Parshas Re'eh 5783

DevarimRe'eh

Parshas Re’eh 5783

↓ Download PDF

דברי רבותינו

דברי הימים

בשבילי הלכה

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד

‫‪Parsha‬‬ ‫‪Preview

‫‪Parsha‬‬ ‫‪Preview‬‬ ‫‪Audio‬‬

דברי רבותינו

Maran Rosh Hayeshiva Sar haTorah Hagaon Harav Chaim Shmulevitz, zt”l

בנים אתם לה’ אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (יד,א)
מעלת הנכבדות מחייבת את האדם בהנהגה שונה מאדם שאינו נכבד. לכן מצינו חיובים שונים בתורה לפי מעלת הנכבדות של האדם. כהא דאיתא בגמ’ (ב”מ סא:) תדב”ר ישמעאל אמר הקב”ה אלמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים, דיי. ופירש”י: שהם מעולים ונאים ואינם נמאסים בשקצים הללו, להכי כתב לשון עילוי, שמעלה גדולה היא אצלם. והיינו, דווקא בנ”י נאסרו בכך לפי מעלתם, אך לאומות העולם אין השרצים מזיקים, וכמו שאוכל שנסרח מזיק לאדם ולא לבע”ח.

ומפני כך נאסרו הכהנים להיטמא למתים ובדינים נוספים, כיוון שנכבדים הם משאר בנ”י, וכמש”כ הספורנו “וראוי לאיש כזה לנהוג בנשיאות כי היכי דלשתמען מיליה, ואין ראוי שיחלל הכנתו אל מקדש וקדשיו כדי לכבד המתים וכו’, אמנם לקרובים התיר לטמא כי כבודם הוא כבודו”.

למדנו ששורש חילוקי החיובים בין איש לרעהו תלוי במידת הנכבדות, ולכך נאסרו בנ”י באיסור קרחה למת, שנאמר “בנים אתם לה’ אלקיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה”, והיינו, “בנים אתם” – נכבדים אתם, ומשום כך לא תשימו קרחה. אך טומאת מת אינה סותרת את נכבדותם לפי מעלתם, לכן לא נאסרו בה. משא”כ הכהנים, שהם נכבדים משאר ישראל, נאסרו בטומאת מת מלבד קרוביהם, וכה”ג לרום מעלתו, שנאמר עליו “הגדול מאחיו”, נאסר גם בטומאת קרובים.

ומה הדרך להגיע למעלת הנכבדות? “בן זומא אומר: איזהו מכובד? המכבד את הבריות” (אבות ד,א). לא אמר בן זומא מי שהוא צדיק גדול או גדול בתורה וכיו”ב, אלא “המכבד את הבריות”. הדרך להגיע לנכבדות היא דווקא ע”י שמכבד את הבריות. וכמש”א “למה נקרא שמו מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו” (שמו”ר ח,א).

מרן רה”י שה”ת הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק”ל

דברי הימים

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi Finkel zt”l

בין הזמנים בישיבה
מרן ראש הישיבה הגאון רבי נתן צבי פינקל זצוק”ל כאב את המציאות שיש בני ישיבה שהנהגתם מראה כאילו ניתנה הברירה בימי בין הזמנים לקחת חופשה מלימוד התורה הקדושה.

מתוך דאגה לשינוי התופעה התאמץ לסייע לישיבות בין הזמנים, ובפרט דאג לחיזוק הלימוד בישיבה עצמה, בה נשארים בביה”ז של חודש אב רבים מבני הישיבה, בני חו”ל. מרן יזם פעולות ומבצעים כדי לעודדם לשקוד על תלמודם.

הייתה תקופה בה הישיבה העמידה אוטובוסים, וכל בחור שלמד בישיבה בביה”ז בסדר א’ יכול היה לנסוע לים בשעות אחה”צ ללא תשלום

פעם אמרו לרבינו שאם הישיבה תיתן בבין הזמנים ארוחות צהרים טובות במיוחד, יגרום הדבר שיותר בחורים ישארו ללמוד בין כתלי הישיבה. למרות שבאותה תקופה כבר החל מצבה הכלכלי של הישיבה להיות קשה, קיבל זאת מרן רה”י והנהיג שבימי ביה”ז יוגש אוכל משובח יותר מהרגיל,

העיקר שיתרבו ספסלי בית המדרש.

אחד הרבנים הביע פליאה באזני רבינו על גישה זו שלא היתה מקובלת בעבר בישיבות, לעודד לימוד על ידי “מבצעים”, בתשובה, סיפר לו מרן ששמע מהגאון רבי אליעזר פלצ’ינסקי זצ”ל, שכאשר בתו הגדולה הגיעה לגיל הלימודים שאל את החזו”א זצ”ל האם אפשר לשולחה ל”בית יעקב”, היות ולומדים שם בשפת “עברית”, וכידוע דעת המהרי”ל דיסקין הייתה שלא ללמוד בשפת העברית.

השיב לו החזו”א במשל על אותו גנרל ישיש שדרש מן החיילים בעת מלחמה להיערך באותו קו חזית היסטורי שניהל בו קרבות לפני שנים רבות והצליח, למרות שכיום החזית נמצאת במקום אחר. כך גם כאן, לפנים שימש ענין השפה העברית כקו חזית במלחמה מול הרוחות הזרות, אולם בזמנינו המערכה נטושה סביב עניינים אחרים, ואם ילמדו ביידיש עלולים ילדים רבים לעזוב וללכת ללמוד בבתי ספר מפוקפקים, ואדעתא דהכי לא גזרו. כך גם בענייננו, אמר מרן, נכון שזה לא היה מקובל, אולם כיום החזית השתנתה, וישנם בחורים שרק בדרך זו ילמדו בימי בין הזמנים, אם כן צריך לדבר איתם בשפתם.

בכל נפשך

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

ראה

עשר תעשר את כל תבואת זרעך

בגמרא דרשו מקרא לפטור פאה מתרו”מ, והק’ הר”ש פ”ק דפאה הרי בלא”ה פטור משום לקוח לשיטות דלקוח לפני מירוח פטור, ותירצו דהו”א כיון שיש לו זכות בפאה לכן אינו לקוח וחייב בתרו”מ.

וע’ או”ש פ”ב מתרומות ה”א שכתב לפי הר”ש ליישב אמאי מעשר ראשון שהקדימו בכרי חייב בתרומה כמפורש בפ”ג מתרומות הי”ג ולא מיפטר משום לקוח אחר מירוח לדעת הרמב”ם, ותי’ לפי הר”ש הנ”ל.

והנה מצינו שאמר בועז לנעריו וגם של תשולו לה מן הצבתים ועזבתם ולא תגערו בה. וע’ שמחת הרגל מהחיד”א שהקשה שבועז אמר להם להניח יותר בשבילה, והרי בזה מכשילה בטבל שלא תפריש תרומות ומעשרות כי היא חושבת שלוקטת לקט או שכחה שפטור ממעשרות כמפורש בתרומות פ”א מ”ה וברמב”ם פ”ב מתרומות ה”ט וכמו שדרשו בספרי דכתיב (דברים י”ד כ”ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו חלק ונחלה עמך שהאם הוא לוי עני נוטל מתנות עניים.

ויש שתירצו לפי הר”ש וא”כ מאחר דבאמת אין לעני זכות במה שהוסיף בועז א”כ הו”ל באמת פטור משום לקוח.

ובעיקר הקו’ שבועז מכשילה בטבל כי היא חושבת שלוקטת לקט או שכחה, ע’ חיד”א שתי’ דלכן אמר ועזבתם את התבואה שיעשו אותו הפקר ופטור מתרו”מ כרמב”ם פ”ב מתרומות הי”א, ולכן ולא תגערו בה – בתבואה אפי’ יקח אותו איש אחר כיון שהוא הפקר, ולא רק שהוא נותן לה רשות לאכול משלו.

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Aaron Chodosh, zt”l

מתוך דברים שנאמרו בקעמפ לתמידי הישיבה הקד’ – קיץ תשע”ז

בראשונה אנחנו צריכים להיעשות אחים, ואח”כ לשבת יחדיו ולראות שיהיה טוב ונעים הישיבה יחד.

נאמר בפרשת השבוע שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה’ אלקיך (יב, כח).

וברש”י פירש: “הטוב” – בעיני השמים. “והישר” – בעיני אדם.

עוד כתוב: שמור תשמרון את מצות ה’ אלקיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך ועשית הישר והטוב בעיני ה’ למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה’ לאבתיך (דברים ו, יז-יח). וברש”י פי’: “הישר והטוב” – זו פשרה לפנים משורת הדין.

וברמב”ן כתב: והכוונה בזה כי תעשה הישר והטוב, כי בתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר ציוך, ועתה יאמר גם באשר לא ציוך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם. חזר לומר בדרך כלל שיעשה הישר והטוב בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכו’ ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודיבורו בנחת וכו’ עד שיקרא בכל ענין תם וישר.

ואיתא בגמ’ (ב”מ ל:) אמר ר’ יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה, אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין.

ועוד כתוב: בנים אתם לה’ אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. וברש”י פירש: לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים.

ובדעת זקנים כתב: בנים אתם לה’ אלהיכם. ולכן אם מת אביכם הבשר ודם לא תתגודדו, שהרי אינכם יתומים בכך כי יש לכם אב שהוא חי וקיים יתברך וית’ שמו, אבל העכו”ם כשמת אביו יש לו להתגודד שאין לו עוד אב כי אם עצו ואבנו שאין בם מועיל כדכתיב אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו.

ומה כוונה להיות נאים? אין הכוונה רק נאים בגופם כראוי לבניו של מקום, אלא יש גם חיוב מפני שאנו בניו של מקום להיות נאים במעשינו ובמדותינו להידמות לאבינו שבשמים.

וכן כתוב (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה’ אלוקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך.

ומהו ללכת בכל דרכיו?

נאמר (שם יא, כב): כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את ה’ אלקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. ופירש רש”י: ללכת בכל דרכיו- הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה גומל חסדים. ולדבקה בו- אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו. חובה עלינו ללכת בדרכי הי”ת ולדבוק במידותיו.

וכן פירש”י עהפ”ס (שם יג, ה) אחרי ה’ אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבדו ובו תדבקון. ופירש”י: בו תדבקון” – הדבק בדרכיו גמול חסדים קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב”ה (סוטה יד).

וכן בקדושים תהיו, למה? כי אני ה’ אלקיכם. וברמב”ן בת”כ פי’: כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים.

וכן איתא בגמ’ ביומא (פו,א): היכי דמי קידוש ה’, אביי אמר כדתניא ואהבת את ה’ אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש ת”ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

ובילקוט שמעוני (דברים תתצ”א): בנים אתם לה’ אלקיכם – ר’ יהודה אומר בנים אתם לה’ אלקיכם – בזמן שאתם נוהגין מנהג בנים. ר’ מאיר אומר בין כך ובין כך קרויין בנים, שנאמר: בנים סכלים המה, ואומר: בנים לא אמון בם. ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים. ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי, מאי ואומר וכו’, תלמוד לומר: בנים לא אמון בם וכו’, תלמוד לומר: במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי.

וכן איתא בגמ’ (ב”ב י.): שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר”ע אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם, א”ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם, א”ל [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם, אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו, ואתם קרוין עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, אמר לו ר”ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרוין בנים דכתיב בנים אתם לה’ אלקיכם.

ויש עוד דרגא, איתא בגמ’ ב”מ פג. רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב אמר ליה הב להו גלימייהו אמר ליה דינא הכי אמר ליה אין למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי אמר ליה זיל הב אגרייהו א”ל דינא הכי אמר ליה אין וארחות צדיקים תשמור.

וכבר אמר ראש הישיבה זצ”ל שישיבת מיר היא משפחה, משפחת מיר. ועוד יותר, התלמידים נקראים בנים, וע”כ זה מחייב הנהגה אחרת כראוי, שיוכלו לומר ראו פלוני שלמד תורה בישיבת “מיר” כמה נאים דרכיו, ואשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה וכו’.

צריכים אנו להידבק במידותיו של הקב”ה, במידות טובות ובגמילות חסדים, כך נרגיש בע”ה אחים, וממילא גם ל”הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד”.

‫‪Parsha‬‬ ‫‪Preview

Harav Hagaon Binyamin Cohen Shlita

Parshas Re’eh

Obstacles to Avodas Hashem?

Harav Hagaon Rav Binyomin Cohen

The Parsha begins, רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה, See that I am placing before you today bracha and klalla (דברים י”א:כ”ו). The תורה is making a statement that it is possible for every Yid to do Avodas Hashem. In Kol Eliyahu, the Vilna Gaon points out that there are five possible ta’anos—answers, reasons, or excuses a Yid might have to not be able to be successful in doing Avodas Hashem properly. He then explains why each one is not valid.

The Gaon says that the first ta’aneh is that a person can say that since I previously made a wrong decision (I chose the wrong thing), I therefore lost my chance to choose good or choose bad. I chose bad already. I don’t have the opportunity anymore. But the Torah is telling us no, this is not the case. אנכי נותן. נותן is a lashon hoveh, I am currently giving you. It does not say נתתי, I gave you. I am giving you היום, today, ברכה וקללה. Every single day a person constantly has the opportunity to choose between ברכה וקללה. Because Hashem is נותן. Even though in the past, the person might not have chosen the right thing, he might have chosen bad, he always has a new chance. נותן.

The second ta’aneh a person can say is that yes, it is true that today I have another chance because I get a new chance every day. So I’ll choose ברכה. But in the past, I chose the bad; I chose קללה so I have baggage. What does it help me to choose good today if I am carrying a lot of bad things from the past? To address that point, the Torah tells us, היום. The Vilna Gaon says that a Baal Teshuva is considered to be a kattan who was born anew with a clean slate, without any baggage. היום.

The third ta’aneh a person could have is that I was born with a very, very strong inclination for ta’aveh and ra called my yetzer hara. I am an exception because I have a special, exceedingly strong yetzer hara. I am not a regular person. I’m not able to be oveid Hashem properly because I have such a powerful yetzer hara. What does the Torah say about that? ראה אנכי. אנכי means I, Hakadosh Baruch Hu. I am here for you. Chazal say אלמלא ד’ עוזרו אין יכול לו, if Hakadoh Baruch Hu is not going to help us fight the yetzer hara, we cannot possibly overcome it our own (קידושין ל:). It is true that the yetzer hara is very, very powerful and very, very strong. But Hakadosh Baruch Hu says, “I am here, I am going to help you.” אנכי, I am here. Hakadosh Baruch Hu is the kol yachol. And with Hakadosh Baruch Hu’s help, a person could overcome the yetzer hara. So even if a person claims that he has a very strong yetzer hara, which might be true, the answer to that ta’aneh is אנכי, I am with you. Hakadosh Baruch Hu will be עוזרו, therefore, יכול לו, it is possible for him to overcome the yetzer hara.

The Gaon explains the fourth ta’aneh that a person might have as follows. A person can ask how he knows that Torah and mitzvos are really bracha. Perhaps Hakadosh Baruch Hu is giving us the Torah in the manner of many merchants and businessmen who show you their top merchandise. They put their best stock in the window, but the rest is not really good quality. So how do I know that the entire Torah is really bracha? The Torah says about that, נותן לפניכם. Not לכם, to you, but לפניכם, in front of you. In front of you means that it is all there; there are no hidden products. You can see clearly for yourself that all the Torah is bracha.

The Gaon says that the fifth ta’aneh is that a person can say that this whole thing would be very nice if the entire world was full of tzaddikim who are doing the right thing. I want to be like everyone; I want to be a tzaddik too. But when so many people are not withstanding the challenges of the generation, and so many people are not overcoming their nisyonos, why should I be any different? I want to be like them. I don’t want to be different. In reference to that, the Torah says ראה. ראה is in lashon yachid. YOU should see. It does not say ראו in lashon rabbim. The Torah is talking to you, every yachid. Don’t pay attention to what the world is doing or saying.

These are the five yesodos that the Torah is hinting to, corresponding to the five ta’anos that a person might have, the reasons and excuses for why he cannot do his Avodas Hashem properly. This passuk is telling us no, it is not true. There is an answer to each of these ta’anos.

The Importance of Every Mitzvah

Rav Elya Baruch Finkel, זצ”ל tells a very powerful story about the Brisker Rav. At the beginning of World War II, a large amount of Yidden ended up in Warsaw. It was Erev Sukkos, and the Brisker Rav was searching for mehudar Brisker hadassim, like he did every year. Rav Menachem Ziemba questioned the Brisker Rav, saying, “In this matzav of war, bombs are falling, and we are all trying to survive. Isn’t there room to be mekil and rely on hadassim that are kasher m’ikar hadin and not look for extra mehudar hadassim?” The Brisker Rav answered him as follows. If Hakadosh Baruch Hu would personally tell a Yid that even in your matzav of turmoil, I want you to get for Me hadassim mehudarim, the best hadassim, according to all shitos, the Yid would for sure do it, correct?

The Brisker Rav continued and said that in practice, a lot of people don’t feel that such a request was made of them. Why? It might be either because they don’t feel Hakadosh Baruch Hu is talking to them personally. Or it could be that they think there are many mitzvos that a person can do. This is not the only mitzvah, and it is also not the first time Hashem was metzaveh us to do this mitzvah so it is not that special. The mitzvah has been around for many, many years. But the Brisker Rav said that the truth is that a Yid must view every mitzvah in the way described above. That Hakadosh Baruch Hu is talking directly to me, and this is my mitzvah for the first time. I have an opportunity to do it in the best possible way. And that is why I am looking for Brisker hadassim. This entire concept is included in the passuk quoted above. ראה is in lashon yachid. אנכי, Hakadosh Baruch Hu is personally speaking to each yachid. היום, today, for the first time.

This Shabbos is Shabbos Mevarchim Chodesh Elul. The month of Elul is a special matanah. The Alter MiKelm used to say שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה (of course, without שם ומלכות) on Chodesh Elul. The avodah of Elul encompasses the lessons that the Vilna Gaon teaches us from the passuk we just learned. ראה in lashon yachid is speaking personally to every single yachid, and it also says לפניכם in lashon rabbim. The avodah of Elul is multifaceted. At the same time that we are busy preparing our own personal selves for Yom Hadin by working on mitzvos in bein adam lamakom, we cannot forget that our avodah as being part of the rabbim is also important. We see this in the word Elul, whose rashei teivos stand for איש לרעיהו ומתנות לאביונים, which is avodah of bein adam l’chaveiro.

We should all be zoche to a gebentched chodesh and a gebentched Elul zman full of bracha v’hatzlacha.

Upcoming Events:

DevarimRe'eh