דברי רבותינו

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem Levovitz, zt”l

זאת תורת העולה (ו, ב)

אחר שהגיד מעשה הקרבנות אמר התורה הראויה לכל אחד ואחד, אשר בה רמז חלק עיוני בהם. ואין ספק כי יש הבדל בין בני א-ל חי בפעולותיהם וכוונותיהם, דומה להבדל אשר בין מיני הקרבנות (ספורנו).

בפרשת משפטים, על הפסוק “והתורה והמצוה” (שמות כד, יב) גם פירש הספורנו: “והתורה – החלק העיוני ממנה. והמצוה – הוא חלק המעשי ממנה”.

ע”פ דברי הספורנו למד מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה לקח עמוק ונוקב על חשיבות הלימוד בעיון. הנה רואים אנו בפירוש, שכל מקום שנזכר “תורה”, היינו רק במה שנוגע לאיכות הלימוד בעיון. ולפי זה המצוה של לימוד התורה מתקיימת דוקא בלימוד התורה בעיון, לימוד התורה בכמות ניתן לקרוא לו בשם “מעשה”, אבל לא בשם “תורה”, כי לימוד התורה בכמות אף שגם בזה מקיים מצוה, אבל מצות לימוד התורה לא יקיים כי אם בלימוד באיכות ובעיון, וללא חלק העיון אין על לימוד זה שם “תורה”.

ועוד זאת היה אומר מרן המשגיח רבי ירוחם, דרשו חז”ל על הפסוק (משלי כ, ה) “מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה” – “זו תורה”, נתבונן נא בשנים שלמדו סוגיא אחת, זה למד רק מקופיא וזה ירד לעומקה של הלכה, נדמה לנו כי זה יש בידו חמישים או שישים אחוז מהלימוד וזה יש לו את כל מאת האחוזים, אך טעות היא בידם! ההבדל ביניהם הוא כבין יום ללילה, הרבה פעמים זה אוסר וזה מתיר, זה מטהר וזה מטמא, זה מחייב וזה פוטר, ההפרש שבין זה לזה הוא ענין אחר לגמרי, כי אין בין גיהנם לגן עדן אלא כחוט השערה בלבד, וכמו כן החילוק בין אמת לשקר.

דברי הימים

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Rebbi Shmuel Tiktinsky zt"l

ראש הישיבה ומייסדה
מרן הגאון הרב שמואל טיקטינסקי זצללה”ה
נלב”ע ט’ בניסן תקצ”ה

מרן הגאון רבי שמואל טיקטינסקי זצללה”ה נמנה על חשובי הקהילה היהודית בעיירה מיר. לפרנסתו עסק ר’ שמואל במסחר והצליח מאוד בעסקיו. הוא נחשב לסוחר אמיד ומצליח, אך יותר מכך נודע כתלמיד חכם מופלג.

באותה תקופה יצא למרחוק שמה של ישיבת וולוז’ין המעטירה, אשר הייתה בשיא פריחתה ושאבה אליה צעירים מכל רחבי אירופה. רוחו של ר’ שמואל התמלאה בקנאת סופרים והוא חפץ להפוך גם את עיירתו מיר ל’מקום תורה’.

בשנת תקע”ה החל ר’ שמואל לקבץ נערים צעירים, בעיקר מבני העיירה, שיגיעו מידי יום לבית הכנסת והחל ללמוד איתם. אט אט קיבץ מנין של בחורים בעלי כשרונות גם מעיירות הסביבה, אשר הצטרפו ללימוד בבית מדרשה של העיירה הקטנה מיר, כאשר ר’ שמואל היה מוסר את שיעוריו בפניהם. איש לא העלה על דעתו שמלימוד משותף זה יקום תוך זמן קצר ה’מקום תורה’ הגדול בעולם.

השמועה על בית מדרשה של מיר עשתה כנפיים, ונערים נוספים החלו להגיע למקום כדי ללמוד תורה אצל ר’ שמואל, ובשנת תקע”ז הכריז ר’ שמואל על פתיחת הישיבה במיר.

מני אז נאלץ ר’ שמואל לעזוב כמעט כליל את עסקיו והקדיש את עיתותיו ללמד את תלמידי הישיבה, כאשר הוא מפרנס את תלמידיה מכיסו, וכך זכה להגדיל תורה הן בלימודה והן בהחזקתה. באותם ימים החל להנהיג שינוי בהתנהלות בני הישיבות כאשר ביטל הוא את ‘אכילת הימים’ של תלמידי הישיבה בבתי תושבי העיירה, והחל לתת מלגת קיום לתלמידיו כדי שיוכלו לאכול בדרך כבוד מבלי לכתת רגליהם בקור או בחום בין בתי העיירה.

כשתמו מקורותיו הכספיים האישיים של ר’ שמואל, החל לכתת רגליו לפתחיהם של נדיבים למען החזקת הישיבה. בדרך זו הלך והתפרסם עוד שמה של הישיבה ובשנת תקפ”ג למדו בה כ-120 בחורים, ביניהם כאלה שלימים נודעו כגדולי עולם.

ר’ שמואל המשיך במסעיו לטובת הישיבה והרחיק נדוד למדינות אחרות. ובמהלך אחת מנסיעותיו בשנת תקצ”ה נפטר בהונגריה בעודו עוסק בקיומה של תורה.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

צו

ארבע כוסות ביין של שביעית

ע’ ירושלמי פסחים פ”י ה”א דף ס”ט ע”א לענין ארבע כוסות מהו לצאת ביין של שביעית תני רבי הושעיה יוצאין ביין של שביעית. וצ”ע מה השאלה.

וע’ משמרת להבית דף י”ט טור ד’ משום אין עושין מצות חבילות חבילות, (וכעי”ז בשד”ח ח”ה 363). (ולכא’ לשון הירושלמי מהו לצאת, ולכא’ חבילות אינו מעכב, ואולי לשון מהו לצאת היינו לענין לכתחלה וצ”ע).

ומשמע שיש מצוה באכילת שביעית דכתיב לאכלה. וע’ חזו”א י”ד י’ דס”ל דאין מצוה. וע”ש עוד במשמרת להבית בשם מה”פ פ’ המוציא שפי’ דאיירי אחר הביעור ומ”מ מותר משום המצוה של ד’ כוסות.

והק’ החזו”א ט”ו ז’ דהוא אחר זמן ביעור של ענבים, (ולכא’ קושייתו רק להרמב”ם דאילו להרמב”ן משכחת לה אם כבר הפקיר), וי”ל לפי הרמב”ם פ”ז ה”ז דזמן ביעור דמי שביעית תולה בפרי שממנו בא מעיקרא, ואיירי שקנה יין בכסף שבא מפרי שלא הגיע זמן ביעור שלו.

וע’ הר צבי או”ח ח”ב ס”ח בשם אדר”ת לפרש בירושלמי ששתה חי ובירושלמי דיוצא בזה ד’ כוסות אבל אסור לשתות כך שביעית משום שלא כדרך. ודחה תירוצו.

וע’ או”ש פכ”ט משבת הי”ד משום שאין ראוי למזבח כי אסור לשרוף, וצריך כוס ראוי למזבח.

וע’ קרבן עדה שפי’ משום דבעי לכם, וע’ רש”ש שהק’ דהוי שפיר לכם כדמוכח מהא דהיה יוצא אתרוג לולי שמכשירו, ועוד דכתיב והיתה שבת הארץ “לכם”.

וע’ תקלין חדתין בשקלים פ”ג מ”ב ופני משה שפי’ דאיירי אחר הביעור (וכמו שבאמת הק’ החזו”א דפסח הוא זמן הביעור, ולפי תקלין חדתין מיושב קושייתו) ואסור בהנאה, (ולכא’ היינו לרמב”ם, א”נ לרמב”ן אם לא ביער), והשאלה משום מללה”נ.

חובתנו בעת הזאת

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Binyomin Finkel Shlita

לרגל המצב השורר בארה”ק
הימים, ימים טרופים, צריך רחמי שמים על כל צעד ושעל, ב”ה שרואים חסדים גדולים, רואים רחמים, ועם כל זאת צריך להוסיף זכויות רבות, המצב לא פשוט. לא צריך להרחיב הרבה, הדברים ידועים, כולם ראו מה קורה כשנופל טיל, ה”י.

יצא לי לנחם את המשפחה ששיכלה כמה ילדים בפעם אחת, איך שהם מקבלים את הדין באהבה מי כעמך ישראל.

בד בבד אנחנו רואים ניסים ונפלאות, וזה צריך לעורר אותנו להתקרב להקב”ה, לדעת שאין עוד מלבדו, רק הוא יכול לעזור לנו, וזה דורש מאיתנו להוסיף זכויות.

ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר

אנחנו עומדים בסוף הגלות לקראת הגאולה, כל הנביאים נתנבאו לסוף, אנחנו לא יודעים איך תראה הגאולה, אבל יש פסוק בדניאל שמדבר על הזמן הזה וננסה להבין את הפסוק.

ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך והייתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. (דניאל יב,א)

ובמצודת דוד ביאר בפשטות וז”ל, יעמוד מיכאל – לבקש רחמים על ישראל: העומד – הרגיל לעמוד תמיד ללמד סנגוריה על ישראל: והייתה עת צרה – אז תהיה עת צרה על ישראל אשר לא נהיתה עליהם מעת הייתה לגוי עד העת ההיא הכי הקרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל יצר להם מאד וכו’.

זה מה שאנחנו רואים היום, ישמעאל מצר לנו מאוד, אנחנו נמצאים בגלות ישמעאל, ומעניין לדעת שרש”י מבאר באופן אחר מהו העת צרה וז”ל, קטיגוריא בתלמידי חכמים בזוזי ובזוזי דבזוזי.

דברים כהוויתן, זו היא מציאות חיינו כיום, גלות ישמעאל, וביזוי תלמידי חכמים, אנשים חיים בפחד אם זה מפצצה שבאה מלמעלה, או מהגזרות הניתנות על תלמיד חכמים.

המצודת דוד למד שיעמוד מיכאל הפשט לסנגר על ישראל, אמנם רש”י לומד אחרת, וז”ל, ובעת ההיא יעמוד מיכאל – ישתתק כאילם שיראה הקב”ה דן בעצמו ואומר היאך אאבד אומה גדולה כזו בשביל ישראל.

וכך מצאנו במדרש, (מדר”ר פתיחתא דרות), אמר רבי יוחנן וכו’, כדי שיהא לי פתחון פה בפני שרי אמות העולם שעתידין לקטרגם לפני ולומר, ריבון העולמים, אלו עובדין עבודת כוכבים ואלו עובדין עבודת כוכבים, אלו גילו עריות ואלו גילו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, אלו יורדין לגן עדן ואלו יורדין לגיהינום.

אותה שעה סנגורן של ישראל משתתק, הדא היא דתימא ובעת ההיא יעמוד מיכאל, וכי יש ישיבה למעלה, וכו’, מהו דין לשון קאמיא, קיימא, וכו’, מהו יעמוד, משתתק.

מיכאל המלך המליץ משתתק, מה יהיה, מי ימליץ על ישראל, כתוב בהמשך הפסוק, ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. מי יזכה להימלט מעת צרה זו, כל הנמצא כתוב בספר, בהמשך נראה מהו הספר הזה, ומי הם הכתובים בו.

חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני

המדרש ממשיך שלאחר שמשתתק מיכאל עונה לו הקב”ה כך: נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באיזו צדקה, וכו’, בצדקה שעשיתם את עולמי, על שקבלתם את תורתי, שאילו לא קבלתם את תורתי, הייתי מחזיר אותו לתוהו ובהו.

וכן שנינו בשבת, (פח,א) אמר חזקיה מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה, אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה, ולמה יראה כדריש לקיש דאמר ר”ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי ה’ יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב”ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

העולם היה בפחד אם יחזור לתוהו ובוהו, מתחילה יראה, שמא לא יקבלו ישראל את התורה, ומשקיבלו את התורה שקטה.

על זה הקב”ה אומר עשיתם צדקה עם עולמי ובזכות זה הקב”ה מסנגר עלינו, והגם שיש כאלה שלא קיבלו את התורה אבל מה שאנחנו קיבלנו את התורה זה מספיק בשביל לקיים את העולם, ועל זה הקב”ה אומר עשיתם עימי צדקה.

בילקוט יש תוספת על דברי המדרש, אלמלא עולמי, היכן מתקיימת מלכותי, נמצא שבזכות התורה יש מקום למלכות הי”ת.

ויקשב ה’ וישמע ויכתב ספר זיכרון לפניו

בהפטרת שבת הגדול (מלאכי ג, יג – טז), יש כמה פסוקים שיבארו לנו את ענין כל הנמצא כתוב בספר, – חזקו עלי דבריכם אמר ה ואמרתם מה נדברנו עליך, אמרתם שוא עבוד אלו’ ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה’ צבקות, ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עשי רשעה גם בחנו אלו’ וימלטו, אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו ויקשב ה’ וישמע ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה’ ולחשבי שמו.

מה עושים בזמן של רדיפות, אז נדברו איש אל רעהו ויקשב ה’ וישמע, ויכתב ספר זיכרון, הקב”ה כותב בספר מי לא מתייאש מי מתחזק באמונה וקרבת אלוקים.

היום אמר לי אברך בן תורה שחמיו יהודי מסורתי, ממייסדי כיפת ברזל, הוא שאל את חמיו כמה חשבו להצליח, וענה לו, חשבנו שזה יצליח אבל לא הצלחה גדולה כזו, זה שמימי לחלוטין.

רואים בחוש שמתחולל כאן משהו מעבר, שמעתי שבנתניה ליד הישיבה של צאנז נפלו שני טילים לים, והאדמו”ר שליט”א אמר לבחורים, זה נפל לים בלי יירוטים, זה כח התורה שיושבים ולומדים, לא שייך להבין את כל הניסים שמתחוללים אם לא בזכות כח התורה.

אני לא רוצה שחלילה ייצא קטרוג על הרחוקים, רוב העם מכבדים את לומדי התורה, יש מיעוט ערב רב, אבל רוב העם מסכנים, כשהם שומעים קצת דברי חיזוק הם כבר משתנים.

הגמ’ בברכות (ו,א) דורשת על הפסוק אז נדברו דרשה אחרת, וז”ל, ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו ויקשב ה’ וכו’, ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך[1].

הגמ’ ממשיכה לשאול, וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא, תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות.

ועי’ שם בתוס’ שביארו וז”ל, כלומר, עם אחרים, אבל בספר לבדו נכתבין, כדאמרינן וכל מעשיך בספר נכתבין כ”ש מדה טובה.

הוי אומר, יש ספר זיכרון של חברותות שם הוא לא יהיה כתוב, אבל הוא יהיה כתוב בספר זיכרון שלמד תורה, ללומדים בחברותא יש ספר זיכרון מיוחד.

נסכם, ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר, מי שימצא כתוב בספר ימלט מכל הצרות, ועל איזה ספר – זהו ספר הזיכרון, ואיך נכתבים בספר הזיכרון ע”י שמתחזקים יחדיו באמונה בהקב”ה, וכיושבים ולומדים בחברותא.

החיזוק הנדרש בימים נעלים אלו

ההצלה הזו נותנת לנו גם חיזוק לימים האלו שבין פורים לפסח (לא מקובל אצלנו לומר סוף הזמן), לפעמים יש מצב של שחיקה, אמנם צריך לדעת שזה זמנים מסוגלים, וכפי שמביא החיד”א בשם זקנו החסד לאברהם (מובא בהמשך באריכות).

חודש ניסן הוא רום המעלה, היה צריך להיות שבחודש ניסן יהיה שטייגען גדול בישיבה, אבל כל אחד צריך להיות בביתו לדאוג שהכל ילך כשורה.

בערב פסח יש עבודה של עמל ויגיעת התורה, תיקון ושבירת המידות והכנה לפסח, צריך לראות איך לשלב את הכל זה בזה, אין בזה כללים כמה להשקיע בכל דבר, כל אחד יודע כמה הוא צריך לעזור ולהיות נושא בעול יחד עם השטייגען בלימוד.

רבי ירוחם היה אומר שאדם שמנצל את הזמן שלו, הזמן משרת אותו, יש לו תועלת מהזמן, מי שמנצל את הזמן יש לו סייעתא דשמיא מיוחדת להספיק הכל.

בסיום השיחה עמד מורנו המשגיח שליט”א על כמה נקודות כהכנה לימי הפסח ונביאים לקמן באריכות משיחות שנאמרו בשנים עברו.

 

 

 

 

 

 

 

הכנה לליל הסדר

חלק א’

אנחנו מתכנסים כאן בכינוס לשם שמים, כדי להתכונן לקראת הימים המיוחדים, ימים שנבחרנו בהם לעם.

נקדים ונאמר, כל דבר שבאים אליו עם הכנה מוקדמת התועלת היא ללא השוואה לדבר שמגיע ללא הכנה.

אדם שנכנס לחג מתוך השגרה וההרגל, הוא יודע שאחרי מעריב צריך לעשות קידוש, ותוך כדי הסעודה הוא נזכר מה צריך לעשות, וכך הוא עובר את החג, הרי הוא מפספס ומפסיד, וחלילה, אני לא מזלזל במה שעשה, על כל מצווה מקבלים שכר, אבל הכאב הוא שיכול היה להיות בן עליה, ובגלל חוסר הכנה הוא מפסיד הפסד גדול.

וכגודל עבודת ההכנה, כך תגדל ההצלחה שלנו, וצריך לדעת  שיש הכנה מעשית ויש הכנה נפשית, וכדי להתכונן בצורה מעשית צריך ללמוד את ההלכות, אני לא מדבר על מה שהאריכו בספרי מוסר, יראה והחסידות, אלא לראות את המשנ”ב ללמוד את ההלכות שנוגעות לחג ואח”כ אפשר לראות עוד ספרי יראה.

ידוע הנידון אם הדין ששואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום הוא רק בחג הפסח או שהוא נוהג בכל חג וחג, אבל זה ודאי שבפסח נאמר דין זה, וזה מחייב אותנו ללמוד את ההלכות.

לימוד ההלכות המעשיות

נדבר קודם על ערב פסח ואח”כ על פסח, יש לנו הרבה מצוות הלוואי שילמדו את כל הלכות פסח מתכ”ט עד הל’ יו”ט, אבל לא תמיד מספיקים הכל אז רציתי להציע שלכה”פ ילמדו את ההלכות שממש נוגעות למעשה, להתחיל סימן תכ”ט עד תל”ה ועד בכלל, אח”כ סימנים – תמ”ג תמ”ד תמ”ה ורצוי גם תמ”ו.

לאחמ”כ חובה ללמוד סי’ תנ”ד סעיף ד’, עם המשנ”ב בענייני ממונות, אח”כ סי’ ת”ע עד סוף הל’ פסח כולל ספירת העומר, ולמי שיש פנאי כדאי גם ללמוד את סימנים תמ”ב תמ”ז תנ”א, ועוד צריך ללמוד את סימן תקכ”ט – דיני שמחת יו”ט, ומי ייתן שיזכו ללמוד את כל ההלכות.

מי שלומד את דברי הגמ’ בפסחים זה מצוין, אבל חייבים גם ללמוד את ההלכות, ע”י לימוד ההלכות יש כח טבעי וכח סגולי, באופן טבעי מי שלומד יודע והוא מרגיש קשר לכל הלכות החג, אבל יש גם ענין סגולי, כתוב בספרים שאור המצווה טמונה בהלכות המצווה, ואם לומדים את ההלכות יש טעם אחר בחג.

עצה טובה לחינוך הילדים, ילדים שלומדים משניות תלמדו איתם משניות פסחים, אח”כ בליל הסדר הילד יקשר בין מה שהוא למד למה שהוא רואה, וזה ייתן לו לחבר את הלימוד למעשה שזה דבר מפליא, ומי שיותר גדול אפשר ללמוד אתו ערבי פסחים, וזה לא יסולא בפז, ומי שיכול ללמוד קצת טור שו”ע ומשנ”ב זה מפליא פלאות, ע”י זה נכנסים לחג ברוממות הנפש שאין לשער ואין לתאר.

הכנה מתוך מחשבה

וכפי שאמרנו יש גם הכנה נפשית, ובהקדם לענין זה נראה מה שכתב החיד”א (לב דוד), ומן הראוי לשים נגד עיניו מה שכתב מורי זקני, הרב החסד לאברהם זללה”ה כי בכל שנה, שלושים יום קודם הפסח, הקדוש ברוך הוא עושה לישראל משוא פנים, ברוב חסדיו, ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה, מעט מעט, שיעור חלק אחד משלושים בכל לילה, באופן, שבליל ביעור חמץ, כל פושעי ישראל עומדים בפתח מהיכל החיצון.

והעיני בשר לו, יכון לקראת אלוקינו, וייטיב מעשיו שלושים יום קודם לפסח, ובפרט, בליל התקדש החג, יעורר לבו ורעיוניו, כי הלילה הקדושה הזו בחסדיו הרבים הוציאנו משעבוד הסטרא אחרא, והייתה מסילה לדבק בו, יתברך, ובתורתו. עכ”ל.

ולפי נכונות האדם ככל שנרבה להתכונן כך נזכה להיטהר עוד ועוד.

ליל הסדר הוא לילה גדול ועצום, והוא יסוד האמונה וקיום המשך הדורות, כלל ישראל עברו כ”כ הרבה צרות ורדיפות כל הדורות, וידעו כל אומות העולם שיש ‘ליל הסדר’ זה מושג שכל האומות יודעים עליו, וחלקם עמדו בהתפעלות מרוממות החג[2].

עכ”פ ליל הסדר זה מושג, ויש לכך משמעות מיוחדת.

אחי ורעי בני עלייה, אני רוצה לומר לכם, אנחנו בונים בתים ומחנכים ילדים, ליל הסדר זה דבר שנשאר לילדים לעולם, חלילה חלילה אם יקרה שיהיו נפילות ל”ע, הסדר החם ישמור ויחמם אותם, א”א לתאר מה שזה משאיר, וחבל שהשטן תוקע את האף שלו בזמנים הכי קשים, אנחנו אומרים בהנחת תפילין, ושלא יפתנו ולא יתגרה בנו יצר הרע, יש קשיים אבל העבודה העצומה היא להתכונן כראוי לקיים את ההלכות בשמחה ובחביבות להראות את המתיקות של המצווה.

השראת אווירה נעימה בבית

מטבע הדברים בערב פסח יתכן שיהיה לחץ בבית, אבל צריך להשרות אווירה טובה, יש הלכה מפורשת לא לזלזל בנשים כשהם מנקות את הבית, בד”כ הבעל אומר לאשה מה את צריכה להילחץ, צריך להיזהר מזה.

נשותינו צדקניות הם, נכון אפשר להרגיע, אבל לא לזלזל ח”ו, צריך שתהיה שיתוף פעולה בעבודות הבית, אני לא מתערב מה וכמה, אין בזה כללים, צריך מצד אחד להתמיד בלימוד וגם לעזור, מי שיש לו בנות גדולות שהם גם עוזרות יכול יותר להתמיד, אבל כ”א חייב לקבוע עיתים לתורה.

נתאר לעצמנו שמגיע ערב פסח וחלילה האשה עדיין לא התחילה לנקות, הוא רומז לה שצריך לנקות והיא אומרת לו, הרי מדאורייתא בביטול סגי, ופרורים ממילא בטלי, וגם מוכרים לגוי… הרי ברור שכ”א רוצה שהאשה תכין את הבית לחג הפסח, אז אדרבה מוכרחים לתת הרגשה טובה בבית.

חביבות המצווה

היו הרבה ילדים של”ע לא הלכו בדרך שההורים רצו, ואחת הסיבות היא, שהם ראו את השבת והחג כדבר מלחיץ, וצריך לתת את החביבות של המצווה בבית, שתהיה הרגשה טובה ונעימה, וצריך להיזהר מאוד לא להיות לייט, כי הבנים כבר מקילים יותר מהאבא ח”ו, אלא אדרבא הבן צריך לראות את האמת של האבא את היראת שמים עם מתיקות, תחושה של אשרינו מה טוב חלקנו.

על האבא לומר לילדיו, ב”ה שאנחנו יהודים, ולא הפשט שזה קל, אבל אנחנו שמחים על העבודה ועל הטרחה שלנו למען כבוד שמים, זה עושה טוב לילדים יותר מהכל.

לאחר כל ההכנות מגיעים לליל הסדר, וצריך להשתדל לנוח בערב ליל הסדר כדי להיות ערניים ולקיים את המצוות כראוי, וכן לדאוג שהאשה תישן שלא תבוא תשושה אחרי כל עבודות הבית,

לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו באותה שעה

בהגדה אנחנו אומרים, יכול מראש חודש ת”ל ביום ההוא, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, ת”ל בעבור זה, בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. ולכאורה מדוע לא כתוב בפסוק בלילה ההוא, ומדוע כתוב ‘ביום ההוא’, ואפשר לומר שהכוונה שליל הסדר הוא לילה כיום יאיר, הוא לילה גדול מאוד, וכל שנה מתעורר ההתעוררות שהייתה בליל הסדר הראשון, וצריך לעורר את הילדים לזה.

ועצה טובה למי שיכול להספיק ללמוד את החינוך שמסביר את שורשי המצוות, וממצווה ה’ החינוך מתחיל להסביר את המצוות של חג הפסח, בעלי המוסר אומרים שהפשט בטעמי המצווה שזה בא להוסיף טעם בקיום המצווה, כי הרי עצם קיום המצווה היא משום שכך ציוונו הבורא, אבל הקב”ה רוצה שנדע מה הוא רוצה מאתנו.

וכמשל נציין מה שכתב החינוך על שחיטת הפסח במצווה ה’: כדי שיזכרו היהודים לעולם הניסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ביציאת מצרים. וכן בהמשך דבריו במצוה ו’ וז’: וזהו שנצטווינו לאכלו צלי דווקא, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכל בשר צלי, שהוא מאכל טוב ומטעם, אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט בשר שתשיג ידם, כי אם מבושל, כדי למלא בטנם. ואנו שאוכלים הפסח לזיכרון שיצאנו לחרות להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חרות ושרות.

וכן במצווה ח’: וזה שנצטווינו שלא להותיר ממנו, הענין הוא כדרך מלכים ושרים, שאינם צריכין להותיר מתבשילין מיום אל יום, ועל כן אמר, שאם יותר ממנו, שיישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה. וכל זה לזכור ולקבוע בלב, שבאותו זמן גאלנו השם יתברך ונעשינו בני חורין וזכינו למלכות ולגדלה.

ובהמשך במצווה ט”ז – ועצם לא תשברו בו, הביא החינוך: ועל כן בתחילת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כוהנים וגוי קדוש ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו בה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.

החינוך מאריך ביסוד גדול, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעלו, ודיברנו בזה בעבר ומאוד חשוב ללמוד את החינוך הזה.

והיות ויש השפעה של היום ההוא שנהיינו לעם, אז כ”א צריך לדעת מי אני – אתה בן מלך, תדע מי אתה, אצל החסידים אמרו שליל הסדר זה מסדר את השנה, תראו איזה לילה גדול זה, ויש עוד הרבה מה להוסיף ומי שיכין את עצמו נפשית והלכתית אין לתאר את התועלת שתהיה לו בע”ה.

הבא לטהר מסייעים אותו הקב”ה יסייע לכולם שיהיה לכל אחד בית מלא ברכת ה’, ונחת בלב שמח, יעזור ה’ שתזכו לעולם הזה ולעולם הבא, ולכל הברכות האמורות בתורה.

חלק ב’

 

עצם הביקוש להתכונן למצווה – מועילה

כתב הרמב”ם בהלכות תשובה (פ”ג ה”ב), אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רב עוונך, וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת וכו’, וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכויותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וכו’.

ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גדלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של קל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות. (תשובה פ”ג ה”ב).

דברי הרמב”ם האלו אפשר לקרבם לשכל ע”פ דרך הפשט, והיא, שכל מצווה תלויה כיצד מקיימים אותה, אחד מקיים מצווה בהידור מעשי ולבבי, אחד עושה מתוך קושי – ולפום צערא אגרא, ואחד עשה בצורה חביבה פחות, לא שייך להשוות את ערך קיום המצווה של האחד לשני, מי שמקיים מצווה עם כל השלמות, ערך המצווה רב מאוד.

וח”ו כן הוא בחטא, מובא ממרן הקדוש ר’ איצל’ה מפטרבורג ששנים שעשו עברה אחד נאנח והשני לא, שניהם צריכים תיקון ותשובה, אבל ההבדל ביניהם גדול ממרחק שמים וארץ, וכך היא גם המשמעות של עבירה שנעשית בחשק גדול שמשקלה רב יותר מכמה מצוות.

בפרשת כי תשא כתוב (שמות לב, ז) וידבר ה’ אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, ובהמשך הפסוקים כתוב, ויהי כאשר קרב אל המחנה וכו’ ויחר אף משה וכו’. והנה יש להבין מה התחדש למשה כעת, והרי הקב”ה אמר לו כי שיחת עמך.

ועי’ בספורנו וז”ל: כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו, כענין כי רעתכי אז תעלוזי ובזה התקצף, ונואש שיוכל לתקון המעוות באופן שיחזרו לתמותם ויהיו ראויים לאותן הלוחות.

כשירד משה רבנו וראה את החשק שהיה לכלל ישראל בעגל אז ויחר אף משה, הוא ראה שהעבירה נעשתה עם כל החשק, זה כבר משהו אחר, נואש שיוכל לתקון המעוות.

ומדה טובה מרובה, עצם ההכנה למצווה שאנחנו מתכוננים ורוצים כולנו שנוכל לקיים את המצוות בהידור רב, זה כבר מראה חביבות למצווה, ואשריו ומה טוב חלקו של מי שיתכונן למצווה.

כאילו הוא יצא ממצרים

בכל המצוות הנוגעות לליל הסדר יש מצווה מיוחדת, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ומצווה זו היא עבודה לא פשוטה, ידוע שמרן הרב מבריסק היה מתאמץ על מצווה זו ביותר, הלוא המילה ‘חייב’ מחייבת אותנו עד מסירות נפש.

בהגדה אנו אומרים, ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.

יש שואלים, וכי אין שינויים בעולם, וכי עד היום היינו משועבדים כעבדים למצרים, ואמנם י”א שהשעבוד היה שיעבוד בנפש, כשמשה רבנו הראה למצרים את האותות והמופתים הם גיחכו כי מצרים הייתה שיא הכישוף ולא היה להם חידוש מה שעשה משה, והשיעבוד הזה של כוחות הטומאה היה ממשיך עד היום.

בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון

נזכיר כעת את דברי הרמח”ל הידועים (ד”ה ד,ז) וז”ל. ושורש כולם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו.

והנה עפ”ז נצטווינו בחג בכל העניינים שנצטווינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמש”ל, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, וע”כ נתחייב באותם העניינים כולם.

וכדברים האלו כותב האור החיים על הפסוק קל מוציאם ממצרים (במדבר כב) וז”ל: אמר מוציאם ולא הוציאם, וכו’, ונראה על דרך אומרם ז”ל בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, על כן אמרו יודעי פנימיות התורה כי כל ליל פסח מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה ונוספים בעם בני ישראל והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, והוא אומרו א-ל מוציאם כי לא יציאה ראשונה לבד אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר.

א”כ מלבד החובה לזכור את יציאת מצרים, אנו מוכרחים לדעת כי בכל שנה יש לכל אחד ואחד יציאת מצרים משלו, מהגלות האישית שלו, וזהו הכאילו הוא עצמו יצא ממצרים, וכמה צריך להתקרב לקב”ה בזמנים אלו, ההזדמנות המיוחדת הזאת היא מרגשת עד מאוד.

ראוי לראות את ההגדה לפני החג, החת”ס הקדוש שמי כמוהו קם בדרוש, היה מסביר באיידיש לילדים כפי הבנתם את כל הניסים שהיו ביציאת מצרים, וכן מסופר על הח”ח הקדוש איך שהיה מתפעל מכל המכות, אז כדאי ללמוד קודם את ההגדה כדי שנהיה מוכנים, המדרש בפרשת וארא מדבר על המכות וכדאי לראות, היום יש ב”ה ליקוטים של מדרשים, ואם אפשר כדאי לראות במקור – במדרש בפנים, אבל לא לפתוח מדרש בשעת מעשה בליל הסדר, צריך להגיע עם ידיעות.

טעם עשר מכות

יש להתבונן מדוע לא הביא הקב”ה מכה אחת גדולה וארוכה על מצרים שתגרום להם להוציא את בנ”י, ולמה צריך עשר מכות שונות, ופירש רש”י (שמות ח, יז): ויש טעם בדבר באגדה, בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו, בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות כשצרה על עיר בתחלה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו’.

עוד טעם אחר מובא במדרש רבה ובתנחומא, שהנהגת הקב”ה היא מדה כנגד מדה ומעניין שגם המצריים ידעו את ההנהגה של הקב”ה שהיא מדה כנגד מדה כמבואר בגמ’ בסוטה: א”ר חמא ברבי חנינא באו ונחכם למושיען של ישראל במה נדונם, נדונם באש כתיב, כי הנה ה’ באש יבא וכתיב כי באש ה’ נשפט וגו’, בחרב כתיב ובחרבו את כל בשר, אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקב”ה שאינו מביא מבול לעולם שנאמר, כי מי נח זאת לי וגו’ והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא אי נמי הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו. (יא, א).

בחיי עולם למרן הסטייפלער כתב שכל מהלך יציאת מצרים היה כדי להראות לעם ישראל שהקב”ה הוא יחיד ומיוחד והכל בידו יתברך, ובעשר מכות הי”ת הראה לנו שהוא שליט על כל חלקי הבריאה, ברצונו יהיה דם וברצונו מים, ובאותו כוס יתכן שחצי יהיה מים וחצי דם, וכן הוא שליט על כל הבריאה על הבכורים שברגע אחד מתו, על העופות ועל החיות וזה התכלית של יציאת מצרים לדעת שאין עוד מלבדו, והוא לבדו השליט.

הקב”ה הראה שליטתו במצרים – שיראו את חן העם

בחיי עולם המשיך לבאר פלא נוסף שהיה ביציאת מצרים, כתוב בפסוק (שמות ג, כא) ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים וכו’ ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב וכו’ וכן בפרשת בא (יא, ב) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וכו’ כלי כסף וכלי זהב.

ענין זה שהקב”ה נתן את חן העם בעיני מצרים, היא נקודה עצומה למתבונן לראות את הפלא הגדול שהקב”ה שליט על הטבעים של בני אדם, אנו רואים דבר מפליא שהגם שלכל אחד יש בחירה אולם יש פעמים שהשי”ת מכוון את האדם לדבר מסוים.

וכך גם מבואר בפסוק במשלי (כא, א) פלגי מים לב מלך ביד ה’ על כל אשר יחפץ יטנו. הגם שיש בחירה לכל או”א אולם מה שנוגע למלכות, הקב”ה מטה את המלך על כל אשר יחפוץ.

כלל ישראל עבדו בעבודת פרך, הם היו עבדים שחורים, ופתאום הם מתחילים לזקוף קצת את קומתם, הם מתחילים להתרומם, כתוב שמאז שהתחילו המכות התחילה הצלתם של ישראל היות והמצרים התחילו להיות מושפלים, עד שהגיע מצב שהיהודי בא לצאת ממצרים, ובמקום שייקח את חפציו וייצא הוא הולך למצרי ומבקש ממנו כלי כסף וזהב, והדבר המתבקש שהמצרי יסלק אותו בלא כלום, אולם ע”ז כתוב וה’ נתן את חן העם[3].

וביותר, בגמ’ בברכות (ט,ב) למדנו, וישאלום א”ר אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים וא”ד בעל כרחם דישראל, מ”ד בעל כרחם דמצרים דכתיב ונוות בית תחלק שלל, מ”ד בעל כרחם דישראל משום משוי.

והדבר מופלא, עד כדי כך הביאו המצריים לבנ”י עד שלא היה להם מקום על החמורים בכדי לשאת את כל כלי הכסף והזהב.

יעויין ברש”י שכתב על הפסוק וישאלום (שמות יב, לו) – אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם, אתה אומר אחד טול שנים ולך. אנחנו רואים שהמצריים עוד הוסיפו על מה שביקשו בנ”י.

ועל כולם, בפרשת בשלח כתוב (יד,ה) ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו, וברש”י, ויהפך – נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם קומו צאו מתוך עמי ונהפך לבב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום.

המצרים הבינו מה נעשה להם ועכשיו הם מנסים להחזיר לעצמם את כספם ורכושם, ומתברר שבזמן שהם הביאו לבנ”י את הכסף והזהב זה ממש לא היה מתוך רצון לתת להם מתנות, ומה א”כ הייתה ההו”א שלהם בזמן שהם נתנו.

אלא אנחנו רואים עוד עומק באין עוד מלבדו, בשליטה של הי”ת על כל הבריאה, הקב”ה הראה לנו איך אפילו הבחירה של מצרים תשתנה לטובת בנ”י עד שהם יתנו להם עוד ועוד כסף וזהב, ע”י זה שהם ימצאו חן בעיניהם, ומזה נלמד שהכל בידו ית’ והוא שליט על כל הטבעיים.

וכל מה שיש לאדם יכולת לעשות מה שהוא רוצה, זה בחירה שהקב”ה נתן לו כדי לבחור בין טוב לרע, אבל זה רק כל זמן שהקב”ה נותן את הבחירה, ויש מצבים שניטלת מהאדם זכות הבחירה, וכמו שמצאנו אצל פרעה שהכביד את ליבו, (ומאריכים בזה הרבה עד כמה היה לפרעה ביטול הבחירה, ואכמ”ל), ובזה הקב”ה הראה לע”י שאין עוד מלבדו.

בכל מקום ומצב מוטלת עלינו חובת עבודת היום

אני רוצה לעצור לכמה רגעים ולדבר על ענין חשוב, קורה לפעמים שאברך יש לו כבר כמה ילדים והכי נחמד זה להיות בבית עם הילדים בליל הסדר, אבל לפעמים האבא והאמא רוצים שיבואו אליהם ולפעמים גם יש סבים וסבתות שיש להם כבר נינים אבל כולם חייבים לבוא לליל הסדר, והוא אומר לעצמו מה אני יעשה שם בליל הסדר הוא רוצה להיות בבית.

צריך לזכור, איפה שאתה נמצא שם תעבוד את ה’, קשה להיכנס לפרטים יש הרבה שאלות אבל דבר אחד צריך לזכור, איפה שלא תהיה שם צריך לעבוד, והזכרנו פעמים רבות את דברי החפץ חיים עה”פ של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד שם אדמת קודש הוא. אומר הח”ח שפסוק זה מדבר על כל הדורות, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, כל מקום שאתה נמצא, שם זה העבודה שלך, והלוואי שנוכל לנצל את הכי טוב שיכול להיות.

יש כאלו שרוצים להיות אצל ההורים אבל מחויבים לשווער, זה אולי קשה, אבל דע לך שם תהיה העבודה, לא לחיות בצורה של אשליית היצר, אני פטור כי נקלעתי למקם שאני לא רוצה, ההרגשה צריכה להיות אני עושה מה שאני יכול, ואז תראו פלאים, בכל מקום שאתה נמצא הקב”ה שם, מלוא כל הארץ כבודו.

ומדי דברי בו, במאמר המוסגר אני חייב להגיד לכם דבר שלא קשור לפה אבל אני לא יכול להתאפק, ביקשו ממני לכתוב למקום מסוים על מטפלים רגשיים שמנתקים זוגות מההורים, רשעים! יכול להיות מצב שהורים מלחיצים ולא שייך כבר להמשיך אבל צריך לזה ב”ד של כ”ג, ללכת לעשות מזה שיטה פשוטה לנתק זוגות מהורים, ה”י, היו מטפלים שאמרו שהם שאלו רב, הבעיה שהם שאלו מה שהם רצו לשאול, וגם אחרי שהם כבר שאלו הם עשו פי עשר ממה שהרב אמר.

אם יש מתח עם ההורים והלכים לטיפול, פסיכולוג יכול גם לגרום לאדם להתאבד, פתאום אין טלפונים פתאום אין קשר, למה כי המטפלים האלה פועלים מרצון של שליטה על הזוגות, כל היופי הוא עם ההורים יחד, גם אם יש מצב קשה עם ההורים זה כמו אדם שיש לו כאב גדול ובמקום לעשות טיפול קשה מגיע רופא עם אקמול, זה יעזור?

אם יש דברים חריגים צריך להתייעץ עם רב, זה כל היופי שלנו, שלשלת הדורות, צריך להתפלל לה’ שהמצב יחזור לאיתנו.

כל צרות הגלות הם סיבה לישראל להושיעם תשועת עולמים

בואו ונראה את לשון הרמב”ם (ז מחו”מ א), מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן. בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ‘ואותנו הוציא משם’ וגו’. ועל דבר זה צווה הקדוש ברוך הוא בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאלו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחרות ונפדית (שם, ו).

וכן לשון רבנו מנוח: וזהו שהתקינו לומר אח”כ בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו וכו’, ובזכירה הזאת תהיה יראת ד’ על פניו תמיד בראותו השגחת ה’ שהייתה בישראל ולא יסור לבו ממנו ית’ לעולם, ואם יצר לו זמנו מאד יבטח בה’ מקווה ישראל מושיעו בעת צרה, וכמו צרת גלות מצרים הייתה סיבה להיטיב להם באחריתם, כן כל צרות הגלות הזה הם סיבה לישראל להושיעם תשועת עולמים. (ז מחו”מ ה).

מרגש עד מאוד, זה הכנה לגאולה להגיד לילדים אנחנו נגאלנו, ה’ הבטיח לנו שנגאל לא היה נראה שיש תקווה ובסוף יצאנו.

וכך למדנו בפרשת מקץ את דברי הסיפרנו עה”פ ויריצוהו מן הבור, כדרך כל תשועת ה’ שנעשית כמו רגע כאומרו כי קרובה ישועתי לבוא, וכאומרו לו עמי שומע לי וכך היה ענין מצרים כאומרו כי גורשו ממצרים וכן אמר לעשות לעתיד כאומרו ופתאום יבא אל היכלו האדון.

החובה לקיים דברי חכמים

איתא בנדרים (מט,ב) אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת.

רבי יהודה עבר את כל העבודה של ספירת העומר והכנה לקבלת התורה מתוך כאב, והעיקר לא להפסיד את מצוות חכמים. כמה מרגש המסירות נפש בשביל קיום המצווה.

אחרי כל המצוות של ליל הסדר אנו שמחים מכל עבודת היום, ואין לנו מושג כמה שהמשפחה והילדים קיבלו מהדוגמא האישית החיה והמרוממת בכל המצוות, והלוואי שלא תהיה באמצע כל התוכנית היפה הזאת מריבה בין שני ילדים וכד’,  ובכ”ז צריך להתאפק ולהעביר לא לתת ליצר הרע לשלוט.

פיוט אחד מי יודע

אחר כל זאת מגיע הזמן לפיוטים, זה נחמד אבל כמה שהילדים יכולים לסחוב, כל הניסים שהיו בלילה הזה מאברהם אבינו ועד יציאת מצרים, זה תוספת למי שיכול.

רציתי לומר לאחי ורעי הרגשה שהייתה לי בשנים האחרונות להסביר איך נכנס לליל הסדר הפיוט של אחד מי יודע, וידוע מבעל התניא זי”ע שהמשיל לאדם שיש לו עת שמחה והוא מוציא את כל האוצרות שיש לו ומראה אותם לבניו וידידיו, כן הוא הלילה הזה של  ליל הסדר אנחנו מראים לכולם את האוצרות והמעלות הרבות שיש לנו.

אמנם הווארט הזה מסביר את אחד אלוקינו, שני לוחות הברית, שלשה אבות וכו’ שאלו הם מעלות של בנ”י על שאר האומות, אבל מה המעלה של כלל ישראל בתשעה ירחי לידה, והתעוררתי ע”פ הגמ’ בנדה (ל,ב) ומלמדין אותו כל התורה כולה וכו’, וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה.

כל אחד היה במעי אמו, וכל הש”ס וכל התורה כולה היה אצלנו, וכשיוצאים לאוויר העולם בא מלאך סותר על פיו ומשכחו, ומקשה הגר”א זי”ע למה באמת מלמדים את התינוק הרי משכיחים לו את לימודו, ומסביר, שנותנים לו את הכוחות והיסודות ואומרים לו לזה אתה מסוגל, ועוד מובא בשם הגר”א זי”ע שאחרי המאה ועשרים באים מלאכים והם בודקים מה האדם יודע ממה שהוא למד, ולכן נכנס הענין של תשעה ירחי לידה לרמז שבלילה כה גדול נעשה שטייגען גדול כדי שנלמד את מה שלימדו אותנו.

וצריך לזכור לקום בבוקר בזמן, לומר הלל בשמחה, וכל הפסח להיות בהתרוממות הרוח, ונסיים שנזכה שהקב”ה יגאל אותנו, פתאום יבוא, אשרי מי שמתכונן שלא ייבוש ולא יכלם, ואם הוא בדרגה של רצון להתעלות אז כשהמשיח יבוא הוא יהיה בדרגה גבוהה יותר, הבא לטהר מסייעים אותו, הקב”ה יעזור שננצל את החג כראוי וללא הפרעות ונזכה לבנין ביהמ”ק ולהקריב קרבן פסח, ונהיה עבדים נאמנים לקב”ה.

 

 

זמני השיחות בישיבה הק’ וזמני קבלת קהל

מתעדכנים בטלפון 0733577483

 

[1] יש כמה לשונות שמובאים בשם החפץ חיים מה שהיה עונה לבאים לבקש את ברכתו, מרבי הלל זקס זצ”ל שמעתי שאמר, לכו למקור הברכות, באופן אחר שמעתי שאמר – אם בחוקותי תלכו – יהיה ברכה, בכל אופן פה בגמ’ אנחנו רואים שאחד שיושב ולומד זוכה לאבוא אליך וברכתיך.

[2] היו רשעים ארורים שהעלילו עלילות דם, זה הרי דבר כ”כ מופרך אין מקום לזה ולא צריך להביא ראיות אבל כמה אנחנו נזהרים לא לדבר ליד החיטים כדי שלא יהיה טיפת מים, ורק מתוך שנאת שונאי ישראל הם הגיעו לעלילות אלו, ארורים הרשעים האלו המעלילים, וכ”ש מי שהמציא את העלילות האלו, אבל זה בא מקנאה בייחודיות של עם ישראל בליל הסדר, והיו כאלה שניצלו את ה’כל דיכפין’ והיו נכנסים לאכול בשר ודגים וכל מטעמים, כולם ידעו שיש מושג של ליל הסדר, ובתקופת השואה ג”כ עמדו היהודים במסי”נ לשמור על ליל הסדר.

[3] נחלקו בראשונים האם השאלה ששאלו ממצרים הייתה כבקשה, או כדין שואל והמצריים הבינו שזה יחזור אליהם אחר שלושת ימים.
עוד מעירים, מה יש להם לישראל לעשות עם השמלות שהם שאלו והרי אנו יודעים שלא שינו לבושם, וצריך לומר שאכן לא לבשו את השמלות אלא התכסו בזה וכד’.