דברי רבותינו

Levinshtein, Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yechezkel zt”l

וענית ואמרת לפני ה’ אלוהיך וגו’ ונצעק אל ה’ אלו
והיה אם לא תשמע בקול ה’ אלקיך (כח,טו)
אמר מרן המשגיח הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זצללה”ה: פלא הוא שכאשר מתעורר באדם ספק על בריאותו ל”ע, הרי שדורש הוא ברופאים ומוציא ממונו וכוחו לברר את מצבו, אך בהתקרב ימי הדין שבהם נגזר על בריאותו של האדם ועל חייו אין הוא מתעורר מכך וצריך לעמול עמל רב כדי לעורר נפשו.

אלא שהאדם נברא באופן ש”אדם לעמל יולד”, שכל עניין רוחני יבוא לו רק בעמל ויגיעה, וכמש”א חז”ל “לא יגעת ומצאת, אל תאמין”. עבודת האדם היא לעורר את ליבו ולהעלות בזכרונו את ההפרעות שעבר בשנה החולפת  ועי”ז לעורר את ליבו לכך שבימי הדין תגזר עליו שנה טובה ללא כל הפרעות אלו.

המחשבה שמפריעה לעבודה זו היא שהקב”ה ותרן. אך ע”י שיתבונן האדם בתוכחה שבפרשה יראה באופן מוחשי שהכל ניתן מבורא העולם נותן התורה. שהרי מי יכול לומר דברים נוראים כאלה? רק מי שיכול להוציאם לפועל! כפי שאכן במשך הדורות התקיימו הקללות ה”י.

כאן רואים אנו את חומר המשפט. התבוננות זו מבטלת את המחשבות כי הקב”ה ותרן, כי “עז מלך משפט אהב”. אין המשפט ניתן לביטול.

אך עלינו לדעת כי הקב”ה הבטיחנו “ואתה תמשול בו”, האדם יכול לשלוט על יצרו הרע. ע”י שידרוש את ה’ ולא ינוח ולא ישקוט מהמלחמה עם יצרו, ילמד מוסר ויעורר את לבבו יזכה לעמוד בדין ולהכתב  ולהיחתם לשנה טובה.

הי אבותינו וישמע ה’ את קולנו (כו,ב-ז)

כתב החינוך במצות קריאה על הבכורים: “משורשי המצוה, לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, ע”כ בהיטיב אליו ה’ ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות, וזכה להביאם לבית אלוקינו, ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל. וע”כ מתחיל בענין יעקב אבינו שחלצו האל מיד לבן, וענין עבודת המצריים בנו, והצילנו הוא ב”ה מידם, ואחר השבח מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו. ומתוך התעוררות נפשו בשבח ה’ ובטובו זוכה ומתברכת ארצו, וע”כ ציונו ברוך הוא על זה – כי חפץ חסד הוא”.

למדנו שתפילה צריכה לבוא ‘מתוך התעוררות נפשו בשבח ה”. והיינו, כי תפילה אינה רק בקשה, תפילה היא התעוררות.

ודאי שתפילה צריכה להיות בדרך בקשת צרכיו, וכדברי הגמרא (ברכות לא.): “תפילה זו בקשה”, אך לא די בכך לבד כאדם המבקש דבר מאת רעהו, אלא היא צריכה להיות בהתעוררות גדולה ובצעקה מתוך ‘התעוררות נפשו בשבח ה”.

וכשמרגיש המתפלל התעוררות וההתרוממות לכבוד הי”ת, ידע שהתפלל כראוי ויזכה שתפילתו תתקבל. לשם כך הי”ת עומד ומצפה לתפילתנו, שעל ידה נתעורר ונתקרב אליו.

כלל ישראל הגיעו למדרגה של ‘ונצעק’ עד שזכו ל’וירא את ענינו’, רק מתוך צער העינוי תחת יד מצרים. כי מתוך הכאב הצעקה היא מעמק הלב וזוכה שתתקבל.

אך צ”ב, וכי רק על ידי ייסורים אפשר להגיע ל’צעקה’ שנהיה מובטחים ש’וישמע’?

יש לכך עצה פשוטה, כל אחד נמצא בצער ובצרה, אך רק יחידים מרגישים זאת. אילו כל אחד יחשוב האם הוא עושה את עבודת ה’ כראוי, הוא יבין באיזו צרה צרורה הוא נמצא…

ע”ז צריך לצעוק, שנזכה להרגיש ולהתרומם בעבודת ה’, וכשנתפלל מתוך כאב נורא זה, נצעק אל ה’ כראוי, אזי מובטח לנו שנזכה ‘וישמע ה’ את קולינו’.

מרן ראש הישיבה הגאון הרב נתן צבי פינקל זצללה”ה

דברי הימים

Partzovitz, Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nachum zt”l

וחליים רעים ונאמנים (כח, נט)
במכתב מופלא שכתב מרן ראש הישיבה הגאון הגדול הרב נחום פרצוביץ זצללה”ה לידידו בעיצומן של שנות מחלתו הקשה והיסורים הנוראים שאפפוהו, כותב הוא דברי התעוררות נשגבים בחובת קבלת היסורים וידיעת תכלית היסורים, וז”ל:

מצב בריאותי עתה הוא בערך בלי שינויים, ב”ה שהייתי יכול להמשיך באמירת השיעורים, וכמו שאמרו חז”ל (בראשית רבה יד, ט) על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו, והרי כבר אמרו חז”ל רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן, שבשעה שמגרים את היסורים על האדם, משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, שהכל ניתן במידה קצובה בדיוק. אמנם אף אם אנחנו יודעים זאת, מכל מקום קשה לצייר ולהרגיש ככה, ובפרט כשהזמן הולך ומתארך, ועוד הרי אמרו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, כי לא כלו רחמיו.

ממשיך מרן רה”י זצ”ל וכותב בתמצית לבו: כי עיקר הקושי הוא כמו שאמרו חז”ל (ברכות דף ה’ ע”א) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו. זאת אומרת שלא מספיק לקבל באהבה דין שמים, דהרי אם נאמר כן הרי יתכן לחשוב שמן השמים שולחים יסורים ומחלות על האדם בלי הסבר, וזה איננו נכון, אלא כל מטרת היסורים היא כדי שאנו נבין ונדע שהכל תלוי במעשינו ולא לחינם באו יסורים אלו, וחובה על האדם לפשפש במעשיו ולהבין עבור מה באו ולתקן מה שאפשר, כי זוהי התכלית הנרצה בזה, וזו עבודה קשה, אף שכמובן לא חסר במה לתלות, אבל עיקר הענין בזה הוא לתקן את מה שצריך, על מנת שעל ידי כך יסורו היסורים מעליו, וקשים הידיעה והתיקון מאד מאד, אבל זוהי חובת ותכלית היסורים, ובלי זה הרי כל היסורים הם לשוא.

ובפרט בימי הדין הממשמשים ובאים, שכל הפרטים באים בדין מחודש, ודאי שהחובה גדולה מאד.

בשבילי הלכה

Shpitzer, Harav Hagaon Meir Tzvi Shlita

כי תבא

ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה, וע’ רמב”ן בשם ספרי על הגבהת ספר תורה בשעת קריאת התורה.

והנה לפי שו”ע קל”ד הגבהה לפני קריאה”ת, וסי’ קמ”ז גלילה אחר קריאה”ת. ועל גולל זה אמרו גדול שבכולם. וכ”כ מאמ”ר סוס”י קל”ד.

וע’ מ”ב קמ”ז ה’ גדול הגולל היינו שקורין היום מגביה, ומקורו רמ”א סעיף ד’ כי הוא עיקר הגולל והאוחז הס”ת.

וטעם נוטל שכר כולם ע’ ערוה”ש כי מכבד התורה לסוגרה, (וע’ ש”ך רע”ז לענין שלא ישאיר ספר פתוח), (והטעם שהוא חשוב יותר מהעולה, לכא’ כי כבוד התורה גדול יותר מלימוד התורה, וע’ שפ”א). וא”כ לבני ספרד באמת הגולל הוא הנוטל השכר. וכעי”ז כתבו בכוונת כפה”ח.

(ולפי הנ”ל לשון הגמ’ הגולל נוטל שכר א”ש לפי מס’ סופרים שעשו הגבהה לפני קריאה”ת. ומנהג דידן הוא חידוש, וטעם מנהג דידן ע’ שכנה”ג הטעם כדי להחזיק העם עד סוף קריאה”ת ובשם אורח נאמן ומהרי”ץ משום שהעם מאחרים וענין ברוב עם בהגבהה).

ולדידן יש להעיר א”כ מה שייך למה שכתב הרמ”א שהוא עיקר הגולל “והאוחז”. שו”ר מ”ב סקי”ח שהוא עיקרו של הגלילה שהוא אוחז הס”ת, ומשמע כי א”א גלילה בלי שהוא אוחז.

(ולפי המ”ב הגולל נוטל שכר כנגד כולן, היינו מגביה. וע’ מעשה איש ח”ה בקונ’ הגרח”ק על הנהגות החזו”א עמ’ י”ד דשניהם בכלל. וכ”כ דינים והנהגות. וע’ מ”ב קמ”ט ח’ הגולל ילך אחר הס”ת ונחלקו אם ה”ה הגולל של היום. ולכא’ נחלקו בזה, ויש לדחות. וע’ לעיל משום כבוד התורה כערוה”ש וא”כ מסתבר ששניהם בכלל, אלא דהמגביה עושה יותר והוא העיקר.

(ולפי חזו”א נראה דמדינא כמו דנותן הגבהה לגדול שבעם ה”ה גלילה, ומה שהיום נותן לקטן כמ”ש מ”ב משום חינוך).

עבודת האדם בחודש הרחמים

Carlebach, Moreinu Hagaon Harav Binyomin Shlita

תחת אשר לא עבדת את ה’ א’ בשמחה ובטוב לבב מרב כל ועבדת את אויביך וכו’ ברעב ובצמא ובעירם ובחוסר כל (דברים כ”ח מ”ד).

 

בנדרים מ”א א’ פליג אמוראי בפירוש הא דכתוב בחסר כל, אמר רב אמי אמר רב בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה רב ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא דעת.

 

לכאורה כל שיטות האמוראים באו לפרש “חוסר כל” שקיים בגלות מובנים, כי חוסר הדברים הבסיסיים להרחבת הדעת הוא מה שמעיק להולכים בגלות אבל שיטת רב נחמן ש”חסר כל” הכוונה בלא דעת צריך פירוש וביאור.

 

במשך חכמה ביאר על דרך מה דאיתא בברכות נ”ח א’ הוא [בן זומא] היה אומר כמה יגעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח”כ אכל ואני משכים ומוצא כל אילו מתוקנין לפני, וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלו מוכנים לפני.

 

והוסיף ע”ז המשך חכמה שצריך האדם להתבונן על חסדי הבורא יתב’ על השתלמות השכלי אשר כמה יגיעות וחקירות וניסיונות עמל אברהם אבינו עד שהתבונן להרחיק עבודה זרה ולהשכיל אמיתת מציאות השי”ת וכמה יגיעות יגעו ועמלו האבות הקדושים להחזיק בדת האמת ואבותינו במצרים עד שנעשו ראויים לקבל תורתנו הקדושה ותרי”ג מצוות וכן כל חכמי הדורות תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים עד חכמי זמנינו. ואני מוצא כל אלו מתוקנים לפני, ובכמה שקלים אפשר לקנות ספר מסילת ישרים וכל חכמתו פתוחה לפני. כמה צריך האדם הנלבב לשמוח ולהודות על כל טובות השי”ת על זה.

 

וזה כוונת הכתוב מרב כל, כפי שפירש שם בגמ’ רב נחמן, ור”ל בהיות ישראל על אדמתם ומקיימים תורה ומצוות היתה בהם דעה, ר”ל השקפת התורה הק’ הברורה, מתוקנת ומיושבת אצל כלל ישראל וישבנו בשמחה בטוב לבב ומרב כל. ואז, בחטאינו גלינו מארצנו רח”ל, והיינו בעירום ובחוסר כל, זאת אומרת איבדנו את הדעה הנכונה, את השקפת התורה הק’.

 

וכמה יגיעות יגעו וטרחות טרחו הראשונים והאחרונים חכמי היראה עד גדולי בעלי היראה והמוסר שבדורותינו ללמדנו אורחות יושר בעבודת האדם בחודש הרחמים אלול והימים הנוראים. כמה צריך בן תורה, בן העלי’ להודות כאשר מוצא את כל דבריהם החוצבים להבות אש מתוקנים לפניו.

 

רבותינו הורונו כי בבא האדם להתחזק בעבודת השי”ת בא כנגדו השונא הגדול היצה”ר למנוע ממנו את כל הטובה אשר הוא שואף אליה.

 

איתא בזהר פרשת וישב על הפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו שהמלאכה המדוברת כאן הוא לאשתדלא באורייתא ולמעבד פקודי דאורייתא ר”ל תלמוד תורה וקיום מצוותי’ אשר זה הוא מלאכת האדם בעולם הזה. ומה כתיב אחריו ואין איש, ר”ל אין מי שיעמוד נגד יצר הרע ללחום אתו. וכשאין מי שילחום עם יצר הרע, מיד ותתפשהו בבגדו, ר”ל היצר הרע לאמר שכבה עמי.

 

מבואר דכאשר מתחזק האדם בעבודת בוראו יתב’ צריך זהירות יתירה שבשעה זו לא יקפוץ עליו יצרו למנוע ממנו את אשר רוצה הוא להשיג. והאור אשר מחפש האדם להאיר בתורתו ועבודתו מפתה אותו היצה”ר ומביא עליו את החשך ואפלה.

 

במסילת ישרים בפרק ג’ על הפסוק תשת חשך ויהי לילה מה שאמרו חז”ל בבא מציעא פ”ג זה העולם הזה הדומה ללילה. הנה חשך הלילה יכול להטעות את האדם בשתי טעויות, או לגרום לו שלא יראה מה שלפניו או להטעות אותו עד שיראה לו עמוד כאילו הוא אדם ואדם כאילו הוא עמוד.

 

שני מיני טעויות יכולים חשך העולם הזה ויצר הרע להטעות. יש וחשך העולם יעשה שלא רואים את האלול בכלל ומרדים את האדם מכל וכל. ויש אשר מטעה אותו ואע”פ שהוא רואה, רואה את העמוד כאילו הוא אדם והאדם כאילו הוא עמוד.

 

חדש אלול הם ימי רחמים. חשבון הנפש שעושה האדם באלול אמור לעודדו ולהחזיקו בימים אלו. מי שמתבונן במצבו ברוחניות אין לו לראות אם הוא עומד במדרגה שחשב לפני שנה להשיג אותו. חשבון הנפש פירושו להתבונן על עצמו ועל מעשיו, יום יום האם עשייתו היום היא מה שהיה מוטל עליו, אם כן מה טוב ואם לא מה אני עושה למחר לתקן את אשר עויתי ביום קודם. כשמתרגל בעבודה יום יום ינצל בזה את ימי האלול להכנה ליום הדין.

 

עוד טעות שיכול חשכת העולם לגרום טעות אחר, בביאור הגר”א במשלי על הפסוק אף ברגלים חוטא י”ט ב’ הרחיב הדיבור שאל להאדם למהר ולקפוץ ממדרגה למדרגה כי אם בעלי’ נכונה ומתמדת, כי אם ממהר מחטיא הוא את המטרה. כל שעולה באופן שקונה כל שלב בעבודתו קנין בנפש ואח”כ עולה עוד מצליח הוא.

 

יתן ה’ שנזכה בימים אלו לנצל את סגולת הימים ונזכה להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים אכי”ר.