דברי רבותינו

Finkel, Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi zt”l

זכור את אשר עשה לך עמלק וגו’ אשר קרך בדרך (כה, יז-יח)
רש”י: אשר קרך בדרך – לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים.

ביאר מרן ראש הישיבה הגאון הרב אריה פינקל זצללה”ה: מהי אותה ‘אמבטי רותחת’ שבא עמלק לקררה ולצננה? אמבטי זו – זוהי התורה! שהרי עמדו ישראל אז קודם מתן תורה, ובאותה עת היו מרותחין באש של תורה, שהתורה נקראת “אש”, כמו שנאמר (ירמיה כג, כט) “הלא כה דברי כאש נאום ה'”. אש זו קיימת תמיד ועומדת על מי שלומד תורה כראוי. כפי שהביאו התוס’ (חגיגה טו ע”א ד”ה שובו) בשם הירושלמי (חגיגה פ”ב) שכשהיו התנאים עוסקים בתורה וחורזין מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני, וירדה אש מן השמים והקיפתם, כי התורה באש ניתנה, ובכל דור שעוסקים בה כראוי, זוכים שתהיה כנתינה על ידי האש.

ובזמן שישראל עמלים בתורה כראוי זוכים לאש התורה כמו שהיה בשעת מעמד הר סיני, אבל כאשר התרשלו מלימוד התורה ורפו ידיהם מן התורה, הרי הצטננו מרתיחה זו, ומיד “ויבא עמלק”, “אשר קרך” – ציננך והפשירך מרתיחתך, כשהפחיתו בעצמם מעט מן הרתיחה של אש התורה, נענשו שבא עליהם עמלק והפשיטם עוד מרתיחה זו, והפסידו את מעלתם שהיתה בתחילה – “שאין כל בריה ולשון שולטת בהם”.

ומה הדרך להישמר מפגיעתו של עמלק? ביאר מרן ראש הישיבה הגאון הרב נתן צבי פינקל זצללה”ה: הדרך היחידה להגביר את כוחם של ישראל נגד כח עמלק היא על ידי שימור אותה ‘אמבטי רותחת’. כלומר, לשמור על חמימות לימוד התורה, על ידי לימוד ב’קולות וברקים’ – כפי שניתנה התורה בסיני, מתוך ריתחא דאורייתא. וכשם שנצטווינו במלחמת עמלק למחות את זכרו מן העולם, ולא היה די בהריגתו בלבד, אף במלחמת היצר, מוטל עלינו להלחם בקרירות בעבודת ה’ הבאה על ידי עמלק, עד שלא ישאר ממנה כל זכר.

דברי הימים

אלול והימים הנוראים בישיבה
מתוך הספר “נס ההצלה של ישיבת מיר” מהגאון רבי אלחנן הרצמן ז”ל, תלמיד הישיבה:

מאמץ הלימוד והמוסר והתפלה בתקופת אלול והימים־הנוראים, היה בעוצמה שאין לתארו במלים. כל מה שהוזכר בענין העמל בתורה ושאיפת העליה הוא חיוור לעומת מה שהיה באלול.

הכרה שצריך לעשות הכל כדי לזכות בדין בראש־השנה, וכן ההכרה שהצלחת השנה גם ברוחניות תלויה גם-כן ביום הדין, שיעבדו את שארית הכוחות הגופניים והרוחניים לתשובה ולמעשים טובים. כל אחד תבע מעצמו יותר, וקיבל על עצמו קבלות של חיזוק יתר. הדאגה בכל מהות הנשמה היתה: להשיג בימים קדושים אלו את כל מה שניתן להשיג, להיות טובים ונעלים יותר, ולזכות בדין.

בתקופה זו דמתה הישיבה לגדוד צבא הלוחם את הקרב האחרון, לחיים או למות. (עי’ מופת הדור פרק יח).

הסבא מקלם אמר, שלענין דינו של אדם קובע ראש־השנה יותר מיום־כפור, כי בו נידון האדם ונחתם. יום־כפור הוא בעיקרו יום של מחילה ויום הדין של בינונים, ולקראת ראש־השנה יש לעמול להיות לכל הפחות כבינוני.

בחודש אלול היו באים לישיבה רבים מתלמידיה לשעבר מכל רחבי פולין, מהם גדולי תורה ויראה ששימשו ברבנות בפועל, כדי להתבסם מאותה האוירה המיוחדת ששרתה בישיבה בחודש אלול, הם היו שומרים על סדרי הישיבה בקפדנות, מקשיבים לשיחות המוסר ולשיעורים, כתלמידים מן המניין. תקופה זו נתנה להם השראה ועוצמה לכל ימות השנה.

בשבילי הלכה

Shpitzer, Harav Hagaon Meir Tzvi Shlita

כי תצא

 

ולא יראה בך ערות דבר והיה מחניך קדוש

ודרשו בשבת ק”נ ע”א דהא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר קאי על ערוה, והא דכתיב והיה מחניך קדוש קאי על איסור צואה.

ובעיקר דרשה דוהיה מחניך קדוש יש לעיין מנלן דאיירי בדברי תורה דוקא, ובמ”ב ע”ה י”ט הביא מרבינו ירוחם דכתיב כי ה’ אלקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וכו’ מכאן למדו חכמים שבכל מקום שה’ אלקינו מתהלך עמנו דהיינו כשאנו עוסקים בק”ש ותפלה או בד”ת צריך ליזהר שלא יראה ה’ בנו ערות דבר דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא וכו’.

אבל ע’ רש”י שבת ק”נ ע”א כתב פירוש הדרשה מנלן דקאי על תורה ותפלה דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה. (ובעיקר כוונת רש”י יש לדחות דלא בא ליישב קו’ המ”ב מנלן דבזה איירי קרא אלא רש”י קאי בפירוש הגמ’ שם שאמרו דשאני התם דכתיב והיה מחניך קדוש ולכן גם הרהור אסור, ולזה פירש”י מנלן כוונת הפסוק בסתמא גם על הרהור ולזה פירש”י דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה וע”כ קרא אסר הרהור ג”כ).

(ובדברי רש”י לכא’ תיקשי כי בהמשך הגמ’ שם בשבת אמרו דערוה שאני דכתיב ערות דבר ורק בשעת דיבור אסרה תורה, וכאן לכא’ ק’ לומר דישראל מדברים תמיד בדברי תורה. ואולי נלמד דבר הלמד מענינו מדין מחניך קדוש).

והנה נחלקו אחרונים לענין קיום מצוות תמידיות אי שרי,  ויסוד השאלה אי אסור רק דבר שבקדושה או אפילו מצוה.

ולכא’ י”ל דתולה בשני דרשות הנ”ל, דאת”ל כרש”י משום מהרהר תמיד א”כ י”ל דלא שייך במצוה כי אינו תמיד, אבל לפי ר’ ירוחם שהוא מדין ה’ אלקיך מתהלך שפיר י”ל דה”ה לענין מצוות. ואולי זה כוונת הב”ה דמצ”כ דהוי כדברי תורה, והיינו עפ”י ר’ ירוחם הנ”ל.

ואולי בזה א”ש כוונת דרכ”ת דוקא במצוה חיובית, דאז יש צווי ה’, וזה נקרא ה’ אלקיך מתהלך.

שיחה א

Finkel, Maran Hamashgiach Hagaon Harav Binyomin Shlita

תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב”ה ממידת אכזריות למידת רחמנות

אנחנו עומדים בפתחו של חודש אלול, חודש שבו אנו מתכוננים ליום הדין, ליום המשפט, וכפי ההכנה של כל אחד ואחד כך היא התקווה להצלחה, ומצד אחד אלול הוא זמן של פחד ואימת הדין, יחד עם זאת, אלו ימי רחמים וסליחות, הקב”ה אב הרחמן, קל מלא רחמים, כל מה שהקב”ה עושה זה מלא רחמים.

מצאנו בגמ’ בסוכה (יד, א), א”ר אליעזר, למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב”ה ממידת אכזריות למידת רחמנות, התפקיד שלנו בימים אלו הוא להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.

רצון הי”ת הוא שנעשה את כל מה שביכולתנו בכדי שנכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום, זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, הקב”ה חפץ בחיים, האתגר שלנו בימים הבעל”ט לעשות הכל כדי שנזכה לזה, ואם אכן נזכה לצאת זכאים זה הנח”ר הכי גדולה שיש להקב”ה.

אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה

מן הראוי להיזכר בפסוקים שנגיד בעוד פחות מארבעים יום בתפילת נעילה (בכדי לזכות לפתח לנו שער בעת נעילת שער כדאי שמעכשיו נתחיל להתכונן כראוי כדי שכל הימים יהיו מלאים ונוכל לעבור את השער ברחמים), אמור אליהם חי אני נאום ה’ אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל, (יחזקאל לג, יד).

לכלל ישראל חלילה אין שום טרוניה וטענה כלפי מעלה, אנחנו מקבלים את כל מה שהקב”ה עושה עמנו ולא מתערבים כלל בחשבונות שמים, אבל מה שכן צריך לדאוג שמבחינתנו הכל יהיה בסדר, שאנחנו נהיה שלמים במעשינו, אדם צריך לעשות את שלו ומה שהקב”ה עושה אח”כ הוא טוב אמת וישר.

וחלילה אם באים אסונות או צרות ל”ע, אדם צריך לחשוב בעצמו אולי הוא לא התחזק מספיק אולי זה באשמתו, לפעמים יש איזה כאב שיכלנו לעשות יותר ואולי היה נמנע אסון, עברנו השנה דברים קשים מאוד אני לא רוצה להאריך כעת בצרות אבל עברנו שנה לא פשוטה, הקב”ה רוצה שנתקרב אליו וזה העבודה כעת בחודש אלול להתקרב ולהוסיף זכויות, לפני ששוקלים את המצוות והעבירות להוסיף עוד ועוד זכויות ולהכריע את הכף לזכות, וכל מצווה וכל ריחוק מעבירה מוסיפים לנו את הזכויות שנעבור את הדין ברחמים.

פחד מאימת הדין ושמחה במלכויות

בנוהג שבעולם אדם שעומד לפני משפט הוא מתכונן ונערך כראוי, ואם הוא לא מתכונן והוא אדיש כלפי המשפט זו תביעה גדולה הוא מראה שלא אכפת לו מכלום, אנחנו מחויבים להתכונן לקראת ראש השנה – יום הדין, שחלילה לא נהיה אדישים.

והזכרנו שמצד אחד יש לנו את ההכנה והעבודה של הפחד ואימת הדין, ומצד שני אנחנו גם צריכים להתכונן להמלכת ה’, אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, לקבל את מלכותו יתברך, ויש כאן מורכבות של הכנה לקראת החודש השביעי – הקב”ה חיבב את השביעיות – פחד מאימת הדין, ומלכויות שמחייבת שמחה, זה מאוד מורכב אין באומות העולם דבר כזה.

אמרנו בשם הרב’ה רבי ישראל סלנטר אשר מי כמוהו עבד על המלכת ה’, שמי שכל הראש השנה שלו עסוק רק בהמלכת ה’ חסר לו בתחושה של משפט, אם הוא היה עומד בבית משפט והיו דנים לגבי העתיד שלו הוא היה במתח רב, והפשט שהוא לא חש את המשפט, וודאי שהעיקר זה מלכויות אבל דבר ראשון צריך לחוש את המשפט ואז לקבל את עול מלכותו יתברך.

מתעשרת בסופה

בעצם זה שאדם חי את המשפט זה כבר מביא לו תקווה, ראשית כל מהטעם שהוא יחפש איך לזכות בדין הוא יחפש עצות ודרכי תשובה, ובנוסף הפחד והשברון לב מביא רחמים, וכדברי הגמ’ בר”ה (טז, ב) וא”ר יצחק כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה שנאמר מראשית השנה, מרשית כתיב, ועד אחרית, סופה שיש לה אחרית.

ועי’ שם ברש”י שכתב, שישראל עושין עצמן רשין בר”ה לדבר תחנונים ותפילה כעניין שנאמר תחנונים ידבר רש. ובתוס’ כתבו שמתוך שישראלים רשים ליבם נשבר ומרחמים עליהם מן השמים.

ידוע משמו של מרן הרב מבריסק שאין לאדם שום חזקות, בראש השנה צריך לקבל הכל מחדש אין דבר אחד שמגיע לי, אין דבר אחד שממשיך מעצמו משנה שעברה לשנה הבאה, בשמים כותבים בר”ה הכל מתחילה.

וודאי שבמשך השנה אפשר להתפלל ולקרוע שערי שמים להפוך את הגזרות הרעות לטובות, אבל הרבה יותר קל להתכונן בערב ראש השנה שנזכה לשנה טובה ומתוקה, וכדברי הגמ’ בשבת לעולם יבקש אדם רחמים עד שלא יחלה, כשבאים בהכנעה ושברון לב זה כבר מביא תקווה שהדין יעבור ברחמים.

להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה

ובנוסף מלבד מה שאלו ימים של הכנה לקראת יום הדין הרי חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות שמסוגל לסייעתא דשמיא גדולה, תסתכלו את לשון המשנ”ב שזה ספר הלכה איזה חיזוק הוא נותן לחודש אלול וז”ל, כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה, ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה, (או”ח תקפא, א).

וכשמקבלים ימים סגוליים כאלו ולא מנצלים אותם כראוי אזי התביעה כפולה ומכופלת, כמה בעלי המוסר היו מעוררים ומחזקים בחודש הזה – חודש אלול, הרי כל אחד רוצה שהוא ובני ביתו יזכו לבריאות והצלחה ברוחניות וגשמיות, עכשיו יש לך הזדמנות תנצל, כמה כואב שאנשים עוברים את האלול מתוך שאננות ושוויון נפש, שימו לבבכם על דרככם, פתיחת הלב נדרשת בזמן הזה מאוד, להתעורר!

מרן הגרי”ס אמר כבר בזמנו (רבי ישראל נפטר בשנת תרמ”ג), שלפנים בישראל היה כל איש מישראל אחזתו פלצות מקול הקורא קדוש אלול, עוד בזמן רבי ישראל הוא אמר שכך היה לפנים בישראל ובזמננו וודאי שלא זה המצב (בזמנו בירושלים היו בתי כנסת שהנשים היו מתעלפות בזמן תפילת החודש שאמרו ראש חודש אלול…).

ואחת הסיבות לכך שכיום לא כ”כ מרגישים את התחושה של ‘אלול’ היא מפני שיש טשטוש בין עצבות לפחד, ידוע שמרן הגר”י לווינשטיין זצוק”ל הגדיר את הימים הללו ‘ימים הנחמדים’, עצבות היא דבר פסול וטרף, אסור לנו להיות אדישים לקראת יום הדין אבל אנחנו צריכים לפחד מהמשפט, לא להיות עצובים מחמת המשפט, פחד הוא מציאות אדם מפחד ממשפט, ואדרבה הפחד מהמשפט מביא את ההצלה וההצלחה כמו שהזכרנו.

לברוח מהאדישות

ישנם שלושה סוגי אנשים שההתייחסות שלהם שונה זה מזה, יש אחד שהוא סתם אדיש וקריר אין לו שום רגש לקראת יום הדין, יש כאלו שאין להם כח למתח שיש בימים אלו, ויש כאלו שבטוחים שהם יצליחו בדין.

הראשון ה’ ירחם סתם אדיש ל”ע אם הוא לא יתפוס את עצמו ויתכונן כראוי איך ינצל מן הדין, והשני שאין לו כח ומפחד מהמתח שיש בימים הללו צריך להסביר לו ולחזור שוב ושוב כי השופט הוא מלך מלכי המלכים, אבינו שבשמיים אב הרחמן והמלך רוצה שיהיה לנו טוב והוא נשבע לנו חי אני נאום ה’ אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה.

ונדמה לעצמנו ששופט ניגש לאדם חודש לפני המשפט ואומר לו תדע לך יש לך משפט מאוד קשה אתה צריך להתכונן כראוי והוא נותן לו עצות כיצד לזכות במשפט מה לעשות ומה לא לעשות, כדאי לך להתאמץ כמה שבועות ולצאת זכאי, אותו אדם שואל את השופט מה זכיתי שאתה מדריך אותי כיצד לזכות בדין, אומר לו השופט אני דוד שלך אני רוצה בטובתך.

ואם אכן בימים שלפני המשפט הוא ילך ויתכונן כראוי מה טוב, אבל אם הוא יתעלם מהכל כמה מוזר תהיה התנהגותו, חבריו ובני משפחתו לא יבינו מדוע הוא לא עושה מאום ממה שהמליץ לו השופט, הוא מאבד את עצמו לדעת.

ומצד שני אם אכן הוא מגיע למשפט מוכן כראוי והוא עוד הוסיף יותר ויותר ממה שאמר לו אותו שופט הוא וודאי יעבור את המשפט בהצלחה ויצא זכאי על כל שאלה ששואלים אותו הוא יודע מה לענות ועל כל קטגור שמגיע להזיק לו הוא מביא כמה וכמה סנגורים שמליצים טוב עליו, וכך הוא יוצא זך ונקי.

הקב”ה מעמיד אותנו במשפט ונותן לנו את כל הדרכים שנעשה כדי שנזכה במשפט, אנחנו צריכים א”כ לשמוח בזה, אין מקום לעצבו, יש לנו את האפשרות לצאת זכאים בדין.

ואותם אנשים שסמוכים ובטוחים בדין יש להם ביטחון בה’ שינצלו בדין צריכים לדעת שביטחון זה לא התעלמות מהמציאות, צריך להכיר את המציאות שיש משפט ולעשות את כל מה שהוא יכול בכדי להוסיף זכויות ולהגיע לקרבת אלוקים ולבקש רבש”ע אני רוצה להתקרב אליך ולעשות רצונך לעבדך באמת ולגרום נחת רוח לבוי”ת ואז הוא יכול לבטוח בהקב”ה שיצלנו מן הדין.

עבודת ההתבוננות

העבודה שלנו בימים הללו היא התבוננות, לחשוב ולצייר לעצמנו מה ל”ע יכול להיות ומה אנחנו רוצים שיהיה, ה’ יעזור שכולם יהיו בריאים ושלמים שהלילות יעברו בשלום לפעמים ל”ע יש מחלות אפילו סטנדרטיות שילדים רגילים לעבור אותם מידי תקופה, אבל צריך לבקש רחמים שגם זה לא יבוא, וגם אם כן אבל שיעבור ברחמים.

וכמה צריך לבקש רחמים שנינצל מכל מיני מחלות קשות ודברים חריגים אסונות ועוגמת נפש ל”ע, צריך לעשות קצת חשבון נפש ולערוך סיכום מה היה לנו בשנה האחרונה בפרט ובתקופה האחרונה מאז שבא עלינו הנגיף לפני שנתיים וחצי, שוכחים כבר מה היה לנו מה עברנו איזה תקופות קשות היו לנו, כמה השלכות יש מהווירוס הזה כמה צרות נוספות היו מהמגפה הזאת דברים שלא היו צפויים מראש כלל וכלל.

יש עכשיו כל מיני נבואות מה יכול להיות בחורף מחלה כזו או אחרת ה’ הטוב יצילנו, וכן האיומים שבאים מאיראן וזה חלק ממה שהעולם זומם לעשות, וכעת אנחנו צריכים להתחזק ולהתעורר כי אנחנו יודעים מה יכול להיות ועי”ז נתפלל ונוסיף זכויות כדי שנינצל מכל זה.

ולמעשה הולך פה משהו בעולם אולי מתחיל להתגשם מלחמה בין רומי לפרס, כלל ישראל יודעים שיש לנו את אבינו שבשמיים רחום וחנון יחיד ומיוחד שרוצה בטובתנו וכעת שמגיע ראש השנה הכל פתוח לקראת השנה הבעל”ט וזה הזמן לעבוד ולזכות לשנה טובה.

להרבות בזכויות

וראשית כל כעת צריך להוסיף עוד ועוד זכויות בכמות ובאיכות כדי שנכריע את הכף לטובה, ובהמשך נדבר עוד עצות שיש להם סגולת חיים, אנשים עושים כל מיני סגולות של ארבעים יום וכד’ אני לא מזלזל ח”ו, אבל מה שכואב שיש דברים מפורשים בחז”ל הקדושים סגולות מפורשות שאנשים לא עושים.

אנשים ומכנים לשלם הון עתק בשביל כל מיני צמחים או עשבים ואומרים להם שזה סגולה לבריאות או לאריכות ימים, אבל לנו יש את דברי חז”ל הקדושים שנותנים לנו סגולות בדוקות מה לעשות בכדי להינצל ולזכות לחיים טובים גם למי שאין לו מספיק זכויות והוא לא ראוי, ונשתדל לדבר על זה בהמשך בעז”ה, אבל קודם כל להוסיף זכיות בכמות ובאיכות.

והאווירה של אלול הרצינות עם שמחה צריכה להיות גם בבית, לדעת שאשרינו שאבינו שבשמיים רוצה שיהיה לנו אושר ורוצה בטובתנו ומתחנן אלינו שנעשה את מה שמוטל עלינו כדי לזכות לכל זה, לשנן שוב ושוב ראה נתתי לפניך וכו’ ובחרת בחיים (דברים ל יט), וכמו שפירש רש”י שם וז”ל, אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה, ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר ה’ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך.

אשרי מי שינצל את הימים האלו אשריו ואשרי חלקו, נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה’, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו וודאי שיהיה בזה ברכה והקב”ה יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ברוחניות ובגשמיות אתם וכל אשר לכם, ונזכה לעבוד את ה’ בשמחה וטוב לבב ולעשות לפניו נחת רוח.