דברי רבותינו

החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב, ב)
ראש חדש ניסן היום. על חודש זה אמר ה׳ למשה (שמות יב,ב) ״החדש הזה ‘לכם’ ראש חדשים”. ה׳ נתן את המועדים וראשי חדשים בידי ישראל, ואפי’ כשמלאכי השרת שואלים מתי יום הדין, אומר להם נראה למטה, לפי היום שיעשו יקבע יום כיפור.

אם כן, נבראה כאן בריאה חדשה שהיא גדולה יותר מהבריאה הקודמת, נתנו לישראל את הזמן. ו״החודש הזה לכם- ראשון הוא לחדשי השנה״. ראשון הוא לכל הזמנים.

איך לחודש חשוב זה העולם קוראים ״בין הזמנים״?

בניסן מונח ה”יסוד״ לאלול, כי הוא ראשון לחדשי השנה, לפיו נעשה ר״ה. א”כ בניסן צריכים להגביר חיילים בתורה.

בזמן הזה ״החשך יכסה ארץ״, אם יפול אחד אין מי שיקימנו. ביום סומא מהלך ומגשש במקלו לכל צד, אם יסטה מהדרך, אפילו שהוא אינו רואה אחרים רואים אותו ויחזירוהו לדרך. אך בלילה כשאף אחד אינו רואה מי יחזירו לדרך? כך בזה”ז, אם יפול אחד אין מי שישיבו. בזמן הזה צריכים להגביר חיילים באור התורה כדי שאור התורה יאיר לנו בכל המקומות!

״לכל בני ישראל היה אור במושבתם״ – אין חידוש שהיה להם אור בגושן, החידוש שהיה להם אור במושבתם של המצרים, באפילה הנוראה.

והתורה אשר היא כולה ״אור״, אור כזה ישפיע עלינו בכל מקום. במקומות המכוסים בחושך הנורא. אפילו שם אור התורה יאיר לנו.

לקבל תורה קדושה כזו היה דבר קשה, משה עלה למרום והייתה לו מלחמה עם שרפים ואופנים וחיות הקודש. ולא די שהם לא שרפוהו אלא הוא ניצח אותם. ואיך זה?

פשוט שלפי שמסר נפשו עליה, ״לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי״, לכן זכה וקיבל את תורת ה׳.

בלימוד בזמן כזה, בשעה שהעולם בטלים, ״מסירות נפש״ כזו תועיל לנו, שלא נצטרך למסור נפש על חטאים, כי נמסור נפשנו בלימודינו.

יש שני מיני נפילות, נפילה קטנה שמרגיש האדם כי נפל, ויש נפילה גדולה, אז אינו מרגיש בכאב גופו עד שיעבור זמן, ואז רואים שנתרסקו אבריו. כך כשאדם חוטא, העבירה משליכה אותו הרבה, משמים לארץ, זמן רב עובר מהנפילה ולא מרגישים בה, אך האם מחמת ״האי הרגש״ אין נפילה?

כעת אנו בזמן נורא, חושך ונפילה, צריכים אנו ללמוד, ואור התורה יאיר לנו, ונצליח אז בכל מעשינו.

מתוך שיחות הסבא מסלבודקה

דברי הימים

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Eliezer Yehuda Finkel, zt”l

כמונה מעות
מרן ראש הישיבה הגאון הרב אליעזר יהודה פינקל זצללה”ה היה מספר על תפילתו של מרן ראש הישיבה הגאון הרב אליעזר יהודה פינקל זצללה”ה, שהיתה במתינות ונעימות כמונה מעות.

הוסיף מרן רה”י הגרנ”צ וסיפר כי שמע מהגאון רבי יוסף שטרן זצ”ל, ר״מ בישיבת תורה אור, שבשעתו הוא היה הממונה על חלוקת המילגות החודשיות של האברכים בישיבת מיר. מידי ראש חודש הוא היה מקבל לידיו ערימת שטרות של עשר לירות ומחלק אותם לאברכים.

פעם שאל אותו מרן ראש הישיבה הגה”ח רבי אליעזר יהודה זצ״ל, איך זה שאתה סופר את השטרות במהירות כה רבה, ואילו את תפילתך אתה מתפלל לאט כמונה מעות?

מרן רה”י הגרא”י פינקל זצוק”ל לא המתין לתשובתו וענה בעצמו: בתפילה לכל מילה ומילה יש משמעות אחרת, לכן אתה מונה את מילותיה אחת אחת. אך לעומת זאת, שטרות הכסף כולם הם מאותו סוג, ומכאן המהירות.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

פרשת החודש

החודש הזה לכם, מצות קידוש החודש. וא”א אלא ע”י ב”ד סמוכים. ובמה שאנו עושים היום לפי הלוח של הלל, נחלקו הרמב”ם ורמב”ן בספר המצות מ”ע קנ”ג, דלפי הרמב”ן הלל ובית דינו קבעו עפ”י החשבון ויש לזה דין קביעת ב”ד, ולפי הרמב”ם שם הקביעות הוא ע”י הנהגת כל ישראל שבא”י.

וע’ קונטרס דברי סופרים ב’ ח’ שפי’ את דעת הרמב”ם פ”ד מסנה’ הי”א שאפשר לחדש סמיכה ע”י כל חכמי א”י, ופי’ דלדעת הרמב”ם הרי הם בעצם ב”ד של כל ישראל והם ב”ד הגדול וב”ד הגדול אפשר להם לסמוך. ויסוד דבריו כי ב”ד הגדול הוא בעלות על כל ישראל וק”ו כל חכמי ישראל יש להם בעלות זה.

וע”ע ברלב”ח בקונטרס הסמיכה שכתב דמה שכתב הרמב”ם בספהמ”צ קנ”ג דגם בזה”ז אין קידוש החדש חל ע”י הלל שקידש לדורות כדעת הרמב”ן אלא מנהג בני ארץ ישראל הוא שעושה דין קידוש החודש, היינו כפי שיטתו לענין סמיכה דחכמי א”י יש להם דין כמו ב”ד הגדול ע”ש. וכ”כ אבני נזר או”ח ש”י ד’ ושי”א ד’ באריכות, וע”ש שכתב לבעל נפש חיה שמה שכתב בזה בסי’ א’ זכה לכוין לרלב”ח.

והנה דעת הרמב”ם פ”ה מקידוה”ח דבעי ב”ד של ע”א, וברמב”ן בספהמ”צ מ”ע קנ”ג נקט דהרמב”ם דרש כן מדכתיב החדש הזה לכם והרמב”ן משיג דאי משום משה במקום ע”א הול”ל החדש הזה לך, כמו דכתיב הדבר הגדול יביאון אליך (ומזה הוכיח הרמב”ן דפי’ לכם הוא מומחין כיוצא בכם). וי”ל דמצינו לפעמים דבעי ב”ד הגדול מדין דבר הקשה, ולפעמים בעי ב”ד הגדול מדין שהם במקום כל ישראל. ונראה כי הא דקידוה”ח בעי סמוכין הוא רק מדין שהם במקום כל ישראל, ולכן באמת לא נאמרה בזה דין משה במקום ע”א קאי.

והנה דעת הרמב”ם פ”ד מסנה’ הי”א שאפשר לחדש סמיכה ע”י כל חכמי א”י. והוכיח דאפשר לסמוך בזה”ז מהא “שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וזה יהיה בלא ספק וכו’ לפני בא המשיח כמו שיתבאר זה בפסוקים הרבה”. (וברדב”ז ותוי”ט כתבו כי אליהו יבא לפני משיח והוא עדיין סמוך. ובדעת הרמב”ם היה נראה דס”ל דכיון שאליהו נעשה מלאך שוב בטל ממנו דין הסמיכה, וע’ תרוה”ד ח”ב ק”ב בענין אשת אליהו, וע’ רש”ש יומא ה’ ע”ב דלעתיד יצטרכו הכהנים חינוך מחדש).

ולפי הרמב”ם לא רק דאפשר לעשות סמיכה לפני משיח אלא ס”ל דמבואר בקרא דכן יהיה. וע’ משך חכמה עה”פ החדש הזה לכם “אבל מקובלים אנחנו מרבנו הגר”א דאם כי חז”ל פירשו טעמם בכ”ז עוד השאירו טמונים בסתר לבבם טעמים לאלפים גדולים ורמים אבל לא גילו זה לאוזן המון בני ישראל וכו'”. וע”ש שכתב דהא דיו”ט שני דוקא בחו”ל ולא בא”י, אף שהטעם משום דילמא אתי לקלקולא, וכתב שם דלפי הנ”ל “טעם נפלא דלפי מה שכתב רמב”ם בפהמ”ש וכו’ דיהיה ב”ד בא”י טרם ביאת משיח וכו’ יהיו מוכרחים לקדש עפ”י הראיה וכו’ ואז יהיו צריכים לעשות בגולה שני ימים ולכן גזרו גם עכשיו דוגמה שעשה ריב”ז וכו'”).

הצדיק אבד

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Binyomin Finkel Shlita

מילי דהספידא על סילוקו של צדיק
מרן שר התורה עטרת תפארת ישראל
רבינו שמריהו יוסף חיים קנייבסקי זיע”א
נאמר בהיכל הישיבה הק’ בימי השבעה

הצדיק אבד
שמענו דברים כדורבנות דברים מעוררים ומחזקים את הלב[1], לא צריך הרבה הסברים, יש פה כמה חלקים, יש את הצער הנורא ואת האבלות ותחושת החסר, ויש את מה שנוגע למעשה מה חובתנו כעת.

זכורני איך שמרן ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ זצוק”ל אמר בכמה הספדים על גדולי הדור (ביניהם היו אציל המידות מרן הגר”י סרנא, מרן הגר”י אברמסקי, המשגיח הקדוש מרן הגר”י לוונשטיין זיכרונם לברכה), כשאבא או כשהרב’ה הגדול הולך לעולמו מה ההספד הנכון ביותר לומר מה מעורר את הלב, והיה אומר רבי חיים שצריך לומר, האבא לא נמצא, הרב’ה לא נמצא, זה ההספד הכי גדול, ואח”כ צריך לעמוד על דרכיו ולנסות ללכת בעקבותיו.

כשנסתלק מרן שר התורה רבי חיים זצוק”ל לכולם מגדול ועד קטן טף ונשים היה את הזעזוע הזה שתפס אותו, רבי חיים לא נמצא… אין לנו את רבי חיים… לא צריך יותר מזה, רבי חיים לא נמצא זה הזעזוע הכי גדול, מי כעמך ישראל כלל ישראל מתחבר לגדולי הדור כי מפיהם אנו חיים.

נצחיות התורה ומוסריה
מיסודות האמונה הוא שקושטא קאי שיקרא לא קאי, כלל ישראל חי וקיים, התורה חייה וקיימת, לשקר אין קיום, בכל הדורות עברנו כ”כ הרבה מלחמות נגד התורה, מאז מעמד הר סיני שהתחילה מסירת התורה מאב לבן ומרב לתלמיד עד הדור שלנו כמה שיטות היו בעולם כמה אידיאולוגיות קמו ונמוגו לא נשאר מהם כלום גם מבלי שנלחמו בהם כמו שנלחמו כ”כ הרבה נגד ישראל והתורה, (וכבר האריך ברמב”ן בפרשת וישלח שפעמים המלחמה היא פעם בגופנו ופעם בממוננו עי”ש).

אבל הקב”ה מרחם עלינו וכלל ישראל שורד מדור לדור על אף כל המלחמות, מסירת התורה ממשיכה להתקיים ע”י גדולי הדור שהם חוליה נוספת בשרשרת מוסרי התורה להעביר הלאה את תורת ה’ לדורות הבאים.

ומי הם אותם גדולי התורה ומוסריה, על זה היה אומר מרן ראש הישיבה הגר”ח שמואלביץ זצוק”ל שלכלל ישראל יש חוש ריח, אכן יש ניסיונות אבל כלל ישראל מריחים, יש לנו תחושה פנימית שמגיעה עד עומק הנפש.

בדורות האחרונים שהקב”ה שתל לנו את רשכבה”ג מרן החזון איש זי”ע שמפיו אנו חיים עד היום בהלכה ובהנהגה, וזה לא סתירה שיש חילוקי דעות בהלכה החזון איש הרי אמר שהחפץ חיים הוא כב”ד בלשכת הגזית ואעפ”כ חלק עליו בהלכה, תורה היא וללמוד אני צריך זה מסירת התורה.

החזו”א זצוק”ל השפיע על הדור כולו ואם לא היו לו ילדים הרי כל כלל ישראל הם בניו, ובפרט כל משפחתו האחיינים שהנהיגו והאירו את העולם והמשכיו את הנהגתו.

כל האומר רבי חיים למד תורה לשמה התנא רבי מאיר מסייעו
ידוע מה שכתב השר הקדוש רבי חיים ויטל בהקדמתו לדרך עץ חיים על אותם בעלי תורה אשר עסקם בתורה הוא ע”מ לקבל פרס וכו’ ועליהם כתב וז”ל. ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה, באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה, והנה החכם הגדול התנא רבי מאיר ע”ה העיד עליהם שלא כך הוא, באומרו לשון כללות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו’, ומגלים לו רזי תורה, ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך, וכמעיין המתגבר מאליו, בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע, הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה, ומי זה האיש אשר לא ייזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתות.

ולאחר שנסתלק מרן החזון איש זי”ע אמר מרן הגאון רבי איסר זלמן זצוק”ל שכל האומר החזון איש למד תורה לשמה התנא רבי מאיר מסייעו, הכל התקיים בו, רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, זאת אומרת שכדאי הוא שכל העולם נברא בשבילו, ולמה צריך תוספת של כל העולם כולו למה לא מספיק לומר כל העולם.

ומבאר המדרש שמואל תלמיד ר”י הק’, כל העולם הפשט הוא שכל העולם כדאי לו, אבל העולם כולו באים לומר שגם כל הדורות וכל השנים שהיו לפני שאותו לומד תורה לשמה נולד גם היו כדאיות בשבילו.

ורבי מאיר ממשיך למנות את המעלות שזוכה מי שלומד תורה לשמה. נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענווה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושייה בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותושייה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. (אבות ו, א).

(ד”א, תראו איזה דרגה גבוהה זה להיות מוחל על עלבונו, לאחר כל הדרגות שמונה רבי מאיר רק אז הוא אומר שנעשה מוחל על עלבונו).

אנחנו לא צריכים ראיות ולא הוכחות, את כל המשנה הזאת ראינו בעינינו על דור ההמשך של החזון איש מרן הגאון רבי חיים זצוק”ל, ראינו את זה בחוש, כולנו מרגישים בהפסד הגדול בפטירתו וללא הרבה הסברים כל אחד חש ומרגיש את הקושי שכעת חסרנו את כל זאת, ונורא קשה לעכל את זה.

ידוע שכל מצוה שאדם עושה היא מלווה אותו ליום הדין, ולהפך בעבירה ח”ו, ובנוסף לזה אם אדם גרם השפעה טובה שעל ידו נעשו זכויות הם גם עומדים למענו ולזכותו, והרבה ראיות יש לזה ואין כאן מקום להאריך, א”כ רבי חיים שגרם לכ”כ הרבה כבוד התורה קודם כל בחיי חיותו וכעת בנסיבות מצערות בפטירתו כזה קידוש ה’ היה בהלוויה, כמו שהזכירו ראש ישיבת גרודנא שליט”א והגאון רבי שרגא שליט”א, וודאי שזכויות אלו עומדות לו.

נטילתה כנתינתה
ואני רוצה להזכיר פה את מעמד הלוויה ולומר סנגוריה על כלל ישראל, מי יכול לתאר את הלוויה הזאת, כזה קידוש ה’, מי סחב את כל מאות האלפים, הרי יש אנשים שעושים לעצמם קריירות, זמרים ושחקנים שבחייהם אוספים אלפי אנשים לכל מיני אירועים, וביום מותם לאף אחד לא אכפת מהם, וזה מעשים שבכל יום, מי הביא את כל חכם הרזים לבני ברק, נסענו כבר במוצאי שבת שמא ביום ראשון לא נוכל להגיע, יחד כל העדות והחוגים כל רבני הישיבות, גדולי החסידים וחכמי הספרדים כולם באים בכאב, לא היו צריכים לעורר לבכות כל אחד הרגיש את הכאב.

הייתה לי הרגשה מאוד מרגשת, הגמ’ בכתובות דנה כמה צריכים לצאת להלווית המת וז”ל הגמ’, וכמה כל צרכו וכו’ רב ששת ואיתימא רבי יוחנן אמר, נטילתה כנתינתה מה נתינתה בששים ריבוא אף נטילתה בששים ריבוא וה”מ למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. (יז,א).

והנה הגם שמאן דמתני לית ליה שיעורא אולם עדיין יש בחינה של נטילתה כנתינתה, ומה היה בשעת נתינתה, איך נתנו את התורה, ידועים דברי רש”י עה”פ ויחן שם ישראל נגד ההר, כאיש אחד בלב אחד, וההרגשה בהלוויה הייתה שנטילתה כנתינתה, כזו אחדות ממש כאיש אחד בלב אחד.

גמרנו את התפילה בבית כנסת והייתה הכרזה שכולם מוזמנים לבוא לאכול ולשתות, אחד סיפר לי שהלך מבית הכנסת עד הבית כל הזמן עצרו ושאלו אותו אם כבר אכל ארוחת בוקר, מתחננים בוא תאכל משהו, איזה אחדות, לא היה שום פירוד לבבות, כולם הלכו בכאב, זה הרי קידוש ה’ וכבוד שמים וכבוד התורה, נטילתה כנתינתה.

רבי שרגא שליט”א הזכיר קודם שבתי הכנסת היו מלאים כולם ישבו ולמדו, כולם למדו גם מי שדיבר דיברו בענייני חיזוק אחד עם השני, או שרצו להיטיב איש אל רעהו, ההשפעה הייתה נוראה זה מבהיל.

כמה קידוש ה’ למרחקים, אנשים רחוקים מאידישקייט עומדים משתוממים מה מכנס אותם וודאי שלחלק מהם היה קשר אישי כמו שהיה לכולם, ולחלקם היה אפילו קשר במכתבים וגם הם עמדו המומים ונרגשים.

אני לא קורא עיתונים אבל גם שם מספרים שהיו דפים שחורים שבישרו שגדול הדור איננו, כולם הרגישו, חוש הריח של כלל ישראל הרגיש שהיה פה אדם שהשפיע מכוחו וקדושתו על כולם, והכאב הוא כאב רב, וההפסד הוא הפסד רב.

מי יודע כמה התפילות והזכויות שלו הגנו על כלל ישראל, וחסר לנו כעת המגן הזה, היש בה עץ אם אין, אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו (רש”י במדבר יג). חסר לנו המגין הגדול, והכאב הוא כאב רב וקשה לעכל את הכאב.

כשהיה גדול בישראל הולך לעולמו היו אומרים, שצריך לזכור שאכן הפסדנו את המלאך עלי אדמות, הפסדנו את מי אשר אמרנו בצילו נחייה בגויים, אבל, ואתה הוא מלך קל חי וקיים, היה הווה ויהיה, אין עוד מלבדו, הוא נותן לנו את הכוחות להמשיך הלאה, ומלבד זאת ידוע שהצדיק מליץ יושר בפרט על אלו שמתחזקים לזכותו, אז אנחנו חייבים להמשיך הלאה.

חובתנו להמשיך את ההשפעה וההתעוררות
צריך לדעת להמשיך עם ההשפעה וההתעוררות שאנו חשים כעת, כל אחד ואחד יכול לקחת לעצמו חלקים ששייכים לו, ישנם כל מיני ביטויים שאנשים אומרים, אחד אומר אני לא יכול להגיע למה שהוא הגיע, זה לא נכון כל אחד יכול, ויש אחד שאומר נכון שכל אחד יכול אבל אני צריך עכשיו להפוך עולמות בשביל זה, איך אני יסתדר בחיים, והאמת היא שהקב”ה רוצה מכל אחד כפי כוחו, עוד צעד קדימה ועוד צעד, אבל כפי כוחו.
ידוע כוח ההתמדה המבהילה שהייתה לרבי חיים זצוק”ל, כמה ניצל כל קדה ללימוד התורה, ובד בבד כמה הוא השקיע לעשות טוב לבריאות, הייתה לו חביבות לעזור לשני, אני זוכר את זה גם אצל מרן הסטייפלער זצוק”ל הם רצו ללמוד יום ולילה, אבל גם השקיעו שעות רבות לענות לאנשים על מה שמציק להם, ולמה הוא עשה את זה, כי הרגיש שזה חובתו, א”כ מצד אחד הוא היה מתמיד שניצל כל דקה וכמו שסיפרו בהלוויה שעד שהרבנית הייתה מתיישבת לאכול אתו הוא ניצל עוד דקה ללימוד.

ומצד שני נתן לכל אחד את ההרגשה הטובה והמענה הנצרך, היה צריך כוח אדיר של סבלנות הלוואי שנלמד עשירית מהסבלנות שלו איך לענות לאנשים, יש שואל כעניין ויש שואל שלא כעניין, יש שאלות מטרידות ועל הכול צריך לענות ולרחם על כל אחד ואחד, לא יאומן כי יסופר, לא בכדי מקבלים כאלו כוחות כשיש תורה, מידות טובות, קנייני התורה ונושא בעול עם חברו וודאי שמקבלים כאלו כוחות.

וכל אחד צריך לדעת מצד אחד להוסיף חיזוק בתורה בעמל התורה וכן חיזוק בבין אדם לחברו, אדם שמחליט שהוא רוצה להתקדם והוא מבקש רבש”ע תעזור לי, הוא יצליח, כל צעד חשוב בעבודת הבורא, מצד אחד כל מה שנעשה עוד לא נתחיל להחזיר להקב”ה על כל מה שאנחנו חייבים לו, אבל מצד שני כל דבר קטן חשוב מאוד ואסור לזלזל.

בשעתו, כמדומני כשאבא זצוק”ל נסע לווילנא להתפלל, שאלו את מרן הגראי”ל זצוק”ל מה להתפלל עליו, הוא אמר, אני רוצה לזכות להיות מזכה הרבים, אח”כ שאלו את מרן רבי חיים וענה, שאזכה לדעת את כל התורה כולה, הוא כבר ידע הכול ישר והפוך אבל זו הייתה שאיפתו, זה המגמה וזה הפעולה שעשה למעשה.

יש רבים שיספרו סיפורים, לכל אחד יש סיפור, אבל מספיק לי עובדא קטנה שהיה לי, לפני כשלושים שנה אחד שאל אותי פה בירושלים על איזה מנהג ביו”כ מה המקור לזה, ופגשתי את רבי חיים ברחוב (אז היו פוגשים אותו ברחוב, שאלו שאלה והוא היה עונה עם חיוך וממשיך הלאה), ושאלתי אותו מה המקור, רבי חיים אמר לי, זה לא נמצא בבלי ובירושלמי, וגם לא במדרשים, זה כתוב בספרי קבלה, אח”כ מצאו את זה בזוה”ק, לדעת שזה כתוב זה יפה, אבל לדעת שזה לא כתוב, לזה צריך לדעת את כל התורה כולה, לפעמים סיפורים כאלו נותנים חיזוק ולפעמים חלישות הדעת, אבל יפה שעה אחת קודם.

אנחנו צריכים לשאוף לדעת ולקיים את כל התורה כולה, יש הרבה עצות לזכות לזה, ולא באנו להאריך במקום שאמרו לקצר, אבל שנדע שיש לכל אחד את האפשרות לפי כוחו, הקב”ה רוצה ממך מה שאתה יכול, לפי כוחך תתקדם יותר ויותר, ובפרט עכשיו יש מליץ יושר טוב, ודבר ראשון שצריך לדעת הוא שחייבים להשקיע, בלי השקעה א”א לזכות לכלום, אבל זה עדיין לא מספיק צריך לבקש רחמים ממי שהחכמה שלו.

למדנו במגילה. ואמר ר’ יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן לא יגעתי ומצאתי אל תאמן יגעתי ומצאתי תאמן הני מילי בדברי תורה אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא. ופירש רש”י, לאוקמי גירסא, שלא תשתכח ממנו. סייעתא דשמיא, יש יגע ואינו מוצא. (ו, ב). להבנה וודאי שהוא יבין ע”י יגיעה, אבל לזכור יש יגע ואינו מוצא.

יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו
והדבר הראשון שצריך לעשות כדי שיתקיימו בידו הוא תפילה, ואין זה סתם מליצה להתפלל, הרי בלא זה לא שייך לזכות למאום, ידועים דברי הגמ’ בנדה. ת”ר שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא וכו’ מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ה’ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. (ע, ב). אדם שילמד ולא יתפלל לא יצליח, צריך את שתיהם, לימוד ותפילה.

ובנוסף לזה צריך לקנות את כל מ”ח קניני התורה, וחלק מקנייני התורה הוא שהלימוד עצמו יהיה לימוד של צימאון, של השתוקקות, שיהיה מעניין, שיהיה לו מתיקות בתורה, להתפלל בוהערב נא שיהיה לו מעניין, איזה חדשות עניינו את רבי חיים רק מה שכתוב בגמ’, כשהלימוד הוא העסק וזה מה שמעניין את האדם זה כבר חלק נכבד מאוד שיקבע הדבר בלב.

אח”כ מגיע החלק של חזרה על הלימוד, למעשה יש ענין טבעי שאדם שחוזר על לימודו, זוכר, אבל יש ענין נוסף בחזרה שיש סייעתא דשמיא מיוחדת שע”י שעסוקים בחזרה זוכרים את הלימוד, והאריכו בזה בספרים, וכך מובא משמו של החוזה מלובלין שחזרה זה לא רק הענין הטבעי אלא יש סגולה בחזרה ולא כאן המקום להאריך.

הנה לנו אדם שכל שנה חזר על כל התורה כולה, החזרה הזאת נותנת אור בנפש שיוכל לזכור, הנה לנו אדם שידע את כל התורה כולה, ולזכות לכך צריך החלטה נחושה יחד עם עבודה על כל קנייני התורה, כי התורה היא חלק אלוק ממעל אצולה מכיסא הכבוד, וכל אחד יכול לזכות לתורה כפי כוחו בלבד שילמד מתוך קדושה וטהרה ומתוך עמל ויגיעת התורה, ולהוציא בפה את מה שלומדים ויעוי’ בגמ’ מסכת עירובים דף נד א, את כל הדברים שגורמים שתלמודו יתקיים, בידינו הדבר.

נחפשה דרכנו ונחקורה, אם נחפש נמצא כי הבא לטהר מסייעים אותו, וכ”ש עכשיו שזה בחינה של אשכבתיה דרבי, בחינה של שפע והתעוררות, כולם התעוררו, זה השפיע על כולם, ודאי שזה הזדמנות מיוחדת שכל אחד יכול לעלות ולהצליח.

חכה לו כי בוא יבוא
אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח. (בר”ר מב, ד). כבר הזכירו פה שמהדברים האחרונים ששמענו ממרן רבי חיים היו דברי המדרש הללו, חכה לו, יש פה היום מלכויות מתגרות, ובנוסף אנחנו עומדים בשנה השביעית, ובגמ’ מסכת מגילה למדנו בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא(יז, ב). אנחנו לא יודעים מתי בדיוק תבוא הגאולה, אבל אחכה לו בכל יום שיבוא.

וודאי שמתחולל פה משהו, אנחנו לא עושים חשבונות אבל מתחולל פה משהו, אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואע”פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, רבי חיים זצוק”ל המחיש כל הזמן כמה שהמשיח כבר קרוב, לא לצאת מארץ ישראל להתכונן ולחכות, מי יודע אם לא אחד הסיבות שעלה למעלה זה בשביל להוסיף עוד זכויות לעשות מהפכות ולהביא רחמים לקראת ביאת המשיח.

מרן החפץ חיים הק’ זצוק”ל אמר לא אחת שצריך להיזהר שלא נהיה כאותם יהודיים מהעיירה ההיא, לא כולם הבינו לאיזה עיירה מתכוון הח”ח, וכוונתו הייתה לפסוק בנחמיה. ועל ידם החזיקו התקועים ואדיריהם לא הביאו צורם בעבודת אדוניהם. (ג, ה). הח”ח התרגש מאוד מפסוק זה, וללא שימת הלב של הח”ח אני לא יודע אם היינו שמים לב לזה, מה כתוב בפסוק, עשירי העיר תקוע לא השתתפו בבניין ביהמ”ק, לא כתוב שאין להם חלק לעוה”ב בשביל זה, אלא הפסוק מציין את העובדה שהם לא השתתפו, ונתאר לעצמנו כמה התחננו אותם עשירים שימחקו את הפסוק הזה והם יתנו את כל הונם ורכושם עבור בניין הבית, פסוק זה לא ימחק לעולם, ותמיד יזכרו שעשירי תקוע לא השתתפו בבניין בית המקדש.

אומר הח”ח העבודה שלנו היא להוסיף זכויות וחיזוק בתורה ועי”ז נקרב את הגאולה, וחלילה לנו שכשיבוא המשיח יראו שלא עשינו כלום בשביל קירוב הגאולה, אם היה מאסה של תורה חיזוק בתורה תקרב את הגאולה, ואם היה שנאת חינם, אהבה תקרב את הגאולה, ולעת”ל יראו כמה כל או”א קירב את הגאולה.

כי קרוב יום ה’, מוטל עלינו תפקיד רם ונישא, כ”א כפי כוחו, כל יהודי עם כוחותיו, כולם יחד וכל אחד לחוד, לכל אחד יש כוחות שאין לשני, וכולם יחד כאיש אחד בלב אחד לאבינו שבשמיים לעשות לפניו נחת רוח, וכביכול לגרום לו לשמחה שבניו שומרים את דרך ה’ ולא שוכחים אותו, נאמנים לו לעולם ועד.

וודאי מי שיקח לעצמו את החיזוק הגדול בחיזוק התורה והתפילה, חיזוק המידות, חיזוק הקדושה – קדושת הלשון והעניים, קדושת הגוף והמחשבה, ויעבוד ע”ע ויעמול בתורה, כמה זכויות יהיו לו, וכמה הוא יקרב את הגאולה.

רבי חיים זצוק”ל נפטר אחרי פורים שלא יהיה חלילה מצב של סוף זמן, וכי לרבי חיים היה מצב שבסוף זמן למד קצת פחות חלילה, וכי היה מצב אצלו שהוא קינא במישהו חלילה, התורה קידשה אותו, מי שמקבל ע”ע עול תורה וודאי שתהיה לו סייעתא דשמיא והצדיק ימליץ טוב בעדו.

הקב”ה יעזור שנזכה לראות בנחמתן וישועתן של ישראל, וירפא את שברנו, שבר הכלל ושבר הפרט, וירחם עלינו, ושנזכה לעשות נח”ר לפניו ולראות גילוי כבוד שמים בעולם ובנין בית המקדש, ובלע המוות לנצח, ומהיום והלאה נזכה לעבוד את ה’ מתוך שמחה וטוב לבב ובכך נזכה לקרב את הגאולה בב”א.

[1] נשאו דברים הגאון הגדול רבי צבי דרבקין שליט”א והגאון הגדול רבי שרגא שטיינמן שליט”א