‫‪Parsha‬‬ ‫‪Preview

Benefits of Bizyonos

Parshas Va’eira

Harav Hagaon Nissan Kaplan

 

On the passuk:וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם , Rashi comments: צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם.

 

Why did Hakadosh Baruch Hu instruct Moshe and Aharon to accord honor to Pharaoh?

 

Rav Chaim Shmuelevitz explains that a person has to be careful to give honor to royalty, regardless of whether the king is deserving of punishment or not.

 

The Chasam Sofer gives a fascinating answer. The reason Hashem instructed Moshe and Aharon to accord honor to Pharaoh and not to belittle him, he says, is that Hashem didn’t want Pharaoh’s sins to be atoned for through his being degraded, for then he would not deserve the makkos.

 

If this is true regarding Pharaoh, kal v’chomer for a person who is not Pharaoh! When a person has bizyonos, it’s a kapparah for his transgressions, after which he no longer deserves punishment.

 

I know a Yid who was sitting by the doctor, and the doctor told him that his wife was very, very sick. This Yid davened to Hashem, “Hashem give me bizyonos, but I want my wife to live.”

 

That minute, someone came and caused him terrible shame; the whole world was talking about the bizyonos. But his wife is baruch Hashem alive.

 

There’s a famous mashal that I heard it from a chashuveh Yid. When Napoleon was fighting against Russia, he and one of his generals disguised themselves and walked into a pub to eavesdrop on the Russian peasants there. Whey they heard the peasants discussing how the Russian army lost here and the Russian army lost there, they were delighted, thinking that if the morale of the Russian people was so low, Napoleon’s army would certainly win the war.

 

But then, they heard one peasant say to another, “Those two fellows sitting there – don’t they look like Napoleon and his general?”

 

Napoleon and his general knew it was only a matter of minutes until they’d be apprehended. Thinking quickly, the general poured a cup of wine on himself. Then, he pretended that Napoleon had poured it on him, and he started to scream at Napoleon: “Why weren’t you careful?” He then began beating Napoleon up and throwing him on the floor.

 

“This can’t be Napoleon,” the peasants told each other. “His people would never treat him that way.”

 

Napoleon and his general made it out of the pub safely, after which the general apologized to Napoleon for having attacked him. “I’m sorry for humiliating you,” he said, “but I had no choice.”

 

“You’re sorry?” Napoleon exclaimed. “Why are you sorry? That humiliation saved my life! I’m planning to make you the top general in the army!”

 

 

It is said that a rebbe once made a big seudas hodaah. “What happened?” people inquired. “We haven’t heard of any miracle that happened to you.”

 

“I had such bizyonos today,” he replied, “and I have a kabbalah from my rebbeim that if there’s a gezeirah on a person and he experiences bizyonos, the bizyonos are instead of the gezeirah. I realized that today I was saved from something, and that’s why I’m celebrating.”

 

Bizyonos save us; bizyonos and tzaar are a kapparah – so much so, that when Hashem wanted to give Pharaoh makkos, he cautioned Moshe and Aharon not to cause Pharaoh any bizyonos.

 

I once heard from a gadol that when a person accepts bizyonos with love, the kapparah he receives is many times greater, just as when a person accepts yissurim with love the kapparah is many times greater.

 

Another Person’s Success is Not Your Loss

A number of pesukim later, the Torah tells us:

 

הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה’ לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן.

 

Commenting on the seeming repetition of the names of Moshe and Aharon, Rashi comments: יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר לך ששקולין כאחד.

 

Why does the passuk say first הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה and then הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן? The meforshim explain that the Moshe’s role was that of the motzi umachnis – the leader – and Aharon’s role was that of the speaker. Therefore, the Torah interchanges the two roles. When discussing the leadership role, it places Aharon first, and when the Torah is discussing the speaking role, it places Moshe first, to teach us that they were equal.

 

But how can we say that they were equal? Doesn’t the Torah itself tell us: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה?

 

The meforshim explain that because Aharon rejoiced when his younger brother, Moshe, was given the leadership role – as the passuk says: וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ – he was uplifted to the level that he became equal to Moshe Rabbeinu.

 

The message to us is that when we see a person who’s more successful than we are, even if he’s younger, we should be happy for him! When a person is happy for someone else, he reaches a higher madreigah.

 

Sometimes, we think that if another person is more successful than we are, it detracts from us and comes at our expense. But the truth is that no one can take away what rightfully belongs to someone else: אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. The Chovos Halevavos says, in Shaar Habitachon, that a person cannot prevent the good destined for his friend from reaching him, nor can he give his friend anything that was not destined for him.

 

Every person receives what he deserves. If a person feels that he’s missing something, or that people are looking down on him, he should be happy, and realize that the tzaar he is  experiencing is instead of something else.

 

Why Wine?

The parashah begins with Hakadosh Baruch Hu telling Moshe Rabbeinu the four leshonos of geulah, in the pesukim:

 

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם…

 

 

Rashi, at the beginning of Arvei Pesachim, notes that the four cups of wine that we drink at the Seder correspond to the four leshonos of geulah, and the fifth cup, which we call kos shel Eliyahu, corresponds to the fifth lashon, וְהֵבֵאתִי, which will happen le’asid lavo, when Moshiach comes.

 

Why do we specifically use wine to symbolize the four leshonos of geulah? Klal Yisrael are also compared to apples and to nuts, so why don’t we eat those at the Seder?

 

I heard from my rebbi, Rav Shlomo Zalman Auerbach, that the reason we specifically drink wine at the Seder is that wine has a unique property that the more you drink, the more you want. All other foods, a person can eat only a certain amount, and eventually, he becomes too full to eat more. If a person likes pizza, for instance, there’s only so much pizza he can eat. After two pies, or three pies, he has to stop. If a person likes sushi, he’ll eat five rolls, or six rolls, but then he won’t be able to put any more into his mouth. A person who likes chocolate won’t be able to eat more than two bars. But a drunkard will never stop wanting wine.

 

Kirvas Hashem works the same way. When you experience it, you don’t become full; on the contrary, you want more: אם תשמע בישן תשמע בחדש. When a person learns he wants to learns more. As long as he hasn’t opened a sefer, it’s hard for him to go learn, but when he starts to learn he wants to learn more and more. Similarly, a person who davens as though he really needs it feels an urge to daven more and more, while a person who davens Minchah for two minutes will have a really hard time davening.

 

The closer you become to Hashem, the more kirvas Hashem you’ll want. When Moshiach will come and the world will be full of Torah, we’ll want more kedushah, we’ll want to be closer to Hashem. The geulah is compared to wine in the sense that the more you have, the more you want.

 

There is another way in which the geulah is similar to wine. To produce wine, you take good grapes and spoil them and crush them. After that process, they become wine – and the longer you leave it, the better it becomes.

 

Sometimes in life a person has to suffer, but in the end he benefits from it. This is the way of Yiddishkeit. We needed to go to Mitzrayim to produce Klal Yisrael. Eisav didn’t go to Mitzrayim, but he didn’t produce a Klal Yisrael. We suffered in Mitzrayim, but in the end we came out as Klal Yisrael. We don’t understand why it has to be like that, and we don’t understand why so many people had to die in Mitzrayim, but we do know that it made us better.

 

Wine becomes good after much crushing and effort and souring. Similarly, after all the suffering, the geulah comes.

 

From these parashiyos, we have to learn that the way of Yiddishkeit and the path of growth is that not everything is always sweet and nice. Sometimes, we suffer, but in the end the yeshuah comes. While we’re experiencing the yissurim, we have to view them as the process that makes the wine, the process that brings the geulah. We should be zocheh, with Hashem’s help, to והוצאתי, והצלתי,וגאלתי , ולקחתי and והבאתי and to see Moshiach’s arrival speedily.

דברי הספד

דברי הספד שנשאו בהיכל הישיבה אחר הסתלקות מרן הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטינמן זצוק”ל
 

מי יכול להספיד את רבינו הקדוש זצוק”ל? אבל עלינו להתבונן ולהתחזק יחד על אותה תופעה נדירה שהיתה לנו בדור, גדלות בתורה וכל מה שהתורה מחייבת ודורשת, כל מה שספרי החסידות תובעים מהאדם, התגלמו באוצר הזה. מה שהגאון דרש ומה שהבעש”ט דרש, מה שזעקו כל הבעלי מוסר כל השנים, הכל ראו באדם הקדוש הזה.

יגיעת התורה, תפילה, התבטלות, לא כסף, לא הנאות, רק התבטלות והסתגפות בגוף קטן כזה כמה  קדושה שכנה. וכששר התורה מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט”א אומר ששבעים שנה שהכיר אותו לא הסיח דעת מהקב”ה, מאן גברא רבא דקא מסהיד עליה.

יש דברים שקשה לחשוב ללמוד ממנו, אל תנסו לא ליהנות מהעולם הזה שום הנאה ולהיות הכי עליז ושמח, כל החיים עבר בעליזות ושמחה. אבל ראשית עלינו לדעת שהוא היה עמוד העולם. חז”ל אומרים (חולין פט.) אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה, מי כמוהו ידע לשתוק, כוח השתיקה, יותר שתק מאשר דיבר. אמורא אחר אומר, אין העולם מתקיים אלא על מי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר ומתחת זרועות עולם, רש”י מפרש מי שנדרס תחת הכל מתחת זרועות עולם’, זה היה לנו דוגמא חיה בחייו ובמותו בצוואתו כמי שאינו לגמרי, כזה כוח גדול, העבודה שלנו לקחת את הדברים להתבונן.

ידוע מתשובות הגאונים שרב נפטר כל אחד קיבל הנהגה. מרן זצוק”ל כל כך הרבה הסתגף, לומר לכם לא ליהנות מהאוכל, זה לא בדרגא שלנו, אבל את הברכה בכוונה לפחות, קצת לעצור בברכה ולא לחטוף את המלים. אנחנו רחוקים מדרגותיו של רבנו, אבל צריך זכויות, וכל אחד איפה שהוא אוחז שם להתחזק.

יש סגולה גדולה נוספת, אני לא אומר לעשות תענית הראב”ד, אבל אתה אוכל ואתה רוצה להמשיך, תעצור רגע, תלמד משנה אחת כדי שהאכילה לא תהיה זבחי מתים. כמה זמן לוקח משנה, אולי דקה וחצי. תירגע קצת מתאוות האכילה, ואז תמשיך לאכול. זה קצת שייכות לפרישות מהנאות העולם הזה. ושוב, כמו שאמרנו, לעצור בברכה, תודה להקב”ה שנתן לך לאכול. הרמב”ם כותב שתלמיד חכם ניכר במאכלו, לאכול בצורה עדינה ומכובדת יותר, זה דבר שכל אחד יכול ליישם בדרגה שלו. זה עבודה מאוד רצויה, לזכור את הקב”ה תוך כדי האכילה בלימוד משנה, ולשאוף שהברכה תהיה טעימה לא פחות מהאוכל.

האדם הקדוש הזה היה תורה תפילה וגמ”ח, הכל יחדיו. מאז שהוא התחיל להנהיג ענה רבבות תשובות לכלל ולפרט, ובאיזו פקחות כל מה שענה. תמיד אמר לא לזרוק תלמידים מהישיבה. הגיע אליו פעם משגיח אחד וסיפר לו על בחור שעשה מעשים חמורים ואי אפשר להשאיר אותו בישיבה. מרן ראש הישיבה זצוק”ל שמע ואמר באמת אין ברירה, צריך לזרוק את הבחור. הלה כבר הרגיש טוב… שהוא היה בדלת כבר, לפתע שאל אותו מרן זצוק”ל: מה שם אמו של אותו בחור? אמר המשגיח אני לא יודע. אמר לו מרן: אתה זורק בחור מהישיבה לפני שהתפללת עליו?! קודם כל תשקיע תפילות ותחנונים, תבכה עליו, אחר כך תזרוק אותו.

על כל אחד הוא התפלל מכל הלב. על כל צעד ושעל היתה לו מסירות עצומה, הן לציבור והן על כל יחיד, וכמה דאג לכולם. הוא היה אבי הבחורים ואבי האברכים. אי אפשר לתאר מה שדאג לאברכים שיוכלו לשרוד ולהצליח הלאה, הכל עשה למענם והסתיר עצמו. כל כך הרבה מליונים עברו אצלו ופרוטה לעצמו לא לקח, איזה נקיון כפיים. דאג לכולם ולא נשא פנים לעשירים, כמה דרש מהם שיתנו, “מה אתם צריכים כסף, תנו לאברכים” אמר להם. זה היה בנפשו, הוא דאג גם לילדים.

כמה הוא שמר על בני הישיבות, הוא הכי שמר ולחם על הגיוס. אני אומר לכם, לא היה לוחם יותר גדול נגד הגיוס ממנו! וכל ישיבה שהוא שם יד יש שם הצלחה. בכלל, כל אומללי החיים שאין לנו השגה באו לשולחנו, המקרים הכי קשים, והוא בחכמה ותבונה יותר מוסתר מנגלה, כמה הציל בחורים ואברכים, וכל הישיבות שלו תורה ויראת שמים בוער שם, והוא לא לקח לעצמו כלום, לא כסף ולא כבוד. בלתי לד’ לבדו פשוטו כמשמעו.

עלינו ללמוד מדרכיו שצריך ללמוד גם כשלא קל, ולזכור את הקב”ה תמיד. לרחם על הבריות, לא להתגאות, ועל כולנה תורה ומידות טובות עם קדושה וטהרה, שמירת העיניים. היה צריך לראות תיקון לבגדים צנועים והוא לא רצה לראות. אמרו לו שמרן הרב וואזנר זצוק”ל הסתכל, הוא אמר: הוא רב,הוא חייב, אני לא רב אני לא חייב. כזו קדושה ומידות, זה היה באותו אדם גדול וכל אחד יכול לקבל חיזוק לעצמו.

אני רוצה לומר שאבא זצ”ל היה מגדולי וצדיקי הדור, הוא לא הכיר כל כך את מרן זצוק”ל בשנים עברו, אבל מאז שהכירו וזכה לראותו אמר לי תמיד: זה ההנהגה! “קסם על שפתי מלך” זה המלך! איך שאבא התבטל אליו, לא יאומן.

זכיתי באחת ההזדמנויות להיות אצלו, ביקש שאוציא מארון הספרים את הירושלמי ואקרא במסכת דמאי את הסיפור עם רבי פנחס בן יאיר שהלך לבית הועד, הוה נהר גינאי שהתגבר ואמר לו: אני לא יכול ללכת לבית ועד, חלק ליה, אמרו לו תלמידיו רבי יכולין אנו למעבר, אמר להם מי שיודע בעצמו ולא ציער יהודי מעולם יכול ואם לא לא יעבור. רצה שאקרא את זה ואומר את זה כחיזוק, כמה דאג שהתורה עם מידות תהיה יחד.

כמה זכה אותו קדוש וצדיק שיתכבד כבוד שמים ובמותו כמה קידוש ד’, כמה תפילות וכבר היה כמה פעמים על ערש דוי וחזר הביתה והמשיך לתפקד ובסוף נפטר במיתת נשיקה. מכל קצוות הארץ באו להלוייה איזה קידוש ד’, כל עולם הישיבות כל החסידים והספרדים באו כולם כשמרגישים קשר נפשי לאותו קדוש ואנשים שאינם שומרי תורה ומצוות עמדו המומים, מאות אנשים הולכים ברגל עשרות ק”מ ללוות זקן בן מאה וארבע, עם הצוואה שפוצצה את כולם, מאה שנה עבד את ד’ עבודה אמיתית כזה קידוש ד’ גדול.

מה שראינו שהוא שמרן ראש הישיבה כל הזמן חי את הדין לעתיד לבוא והיתה זו תופעת פלא חי אימת הדין לא הנאה מאוכל לא ממון לא כבוד ועליז ושמח, הוא היה חושב כל הזמן שאלו אותו, מה חושב פעם אמר שש מצוות תמידיות אבל אמר בדרך כלל שחושב מה יענה ליום הדין, כל החיים חייך, התכונן וחשב על מנת לתקן עצמו .

בטח הוא ימליץ יושר עלינו. כל כך ביקש עלינו בחייו שימליץ יושר על כולנו. שהקבה ישמור עלינו ונזכה לראות בנחמתן של ישראל במהרה.

Parsha Preview Audio