דברי רבותינו

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem Levovitz, zt”l

ויבא נח וגו’ אל התיבה מפני מי המבול (ז, ז)
אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים. (רש”י)

הקשה מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה: הרי כתוב “ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים”, הרי שהאמין שיבוא המבול וקיים את מצות בניית התיבה בשלמות, אם כן מדוע נאמר עליו שהיה ‘מקטני אמנה’?

ביאר מרן המשגיח זצ”ל ענין זה על פי משל, אדם שהבטיח לו חבירו סכום כסף, והוא מאמין לו בכל לבו ובטוח שוודאי יתן לו, אך מכל מקום אינה דומה הרגשתו לפני שקיבל ממנו את הכסף להרגשה שירגיש אחרי שהכסף כבר נמצא בידו, משום שכאשר הכסף מונח בתוך ארנקו הוא מרגיש יותר רגוע.

אולם אמונה בהשי”ת צריכה להיות בדרגה כזו, שכיון שהקב”ה אמר הרי זה כאילו שכבר נגמר הענין והתקיים, כמו שמצינו אצל אברהם אבינו בברית בין הבתרים, שאמר לו הקב”ה (להלן טו, יח) “לזרעך נתתי את הארץ הזאת”, והכוונה “נתתי” היינו בלשון עבר, הגם שעדיין לא נתן ה’ את הארץ לזרעו, ופירש רש”י: “אמירתו של הקב”ה כאילו היא עשויה”.

אך דרגת אמונתו של נח היתה שנכנס לתיבה רק “מפני מי המבול”, רק בשעה שהמבול כבר בא מכבר ודחקוהו המים, למרות שהיה בטוח ומאמין בכל לבו שיבא המבול, מכל מקום לא נכנס עד שהמבול החל לרדת בפועל. זו התביעה עליו “אף נח מקטני אמונה היה”, שכן אילו היה בעל מדרגה גבוהה ונכונה של אמונה, היה נכנס לתיבה מיד כשהחל לרדת המבול, כי עבורו הלא לא התחדש דבר, שהרי כבר לפני מאה ועשרים שנה הודיע הקב”ה על כך, וכבר אז נחשב כאילו הגיע המבול.

‘תפארת תורה’ להגאון הרב שמשון פינקוס זצ”ל

דברי הימים

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem Levovitz, zt”l

ומשם הפיצם ה’ על פני כל הארץ (יא, ט)
על פי פסוק זה אמר מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה: רואים אנו דבר נפלא, לקח הקיים בכל עוצמתו עד היום. הנה כמה יגיעות התייגעו אומות העולם כדי לעשות שפה אחת כוללת לכל העולם כולו, ולא עלתה בידם כלום. גם לא ניתן בשום אופן לעשות איחוד המדינות כדוגמת “ארצות הברית” לעולם כולו. ואמנם כן הורתה המציאות וכן הוכיח הניסיון, כי כל המאמצים בכיוון זה נחלו כשלון חרוץ. ואכן כך הוא, לשווא יהיה כל עמלם. כשאין הקב”ה רוצה לא יועיל להם כלום. כל מחשבותיהם ופעולותיהם ימוגו בעשן ההיסטוריה.

כל כך גדול וחזק ענין זה, אנו רואים זאת מהרצון הכביר של האומות שלא להתפרד בשום אופן, אולם מידה כנגד מידה עשה הקב”ה דווקא שיתפרדו זה מזה, תופעה מופלאה בעולם שלא יוכלו האומות להתאחד כלל.

צריכים לדעת, כי הסיבה שאי אפשר לכל העולם כולו להתאחד בשפה אחת וכאומה אחת, כל זה מחמת הקללה והעונש של דור הפלגה, וקללה זו קיימת עד היום הזה, וכל מה שיתייגעו בזה, לריק יהיה כל עמלם, כי קללת ה’ רובצת עליהם. מאי-האפשרות של התאחדות האומות וכשלונם התמידי בנסיונות ההתאחדות, רואים בחוש כי אין זה אלא עונש ומעשה ה’ להפליא, עונש על חטאם בדור הפלגה.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

נח

המבול לא היה עד שעברו ימי אבלו של מתושלח, ומשום כבודו.

ע’ שו”ת מהרי”ו סי’ י”ג המובא ברמ”א שמ”ד דס”ל דלא מהני מחילה של המת על הנהגת אבילות, כי תקנו חכמים ולא משום כבוד המת. וע”ש במהרי”ו דמסתפק לענין אבילות שלושים אי משום יקרא דחיי או יקרא דשכבי, וכתב דפשוט דבאבילות שבעה א”א למחול, ופי’ רע”א שמ”ד דעיקר טעמו בזה כנ”ל.

וע”ש רע”א שמ”ד שהעיר על מהרי”ו לדידן דלכא’ קיי”ל דאבילות כבוד המת, וראיה מהרמב”ם דמאבד עצמו לדעת אין יושבים עליו כי כל דבר שהוא לכבוד המת אין עושים. וע”ש בפ”ת בשם עיון יעקב מהשבו”י כעין רע”א, ובשם תשובה מאהבה ר”ז שתמה על שבו”י, וכתב דשאני ממאבד עצמו לדעת שאין מתאבל עליו משום שהוא ביזה את משפחתו.

וכ”ז לענין שבעה ושלשים אבל מה שהוסיפו לאב ואם י”ב חודש כתב רע”א דמהני ע”ז מחילה. כי חיובו אינו משום שקרוב יותר אלא משום חיוב כיבוד אב ואם.

וע’ חכמ”א ופ”ת שצ”ו ד’ דאף דקטן שהגדיל תוך ז’ בטל ממנו אבילות מפני שנדחה מאבילות, אבל באבילות י”ב חודש משום כיבוד אב חייב וכנ”ל.

וע’ אג”מ יו”ד ח”א רנ”ה להקל לאשה נשואה תוך י”ב חודש להשתתף בסעודה משום כבוד בעלה דוחה כבוד אביה. (ואגב, ע’ יעב”ץ ס”ה דאשה נשואה אין עליה דין אונן כי משועבדת לבעלה, וע’ רמב”ן).

והעירו לפי הנ”ל אי הלכה כדברי המיקל לענין כיבוד אב, ועוד העירו נימא ה”ה ילך עם אביו לשמחה תוך י”ב חודש על אמו.

מדרגת צדקות יתירה

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi Finkel zt”l

“אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח”, וברש”י ‘יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי. לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום’ (בראשית ו, ט)

סביבתו של אדם משפיעה על מדריגתו

מבואר בדברי רש”י שלדברי הדורשין אותו לשבח, אילו נח היה נמצא בדור של צדיקים היה מתעלה להיות צדיק יותר, שכיון שהיה נמצא בסביבה טובה יותר היה מתעלה למדרגה יותר גבוהה. ורק מכיון שהיה בין אנשי דורו הוא לא הגיע לדרגת צדקות זו. אולם עלינו להבין, איך יש בכח אנשי הדור לשנות את צדקתו, הלא הדבר תלוי במדרגתו, שאם הוא הגיע למדרגה זו הוא בכלל צדיק ואם לא הגיע אינו בכלל צדיק.

לומדים מכאן את יסוד כח ההשפעה של הסביבה. שיש בכח הסביבה שהאדם נמצא בה להשפיע על מדרגתו, אם הוא נמצא בציבור של אנשים צדיקים הוא יכול להתעלות למדרגת צדקות גבוהה יותר, ולכן כיון שנח היה בין אנשי דורו שמדרגת צדקותם הייתה פחותה, עדיין לא הגיע למדרגת ‘צדיק יותר’.

“צדיק יותר” – מעלה שמשיגים בכח הציבור

למדנו מכאן, שיש דרגות במעלת אדם, אדם יכול להיות עמל בתורה ולהתמיד בה, להרבות בתפילות ובחסדים, ללמוד מוסר ולהגיע למדרגת  צדיק, אבל עדיין הוא לא הגיע למדרגת ‘צדיק יותר’. ורק אם נמצא בין ציבור של אנשים צדיקים שעושים את אותו מעשה הצדקות אזי כל יחיד ויחיד מתוך הציבור מתעלה למדרגת ‘צדיק יותר’. מעלת הציבור אינה רק בכמות של עושי המצוה אלא באיכות ההתעלות של ציבור עושי המצוה, וכיון שכן הוא הרי יש בזה חיוב גדול על האדם להיות נטפל לציבור ולעבוד את הקב”ה ביחד עם הציבור, שכן בכך הוא מגיע לדרגה גבוהה יותר.

כשהציבור שקועים בתורה, בעמל התורה ובתפילה, אין זה טובת כלל הציבור בלבד אלא היא טובה של כל יחיד ויחיד, וזה מחייב את כל אחד ואחד להיות חלק מהציבור,

ב”ה התחילו עכשיו זמן חדש, זמן חורף, בשנה זו יש חודש אדר נוסף, ומוטלת לפנינו מסכתא ב”ק שהיא מסכת נפלאה, יש כמה סגולות המיוחדות למסכת ב”ק, ראשית, ידוע הדבר ששישה הפרקים הראשונים הם מענין לענין באותו ענין, אם לא יודעים את כולם לא יודעים את כל דיני ארבעת האבות, שכן אם חסר בידיעת פרק הפרה חסר בהבנת פרק המניח, וכן אי אפשר ללמוד את כל דיני שור מבלי לדעת את פרק שור שנגח ארבעה וחמשה,  איך אפשר  לדעת את כל דיני בור מבלי לדעת את פרק המניח, איך אפשר לדעת את כל דיני מבעה מבלי לדעת את פרק החובל, איך אפשר לדעת את כל דיני הבער מבלי לדעת את פרק הכונס.

אם אין את כל התמונה הכללית חסר בהבנה העיקרית, מלימוד מסכת ב”ק אפשר לצמוח ולהיות גדולי עולם ממש, חוץ מכל  המהלכים הרבים הנמצאים בראשונים על המסכת, יש בה את הלומדות העמוקה מחד, ומאידך כח החידוש בה קל יותר, ובפרט בשנה מעוברת זו שישנו חודש אדר נוסף צריכים להוסיף מאמץ על מנת לכבוש את מסכת ב”ק במידת האפשר, ואם כולם יתמסרו ללימוד המסכת, יגדל דור של צדיקים, וכבר ביארנו שיש צדיק ויש ‘צדיק יותר’. וציבור מוסיף ליחיד הן בתפילה הן בתורה, ופשוט שהא בלא הא לא סגיא, אין שום תירוץ שיכול להסביר מדוע בחור חסר בתפילה בבוקר, היכן שאני יושב בבית המדרש אני מוצא מקום פנוי או שתים, צריך בתפילה למלא את כל ביהמ”ד מלמעלה עד למטה, ולא מלמטה (ע”י הדלת) עד למעלה.

לי יש הרגשה מיוחדת כלפי מסכת ב”ק, שכן זו המסכת הראשונה שלמדתי בישיבת מיר, הייתי נער צעיר בגיל ארבע עשרה, והראש ישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק”ל לקח לי שלשה  רבה’ים שילמדו איתי כל אחד ב’ פעמים מתחילת המסכת ועד פרק מרובה, סך הכל למדתי איתם שש פעמים, ומלבד זאת למדתי עוד שבע פעמים! כך חינך אותי הראש ישיבה ר’ לייזר יודא זצ”ל, ולכן יש לי חביבות מיוחדת למסכת זו.

המתאמץ במצוה מצליח יותר ונקראת על שמו

אמנם כל בן תורה שואל את עצמו, איך כובשים את מסכת ב”ק, איך מצליחים בלימוד מסכת ב”ק, אולם שאלה זו היא בעצם השאלה איך נעשים ‘צדיק יותר’. איך לנצל את הסביבה היותר טובה, בכדי להשיג ולקנות מעלה זו של ‘צדיק יותר’..

אכן תשובה לכך מצינו בפרשה. הנה כתוב בהמשך הפרשה (ט, כג) ‘ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם’ ופירש רש”י אין כתיב ‘ויקחו’ אלא ‘ויקח’ לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר, והיינו, למרות ששניהם עשו אותו הדבר, מכל מקום יפת זכה לשכר רק בעולם הזה ואילו שם זכה לשכר גם בעוה”ז וגם בעוה”ב, לפי שנתאמץ יותר.

לומדים מכאן את יסוד גודל מעלת המתאמץ במצוה, שככל שמתאמץ יותר מצליח יותר, ולא זו בלבד אלא המצוה נקראת על שמו.  בודאי צריך סייעתא דשמיא ותפילה, אולם גם בתפילה יש את מעלת המתאמץ, שכן יש המתפלל ‘מלומדה’ כפי הרגילו, ויש את המתאמץ לכוין בתפילתו, וכן הוא בלימוד המוסר אם מתאמצים לקנות את היראת שמים זוכים להגיע לדרגה ביראת שמים, זה בדוק ומנוסה ורואים זאת בחוש, רק בחור שמתאמץ, מצליח בלימודיו אולם מי שאינו מתאמץ אינו מצליח, ולהתאמץ פירושו לאמץ את כל כוחותיו, וכל אחד כבר יודע ומכיר את כוחותיו כמה הוא יכול להתאמץ.

עיקר ההתאמצות, בהתמדת הלימוד

ועלינו לדעת, כי הדבר החשוב ביותר שעל האדם להתאמץ בו, הוא בהתמדה, לנצל את הזמן, זמן הוא כלי נפלא מאוד, אולם כמו ששעון שהוא קצת חלש ולא עובד כ”כ טוב, לפעמים הולך מהר ולפעמים הוא הולך לאט, גם הזמן לפעמים מתבזבז ולפעמים לא, מי שלא מתאמץ לשמור על זמנו הזמן הולך ונגמר.

איך אפשר להשיג קנין בששה פרקים במסכת ב”ק, איך אפשר לחדש חידו”ת בסוגיות הגמרא, איך אפשר להשיג סיפוק בלימוד, רק אם מנצלים את הזמן! על סדר א’ להיות לא שעתיים וחצי, לא שלוש שעות, לפחות ארבע שעות שלימות, גם סדר ב’ צריך להיות לפחות ארבע שעות, גם סדר ג’ צריך להיות לא פחות משני סדרים הראשונים וכל אחד כפי כוחו, ‘מתאמץ’ פירושו המנצל את הזמן כל רגע ורגע, ובכך הוא מתעלה וכל הציבור מתעלה עמו, ומאידך, אם אינו מתאמץ מלבד שהוא מפסיד מעלה זו הוא בגדר חוטא ומחטיא. כיון שהוא מתרפה בלימודו ומוריד את המדרגה של כל סביבתו, וכמ”ש במשלי [יח, ט] “גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית”. ובמצודות פי’ שמתרפה במלאכתו היינו במלאכת התורה, עי”ש. והוא משחית הן לעצמו והן לאחרים שיורדים בגללו. [א.ה. כאן הוסיף מרן רה”י זצ”ל “ה’שלא לשמה’ של שמירת הזמן כתוב על הקיר וצריך להיות חרוט בלבכם! שזמן חורף בו לומדים את מסכת ב”ק צריך לעבור מתוך ידיעה ועמילות התורה, ועל כולם לעסוק בו בהתמדה רבה]”.

העמל בתורה מתעלה בדרגתו מאליו

ונראה שעוד אפשר ללמוד מפרשה זו, הנה ברש”י מבואר על פי אלו הדורשין לשבח, שיש את מעלת ‘צדיק’ ויש את מעלת ‘צדיק יותר’, ובעוד שנח לא היה יכול להתעלות לדרגת ‘צדיק יותר’, ללא הסיוע מאנשי דורו של אברהם, הרי שאברהם עצמו התחזק מאליו והגיע למעלה זו לבדו ללא סיוע של אנשי דורו, שהרי אנשי דורו של אברהם היו כולם עובדי ע”ז, והוא מעצמו גילה את הקב”ה, והוא זה שהיה מרביץ האמונה בעולם. ואם נח היה בא לתוך מצב זה, היה מתעלה אחרי כל מה שנעשה ע”י אברהם. נמצינו למידים שיש אדם שיכול להתחזק מאליו על מנת להגיע למעלה זו ויש אדם  שצריך סיוע על מנת להגיע למעלה זו, והיינו, לאחר שבן אדם כבר בא בדרך, והוא כבר עמל בתורה יכול הוא להתעלות בדרגתו מאליו וללא סיוע, אלא על ידי ההתאמצות והעמל שלו גופא.

אני בטוח שכל אחד רוצה שזמן החורף הזה שבו לומדים מסכת ב”ק יהיה זמן של יגיעה עצומה בתורה, ב”ה בכל בתי המדרשות יש התעלות עצומה בתורה הן ביגיעה והן בהתמדה. ועלינו לשמור שלא תהיה שום התרשלות, וכל ישראל ערבים זה לזה, עוד אני מבקש בכל לשון של בקשה, שבית המדרש יהיה מלא וגדוש בשעת התפילות, ושהתפילה תהיה מתוך התעצמות. להתפלל אל הקב”ה ולדפוק חזק על שערי שמים על מנת לקבל סיעתא דשמיא שיהיה אפשר להתעלות בתורה, ורק כך אפשר לצמוח ולהיות מתמידים השקועים בתורה והוא התגלמות היופי שבעולם, וככל שאדם מתאמץ יותר מצליח יותר.

והנה כמו שמצינו במבול שנח שצירף את כל החיות בתיבה מתוך אחדות ניצל מן המבול, הוא הדין אנחנו הנמצאים בתיבה אחת שהיא שכונת בית ישראל, ויש קוראים אותה “שכונת ישיבת מיר”, צריכים לחזק האחד את השני בפלפול חברים ללא יוצא מן הכלל, ולקבל על עצמנו עול תורה ומצוות יום יום ושבוע שבוע. וה’ יהיה עמכם להצליח בכל מעשיכם.