דברי רבותינו

הקדמת מחצית השקל – להציל את עם ישראל בטבע
מתוך שיחה שנשא מרן המשגיח הגה”צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצוק”ל בהיכל הישיבה בשנחאי – תענית אסתר תש”א.

מובא כאן לרגל יום הזיכרון של מרן המשגיח זצוק”ל, י”ח באדר. מדברי תורתו הקדושים ניתן ללמוד גם על מאורעות אותה תקופה נוראה.

כמעט שאי אפשר להבין באיזה זכויות אנו חיים עכשיו, עכ״פ צריך לחשוש שמא הננו אוכלים ח״ו כל זכויותינו ולא יספיק גם זכות אבותינו, דבמצב זה שאנו חיים שכל העולם נאנחים מהצרות ויסורים ר״ל, נגדרנו בזוית בטוחה ב״ה בתקופה כזו שהנביא צייר דמותה כדמות ברזל, וכל הארבע מלכויות היה להם נקודה אחרת, הראשונה כבוד וכו׳ מלכות יון חכמה והרביעית עיקר מגמתה חורבן ר״ל. (‘זממו אל תפק’ – ארז״ל זו גרמני׳ של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין את כל העולם כולו), זהו הדמיון של ברזל שמשבר ומחבל הכל. וכשמתבוננים רואים שהרשע ימ״ש שכל כוונתו להחריב העולם ולברוא אח״כ האדם הנעלה שלא יהא בו שמץ מרוח הישראלי. ואם אינם רואים שנתקיים דברי חז״ל בכל התוקף של המילה ‘מלך קשה כהמן’ – המן כאפס לנגדו לגבי כל ההיקף שמתכונן הרשע היטלר ימ״ש זממו אל יפק!!!

ועוד נוסף ע״ז, הנה נופל בפורים זה לקוי לבנה כללי ועוד אח״כ לקוי חמה, ואין זה כ״כ פשוט שאנו במנוחה מזה ואומרים תיכף ״מאותות השמים אל תחתו״, וכמו שיוצאים ביום הדין מבית המדרש צריך לילך בשמחה שמסתמא יזכה בדין, וזה נקל אצלנו, אבל אין זה מצד הטוב.

ואנו רואים שחז״ל אמרו במס׳ סוכה דף כ״ט בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לשנ״י, אפי׳ כשהחמה לוקה. משל לרב שנכנס עם הרצועה, מי מתיירא, מי שרגיל ללקות, ובנ״י רגילים ללקות. ובפרט לקוי לבנה כללי שנופל בפורים זה וער״ח ניסן לקוי חמה חלקי, אין לשער גסות הרוח ואכזריות לב האדם שאינו משים לב לכל זה. אנו שקטים לגמרי, אין לנו שום פחד, ואין זה ממידת הבטחון! בדרך הטבע מרחפת עלינו ר״ל סכנה גדולה והעצה לזה לימוד תורה. אבל לא כמו שאנו רגילים להשתמש בזה בדרך סגולה סתם – תורה מגינה, אבל צריך לדעת כי לשינוי בדרך הטבע צריך עבודה רבה, מהלך הטבע גס לזה שלא יוכל לשלוט עליו המזלות הטבעיים, וכמו שמבאר האבן עזרא בפ’ משפטים ‘וברך את לחמך’ – דכאשר האדם מחזק את חלק הנשמה ממילא יכול לדחות כל נגעי הגוף, וצריך לחזק החלק הזה. וכן בדבקות בשי״ת נתעלה לעולם שאינו נופל תחת ממשלת המזלות, וצריך דבקות כזה שלא יהא תלוי ומקושר כלל בדרכי הטבע.

וע״כ מלבד הסגולה שבתורה שהיא למעלה מדרך הטבע יש בתורה מהלך טבעי, וכמו שבלחם יש ג״כ מלבד הטבע מוצא פי ה׳ ‘ולא על הלחם לבדו יחיה’, כן הוא בתורה. וכמו שבלחם לא יבטח האדם רק על המוצא פי ה’, רק ישקיט רעבונו קודם בלחם, כן בלימוד התורה ‘בראתי תורה תבלין’. וכמו שבסמי רפואה כמו שישנם סמים לכל המחלות, כן יש בתורה בכל חלק רפואה פרטית למחלה פרטית מלבד שהיא רפואה כללית, וכשאדם חוטא בחלק ידוע צריך ללמוד קודם מקצוע זה שחסר לו או שהוא פגום בו וישלים זה בדרך הטבע החסרון שלו, וזהו יסוד חזקה.

ויש בכל דבר דרך גשמי ורוחני, חז”ל אמרו שהקב”ה הקדים מצות מחצית השקל כדי שיכפר על הכסף שיתן המן, זה מהלך הטבע – אתה עושה מכירה אני קודם כבר עשיתי מכירה, כל התורה כולה היא עד”ז, רק עצות ודרכי טבע פשוט לשמור את ישראל. וכן צריך להבין בזמן שעושין רצונו של מקום, אין מתייראין מכל אלו האותות דהבורא הוא למעלה מכל הנבראים ומכל הכוחות, וע”כ מי שמודבק בו הוא למעלה מכל המהלכים של הטבע.

ונוראות מה שיש בכוח מעשה בעולם המעשה בנתינת שקלים, ואפי’ אם א”א שיבטל מאותות השמים אל תתייראו, כשנדבקים בבורא עולם – ‘אברם אינו מוליד אברהם מוליד’ וכו’. סתם לשנות המזלות זה לא ניתן, ואפי’ אחר ה’צא מאיצטגנינות שלך’ עוד לא לגמרי הוא וצריך עוד לעצה, רק שזה גורם שימצא עצה ע”פ מהלך טבעי.

בקצרה, א”א להישאר כך בלי התעוררות. צריך להשתמש בהזדמנות זו שהתענית הוא ערב מאורע זו של הלקוי, ואנו רואים איך שמרדכי לקח תינוקות וצמו שלושה ימים ובפסח עשו צום, צריך לצאת מהתענית שרצוננו יהיה להתקרב לבורא עולם, ומי הוא שאינו מרגיש ורואה חסד השי”ת אתנו כל העת, ושהכין בעדנו מקום זה – בהכ”נ ‘בית אהרן’ בשנכיי מיוחד ומזומן בעדנו לכל דרכינו והשגחה פרטית.

מתוך ‘זכרון יחזקאל’

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

פורים

כתיבת המגילה באופן לכתחלה

בענין כתיבת עשרת בני המן בי’ שורות לשיטות דצריך למלא עמוד, יש ברירא לעשות אותיות גדולות או ריוח גדול. ואם עושה ריוח גדול יש בעיא של פרשה באמצע, וכ”כ בנשמת אדם. (וע’ בזה בית אפרים דס”ל דאין פוסל כי אין שם דין פרשה כלל. וע’ שבה”ל ח”ד קל”ו להכשיר בדיעבד כי המג”א כתב דבדיעבד כשר אם עשה פתוחה סתומה במגילה וכמ”ש הא”ר דאינו מוכח ללמוד מגילה מס”ת).

וע’ ס’ יהושע בפסקים וכתבים סי’ קל”ב שכתב דמה”ט כותבים גדול כדי שלא לעשות פרשה באמצע. וע’ בצמח צדק יו”ד ר”ט בסופו שהוכיח דאפילו במקום שאין שרטוט מ”מ עושה בזה פרשה חדשה.

ודעת הגר”א דא”צ למלא עמוד, אלא להתחיל בריש העמוד. וע’ נשמת אדם דחולק, וע”ע קסת הסופר כ”ח בלשכת הסופר סק”ו שהביא מהגהמי”י וסמ”ג ואו”ז וכסא רחמים על מס’ סופרים י”ג י’ דמשמע כהגר”א. וע”ש בס’ משנת הסופר שהביא מתשובה מאהבה תרצ”א ג’ שכתב בשם האגודה דמה שאמרו לכתוב כשירה היינו באותיות ארוכות, ודוקא דלא כגר”א, אך חולק ע”ז דלא כתב כן באגודה. והעיר דמ”מ העושה י”א שורות הוא דלא כס’ התרומה בשם מס’ סופרים לכתוב גם המגילה במ”ב שורות או מ”ח, אכן בכל בו סי’ מ”ה הביא ממס’ סופרים וכתב דאין להקפיד במגילה במנין השורות. והביא שם בשם אמרי שפר כ”ב ב’ דאנשי מעשה נוהגים לכתוב במגילה י”א שורות.

וע’ ח”ס קפ”ט שאין לזוז מפסק מהר”ז עמריך (מחבר ס’ ששה זרעוני ערוגה, סוף פלפול א’) ומהר”א ווילנא.

והנה ע’ מגילה ט”ז ע”ב כל השירות כולן נכתבות אריח ע”ג לבינה ולבינה ע”ג אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח ע”ג אריח ולבינה ע”ג לבינה. ופירש”י אריח הוא הכתב, לבינה הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב והאריח חצי לבינה עכ”ל. (ומה שכתב דלבינה כפל האריח מפורש בערובין י”ג ע”ב). ומובא במ”ב.

ובר”ן שם בשם ר”ת פי’ אריח ולבינה שניהם כתב אלא שזה ארוך וזה קצר. ולא כתב הר”ן להדיא שהארוך כפלים מן הקצר, ויש מקום לומר דאף דשיעור אריח ולבינה באבנים הוא כן מ”מ כאן הכוונה רק שאריח ארוך יותר מלבינה. והנה במנח”י ח”ג נ”ה נקט בפשיטות דגם לרש”י א”צ אלא כפל הכתב שעל צד אחד. אולם משיב דבר ח”א מ”ב מחמיר דצריך כפל הכתב שבשני הצדדים ביחד.

והנה יש נוהגים להאריך תיבת “את” כדי שיהא שיעורו כמו פרשנדתא בצד השני דגם הוא יהא אותו שיעור של אריח לפי רש”י. והנה לפי המנח”י יש מקום לזה כיון דכל אחד לעצמו נקרא אריח. אבל לפי משיב דבר הנ”ל  לכא’ שניהם ביחד הם אריח וא”כ מהיכי תיתי שניהם יהיו שוים (2,8,2) ולכא’ יוכל לעשות באופן שאינם שוים (2.6 ואח”כ 8 ואח”כ 1.3). אולם הגרי”ש זצ”ל אמר דגם לשיטתו יעשה שוים. וצ”ב. ועמש”כ במ”א דאפשר דמקור המנהג להאריך תיבת “את” הוא מפי’ הב”י בירושלמי, וא”כ לכא’ א”ש דברי הגרי”ש אף דשניהם ביחד נקראו אריח.

והרוצה לצאת דעת רש”י במגילה שבני המן נכתבו באותיות גדולות ורחבות לכא’ יוכל להניח חלק רחב מאד. ואף דעי”ז יהיה עמוד זה הרבה יותר רחב משאר עמודים לכא’ לא מצינו חסרון כזה.

התבוננות בענייני המגילה להבנת דרכי שמים

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yechezkel Levinshtein, zt”l

הנה כאשר נתבונן ונלמד היטב פרשת המגילה, אפשר לראות בחוש נפלאות גדולות, והנה ביציאת מצרים מפורש בכתוב, ״או הנסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי באותות ומופתים וגו׳ ככל אשר עשה ד׳ אלוקים לעיניך״ (דברים ד לד) וכן נראה בנס המגילה אף על דרך זו, שהיו כלל ישראל קנויים לאחשורוש, ולא זו בלבד שהיו משועבדים אלא עמדו להשמיד להרוג ולאבד, והוציאם הקב״ה משיעבוד לגאולה וכמפורש כ״ז במגילה.

״כי בדבר אשר זדו עליהם״ (שמות יח יא) – ואיתא בחז״ל שיתרו שהיה חכם גדול התפעל והגיע להכרה באמונה וגדלות השי״ת, מהתבוננות בענין זה שעונש המצרים היה בגדר מידה כנגד מידה, ולא הוצרך לו כל האותות והמופתים שעשה הקב״ה, אלא מענין זה גרידא הגיע לתכלית, וכלשון חז״ל (רש״י שם) הם דימו לאבדם במים והם נאבדו במים ועיי״ש, כי לחכם האמיתי מספקת ידיעת דבר זה להשיג האמת.

והנה בהתבוננות במגילה אפשר נמי לראות ענין מידה כנגד מידה. ״על העץ אשר הכין למרדכי״ (אסתר ז י) דייקה המגילה להראות מידה כנגד מידה, שאותו העץ בעצמו שביקש בו המן לתלות את מרדכי עליו בו נתלה, וממנו התחיל אבדנו. וכמו כן יש לראות רבות בנס פורים. הנה תחילת המגילה מפורש את אשר נגזר על ושתי המלכה לבוא לפני המלך בכתר מלכות להראות השרים את יופיה, ואיתא בגמ׳ (מגילה יב:) שנענשה ושתי משום שנשתעבדה בבנות ישראל בשבת, ולכן אף עונש ושתי היה בשבת ועיין. וכ״ז אפשר להתעורר מהמגילה דוגמת נס דיציאת מצרים.

והנה אחד מהנפלאות הגדולות ביותר שהיו ביציאת מצרים, הוא מה שנאמר בכתוב ״הפך לבם לשנוא עמו״ (תהלים קה כה), שתחילה היו ישראל חביבים ומקובלים במצרים שהרי יוסף הצדיק הצילם והחיים בשנות הרעב, ואח״כ לפתע שינו את לבבם ונהפכו לשונאים באומרם הבה נתחכמה, ושוב לאחר מכן בשעת היציאה ממצרים נתן הקב״ה את חן העם בעיני מצרים והשאילום כלי כסף וזהב ומיטב בגדיהם. מה שאין אדם נותן אף לשכנו וקרובו. וכ״ז נסים גדולים המראים שלא היו הדברים בטבע כלל אלא הכל מכוון מאת הקב״ה.

ואף במגילה אפשר לראות מעין זה, הנה כל גזירת המלך על אשתו ושתי המלכה היתה בפזיזות ללא מחשבה כלל, וכמפורש אח״כ במגילה, ״זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה״ (אסתר ב א), כי הרי היה ציוויו של המלך דבר שאינו מתקבל על הדעת, שביקש שתבוא אשתו עירומה לפני כל העם כולו. ומכל מקום נגזר עליה מיתה מפני שעברה על גזירת ורצון המלך, וכל העובר על רצון המלך חייב מיתה אף בדברים שאינם מובנים ומקובלים, ומכל מקום חזינן שלאחר שנשא המלך את אסתר וביקש ממנה לגלות לו את עמה ומולדתה, ״אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה״ (אסתר ב כ) ולא הועילו למלך כל תחנוניו ובקשותיו מאסתר, והיא עומדת בסירובה לא יום ולא יומיים אלא כחמש שנים, והמלך מבקש עצות ופונה למרדכי היהודי, ומרדכי עונה לו שיבקש נשים אחרות ואולי עי״ז תתקנא אסתר ותגד לו, וכדאיתא בחז״ל (מגילה טז.) וכל אותם השנים אין המלך יכול לדבר עמה אלא מדבר אתה על ידי מתורגמן, ולמרות כל העזות הזו נגד רצון ובקשת המלך אינה נענשת כלל, והלא דבר פלא הוא. ושתי המלכה כשסירבה פעם אחת לשמוע בקול המלך בדבר שאינו הגיוני נענשת מיד בעונש מיתה, ואילו אסתר מסרבת במשך שנים לשמוע בקולו בדברים הגיוניים ופשוטים שאשה חייבת לומר למלך מאיזה עם היא. ומ״מ המלך עומד ומפציר בה ואינו מענישה כלל, הלא זה ממש כדוגמת ״הפך לבו״, שהקב״ה הפך את לב אחשורוש ומחל על כבוד המלכות.

וכן כל המגילה רצופה נסים ונפלאות אין ספור. ״בימים ההם קצף בגתן ותרש ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש״ וכו’ ויוגד הדבר למרדכי וכו’ (אסתר ב כא) ועיין בחז״ל (מגילה יג:) היאך שמע מרדכי את דבריהם, וכ״ז נס גלוי ממש, וכן הא דאיתא ״בלילה ההוא נדדה שנת המלך״ וכו’, ובחז״ל (מגילה טז.) שהשמש היה בנו של המן ומחק את אשר עשה מרדכי לאחשורוש שהצילו מבגתן ותרש, והמלאך עומד וכותב שוב וכמפורש בחז״ל בארוכה, והרי זה נס גלוי ממש כיציאת מצרים.

ומעתה באמת יפלא מדוע אין נס המגילה משפיע עלינו להתחזק באמונה כפי שאנו מושפעים מיציאת מצרים, הן אמנם שבאותו הדור התחזקו רבות מנס פורים, וכדאיתא בחז״ל (שבועות לט.) ״קיימו וקיבלו קיימו מה שקיבלו כבר״ ״הדר קבלוה מרצון בימי אחשורוש״, אמנם אנו לדורות איננו מתעוררים כ״כ ואין אנו מתפעלים מנסי המגילה.

ונראה דהסיבה העיקרית היא, משום שהיה יד אדם בתוך הנסים, ע״י מרדכי ואסתר. יציאת מצרים היתה ע״י הקב״ה בכבודו ובעצמו ללא התערבות אדם ואין שום הסבר אחר חוץ מהאמונה בהשי״ת, אמנם בשעה שהנס נעשה בתערובות יד אדם, אע״ג שהיו נסים גלויים וכדוגמת הנס שהזכרנו שהיה המלאך כותב מה שמחק משרת המלך, אך עינו של האדם מטעתו ורואה רק את מרדכי ואסתר. ואינו מבין שהכל מאת השי״ת. ובאמת כאשר מתבוננים כראוי אפשר לראות שכל מעשה המגילה מראשיתה עד סופה היתה השתלשלות אחת של הנהגת השי״ת, וכביכול משנת שלש למלכו ואח״כ בשנת שבע למלכותו עד לשנת השתים עשרה היה הכל כדרוש ארוך של השי״ת שמראה הנהגה והשגחה מפורטת על כל פרט ופרט, ורק כאשר אינו מעמיק אינו רואה מאומה ואין לו לפניו אלא מעשי מרדכי ואסתר.

ובאמת יסוד זה שכאשר מעורב מעשי אנוש לא מתעוררים להתחזק לראות את האמת, מקיף אותנו בכל הנהגתינו. וכי מכיר חד מאתנו באמונה בראותו שהאדם חי וניזון ומתפרנס, והלא מפורש כתוב ״כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על מוצא פי ד׳ יחיה האדם״ (דברים ח ג), ומדוע אין אף אחד שמתעורר ומרגיש כן. ואין זאת אלא מפני שאנו רואים בעינינו שהאדם אוכל ושבע וחי מכח אכילתו, ומכיון שמעורב בזה יד אדם ע״י מעשיו לכן אינו מכיר את האמת האמיתית. שעל כל נשימה ונשימה חייב להלל את ד׳, כי מבלעדי דבר ד׳ אין קיום לאדם.

והנה באמת השגת האמונה השלימה חייבת להקנות לאדם בנקל, כתב הרבינו יונה (שע״ת א י) ״כי הנה הבורא נפח באפו נשמת חיים חכמת לב וטוב השכל להכירו וליראה מפניו״ וכו’, ויש לדייק בלשונו, שמכח נשמתו של אדם הנמצאת בו חייב להגיע לידי הכרה, ולא נחוץ עמל וטרחה מיוחדת לכך כי האמונה פשוטה לכל, ורק ההרגל המעורב בטפשות ורשעות מונע מאתו את ההכרה ביסודות פשוטים אלו.

הנה לדוגמא נתעוררתי בימים אלו, הרי כולנו רואים את ההר שעליו נמצאת הישיבה, ונצייר נא לעצמינו שההר שומם וריק ואין עליו כל מבנה. ולפתע בקומנו בבוקר והנה אנו רואים את כל הבניינים המפוארים הללו. וכי היה עולה על דעת ברנש לומר שהבניינים הללו נבנו מאליהם, והלא זו שטות מופלגת ובודאי שהיינו מנסים לומר כל מיני תירוצים וסיבות שונות ומשונות, אך מ״מ ודאי שלא נבנו מאליהם. ובאמת מחשבה פשוטה זו צריכה להנחות אותנו אף בנוגע לכל העולם כולו, שלא יתכן שנבנה העולם מאליו וע״כ שיש בורא ומנהיג.

ומחשבה פשוטה זו היא אשר הביאה את אברהם אבינו ע״ה להכרת אמונה. וכן איתא ברמב״ם (עבודת כוכבים פ״א ה״ג) ״כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים וכו’״, והיינו כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה לט א) שראה בירה דולקת וכו’ ואמר מי הוא בעל הבירה, ובכח מחשבה והרהור זה הגיע אברהם אבינו ע״ה לידי אמונה שלימה, כי לא צריך רעיונות עמוקים לכך מפני שהאמת פשוטה וברורה לכל וכמש״נ.

אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים וכו’״, והיינו כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה לט א) שראה בירה דולקת וכו’ ואמר מי הוא בעל הבירה, ובכח מחשבה והרהור זה הגיע אברהם אבינו ע״ה לידי אמונה שלימה, כי לא צריך רעיונות עמוקים לכך מפני שהאמת פשוטה וברורה לכל וכמש״נ.

ב

הסיבה העיקרית מדוע רפויים אנו באמונת השי״ת, ואיננו מתעוררים לכך אע״ג שנתבאר שבמחשבה פשוטה אפשר להגיע לאמונה. נראה לבאר, בהקדם דברי הרמב״ם שם ״וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם״. ראיית הצורות בעיניהם הביאה אותם לידי טעות וחוסר אמונה. וחסרון זה נראה שגורם אף אצלינו. בעת שאנו רואים סיבות שונות הנעשות על ידי אדם ודומה בעינינו כאילו ומעשי בני אדם הם המחוללים ופועלים הכל, וכפי שנתבאר לעיל שהסיבה מדוע איננו מתעוררים מנס פורים אע״ג שהיו בו נסים גלויים לאין שיעור, מפני שהיה מעורב בהצלחתם מעשי ידי מרדכי ואסתר, ולכן טועים הכל ומייחסים זאת למעשי בני אדם, וכמו כן למרות שכל חיי האדם רצופים ומלאים בנסים, וכי מי נותן חיות לנו ושומרנו שלא נחלה במחלות איומות רחמ״ל. הלא אין זה אלא מעשי ידי שמים, אך מכיון שאנו רואים בעינינו רפואות ותרופות טועים אנו ומייחסים זאת לרופאים וכדומה, ואיננו מבינים האמת שהכל מאת השי״ת, [והרי באמת זה פשוט שהנה בדרך כלל יש זמן מסוים לתוקף המחלה כי זה גזירה מן השמים ודוק], וכל חכמת הרפואה היא כמש״כ הגר״א שעשה זאת הקב״ה עבור אלו הזקוקים לה.

העצה היעוצה לנו היא כמש״כ הרמב״ם (שם) שאאע״ה שיבר את הצלמים, ״וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם״, וראה בראב״ד שכתב ״ותמה אני, שהרי היו שם ועבר איך לא היו מוחין, ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר צלמי אביו״, ומבואר ששבירת הצלמים היא העצה להתגבר על הסיבות שהטעו את בני העם כולו. וה״נ חייבים אנו לעבוד בדרך זה לעקור את הסיבות שגורמות לנו לטעות ולייחס הכל למעשי בני אדם.

ובאמת הרי צריך להבין מדוע הנהיג הקב״ה את עולמו באופן שיש סיבות המראות ומתנגדות לאמונה. [והלא לו לא היו סיבות הרי היינו מאמינים יותר בנקל, אמנם באמת אינו כן, ואף ללא הסיבות לא היינו מתעוררים, הנה אמרו חז״ל (תענית ז.) ״גדול יום הגשמים כיום תחיית המתים״, ועל כל טיפה וטיפה יש מלאך הממונה ע״ז שלא יתערבו ויחריבו את העולם, נמצא שיש מיליוני מלאכים הממונים על הגשמים. והיינו שהגשמים נקראים גבורות גשמים, ומכל מקום איננו מתפעלים ומתחזקים מענין הגשמים. שבמקום שאין חידוש איננו מתעוררים כלל].

ובחובות הלבבות (שער עבודת האלוקים פ״ט) כתב שמטרת הסיבות הם לבחון את האדם ולדעת מצבו הרוחני, ובאם יזכה ויתגבר על המכשולים הנצבים בדרכו אזי נדע היכן מקומו בעולם.

אמנם נראה להוסיף בזה יסוד גדול, שבאמת הסיבות הם מגודל חסדי השי״ת ומדת רב טובו על ברואיו. איתא בקרא ״ויביאו את המשכן אל משה״ (שמות לט לג) ואיתא בחז״ל (תנחומא פקודי יא) שכלל ישראל לא יכלו להרים את המשכן מפני כובד הקרשים ולכן הביאו את המשכן אל משה, ״ומפני שלא עשה משה שום דבר בהקמת המשכן הניח לו הקב״ה את הרמתו. שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין בכח בריה לזוקפם ומשה העמידם, אמר משה לפני הקב״ה היאך אפשר הקמתו ע״י אדם, אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזה שנאמר הוקם המשכן – הוקם מאליו״. והנה בכתובים מבואר כמה פעמים ויקם משה את המשכן. ולמרות שלא עשה משה דבר בהקמתו והמשכן הוקם מאליו מכל מקום מייחסת התורה את הקמת המשכן למשה, וזה מגודל חסדו של הקב״ה שאף שרק עסק בידיו מ״מ ה״ז כמי שהקימו. וה״נ עלינו להבין בכל מעשי האדם, שאמנם הכל נעשה ע״י הקב״ה, והאדם רק מושיט את ידו ע״י שבוחר במעשים הטובים, ומכל מקום שכרו משולם לו כאילו והכל נעשה על ידו. נמצא דהאמצעים הם הטבה גדולה מפני גודל חסדיו של הקב״ה כדי שיוכל לשלם לנו שכר כביכול שעשינו הכל על ידינו. [ואנו טועים ומדמים שפועלים אנו ע״י פעולתינו. ומנצלים אנו את החסד הגדול כדי למרוד בו ח״ו] ולכן כל נסי המגילה נעשו ע״י הקב״ה ומ״מ החשיב זאת כאילו מרדכי ואסתר עשו במו ידיהם, ונקרא הדבר על שמם. ואילו לא היה מהלך הבריאה ע״י סיבה ומסובב לא יתכן לקרוא את הדבר על שם העושה ונמנע מאתו קבלת שכר ע״ז. הקב״ה מחיה את האדם ושומרו שלא ינזק ומ״מ כאשר שומר על עצמו יקבל שכר עבור ונשמרתם לנפשותיכם כאילו ובעצמו גרם שלא יחלה.

ומעתה כאשר נתבאר בדברי הרמב״ם שדרכו של אאע״ה להתחזק באמונה היתה על ידי ששבר את הפסילים והצורות, ה״נ מחובתינו לשבור את הפסלים שמזיקים אותנו, שהם הסיבות הגורמות לנו לטעות ולסבור שבידינו עושים אנו את כל הנעשה בעולם, ושבירת הפסלים אצלנו היא ההכרה וההבנה ביסוד הנזכר, שבאמת הכל נעשה ע״י השי״ת. וכל הסיבות הם רק כדי שנזכה לקבל ע״ז שכר כאילו ואנו עשינו ונקרא על שמנו.

והבנה זו חייבת להיות לנו בנס המגילה, שלא ע״י מרדכי ואסתר נעשה הנס, אלא רק מעשי השי״ת גרם הכל, ועבור החטא הראשון שנהנו מסעודתו של אחשורוש נענשו כלל ישראל, ומכיון שנתענו נתכפר להם חטא ההנאה מסעודת אחשורוש וממילא נגאלו.

״ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״ (דברים ח יז), חייבים אנו להבין שכוחי ועוצם ידי שמדמה ומטעה אותנו ניתן לנו להטבה כדי שנקבל שכר על מעשינו. והאמת האמיתית היא שהעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל.

[ברצוני לעורר למעשה, שנמצאים בקרבנו בני הישיבה החולים במחלות מדבקות, ואף שביקור חולים מצוה רבה, מ״מ חייבים להזהר שלא לבקר את החולה שלא לצרכו כי סכנת ההדבקות במחלה גדולה, ומצווים אנו בונשמרתם לנפשותיכם].