ מה נענה אנן יתמי דיתמי, חלושים בדעת ובבינה, הלא ודאי שקרובים אנו לסכנת הכשלון בחטא, ואין לנו לסמוך על דעתנו והבנתנו, ובודאי שחייבים אנו בזהירות מתמדת ובבדיקה קפדנית על כל צעד וצעד ממעשינו שלא נכשל וניפול בידי הרע.

ובאמת שענין זה של גודל קרבת האדם לרע מגלה לנו תורה בראשית הבריאה.

חוה אמנו ע״ה, יצירת כפיו של הקב״ה, נכשלה בחטא ונתפתתה לדברי הנחש הערום שהוא היצר הרע, בדברים פשוטים שדומה שאף תינוק בבית הספר יכול לדחותם ולהבין שאין זה אלא דברי הבל, שאמר לה הנחש “כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלוקים”, וראה בחז״ל (רש״י, בראשית, ג, ה) שאמר לה מן העץ הזה אכל וברא את העולם, וביותר יש להתעורר מחטא אדם הראשון, שעל אף כל גדלותו של אדה״ר שהיה דומה כגלגל של חמה (תנחומא, אחרי, ב), ואיתא בחז״ל (בראשית רבה ח, י) שבעת בריאת אדם הראשון טעו מלאכים וביקשו לומר לפניו שירה, מ״מ נכשל בענין של ״שמעת לקול אשתך״, והלא טענה זו של שמעת בקול אשתך היא טענה אף לאנשים קטנים כמונו, עאכו״כ גבי אדם הראשון, חזינן שניתן באדם כח נוסף של התפתות מדברי האשה, ואף לאדה״ר היה קשה לנצח ולגבור על הכח הנזכר.

וכן יש לראות גבי חטא העגל, שעמדו ישראל במדריגה עליונה כ״כ, שהרי בקריעת ים סוף נאמר ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראה הנבואה״ (רש״י שמות, טו, ב), עאכו״כ לאחר מעמד הר סיני, שנתעלו יותר עד שפסקה מהם זוהמתו של נחש והגיעו למדריגת אדם הראשון קודם החטא, ומ״מ נכשלו בעגל.

ויסוד החטא בעגל היה כדמפורש בכתוב ״ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא״ (שמות לג, ה), והיינו שלמרות כל גדלותם לא נאבדה מאתם המידה הרעה של קשיות עורף, ואף שפנים בפנים דיבר ד׳ אתם, מ״מ המידה לא נעלמה, ומדה זו כוחה רב כ״כ עד שהחטיאה את דור המדבר והביאה אותם שנית לזוהמתו של נחש.

ומעתה פשוט כמה קרובים אנו לרע, ואילו אנו איננו יודעים זאת כלל וסבורים אנו שכל מעשינו כשרים וישרים. וראה ברמב״ן (דברים, ואתחנן ד, ט) שכתב שמעמד הר סיני ביטל כל הספיקות באמונה, ולאחר כ״ז אמר הקב״ה עתה נראה אם תעבדו את ד׳, והיינו אף לאחר בירור כל הספיקות יתכן ויכשל בחטא, כי כח הרע גדול מאוד, ותמיד עומד בסכנה תמידית, וכדחזינן שמשרע״ה נכשל עבור שמיעת דברי דתן ואבירם, עאכו״כ אנו חייבים להיזהר מאוד שלא לשמוע דברי חטא וכפירה, שבודאי מסוגלים להשפיע עלינו ולהורידנו עד לחטא ממש, וכ״ז נכלל במה שנתבאר בדברי החוה״ל ״למדו הרע תחילה להבדל ממנו״.