דברי רבותינו

Moreinu Hagaon Harav Eliyahu Baruch Finkel ,zt”l

ויאמר ה’ אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך (ד, ו)

אמר מורנו הגאון הרב אליהו ברוך פינקל זצללה”ה: למדים אנו מפסוק מוסר השכל גדול מדרכי הנהגתו של הקב”ה עם קין.

אפילו שהיה טעם נכון לכך שלא שעה ה’ אל קין ואל מנחתו, מפני שקין הביא מפרי האדמה, מן הגרוע, ולא היה קרבנו מהודר כקרבנו של הבל אחיו אשר הביא מבכורות צאנו ומחלבהן, אך כיון שמכל מקום כאב הדבר לקין “ויחר לקין מאד ויפלו פניו”, מיד פנה אליו הקב”ה ושאלו “למה חרה לך ולמה נפלו פניך”.

מכאן נלמד להשכיל להשתתף בצער חברינו, להיות נושא בעול עם כאבו ודאגתו של הזולת, ועל ידי זה נקיים “והלכת בדרכיו”, להדבק במידותיו של הקב”ה, מה הוא רחום אף אתה היה רחום.

דברי הימים

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem Levovitz, zt”l

ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו (ב, ג)
ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת (בראשית רבה יא, ב).

על תואר זיו פניו המאירות של מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה ביום השבת קודש כתב תלמידו הגה״צ רבי שלמה וולבה זצ״ל (האדם ביקר עמ’ כ״ב): ״ומה נהדר היה מראה אדמו״ר ביום שבת קודש, שהיתה לו אז צורה אחרת לגמרי מאשר בימות החול״.

וכך היה נוהג הרב וולבה זצ”ל לספר על השבוע הראשון שלו בישיבת מיר:

תחילת ביאתו לישיבה הקד’ היתה ביום שלישי בשבוע. הוא ראה את המשגיח רבי ירוחם ביום שלישי רביעי וחמישי, ומה הופתע, איפוא, כאשר בליל שבת ראה שאדם אחר יושב על מקומו הקבוע של המשגיח. הוא חשב לעצמו, שכנראה יש משגיח אחד לימות החול ומשגיח אחר לשבת. אך הוא הופתע עוד יותר, כאשר גילה בהמשך שהאדם שישב על מקומו של המשגיח, היה מרן המשגיח רבי ירוחם עצמו. כי כה שונה היה מראהו של רבי ירוחם בשבת, עד שהיה נראה כאדם אחר ממש.

מחזה זה נמשך ונשנה אצל המשגיח רבי ירוחם בכל שבוע ובכל שבת.

כי כך היה מנהגו של המשגיח, כהנהגת התנאים הקדושים (עיין שבת דף קי״ט ע״א), שהיה מכין את עצמו לשבת בשעה מוקדמת, ויושב במקומו בבית המדרש ועוצם את עיניו, ומכין את מחשבתו לביאתה של שבת קודש. ובכל שבוע בזמן כניסת השבת היו פניו פושטות צורה ולובשות צורה, ומקרינות זיו רוחני עליון, והיה נראה כאילו אין זה אותו אדם שהיה בימות החול.

בשמחה ובטוב לבב

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

בראשית

כסוי ערוה בתפלה

כתיב ויעשו להם חגורות… וישמעו את קול ה’… ויתחבא האדם ואשתו וכו’. וצ”ע שכבר עשו להם חגורות ואמאי עכשיו ויתחבא. וע’ גרי”ז כי קודם החטא לא היה גדר ערוה כלל, וכיון שחטאו הוי ערוה וצריך כסוי ערוה (ולכא’ זה מדין צניעות, ולא משום לא יראה  בך ערות  דבר) ועשו להם חגורות. אבל כיון ששמעו קול ה’ הוי כעומד לפני המלך וצריך גם לכסות הלב, כיון שיש דין ערוה, ולכן ויתחבא האדם ואשתו. וע’ משכיל לדוד ופני”פ. וע”ש דזהו מה שאמר אדם את קולך שמעתי ואירא, היינו דדין כסוי ערוה מדין אימה לפני המלך כמ”ש רש”י ברכות כ”ד.

ומבואר דגם כסוי הלב, מדין ערוה הוא, וקודם שהיה ערוה א”צ כסוי ללב. וכן הביאו מרמב”ם פ”ד מתפילה ה”ז כסוי הערוה כיצד, אע”פ שכסה ערותו… לא  יתפלל עד שיכסה את לבו.

וע’ רש”י סוטה י”ד תורה תחלתה גמ”ח דכתיב ויעשו ה”א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ופירש”י הלביש ערומים, ולכא’ צ”ב דלא היו ערומים, ולפי הגרי”ז ניחא דמדין עומד לפני המלך חשיב ערום.

והוסיפו כי חגורות מכסה רק למטה, וע’ רש”י פ’ תצוה באפוד.

וע’ שבת ק”נ דערות עכו”ם הוי ערוה וראיה מנח, ובזה א”ש דברי הגרי”ז.

ויש להקשות אמאי הגמ’ לא הביא ראיה מאדם. ובאמת יש לעיין בגמ’ הנ”ל שהביאו דכתיב וערות אביהם לא ראו, ולא הביאו דכתיב וירא חם ערות אביו. וע’ בחפץ ה’ מבעל אוה”ח שהק’ הרי אין ראיה מנח כי כתיב עליו צדיק תמים, ואף שאינו ישראל אבל עכ”פ לא שייך לומר עליו בשר חמורים בשרם, ולזה תי’ דדיוק הגמ’ מכפל הלשון. ועכ”פ  לפי סברתו אפשר לומר דגם אדם פשוט דהוי ערוה דלא שייך לומר בשר חמורים.

מזמור שיר ליום השבת

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Aryeh Finkel, zt”l

שנינו במסכת תמיד (פ״ז מ”ד): בשבת היו אומרים ׳מזמור שיר ליום השבת׳ – מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

ומובא בילקוט (תהיליס צג), שמזמור זה אמרו אדם הראשון ביום השבת. ויש להבין, מדוע זהו המזמור של שבת, היכן מוזכר במזמור זה עניינו יום השבת? ומה שייכותו ליום השבת?

עוד מצינו (תרגום ריש שה״ש), שמזמור זה הוא אחד מעשרה שירות שנאמרו בעולם – ויש לעיין, מה מהותה של שירה זו שהתייחדה להיות מעשרה שירות אלו, ועל מה נאמרה.

והנה רש״י בתהילים שם כתב, ״שאומרים אותו בשבתות, והוא מדבר בעניין העוה״ב שכולו שבת״, (והוא מגמ׳ ר״ה לא.) – ויש להתבונן, במה דומה עוה״ב לשבת, שמשום כך אנו מזכירים אותו בכל שבת?

 

למה המתין אדה״ר מלומר שירה עד שבה

והנה כאשר נברא אדם הראשון, מצא לפניו בריאה מחודשת ועולם מחודש, והיה הדין נותן שיאמר שירה ויודה על בריאה זו, ולמה המתין עד שבת. והרי אנו מברכים בכל יום ויום, בברכת יוצר אור ובערבית, על חידוש העולם, ״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״. וכן על כל חידוש שאנו רואים בבריאה צריכים אנו לברך ולהודות להשי״ת, ״ברוך עושה מעשה בראשית״. ואדם הראשון, שראה את העולם כולו מחודש, מדוע עדיין לא אמר שירה זו והמתין עד שבת.

מהות מזמור זה

ומבאר מרן הגרי״ז (עה״ת פרשת בראשית), שעניין מזמור זה, אינו ככל הודאה שבא להודות על ענין מסוים, אלא הוא שבח והודאה על בריאת העולם בכללו. ומאחר ועדיין לא נגמרה עוד הבריאה כולה, ועשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, כך שמציאותם וקיומם היתה רק בשבת, נמצא שגמר הבריאה כולה היה רק ביום השביעי, כמ״ש ״ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה״. ורק אז נאמר ״וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד״. ומה שנאמר קודם ׳כי טוב׳ זהו רק על כל דבר בפרט, אבל כאשר באה השבת, והגיעה הבריאה לתכליתה, נאמר בה ״כי טוב״ על כל הבריאה בכללה.

ולכן לא יכול היה אדה״ר לומר מזמור זה מיד בשעה שנברא, כיון שמזמור זה הוא הודאה על הבריאה בכללותה, ועדיין לא נשלמה הבריאה. ורק כשהגיע יום השבת, אמר אדה״ר ״טוב להודות לה׳ ולזמר לשמך עליון״, כי עכשיו כאשר כל הבריאה נשלמה, הגיע הזמן לומר שירה ולהודות ולזמר.

שירה על כל מעשי ה׳ והנהגתו

ומה היא ההודאה – ״מה גדלו מעשיך ה״׳. שבח והודאה על כל מעשי בראשית כולם. ומלבד ההודאה על כללות הבריאה, הוסיף גם והודה על כללות הנהגת ה׳ בעולם – ״מאד עמקו מחשבותיך״, ואמר שירה על ׳הנהגתו׳ של השי״ת עד סוף כל הדורות. וכמו שאמרו חז״ל (אבות דר״נ פל׳׳א) ״הראה הקב״ה לאדה״ר דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו״, והיינו שהראהו הקב״ה כל הנהגת העולם, איך שמנהיג את עולמו בכל הדורות. וגם על זה אמר שירה, ״מאוד עמקו מחשבותיך״, על ההנהגה כולה, מתחילת הבריאה עד סוף כל הדורות.

ושני דברים נכללו בפסוק זה, ׳מה גדלו מעשיך׳ הוא שיר על הבריאה, ו׳מאד עמקו מחשבותיך׳ הוא שיר על ההנהגה. וזהו ביאורו של המזמור, שבתחילה אמר בו שירה והודאה על כל ׳מעשי׳ בראשית שנעשו ונשלמו – ״כי שמחתני ה׳ בפעלך, במעשי ידך ארנן. מה גדלו מעשיך ה״׳, שעיקר הודאתו בזה היתה על ׳מעשי ה״ בכל מה שפעל ועשה. וכלל בזה ענין נוסף של הודאה שאמר בו שירה על ׳הנהגתו׳ של השי״ת, וזהו שמתחיל בפריחת הרשעים – ״איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, בפרוח רשעים כמו עשב״, ומסיים באבידתם לבסוף – ״להשמדם עדי עד״, והרמת קרנם של צדיקים – ״ותרם כראם קרני וכו’, צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, שתולים בבית ה׳ בחצרות אלוקינו יפריחו״.

“מזמור שיר לעתיד לבוא”

וזהו כל הנהגת הקב״ה בעולמו, מתחילת הבריאה עד סופה, שהוא יום שכולו שבת. והן הן דברי חז״ל שאמרו במסכת תמיד, שיום השבת פירושו יום שכולו שבת, היינו סוף ההנהגה כולה – וזהו עיקר ויסוד זו השירה וזה המזמור, שהוא שבח והודאה על כל הבריאה שנגמרה ביום השבת, ועל כל ההנהגה שתכליתה ביום שכולו שבת. עכ״ד מרן הגרי״ז.

עיקר ההודאה בגמר ובשלמות הדבר

והטעם שהמתין אדה״ר כדי לומר את השיר והשבח אחר גמר בריאת העולם, רק אחר שראה את כל הנהגתו ית׳ בכל הדורות כולם, מפני שעיקר שלמות ההודאה הוא רק בגמר הדבר, ולא כשעדיין לא נשלם.

וכן מצינו ביציאת מצרים, שהודאתם של ישראל על כל נסי השי״ת בהוציאם ממצרים, היתה רק לאחר גמר כל הניסים, ולא אמרו שירה אלא אחר קריעת ים סוף – כי אחר גמר הדבר, שניכר לכל בשלימות, אז ההודאה היא כראוי.

ולפי״ז יש לבאר, שייכותו של שיר זה לעוה״ב ליום שכולו שבת – מפני שלעתיד לבא, בסוף שית אלפי שנין, הוא גמר והשלמת הבריאה, ובו נכיר בשלמות כל הנהגת ה׳ יתברך, שתמיד היתה לטובה, ואז נוכל לשיר שיר זה ולהודות ולהלל על כל ההנהגה. והודאה זו הבאה מתוך הכרה שלמה, היא ההודאה המושלמת.

ובזה יבואר הענין ששיר זה הוא מעשרה שירות שנאמרו בעולם, מפני שעניינם של שירות אלו הוא שנאמרו לאחר גמר הדבר, ואף שירה זו היא על שלימות הבריאה, וכעניינם של שאר השירות.

שבת קדש – יום של הודאה

ולכן בכל שבת קודש אנו אומרים מזמור זה, כיון שיום השבת מלבד היותו עדות על בריאת העולם בששה ימים, הרי הוא יום של הודאה, להודות בו הודאה שלמה להקב״ה על שברא את העולם.

וההודאה היא על שכל תכלית הבריאה היא אך ורק בכדי להיטיב לנו באחריתנו, שנזכה לימות המשיח, שהקב״ה יחיה את המתים, וישרה את שכינתו בתוכנו, כמ״ש (שמות כה, ח) ״ושכנתי בתוכם״, לעובדו עבודה שלמה בבנין ביהמ״ק. ותכלית כל זה הוא כדי שנזכה לחיי העוה״ב, שהוא יום שכולו מנוחה, והנשמה דבקה בו בה’ ומתענגת על זיו השכינה לנצח נצחים.

נתחזק כולנו, להכיר ולהודות על רוב טובות השי״ת עמנו, והדרך לזה היא ע”י חיזוק בעמל התוה״ק, ועל ידה נבא להכיר בטובות אלו ולהגיע לדבקות בהשי״ת, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא, אמן.