דברי רבותינו
Hagaon Harav Moshe Finkel zt''l
נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (טו,י)
פירש”י: נתון תתן לו- אפילו מאה פעמים.
הרמב”ם (פיהמ”ש אבות ג,טו) חידש דמי שיש לו אלף זהובים לצדקה, עדיף שיתן אלף נתינות של זהוב אחד, מנתינה אחת של אלף זהובים לעני אחד, משום שבריבוי נתינות לצדקה תתעורר אצלו מידה טובה של נתינת צדקה פעמים רבות, משא”כ בנתינה אחת של אלף זהובים תתעורר אצלו מידת הנתינה רק פעם אחת.
עפי”ז פי’ מורנו הגאון הרב אליהו ברוך פינקל זצללה”ה: “נתון תתן לו- אפילו מאה פעמים”, דיש לאדם להעדיף ריבוי נתינות על פני נתינה אחת, ועי”ז יזכה להמשך הפסוק “ולא ירע לבבך בתתך לו” – היינו שתשתרש אצלו מידת הנתינה ויתן בהרחבת הלב.
בהקדמה לספרו “פותח שער” כותב הגרא”ב זצ”ל דברים לזכר אביו, הגאון הרב משה פינקל זצוק”ל, ובתוך דבריו ז”ל: “מידת הנתינה היתה מדתו העיקרית, כל ימיו עמל ומסר נפשו לתת לאחרים, ולעצמו לא נטל ולא כלום, לא כבוד ולא שררה, לא ממון ולא טובת הנאה, וכל מאוויו כל ימי חייו, היה רק להיטיב עם אחרים, מבלי לצפות לשום תשלום וגמול, ועל אף היותו במקום פרסום גדול כ”כ, הצליח להצניע את עצמו, ולהסתתר מאחורי הפרסום, עד שהיה עושה עצמו כמי שאינו.
וכל כך היה בורח מכל ענייני העולם הזה, ומכל הנאות העוה”ז, עד שלא נהנה אפילו באצבע קטנה לא מן ההנאות הגשמיות ולא מן ההנאות הרוחינות כגון כבוד וכדו’, ובצורה כל כך מופלגת שמלבד מה שנדיר למצוא הנהגה כזו בדורינו, הרי אפילו רחוק למצוא אחד שיבין הנהגה כזו. וכך בצורה מופלאה היה עושה עצמו כשיריים, והיה אוהב תמיד לתת מתן בסתר, משום שאז הנותן נחשב כמי שאינו”.
דברי הימים
Hagaon Harav Moshe Finkel zt''l
הגאון הרב משה פינקל זצוק”ל
כ”ח באב תשס”ד
הגאון הרב משה פינקל זצוק”ל היה קושר קשר מיוחד עם כל אחד מבני הישיבה הקד’. כל תלמיד מתלמידי הישיבה היה חרוט על לבו ומורנו זצ”ל היה זוכרו גם שנים ארוכות לאחר שעזב את הישיבה. הוא אף השתדל לשמור קשר עם רבים מבוגרי הישיבה. גם לאחר שנים ארוכות, כאשר היה פוגש תלמיד מהישיבה, היה מתעניין בכנות בשלומו, במעשיו ובמשפחתו.
סיפר אחד מאברכי הישיבה, הרב מ.ז.ק. שליט”א: “פעם נזדמן לי ללמוד עם אחד מנכדיו של הגר”מ פינקל זצ”ל בביתו. בסיום לימודנו שאל הגר”מ לשמי ולמשפחתי. לאחר שציינתי בפניו את שמי ומשפחתי, מיד שאלני האם חמי למד בישיבה הקד’ בשנים האלו והאלו? כמו”כ הוא התעניין בשלום סבי שאף הוא היה מתלמידי הישיבה, וזכר אפילו באיזה שנים הוא למד בישיבה הקד’.
יש לציין, הוסיף האברך, כי מדובר היה עשרות שנים לאחר לימודיהם בישיבה. הייתה זו התעניינות מיוחדת, לא היה מעורב בה שמץ של חיטוט וללא כל ניסיון לדלות פרטים נסתרים. זו היתה התעניינות מלאה באנושיות ואמתיות, לבביות ואכפתיות, אנושיות שידעה להלך בין הטיפות, כזו שרוצה רק להשתתף בלב שלם, התעניינות של נפש הבאה מעולם האצילות.
בשנה האחרונה לחייו היה מאושפז בבית החולים במצב קשה. הרופאים כבר לא נתנו לו בדל של תקוה. באחד הימים הובא אליו רופא בכיר שיבדוק ויטפל בו. מיד אמר לו הגר”מ זצ”ל: “זכורני שלפני כך וכך שנים למד בנך בישיבה, האם נכון הדבר?” הרופא שידע כי הובא לטפל בחולה הנתון בימיו האחרונים לחייו, נדהם לשמוע עד כמה בני הישיבה חרוטים היטב במוחו, כך שאף במצב קשה כל כך, לא משו זיכרונותיהם ממנו לרגע.
תנצב”ה
בשבילי הלכה
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
נמצא אחד מעדים קרוב או פסול
ע’ מכות ו’ ע”א נמצא אחד מעדים קרוב או פסול עדות כולם בטלה. וע”ש אמר ר’ יוסי וכו’ רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות ואימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש. ובגמ’ מק’ אלא מעתה הרוג יציל, ופירש”י שהקו’ לר’ יוסי דס”ל אפילו לא התרו בו פוסל. ובתוס’ הק’ לר’ יוסי איך מצינו ידינו ורגלינו בגיטין שיש שם קרובים ותי’ דגם לר’ יוסי אינו פוסל אלא אם מעיד בב”ד, ואף שהק’ הגמ’ הרוג יציל הלא תי’ במקיימי דבר הכתוב מדבר והיינו דוקא אם מעיד בב”ד. ומה שהק’ רבי מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש, היינו אם ראו והעידו בב”ד. (ור’ יוסי אינו חושש לקו’ זו). אבל רש”י פי’ תי’ הגמ’ במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא בעושי דבר, אבל פוסל אפילו אינו מעיד בב”ד לר’ יוסי, ואפילו אינו מכוין להעיד דחולק בזה על רבי.
וע’ רע”א סי’ רי”א שהקשה דהרי הניסת הוא קרוב כמפורש בקרא כי יסיתך אחיך, וא”כ נמצא א’ קו”פ בשעת מעשה. ובסי’ רי”ב הביא תי’ חתן בנו דמשכחת לה בעדות מיוחדת שהניסת לא ראה העדים ואפילו היה כשר היה פסול לדיני נפשות ואז אין דין נמצא א’ קו”פ. (וגם רע”א הסכים לזה אלא דדן אם באמת בכה”ג אין דין נמצא א’ קו”פ). ולכא’ לפי”ז צ”ל דקושיית הגמרא הרוג יציל (וע”ז הקשה רע”א בסי’ רי”א), היינו במקום שלא הכמינו העדים, אך קשה מנלן דהרוג לא איירי בכה”ג כמו מסית. (ודוחק לומר דכוונת הגמ’ דמסתבר שההרוג רואה העדים יותר מהניסת). ולכן משמע מקושיית הגמרא דלא מסתבר לאוקמי קרא בכה”ג וא”כ איך תי’ כן רע”א. ואולי צ”ל דעיקר קרא דהרוג משכחת לה בכה”ג, וקושיית הגמרא היא ממעשים שבכל יום, אבל במסית שהוא בנו אולי אה”נ אין חיובו אלא בכה”ג. (אך נראה פשוט דכל תי’ רע”א דוקא משום דבמסית מכמינין לו עדים ולא עיינתי).
ובשו”מ רביעאה ח”א נ”ו תי’ קו’ רע”א דמסית שאני, דאמרו בסנה’ ס”ז ע”א דמכמינין לו עדים דהוי עדות מיוחדת ופסול לדיני נפשות וגם אין מצטרף לפסול. (ונראה דמה”ט הוסיף השו”מ דקיי”ל דמסית לעולם מכמינין לו עדים, ולכן י”ל דבזה איירי קרא, ולא קשה מקושיית הגמרא שהקשו הרוג יציל). (וכעי”ז הביא במרגליות הים בשם ס’ תכלת מרדכי, וביאר בזה כוונת הקרא כי יסיתך אחיך וכו’ בסתר דכיון דאיירי באחיך שהוא קרוב ע”כ צ”ל בסתר דהיינו דין מכמינין עדים).
קדשים תהיו
Maran Hamashgiach Hagaon Harav Aaron Chodosh, zt”l
וכן בקדושים תהיו, למה? כי אני ה’ אלקיכם. וברמב”ן בת”כ פי’: כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים.
וכן איתא בגמ’ ביומא (פו,א): היכי דמי קידוש ה’, אביי אמר כדתניא ואהבת את ה’ אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש ת”ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
ובילקוט שמעוני (דברים תתצ”א): בנים אתם לה’ אלקיכם – ר’ יהודה אומר בנים אתם לה’ אלקיכם – בזמן שאתם נוהגין מנהג בנים. ר’ מאיר אומר בין כך ובין כך קרויין בנים, שנאמר: בנים סכלים המה, ואומר: בנים לא אמון בם. ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים. ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי, מאי ואומר וכו’, תלמוד לומר: בנים לא אמון בם וכו’, תלמוד לומר: במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי.
וכן איתא בגמ’ (ב”ב י.): שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר”ע אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם, א”ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם, א”ל [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם, אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו, ואתם קרוין עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, אמר לו ר”ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרוין בנים דכתיב בנים אתם לה’ אלקיכם.
ויש עוד דרגא, איתא בגמ’ ב”מ פג. רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב אמר ליה הב להו גלימייהו אמר ליה דינא הכי אמר ליה אין למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי אמר ליה זיל הב אגרייהו א”ל דינא הכי אמר ליה אין וארחות צדיקים תשמור.
וכבר אמר ראש הישיבה זצ”ל שישיבת מיר היא משפחה, משפחת מיר. ועוד יותר, התלמידים נקראים בנים, וע”כ זה מחייב הנהגה אחרת כראוי, שיוכלו לומר ראו פלוני שלמד תורה בישיבת “מיר” כמה נאים דרכיו, ואשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה וכו’.
צריכים אנו להידבק במידותיו של הקב”ה, במידות טובות ובגמילות חסדים, כך נרגיש בע”ה אחים, וממילא גם ל”הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד”.
Parsha Preview
Harav Hagaon Binyomin Cohen Shlita
The Sweet Days are Upon Us
Parashas Reeh/Shabbos Mevorchim Elul
Harav Hagaon Binyamin Cohen shlita
In this parashah, we find the mitzvah to build a Beis Hamikdash, in the place that Hashem will choose, and where we will bring korbanos. The Torah specifies a lav not to bring korbanos anywhere besides the Beis Hamikdash: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
R’ Yerucham Levovitz, in Daas Torah, asks a simple question regarding this lav. Hakadosh Baruch Hu occupies the whole world — מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ — so why is it that a korban may only be offered to Him in the Beis Hamikdash? He explains, based on the Sforno in Shemos, that there was a big difference in the world before cheit ha’eigel and afterward. Before cheit ha’eigel, the Shechinah dwelled in the entire world: בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. But afterward, Hakadosh Baruch Hu stipulated that the Shechinah would dwell only in the Beis Hamikdash: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. R’ Yerucham explains that the cheit ha’eigel resulted in a קלקול, which caused the Shechinah to limit itself only to the mikdash, a holy and pure place.
Subsequently, korbanos could be brought only in a designated place of hashra’as haShechinah, a holy and pure place that Hashem chose.
R’ Yerucham adds that the avodah of every Yid is וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם,as Chazal taught that the use of the plural form — בְּתוֹכָם, rather than בְּתוֹכוֹ — indicates that every person must create a dwelling place for the Shechinah within himself, a place that is holy, pure, and free of sin.
He brings a mashal to help us better understand the idea that there is one place in the world that is pure and holy, where the Shechinah resides and where korbanos can be brought. In the physical world there is a concept of a health resort, with springs, minerals, and clean, healthy air, where people rejuvenate themselves for a few weeks and draw strength to remain healthy for the entire year.
Similarly, he says, in the spiritual realm there are places of kedushah, which are known as yeshivos. A yeshiva has this kedushah of a person putting himself in to the makom hamikdash — the beis midrash — from where he can draw strength for a long time afterward.
There are also times in the year — Elul, the yemei haratzon — that are filled with spiritual power. A person can connect himself with this time, especially in a yeshivah, and use it to recharge himself with spiritual energy to last throughout the year.
This week is Shabbos Mevorchim of Chodesh Elul, the month whose name is an acronym for: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי. These words come from the passuk in Shir Hashirim (6:3):אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. Rashi explains הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים to mean that Hashem shepherds us in a place that’s easy, smooth and calm.
But I heard another explanation from R’ Yisroel Dovid Shlesinger. If a shepherd is leading a flock of sheep and one sheep strays from the flock and is about to fall over a cliff, the shepherd has two options. He can approach the sheep and hit it, so that it will jump back and return to the group, but that option won’t work for a sheep that’s weak and doesn’t have the strength to accept the blow. If such a sheep is hit, it might die, and the shepherd might lose the sheep. The other option is for the shepherd to take a sweet-smelling rose and put it under the sheep’s nose. Upon smelling it, the sheep will want to follow the fragrance, and the shepherd will then slowly move the rose toward the flock until the stray sheep rejoins the others.
Similarly, in Elul, Hashem shepherds us back to the group with “roses”: with a good smell, with a geshmak, in an easy way.
Hakadosh Baruch Hu shepherds us with such love — הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים — that we’re able to reciprocate and answer back: אֲנִי לְדוֹדִי.
Donating the “I”
R’ Avraham Schorr explains the words אֲנִי לְדוֹדִי at the beginning of the passuk to mean that a person has to take his אֲנִי, his “I,” and give it to Hakadosh Baruch Hu. The first step in avodas Hashem is for a person to worry about his own avodah and think about his own growth. But there’s a higher level that a person must strive for, which is: “What can I do for Klal Yisrael? What can I do for Hakadosh Baruch Hu?” The avodah of Elul is to take the I and devote it to Hashem and to Klal Yisrael: אֲנִי לְדוֹדִי.
For example, when a person learns Torah, he aspires to become a talmid chacham and know Torah. But a ben Torah also has to strive in his learning for an additional dimension, which is his responsibility toward Hakadosh Baruch Hu and Klal Yisrael. Klal Yisrael needs his Torah!
Once, the Israel Air Force was carrying out a dangerous training exercise, and the people in charge approached the Baba Sali, R’ Yisrael Abuchatzeira, to ask him when is the best time and the best day to carry out this exercise. He advised them not to do it between the hours of two and four, which is bein hasedarim, a time when yeshiva bochurim are not learning as much. Rather, he said, do the exercise in the middle of seder, because the power of Torah learning saves the world.
We have to feel this responsibility of אֲנִי לְדוֹדִי — “I” am doing it for Hakadosh Baruch Hu. This is the avodah of Elul: to think about Klal Yisrael, to think about Hakadosh Baruch Hu.
This Shabbos, we can bear in mind that Elul is a time of yemei ratzon, days of love, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. Now is a time of weakening in Klal Yisrael and in the yeshivos, due to the coronavirus, and there’s a lack of limud haTorah. For bnei Torah specifically this is a difficult time, with many restrictions, especially here in Eretz Yisrael where yeshivos are subject to many regulations: bochurim have to stay in yeshiva the entire time, in “capsules,” unable to go out.
But now is the time when we can step up to the plate — אֲנִי לְדוֹדִי: I want to give my “I” to Hakadosh Baruch Hu, I want to do for Klal Yisrael. Klal Yisrael needs the bnei Torah, who are the cream of the crop, the ones who have responsibility for Klal Yisrael.
Klal Yisrael is waiting for us! We need to feel this responsibility and declare, אֲנִי לְדוֹדִי: I’m going to take my “I” and use Chodesh Elul to learn undisturbed. I won’t be able to go here or there, I’ll be able to sit and learn Hakadosh Baruch Hu’s Torah properly, b’retzifus. Yes, I’m worried about Hakadosh Baruch Hu and I’m willing to give myself up to Hakadosh Baruch Hu. Then, Hakadosh Baruch Hu will respond withוְדוֹדִי לִי : He will be to us, and we’ll be zocheh to feel the sweetness of הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
We should all be zocheh to mekabel the month of Elul and its avodah b’shleimus and b’simchah and be zocheh to all the brachos.
Gut Shabbos.