דברי רבותינו
Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi Finkel zt”l
ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה’ (כא, ט)
כי לא ישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר בעיני ה’, כסוד שכר עבירה עבירה ושכר מצוה מצוה (אבן עזרא)
דברי האבן עזרא היו שגורים על פיו של מרן ראש הישיבה הגאון הרב נתן צבי פינקל זצללה”ה שהיה משננם באוזני בני הישיבה, והיה רגיל לומר בביאור דבריו כי הנה מבואר מן הכתוב שכיון שהאדם עשה את הישר בעיני ה’, לא ישפך דם נקי בישראל.
ובאמת יש לתמוה, כיצד בעשיית מצוות של אחד מונע הוא מן האחר לרצוח, הלא לרוצח ישנה בחירה אם לרצוח אם לאו, ומה יועיל שיש אדם אחר שעושה הישר בעיני ה’, אמנם בזה ביאר האבן עזרא, כי זהו גופא התירוץ, כאשר האדם עושה את הישר בעיני ה’, נמצא הוא מונע מאחר הרוצה לרצוח שלא תעלה בו כלל מחשבה לרצוח, וממילא אינו צריך לבחור בין עשיית מעשה רציחה לבין הימנעות ממעשה זה.
והנה ידועים דברי חז”ל (שבועות דף ל”ט ע”א) “כל ישראל ערבים זה בזה”, וצריך ביאור איך כל יחיד יכול להיות ערב על כל כלל ישראל, וכבר נודע מה שהיה אומר על כך רבינו ישראל סלנטר זצ”ל, כי אכן יכול יהודי לשבת בעיר קובנא ולעמול בתורה, והלימוד שלו מועיל שיהודי בפריז לא ישתמד. וביאור הדבר הוא, כי כאשר יהודי זה עמל בתורה ומדקדק במצוות, הרי הוא מוסיף בכך בקדושת כלל ישראל, וכיון שכן הרי ממילא משפיע הדבר על כל כלל ישראל ומרומם את מדרגתם עד כדי הצלת יהודי משמד רח”ל.
וכמו כן ידוע שהמגיד מדובנא שאל את הגר”א מהי הדרך הטובה להשפיע על הכלל בחיזוק ברוחניות, והשיב לו הגר”א שהדבר דומה לבקבוק שעומדים סביבו כוסות ריקים, וכאשר ממלאים את הבקבוק על גדותיו, נשפך המשקה לצדדים והכוסות מתמלאים. זוהי הדרך להשפיע ברוחניות, אדם המבקש לעלות ולהתעלות ולהגביר את שפע הרוחניות, מוטל עליו לעמול בתורה ולדקדק במצוות, וממילא אלו המצויים בקרבתו רואים ולמדים ממנו ללכת בדרכיו, ואף הם מתעלים ומתרוממים.
ובנוסף לזאת, מאחר שכל אחד ואחד המחזק ומרומם את עצמו ועמל בכל כוחו בהתמדת התורה ובדקדוק המצוות, הרי מוסיף הוא בזה בקדושת עם ישראל, כלל ישראל מתעלים ומתרוממים יחד אתו, וכמו שאמרו כל ישראל ערבים זה לזה, ומדין ערבות משפיע כל אחד במעשיו על הכלל כולו.
דברי הימים
Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Aryeh Finkel, zt”l
עמל התורה בשבת קודש
שקידתו העצומה של מרן ראש הישיבה הגאון הרב אריה פינקל זצללה”ה בתורה הקד’ הייתה ללא גבול. שעות ארוכות היה שקוע בלימודו ללא הפוגה.
במיוחד היה יגע על תלמודו ביום השבת קודש באמרו כי השבת היא זמן מיוחד ומסוגל מאוד להתעלות האדם. בספרו ‘יבוא שילה’ – סדרת ועדים שמסר על מעלת יום השבת, האריך רבות במעלת השבת קודש.
סיפר הגר”י עדס שליט”א: פעם אחת הזדמן לי להיות יחד עם רה”י זצ”ל בשבת מיוחדת שנערכה לבחורים שקדנים מישיבות שונות. בשבת זו השתתפו גם ראשי ישיבות שגדשו את השבת בדברי חיזוק ובתוכן רוחני.
ביום השבת לאחר התפילה נערך קידוש עם סעודה קטנה, כאשר לאחריה נקבע סדר לימוד ואחריו הסעודה העיקרית עם הצ’ונט ומאכלי השבת.
כשהגיע זמן הסעודה, נאספו כולם לחדר האוכל, אולם מרן רה”י הגאון הרב אריה פינקל זצ”ל לא הגיע. בעיצומה של הסעודה, כאשר נוכחתי לראות שרה”י עדיין לא הגיע, ביקשתי מזוגתי שתשאל את הרבנית מדוע רה”י אינו משתתף בסעודה.
הרבנית שתחי’ ענתה בפשטות כי רה”י נוהג בכל שבת ללמוד ברציפות משעות הצהרים המוקדמות עד לתפילת מנחה לפני השקיעה. בזמן זה הוא מקפיד מאוד לא להשיח דעתו ולא להפסיק מלימודו.
מעשה זה השפיע רבות על הנוכחים, יותר מכל שיחה ודרשה.
בשבילי הלכה
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
שופטים
ירושת מלך ושררה
כתב הרמב”ם פ”א ממלכים ה”ז וז”ל ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כמו שעשה יהוידע ליואש וכו’ עכ”ל. ובחינוך מצוה תצ”ז הביא לשון הרמב”ם.
ודרשו בספרי דכתיב הוא ובניו בקרב ישראל לרבות כל משימות בישראל. אך דעת הח”ס או”ח י”ב דהיינו שררה בעלמא אבל שררה של תורה אין בו ירושה. וע”ש ח”ס וז”ל וכעת רואה אני ראיה אחרונה גדולה מכולן והוא דאיתא במדרש פ’ פנחס ע”פ יפקוד אלקי הרוחות וכו’ שהיה משה סבור שבניו יורשים מקומו ונוטלים שררתו וכו’ אמר לו הקב”ה לא כמו שאתה סבור וכו’ הרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד והוא פורס את מחצלאות וכו’ נוצר תאנה יאכל פריה וכו’ עכ”ל מדרש יע”ש. והנה מרע”ה בעצמו אמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יכול ללמוד נגד רוח כל אחד וא’ כמבואר במדרש ואלו לא היה יודע בבניו כל אלו המדות לא היה מבקש להם גדולה שהיה סותר את עצמו בתפלתו וע”כ היה הבנים ראוים לכך והקב”ה לא אמר שיהושע יותר הגון לכך אלא שסידר הספסלים ואת המחצלאות וקשה הא כתיב תחתיו מבניו אע”כ בכתר תורה לא נאמר זה אבל אלעזר יורש גדולתו של אהרן דבכה”ג המצוה תחתיו מבניו ולא ברבנות וזה ראיה ברורה לפע”ד וכו’ עכ”ל.
והנה תשובה הנ”ל ח”ס או”ח י”ב משנת תק”פ כתב דאין ירושה, ושם סי’ י”ג משנת תק”צ הביא מח’ רמ”א ומג”א וכתב דפסק כמה פעמים כמג”א אך עכשיו עיין שנית להחזיק דברי הרמ”א כי עכשיו רבנות הוא שרות לציבור. (ולכא’ הו”א שחזר בו כי ברבות הימים נעשה שרות לציבור, אבל באמת מפרש בזה דעת הרמ”א וע”כ דעת הרמ”א שכבר בימיו היה כגדר שרות, ולא כח”ס סי’ י”ב). וע’ מכתב סופר קכ”ג שבסוף ימיו הנהיג הח”ס ירושה בכל רבנות.
וע’ מכתב בעל ישמח משה זצ”ל לאא”ז מוהר”ר אברהם אהרן פשערהאפער זצ”ל, ונדפס בסו”ס דרשות ח”ס ח”ג, וכתב שם שראוי לו בירושה להיות אב”ד פרוינקירכען כי נפטר אביו מוהר”ר משה קאנישא. וכך הוי.
וע’ קונ’ כתר תורה על המח’ בירושת ר’ שלמה סופר מבערגסאז בשנת תרצ”א ועל מכתב גלוי אז מבעל כתר תורה. (וע’ אבן שלמה בראשית עמ’ מ”ז מכתב אל קהלת בערגסאז). וע’ משנה שכיר ח”ב עמ’ קל”ח מכתב מר’ יצחק צבי אמסעל בעמח”ס חשן ואפוד, שאמר לו רבו ר’ שמואל מאונסדורף לבטל מנהג הירושה. וע”ש משנה שכיר חו”מ י”ב לר’ שלמה לעמל בעמח”ס כתר תורה, וע”ש ראיה מאו”ז קי”ד שאין ירושה אם יש גדול ממנו, ושאין ירושה אלא בהסכמת הקהל.
מאן מלכי רבנן
Maran Hamashgiach Hagaon Harav Aaron Chodosh, zt”l
ובו תדבקון
אנחנו נמצאים בחודש הרחמים והסליחות. זכינו בסייעתא דשמיא להתחיל את הזמן בחיזוק גדול, למרות כל ההפרעות, וכל מה שעברנו בקיץ.
ונתפלל להקב”ה שיקויים בנו תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
כתוב בפסוק “בנים אתם לה’ אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת”.
ובדעת זקנים כתב בנים אתם, ולכך אם מת אביכם שהוא בשר ודם לא תתגודדו, שהרי אינכם יתומים בכך, כי יש לכם אב שהוא חי וקיים, יתברך שמו.
וברש”י כתב לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים.
וברמב”ן כתב אחרי שציוה לכוהנים שלא להתגודד, כי הם חשובים ומשרתי ה’, ציוה גם לכל ישראל שלא להתגודד.
רואים מכאן שיש חיוב מפני שאנו בניו של מקום, להיות נאים במעשינו, ובמידותינו, ולהידמות לאבינו שבשמים.
ובילקוט הביא, רבי יהודה אומר, בנים אתם, אימתי, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים. רבי מאיר אומר, בין כך ובין כך נקראים בנים, אלא נקראים בנים סכלים, או בנים משחיתים, אבל בכל זאת בנים.
נאמר, “אחרי ה’ תלכו ואותו תיראו, ואת מצוותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון”
וברש”י כתב ובו תדבקון, הדבק בדרכיו, גמול חסדים, קבור מתים, ובקר חולים.
ועוד נאמר “כי אם שמור תשמרון את כל המצוה ללכת בכל דרכיו, הוא רחום ואף אתה תהא רחום.
הבעל הטורים על הפסוק “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה” אמר לשון יחיד דכל אחד ואחד, ראה, לכאורה יש לשאול הרי בהמשך כתוב נותן לפניכם לשון רבים? וצריך לומר מתי נותנים לכל אחד ואחד, בזמן שהוא בתוך רבים שאם אין לפניכם, לא נותנים ליחיד.
הגמ’ בברכות אומרת על הפסוק “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה”. רבותינו דרשו מכאן, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
ובתנחומא שואל, מפני מה בפרשה ראשונה של שמע, נאמר בכל מאודך, ואילו בפרשה שניה לא נאמר בכל מאודך?
ומיישב דפרשה שניה היא על קיום המצוות, ועל קיום המצוות אין חיוב רק עד חומש, והידור שליש במצוה, אבל פרשה ראשונה נאמרה על התורה ועל לימודה של תורה, ובזה יש חיוב בכל לבבך ובכל נפשך, וגם בכל מאודך.
הגמ’ במכות אמר רב חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולם. וממשיכה הגמ’ על הפסוק “חרב על הבדים ונואלו” כל מי שלומד בד בבד חרב על צוארו ולא עוד אלא שמטפשים.
כתוב במדרש “בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד” אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּסכין שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ.
לכאורה, אם מחברי יותר מהם, אז מה צריך רב? אלא חלק מהתפקיד של הרב הוא לעשות חברים שילמדו ביחד שיהיה שבת אחים גם יחד.
ממשיכה הגמ’ אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב “עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים” מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה וינצחו? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.
בתקופה הזאת צריך להרבות בתורה שתורה מגנה ומצלה.
כתוב בפסוק “כי יכרית ה’ אלוקיך” את הגוים, וירשת אותה, וישבת בארצם”.
ובילקוט מביא, מעשה ברבי יהודה בן בתירה ועוד תנאים, שהיו יוצאים לחוץ לארץ, והגיעו לפלטוס, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהן, וזלגו דמעותיהן, וקראו בגדיהן, וקראו את המקרא “וירשת וישבת בה, ושמרתם לעשות”. אמרו – “ישיבת ארץ ישראל” שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ור’ יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירא ללמוד ממנו תורה והגיעו לצידן וזכרו את ארץ ישראל וזקפו עיניהן, וזלגו דמעותיהן, וקרעו בגדיהן, וקראו את המקרא “וירשת וישבת בה, ושמרת לעשות את החוקים האלה”. אמרו – “ישיבת ארץ ישראל” שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
“הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד”. בראשונה, אנו צריכים להיות אחים, ואח”כ לשבת יחדיו, ולראות שיהא טוב ונעים הישיבה יחד.
נאמר “שמור ושמעת את כל הדברים האלה, אשר אנוכי מצווך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה’ אלקיך”. וברש”י, הטוב בעיני השמים, והישר בעיני אדם. וברש”י במקום אחר “הישר והטוב” זו פשרה לפנים משורת הדין.
ועל זה הגמ’ אומרת, לא חרבה ירושלים אלא מפני שדנו בה דין תורה, שואלת הגמ’ אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא, שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.
וברמב”ן כתב דהכוונה בזה “כי תעשה הישר והטוב” כי בתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה אמר, גם באשר לא צוך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו, וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות, כולם חזר לומר בדרך כלל שיעשה הישר והטוב בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות וכו’ עד שיקרא בכל ענין תם וישר.
ובגמ’ ביומא היכי דמי קידוש ה’, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, בזמן שאדם שונה וקורא, ומשאו ומתנו באמונה, ודיבור בנחת עם הבריות, אומרים עליו ראו פלוני שלמד תורה, כמה נאים דרכיו, אשרי אביו ואשרי רבו שלימדו תורה.
ויש עוד דרגה כמו שמצאנו ברבה בר בר חנה ששברו לו הנהו שקולאי חבית של יין שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה, תחזיר להם, אמר ליה דינא הכי? אמר ליה כן דכתיב “למען תלך בדרך טובים”, יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה, עניי אנן וטרחינן כולה יומא ואין לנו מה לאכול? אמר ליה, תביא להם את שכרם, אמר לו, דינא הכי? אמר ליה כן, דכתיב “וארחות צדיקים תשמור.
לפני כמה ימים זכינו ללכת לראות בחורים שבאו לשערי ירושלים ללמוד בישיבת ארץ ישראל, שהיא שקולה כנגד כל המצוות, עם כל הקשיים, לקיים “בכל מאודך” בלימוד התורה. בברכה על תורה באהבה רבה, כל יום בתפילת שחרית מזכירים “ותוליכנו קוממיות לארצנו” מה זה קשור לתורה? אלא עיקר לימוד התורה הוא בארץ ישראל ואוירא דארץ ישראל מחכים ובעיקר זה בירושלים עיר הקודש והמקדש.
כתוב במדרש אמר הקב”ה לישראל לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורים שמא אלהות הרבה יש בשמים אלא תהיו יודעים שאנכי ה’ אלוקיך.
אנו צריכים לדעת שבישיבה יש הרבה קולות, קולות של גאונים, קולות של למדנים, קולות של ידענים, קולות של מתחילים, קולות של מתקדמים, וזה בין בתורה ובין ביראת שמים, והתלמידים שבאים בתחילה, שומעים כפי כוחם, ובהמשך הזמן שומעים קולות יותר עמוקים, ובמשך השנים מבינים יותר כל אחד לפי כוחו הוא.
“הנה מה טוב ומה נעים”. איך זה יהיה נעים, על ידי שנידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, על ידי שנתנהג לפנים משורת הדין עד שנגיע לדרגה של “ואורחות צדיקים תשמור”.
הנביא בדניאל “והמשכלים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד”
נאמר “נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד’ א’ בכל מעשיך… כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו” וכן נאמר “פתח תפתח את ידך וגו”.
יש כאן שני ציווים נתן תתן, ולא ירע לבבך, ופתח תפתח את ידך, כשנותנים צדקה לעניים אתה נותן לו חיים.
במדרש תני ר יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני. העני עושה עם בעל הבית. שכך רות אמרה לבועז “אשר עשיתי עמו” פי’ שגם העני כשמקבל הוא עושה מעשה צדקה שלוקח.
אך אחר שנאמר שהעני עושה בקבלתו יותר מבעל הבית והוא מזכה את הנותן לחיי עולם הבא וגם המקבל זוכה לחיי עוה”ב זה מצדיקי הרבים.
הגמ’ בחולין דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין שהוא מזכה את הרבים בזכיותיו.
הרמב”ם מונה 24 דברים המעכבים את התשובה ואחד מהם זה החולק עם הגנב מפני שהוא מחזק את הגנב ומחטיאו שלא יעשה תשובה.
כתוב במדרש “וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו” הדא הוא דכתיב “רש ואיש תככים נפגשו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה”.
“עשיר ורש נפגשו”, אמר העני בתורה לעשיר בתורה השניני פרק ולא השנינו, ע”ז נאמר “עושה כולם ה” מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טיפש ומי שעשה לזה טיפש יכול לעשותו חכם, ואם העשיר כן לימד את העני תורה ע”ז נאמר “מאיר שניהם ה”. שזה החיוב ללמד את החבר תורה.
אנו מקבלים את פני התלמידים החדשים הבאים לזמן החדש, והאמת זה לא זמן חדש, רק שהיה הפסקה לצערנו הרב, אבל זה תקופה חדשה של הכנה לקראת יום הדין, ולקראת השנה החדשה הבעל”ט.
זה זמן שאני לדודי ודודי לי, מתי דודי לי? בזמן שאני לדודי לי, וארבעים יום עד יוהכ”פ הם ימי רחמים והסליחות שהוקבע ע”י משה רבינו כשעלה למרום בר”ח אלול לקבל לוחות האחרונות, והימים האלו ימי רצון שנתרצה הקב”ה לישראל ואמר סלחתי כדבריך, וברש”י לכך הוקבע יוהכ”פ לסליחה ומחילה, ובטור אמר הקב”ה למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר במחנה והקב”ה נתעלה באותו שופר לכך התקינו חז”ל שיהיו תוקעים בר”ח אלול בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה.
כתב באור ישראל עתה נשוב ונראה מה תהיה הסיבה שיתעורר באדם לפקח על מעשיו ולהתבונן במוסר בחודש אלול הלא אין חפץ טבעי, לזה רבותינו חרדו על הדבר לתקוע שופר בחודש אלול והיא הייתה הסיבה הראשונה לעורר האדם משנתו ומחבלי טרדותיו לפקח על מעשיו כדכתיב “היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו” ובזאת תקיעת השופר הייתה סיבת להאדם השקוע מבית
ומחוץ בעבודתו יתברך שמו, אבל מה נאמר ומה נדבר שאנחנו שוקעים מבית ומחוץ בהבלי העולם הזה והלב מטומטם כי ללכת לבית מוסר הוא דבר קל מאוד ולזה תקיעת השופר מעוררת שאם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש.
ויוהכ”פ לבד מצוותו הוא תועלת גדולה לאדם להצילו מצרותיו, ועל האדם אשר אין בידינו אלא לכנותו אנכי, ואנכי הלזה הוא המדבר, החושב, והמתאוה, הוא אנכי המצוה בעוה”ז בשמירתו, ועי”ז ישיג עונג גדול, ובאם יעברו על ציווי של אנכי ישיג צער גדול, ובזאת כפרת עונותיו ביוהכ”פ תלוי בתשובה ובעזיבת החטא, ולזה צריך הכנה רבה וזה רק ע”י לימוד המוסר בחודש אלול.
וע”י לימוד המוסר ולהתחזק בלימוד התורה נזכה לכתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ומבורכת.
Parsha Preview
Harav Hagaon Yosef Elefant Shlita
Removing the Obstruction
Elul
Harav Hagaon Yosef Elefant shlita
Regarding the passuk in Parshas Nitzavim וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, the Baal Haturim observes that the first letters of the words אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב spell “Elul,” and adds that this is why we have the custom to rise early and say Selichos from Elul and onward. Evidently, the avodah of Elul, as alluded to in the passuk, is to perform “milah” on the heart. What does it mean to do milah on the heart and remove the orlah?
The Ramban explains that this passuk signifies a person’s return to the level of Adam Harishon before the cheit, when he instinctively did the right thing.
Elsewhere, in Parshas Eikev, the Rambam gives this explanation of the words וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם:
שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום, שלא נתן ה’ לכם לב לדעת.
Apparently, performing milah on the heart allows daas to enter. The passuk the Ramban quotes, from Parshas Ki Savo — וְלֹא נָתַן ה’ לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת — implies that the function of the heart is to know and have daas, and the idea of removing the orlas halev is to open the heart to knowing the truth.
Now, we would think that knowledge and daas are functions of the brain and intellect, but here the Ramban is proving that daas is connected to the heart: לֵב לָדַעַת. In what way is the heart the seat of daas?
A Disconnect Between the Intellect and the Heart
Often, a person knows the truth intellectually, but it remains academic and theoretical. It doesn’t seep into the person’s heart or become part of his reality and emotional makeup, so it has no effect on how he lives his life. The purpose of וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם is to remove the covering of the heart and allow the daas to penetrate.
This idea is reflected in Rashi’s comment on the following statement of the Gemara (Yoma 39a): עבירה מטמטמת לבו של אדם – an aveirah blocks a person’s heart. Generally, we understand timtum halev to mean that a person loses his sensitivity for ruchniyus, and perhaps lacks yiras shamayim. But Rashi says otherwise, explaining the word מטמטמת as אוטמת וסותמת מכל חכמה. In other
words, an aveirah blocks wisdom from entering a person’s heart. The person might know something, but he doesn’t live it, feel it, experience it, because his heart is blocked.
Generally, there’s a pathway between a person’s brain and heart to allow intellectual knowledge to be internalized — וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ — but aveiros clog that passage. Besides the problem of the sinful deed itself, the aveirah’s devastating effect on a person is that it creates a blockage on the heart, preventing chochmah from entering and affecting the way he lives his life. By committing an aveirah, a person is living with his body and his desires instead of living according to emes and daas, so middah k’neged middah, the effect of the cheit is that the heart becomes blocked and chochmah cannot penetrate it.
If so, then the tikkun for the cheit — teshuvah — means reopening the heart to daas, as expressed in the words וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם. We can now understand why the Ramban explains these words to mean “that your heart should be open to know the truth”; he is expressing the flip side of the idea that Rashi conveys in Yoma about the heart being blocked to chochmah. The blockage is that the person doesn’t live his life according to daas, and doesn’t allow the emes to penetrate.
We can also appreciate now why the avodah of Elul, which is teshuvah, involves opening the heart to daas, and ensuring that our intellectual knowledge should become our reality. How do we accomplish this?
A Return to the Natural State
Let’s return to the Ramban on the passuk וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, which will tie together beautifully all of the statements we’ve quoted from the Ramban. Just as Adam Harishon naturally chose good before he sinned, the same will be true in the future, as the Ramban says:
אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן.
The definition of milah of the heart, then, is that a person no longer craves that which is improper. If so, the obstruction of the heart — orlas halev — is taavah, misplaced desire, which prevents daas from entering the heart.
We can now see the entire picture: An aveirah causes timtum halev, which means that chochmah and daas cannot penetrate. And the avodah of Elul is
to remove that obstruction, as the Baal Haturim noted that the words (וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ) אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ allude to Elul. By performing milah on the heart and removing the blockage of taavah for improper things, we allow the daas to go back into the heart so that these irrational desires can no longer dominate.
The act of milah on the heart, then, ensures that a person’s life is not directed by his base urges, but by his daas. The Ribbono Shel Olam should grant us the siyata d’Shmaya to open our hearts so that we can feel in our heart what we know in our mind and live what we believe, thereby bringing the Ribbono Shel Olam back into our lives.
Gut Shabbos.