דברי רבותינו
Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi Finkel zt”l
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח (ו,ח)
רש”י: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
מבואר שלדברי רבותינו הדורשים אותו לשבח, שאילו היה נח חי בדור של צדיקים היה מתעלה להיות ‘צדיק יותר’, ורק משום שהיה בין אנשי דורו לא הגיע לדרגת צדקות זו.
צ”ב: היאך תלויה צדקותו של אדם באנשי דורו, הלא הדבר תלוי בו, אם עמל ויגע בכל כוחו והגיע לשיא מדרגתו, הרי הוא בכלל צדיק, ואם לא הגיע לכך – אינו בכלל צדיק.
נראה שמכאן נוכל ללמוד את יסוד כוח ההשפעה של הסביבה. יש בכוח הסביבה שהאדם נמצא בה להשפיע על כלל מדרגתו. אם נמצא אדם בתוך ציבור של אנשים צדיקים יוכל להתעלות למדרגת צדקות גבוהה יותר. כיון שהיה נח בין אנשי דורו שמדרגת צדקותם הייתה פחותה, לא זכה להגיע למדרגת ‘צדיק יותר’.
עוד למדנו מכאן שיש דרגות במעלת האדם. אדם יכול להיות עמל בתורה ולהתמיד בה, להרבות בתפילות ובחסדים, ללמוד מוסר ולהגיע למדרגת צדיק, אבל עדיין לא הגיע למדרגת ‘צדיק יותר’. רק כשנמצאים בתוך ציבור של אנשים צדיקים שעושים את אותם מעשים של צדקות, אז מתעלה כל יחיד מתוך הציבור למדרגת ‘צדיק יותר’. מעלת הציבור אינה רק בכמות של עושי המצוה, אלא אף באיכות ההתעלות של כל יחיד מציבור עושי המצוה.
טמון כאן חיוב גדול על האדם להיות נטפל לציבור ולעבוד את הקב”ה ביחד עם הציבור, שכן בכך הוא מגיע לדרגה גבוהה יותר. כשהציבור שקועים בתורה, בעמל התורה ובתפילה, אין זה טובת כלל הציבור בלבד אלא היא טובתו של כל יחיד ויחיד, וזה מחייב כל אחד ואחד להיות חלק מהציבור.
דברי הימים
Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Eliezer Yehuda Finkel, zt”l
יתן ויתנו אחרים
אהבת התורה ואהבת בני התורה יקדה בקרבו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק״ל, ללא גבול ומצרים. כשם שמממונו הקדיש כספים רבים לתמוך בישיבות אחרות, כך גם בעניין לימוד התורה של תלמידיו. פעמים רבות היה שולחם ללמוד זמן מה במוסדות תורה אחרים שהוצרכו לביסוס וחיזוק.
בשנת תרפ״ט, הגיע מירושלים הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ״ל, להשתתף בחגיגת חנוכת הישיבה בקלצק בראשות חתנו הגאון רבי אהרן קוטלר זצ״ל. בעת שפגש את מרן ראש הישיבה זצ”ל, עוררו רבי איסר זלמן על כך שהגאון רבי וועלוויל מבריסק זצ״ל, מגדולי התורה שבאותו דור, חסרה לו האפשרות להשקות מתורתו לאחרים, ונמצא ״עולם התורה״ מפסיד.
באותו רגע החליטו מרן רה”י רבי אליעזר יהודה ורבי איסר זלמן זצוק”ל לשלוח את תלמידיהם ללמוד אצל רבי וועלוויל. מרן רה”י לא שמר את בכירי תלמידיו לישיבתו שלו ושלח את בכירי תלמידיו ללמוד אצל הגאון מבריסק, רבי וועלוויל. בין התלמידים ששלח היה גם בנו הגאון ר׳ אברהם מאיר פינקל.
מרן זצ”ל לא הסתפק רק בשליחת תלמידים לבריסק, כיווון שידע שאין ביכולתו של רבי וועלוויל לכלכל תלמידים נוספים, למרות שהמצב הכספי בישיבה היה בכי רע, נטל על עצמו מרן זצ”ל גם את הוצאות החזקתם בישיבה.
שגור היה בפיו: הלא כל העולם לא נברא אלא בשביל שיתעסקו ישראל בתורה, אם כן מה לי הכא, מה לי התם, אין זה משנה אם מדובר בישיבתי שלי או בישיבה אחרת…
בשבילי הלכה
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
נח
גזל דור המבול
ב”מ מ”ד ע”א אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. וצ”ע מה שייך איש זה לדור המבול ובפרט כי הם היו עוברים על כל העבירות ואיש זה לא עבר מה”ת.
ותירצו (ע’ תו”ת פרק ו’ הערה כ’ וכ”כ בס’ תורתך שעשועי עה”ת) כי אמרו בב”ר ל”א ה’ בדור המבול כי מלאה הארץ חמס, איזהו חמס ואיזהו גזל, א”ר חנינא חמס אינו ש”פ גזל שש”פ, (וע”ש יפה תואר שהעיר על תוס’ ב”ק ס”ב ע”א שכתבו דאין נ”מ בקרא בין גזל וחמס, וע”ש בב”ק בס’ המפתח בשם העמק”ש ד’ ב’ ושו”ת שו”מ מהדו”ב ח”ד צ”ד ד”ה והנה בהא), (וע’ רש”י תולדות כ”ו ל”ד אלופי עשו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים), וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות מש”פ וזה בא ונוטל פחות מש”פ עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין, א”ל הקב”ה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הה”ד הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. וכמו”כ מי שאינו עומד בדיבורו א”א ליפרע ממנו בדיינים.
(ובעיקר מה שאמרו כאן, ע’ טור וב”י שנ”ט בשם ירושלמי דמאי ורמב”ם דבכה”ג ליקח קיסם מן הגדר לחצות שיניו שרי מדינא אלא מדת חסידות שלא יעשה. ומ”מ בדור המבול נראה שנענשו כי אין מוחל אפילו פחות מש”פ. וע’ חזו”א דמאי דאם בא למצב להרוס הגדר אסור מדינא).
וכבר העירו במחנה חיים וכן באוה”ח וכן בס’ תורתך שעשועי עה”ת דהרי גוי נהרג על פחות מש”פ, ותי’ במחנה חיים דזה היה הטענה על השופטים בדור המבול כי היו אומרים שהם אנשים מהוגנים ומוחלים עד ש”פ כמו בישראל, וזהו המשך המדרש הלא נסע יתרם, שאמרו שהם יותר משאר גוים, וזהו בלא חכמת התורה. (וע’ דברי שאול שתי’ לפי תוס’ ערובין ס”ב וע”ז ע”א ע”ב דפחות מש”פ א”א לתבוע בב”ד אפילו בעכו”ם. וע”ע יפ”ת ונחמד למראה וידי משה על המדרש).
מידת החסד
Hagaon Harav Tzvi Partzovitz Shlita
מעמודי היסוד של בית המדרש היא מידת החסד, ותדיר יש להתחזק בה. ובאמת בעת שלומדים פרשיות בראשית, הרי זה מענייני דיומא, ואכן הלימוד של “מעשי אבות” היה עיקר גדול אצל רבותינו, ולאורם נלך.
א
הנה בפ’ נח נאמר וישאר אך נח, ובחז”ל וברש”י: מלמד שנשכו ארי, ואמר אאמו”ר זצ”ל בזה, כי הפשוט שנשיכת הארי היה באמת כעונש על שנתאחר מלתת לו את מזונותיו. ולכאורה קשה דלכאורה חסרון בחסד הוא כחסרון מעלה, אך מה עבירה יש בדבר, ומה עונש יש בדבר?
מבואר בזה, דמכיון דהי’ הארי והבעלי חיים בתיבת נח, ואפשרות האכילה שלהם הייתה רך ע”י נח, – הרי בחסד כזה נח מחוייב בו. [וביותר, שהרי היו חוסים בצלו של נח] ועל כן חייב הוא בחסד של אלו המייחלים רק לחסדו, ולאלו הנתונים בצל קורתו להחיותם, ועל כן נענש נח על חסרון חסד.
והנה, דברים אלו נאמרו ע”י אאמו”ר זצ”ל במסיבת שבע ברכות, והוסיף ואמר שכן הוא גם חיוב החסד שהאדם מחוייב בביתו, כי על כן אין להם אלא לייחל לחסדו, ורק הוא שיכול לתת להם את צרכיהם וחייהם, ובחסד זה הינו מחוייב, עכ”ד בערך.
[והנה במה שהוזכר שהיו הבעלי חיים חוסים בצלו, הנה כבר האריך רבינו החפץ חיים בדברי לוט “כי על כן באו בצל קורתי”, והיינו שזה שבאו בצל קורתו הוא המחייבו לעשות חסד, וכמדומה שביאור דברי חז”ל בב”מ פ”ה א’ בההיא עגלה שהובילוה לשחיטה ובאה ותלתה עצמה בכנפי דרבי ואמר לה, זיל לכך נוצרת, ואיתא שם דמכיון שלא קא מרחם הרי על זה באו יסוריו דרבי, פירש הסבא זצ”ל בשיחותיו, כי מכיון שתלה העגלה עצמה תחת כנפי דרבי, שוב הינו יותר מחוייב בחסד עמה, ועל כן נתבע רבי, והאריך הסבא זצ”ל לומר, שעל כן יש לאדם לבא ולחסות תחת כנפי השכינה, ובזה עצמו יזכה לחסד ורחמים].
ב
הנה בילקו”ש תהלים (ל”ז) אלמלא שקינא אברהם אל ה’ קונה שמים וארץ, כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התיבה, א”ל מן הצדקה שעשינו שם עם הבהמה וחיה ועוף, לא היינו ישנים אלא היינו נותנים לפני זה ולפני זה, אותה שעה אמר אברהם ומה אלו שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאין וכיון שעשו צדקה יצאו, אף אני אם אעשה בבני אדם וכו’ על אחת כמה וכמה, אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע, אכילה שתיה לינה.
והנה כמה הערות יש בזה: א. דלכאורה הרי הצלת נח נתבארה בפסוק להדיא “כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה”, ואם כן אי”ז מחמת החסד שבתיבה? ב. הרי אברהם היה אבי מידת החסד, וכמפורש “חסד לאברהם”, וגם שהיה עוסק בחסד ומגייר את האנשים מכבר עוד טרם שהגיע לבאר שבע, וכי אבי מידת החסד הוא הוצרך ללמוד תורת החסד ממלכי צדק? ג. יש להבין את פתיחת דברי חז”ל “לא היה קונה שמים וארץ”.
והנה יש לדייק בנוסח ‘במה יצאתם מן התיבה’, והיינו שאין כאן הנדון למה ניצלו נח ובניו מגזירת המבול, אלא תוכן השאלה היא שהרי אחרי המבול היה העולם כהתחלה ובריאה חדשה, כמבואר בכ”מ, וא”כ מה ה”מקיים” של העולם, ‘במה יצאתם מן התיבה’, ועל זה אמר מלכי צדק כי היה כאן מעין ‘עולם חסד יבנה’, ובחסד זה שהיו עושים בתיבה, בזה נתקיים העולם ובזה יצאו מן התיבה, ומכאן למד אברהם שעל כן יש לטעת אשל שיהיה נטוע וקבוע כל הזמן, ובזה יתקיים העולם. וזה ממש תחילת דברי חז”ל אלמלא קנאה שקינא אברהם לא היה קונה שמים וארץ, שבאמת בזה החסד קיים שמים וארץ.
ויש להוסיף עוד בכ”ז, שהרי נוראות למתבונן שכ”כ הפליג מלכי צדק בחסד שעשו בתיבה שלא היו ישנים וכו’, והרי חסד זה הוא שעמד להם שיצאו מן התיבה, ובכ”ז נתבע נח על שאיחר מזונות מן הארי. למדים אנו עד כמה חיוב חייב האדם בחסד.
ג
בריש פ’ וירא, שמעתי מידיד בית אבא הרב הגאון רבי נחמן נחמצ’יק זצ”ל – שהיה מופלא מאד בתורה ובחסד, מגדולי ישיבת מיר בשנחאי, ור”מ בישיבת מיר בארה”ב – דבר נאה, הנה מבואר בחז”ל שהוציא הקב”ה חמה מנרתיקה, ומשראה הקב”ה שכ”כ נצטער אברהם שלח את המלאכים שנדמו כבני אדם. והעיר בזה, שלכאורה מה הוצרכו לנס השני, והיה אפשר פשוט להחזיר את החמה לנרתיקה ושוב היו אורחים? וביותר, שהרי החסד עם המלאכים עצמו, שבאמת לא הוצרכו לאוכל, הרי אינו חסד כ”כ כמו חסד עם בני אדם, וא”כ הרי באמת עדיף להחזיר את החמה לנרתיקה ואז יקיים אברהם חסד גמור?
עוד קשה: כל החסד שעשה אברהם כל חייו נרמז ב’ויטע “אשל” בבאר שבע’, ואילו חסד יחיד זה עם המלאכים הינו פרשה ארוכה בתורה, שהאריכו בכל פרט בחסד זה? וגם קשה, דבחז”ל איתא על גודל השכר של מעשי החסד עם המלאכים, ואיך שניתן שכר על כל פרט ופרט לכלל ישראל במדבר [ובכמה מדרשים איתא שגם כלל ישראל אוכלים בשכר זה לעתיד לבא], ואילו על “ויטע אשל” לא הוזכר מה שכר נשתלם על זה.
ומזה למדנו ערך מעשה חסד הנעשה במסירות נפש, ועל כן האריכה התורה בזה בכל פרט ופרט, ועל כן אין לתאר את גודל השכר שמשתלם למעשה חסד במסירות נפש, ועל כן אדרבא כשהחמה בעיצומה, שהרי הוציאה הקב”ה מנרתיקה, הרי בזה יש תוספת למסירות נפש של אברהם אבינו, ונתגדל מעשה החסד של אברהם מאד. ועל כן לא החזירה הקב”ה לנרתיקה. ע”כ תוכן דבריו.
ולסיום נזכיר את ד’ רבינו יונה ז”ל שחובת החסד, (שער שלישי, י”ג) “חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו אם דל ואם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם, ומי לא יתחזק מול הדברים המעוררים האלו.
וליושבי בית המדרש יש לחזור ולשנן את דברי הגמ’ סוף פסחים ליושבים לפני ה’, אמר ר”א זה המכיר את מקום חברו בישיבה, ועיי”ש בפירש”י, ובפשוטו – דברי הגמ’ ה”מכיר”- הכוונה מחשיב את חבירו, [ע”ד מד”א לא “תכירו” פנים במשפט, וכן נאמר לגבי רות “למה זה מצאתי חן בעיניך ל’הכירני’ ואנכי נכריה”] ועי”ז נחשב האדם כ”יושב לפני ה'”, נורא למתבונן.
Parsha Preview
Harav Hagaon Yehuda Wagshal Shlita
Environmental Effect
Parashas Noach
Harav Hagaon Yehuda Wagschal Shlit’’a
The Gemara (Taanis 9b) tells us: אמר רבי יוחנן סימן למטר פורחות – there’s a certain type of cloud called “porchos” that is a sure sign of impending rain. R’ Yochanan lived in Eretz Yisrael, and he had a talmid named Ulla who later moved to Bavel. One day, Ulla looked up at the sky and saw these porchos clouds, so he urged his neighbors to bring inside anything that might get ruined by the rain, because it was certainly going to rain.
At the end, it didn’t rain. To explain why his prediction hadn’t materialized, Ulla said, “Just as you, the people of Bavel, are liars, your rain also lies.”
This Gemara is puzzling. For one thing, if R’ Yochanan said that porchos are a sure sign of rain, then that is Toras emes, and how could it not rain after the appearance of porchos? Second, what kind of an excuse was Ulla making by blaming the lack of rain on the dishonesty of the Bavlim?
We can gain insight into this Gemara through a concept that appears in this week’s parashah. The passuk says: וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. Rashi says, citing Chazal: אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן – even domestic animals, wild animals and birds mated with other species. Not only were the human beings acting destructively, even the wildlife were behaving immorally. And that’s why Hakadosh Baruch Hu brought the mabul.
The Beis Halevi asks: how is it possible for an animal to sin? A human being has bechirah, and can choose to do right or wrong, but an animal is governed by instinct, and behaves in accordance with the nature Hakadosh Baruch Hu instilled in it. Instinctively, and animal mates only with its own species; how, then, could the animals have sinned?
The Beis Halevi, citing the Maharsha, asks another question. This Gemara that says that the animals also transgressed appears in Sanhedrin 108a, and on the very same amud, the Gemara asks: The people sinned, so they deserved to be wiped out, but why were the animals wiped out? But the Gemara just explained what the animals’ sin was – that they mated with other species! So why is the Gemara now asking why the animals deserved to be wiped out?
In truth, the animals were not responsible for their sins, explains the Beis Halevi. Animals have no bechirah, and cannot make a conscious decision to sin. Rather, they sinned because the human beings created an atmosphere that caused that kind of behavior.
We generally understand the concept of עבירה גוררת עבירה to mean that when a person does an aveirah, chas v’shalom, the aveirah conditions him to be more likely to transgress again, and instills in him a desire and an urge for that aveirah, even if he was not born with a desire for this particular aveirah. That’s on a personal level.
The same idea applies on a collective level, however. If a person does an aveirah, not only is he affected by it, the atmosphere around him is also affected by it. He becomes drawn toward that aveirah, and the area where he lives also develops a propensity toward that aveirah.
It can happen, notes the Beis Halevi, that a person who has no connection to a particular aveirah will travel to a place that is deeply rooted in that aveirah, and he will find himself feeling pulled toward that aveirah. That’s the power of an aveirah.
If the animals were acting against their nature and mating with other species, it could only have been because the human beings sinned and created an atmosphere of arayos in the world that affected even the animals. Therefore, the Gemara can identify the transgression of the animals and still ask why the animals were deserving of destruction, because the people were the ones responsible for the animals sinning.
Din and Cheshbon
This idea sheds light on the Mishnah’s words:ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון . The Beis Halevi explains that din means that a person is going to be held responsible for the aveiros that he does, while cheshbon means that he is also liable for the effect his aveiros had on his environment, and for the people who were negatively impacted by the tumah he introduced into the atmosphere.
If this is true with regard to aveiros, it is certainly the case with regard to mitzvos. Through din, a person is rewarded for the actual mitzvos he does, but he also receives the reward, through cheshbon, of all the positive spiritual energy he introduced into the environment that drew other people toward mitzvos. When a person uses his bechirah to do good, he creates kedushah and a pull toward ruchniyus in the atmosphere around him, and that can spur other people to follow in his path – even without seeing him.
With this concept, perhaps we can explain the above Gemara in Taanis. When Ulla saw that it did not rain, he did not question R’ Yochanan’s teaching that porchos are a guaranteed harbinger of rain. Rather, he attributed this change in the course of nature to the dishonesty of the people in Bavel. Because they possessed the middah of sheker, they created an atmosphere of sheker that impacted even the physical universe, causing a situation in which the clouds could actually lie – just as the depravity of the Dor Hamabul cause the animals to behave immorally.
We see from here the tremendous responsibility that each individual bears. Not only do a person’s actions affect his own self and his own neshamah, they also impact the atmosphere around him, whether for good or for bad. A mitzvah fosters an environment of kedushah that draws people toward mitzvos, while an aveirah creates a pull in the air toward transgression. It’s not only about our personal lives, it’s about the people around us and the entire atmosphere.
By extension, this shows us how careful we have to be in deciding where to live and whom to associate with. Even if a person feels secure in his own ruchniyus, the environment he enters can impact him in ways that he might never imagine. On the other hand, if a person chooses to place himself in an atmosphere of Torah and mitzvos and tefillah, even if he himself is not on that madreigah, his environment has the power to influence him positively.