דברי רבותינו
ויהי האדם לנפש חיה (א,ח)
ובאונקלוס: לרוח ממללא.
אומר מרן המשגיח הגאון הרב חיים זאב פינקל זצללה”ה
למדים אנו שמהות האדם אשר טבע בו הי”ת היא כח הדיבור, וא”כ כמה צריך להזהר האדם בכל הגה שמוציא מפיו.
ומצינו שאמר רשב”ג “כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה” (אבות א,יז), הרי שאף שהיה בין התנאים הקדושים לא מצא טוב יותר משתיקה. וכ”כ הרמב”ם (דעות ב,ד): “וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים וענייניהם מרובים.”
וכן דרשו חז”ל (ויק”ר ו,ז): רב כד הוי מטי להדין פסוקא הוי בכי וכו’, מהו ‘מגיד לאדם מה שיחו’, אפי’ דברים שאין בהם ממש, אפי’ שיחה קלה שאדם משיח עם אשתו, הן נכתבין על פנקסו של אדם וקוראין לפניו בשעת מיתתו, ומי כותבן, עושה שחר עיפה”. עכ”ל. והדברים נוראים! הקב”ה בעצמו -‘עושה שחר עיפה’- הוא הכותב שיחתו של אדם.
וכן מצינו במגדף שנאמר ‘ושם אמו שלומית בת דברי’, ודרשו חז”ל (ויק”ר לב,ה): דהוית פטטא בשלמא, שלם לך, שלום לכון, והביאה דבר על בנה. הרי שתלו חז”ל חטאו החמור של המגדף בפטפוטיה של אמו.
ומכאן נלמד למידה טובה מרובה, בדיבור טוב של האדם. דרשו חז”ל (תנחומא אמור מ,יז): כל פעולות טובות ונעימות ונחמות שעתיד הקב”ה לעשות עם ישראל, אינן אלא בשכר פעיה אחת שפעו ישראל בסיני, ואמרו כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע”.
ובתוספתא (ב”ק ז,ג) דרשו דכשעמדו ישראל בסיני בקשו לגנוב דעת העליונה ואמרו ‘נעשה ונשמע’, ואפי’ ע”ז אמר הקב”ה ‘מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי’, עי”ש. ונראה שלכן נקרא הדבר ‘פעיה’ משום שנאמר ללא כוונה, ואעפ”כ אמירה זו היא שהביאה לבנ”י בכל הדורות ‘כל פעולות טובות ונעימות ונחמות’ שעושה הקב”ה.
דברי הימים
Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi Finkel zt”l
“נלמד בחברותא, להתראות”
מרן ראש הישיבה הגאון הרב נתן צבי פינקל זצללה”ה
השתדל עד מאוד לעודד כל יחיד ויחיד ללימוד התורה, בין אם היה זה אברך או בחור מהישיבה, בין אם בעל-בית שקובע עתים לתורה, ובין אם ילד קטן שזה עתה החל ללמוד ב”חדר”.
באזור הישיבה התגורר אברך אשר בנו בן השבע החל ללמוד חומש בתלמוד תורה. הילד שהתרגש מאוד מתחילת לימוד התורה, ביקש מאביו שברצונו ללמוד בחברותא עם ראש הישיבה זצוק”ל.
האב שהתבייש לבקש בקשה כזו מראש הישיבה דחה את בנו שוב ושוב, אך הילד לא הירפה. בסופו של דבר אמר האב לבנו שיכתוב מכתב לראש הישיבה. הילד לא היסס ושלח לראש הישיבה מכתב בו הוא כותב שהיות והחל עתה ללמוד חומש בראשית בתלמוד תורה, הוא מבקש ללמוד בחברותא עם הראש ישיבה…
ראש הישיבה קרא את המכתב, מיד נטל את עטו ורשם עליו “נלמד בחברותא, להתראות…” ושלח זאת חזרה לילד.
ואכן קבע מרן זצ”ל ‘חברותא’ עם הילד מידי שבת לאחר הסעודה. הילד היה דופק בבית רה”י, הרבנית הייתה מקבלת את פניו ומכניסה אותו ללמוד עם רה”י אשר קיבלו בחביבות ובמאור פנים, משל היה זה חברותא קרוב אשר בא להכין עמו שיעור. כך נמשך הדבר מספר שבתות, כאשר עי”ז גרם מרן ראש הישיבה זצ”ל לילד להרגיש חשיבות רבה וסיפוק עצום בלימוד התורה שלו.
בשבילי הלכה
Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita
בראשית
נר במוצאי שבת
ע’ פסחים נ”ד ע”א לענין בורא מאורי האש שה’ נתן לו חכמה במו”ש לעשות אור, (ואולי בזה א”ש שאומרים הבדלה במו”ש בלשון אתה חוננתנו). ומבואר שלא עשה האור עד מו”ש. וכפשוטו צ”ל שבליל שבת היה חושך בלי אור. וע’ פרקי דר”א פ”כ שהחשיך במו”ש ואז ברא אור, ומובא במהרש”א פסחים בשם מדרשות.
וע’ ב”ר י”א ב’ מח’ אי יצא בע”ש או במו”ש. ובסנה’ ל”ח מפורש דבע”ש בשעה י”ב נטרד והלך לו. ואולי יש מקום לומר דאם יצא במו”ש א”כ בודאי לא החשיך כ”ז שהיה בגן עדן, ואולי זה שיטת גמ’ פסחים, ודלא כגמ’ סנה’ הנ”ל. וצ”ע.
וע’ ר’ בחיי פ’ בראשית דלא כתיב בשבת ויהי ערב, כי השבת כולו אור, ובשם בכור שור. ויש לעיין בכוונת ר’ בחיי, אי שהיה אור למעשה, או דעכ”פ בלשון התורה נקרא אור.
וע’ ע”ז ח’ ע”א שחשב אדם הראשון בחשך שחוזר לתוהו ובהו, ובבוקר ראה שהוא מנהג העולם והקריב קרבן. וע”ש סדר יעקב איך הקריב בשבת. וע’ תוס’ השלם ב’ א’ סקי”א שלא החשיך בשבת, וכן הביא בשם ע”י ברי”ף ובעץ יוסף, (וע’ יע”ד ח”א ריש דרוש י”א בשם מדרש), (וע’ אלשיך ר”פ אחרי מות). ויש לעיין אי סברי כדעת ב”ר שלא יצא עד מו”ש, או גם לפי הגמ’ סנה’ שיצא בע”ש מ”מ לא החשיך עד מו”ש.
(וע”ע ב”ר י”א ג’ דאף שנתקלקלו בע”ש מ”מ לא לקו מאורות עד מו”ש, וע”ש רש”ש דבזה א”ש לשון הפסוק אין כל חדש תחת השמש, כי ממו”ש שאין אור הגנוז, כבר אין חדש בבריאה).
מנחותיהן של קין והבל
Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi Finkel zt”l
“ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה’ וגו’ ואל קין מנחתו לא שעה ויחר לקין מאוד ויפלו פניו וגו’ ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו”. (בראשית ד, ג-ח)
מבואר בפסוקים, שקין הוא זה שהביא תחילה מנחה לה’, ורק אחר כך הצטרף אליו גם הבל. שכן תחילה נאמר: “ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'”, ולאחר מכן נאמר: “והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן”. וממשמע שנאמר “גם הוא”, מבואר שהיה הבל טפל לקין ונגרר אחריו. שהנה, קין הוא זה שהבין מדעתו וחידש לעולם את סוד הקרבנות, כלשון רמב”ן: “שהבינו האנשים האלה סוד גדול מהקרבנות והמנחות”. ורק אחרי שהביא קין, התעורר הבל והביא אף הוא.
למדנו מכאן שקין הביא את מנחתו מתוך מדרגה גבוהה, מתוך שהבין סוד הקרבנות מדעתו. אולם אף על פי כן לא שעה הקב”ה למנחתו משום חסרונה, וכמו שפי’ רש”י (שם, ג): “מפרי האדמה – מן הגרוע”.
בדבר זה נתקשה מרן ראש הישיבה הגר”ח שמואלביץ זצוק”ל. הלא בזמנו של קין כמעט ולא היו אנשים בעולם, רק אדם ואשתו ובניו. מאידך, היה העולם כולו מלא בפירות טובים ומשובחים למאכל בני האדם. מדוע, אם כן, נמנע קין מלהקריב מהפירות המשובחים ביותר, הרי אותם אנשים ספורים בלאו הכי לא יוכלו לאכול את רוב הפירות, ועתידים היו להירקב. אם הבין קין את סוד הקרבנות והתעורר מדעתו ברצון להביא מנחה לה’, מה מנע ממנו להביא מנחה משובחת וראויה.
התשובה לכך היא, אלו הם מידות האדם. אף על פי שיש לו עולם מלא בכל טוב של פירות מתוקים ומשובחים, אין הוא מסוגל לתת משלו לאחרים. וגם כאשר נותן משלו לאחר, בעין רעה הוא נותן. עדיין קשה לו לתת לאחרים מהטוב והמשובח ביותר, אף שמצוי אצלו בשפע. עד כדי כך קשה על האדם מידת הנתינה, ואף שנתינה זו היא כביכול ‘נתינה’ לקב”ה בתורת קרבן, על כל סגולתו ומעלתו!
נותן מעט, ומן הגרוע – וחש שמגיע לו הכל
ובהמשך הפרשה שם: “וישע ה’ אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויחר לקין מאד ויפלו פניו”. ולכאורה קשה, הלא כבר נתבאר שהביא קין מן הפירות הגרועים. על מה אם כן הוא בא כעת בטענה על כך שלא נתקבלה מנחתו. הלא הוא בעצמו בחר להביא מן הגרוע שבפירות, למרות שהיו לפניו פירות משובחים לרוב, והרי גם אם היה מביא לחבירו מהפירות הגרועים, היה חברו כועס מאוד ולא מוכן לראותו יותר, ק”ו כשמדובר בהבאת קרבן לפני הקב”ה. על מה א”כ כעס קין בשעה שהוא גרם לעצמו דבר זה.
אלא שגם הנהגה זו של קין נובעת היא מן המידה הזאת. מרוב שקשה לאדם לתת מעצמו, הרי שאף אם יתן אפילו מהגרוע שברשותו, ירגיש שנתן את כל עולמו, וחייבים לו על כך את כל הכרת הטוב וכל השבחים שבעולם. וכיון שויתר על מעט שבמעט שבנכסיו, מהגרוע שבנכסיו, סבור היה קין שמנחתו תתקבל בחיבה וברצון, שהרי לדעתו נתן הכול… ועל כן, כיון שהקב”ה לא שעה למנחה זו, נתמלא קין חרון ‘ויפלו פניו’.
חוסר יישוב הדעת – הפתח להתדרדרות
“ויאמר קין אל הבל אחיו”. יש לעיין, דהנה לא פירש לנו הכתוב מה אמר קין להבל, ומתוך איזו מחלוקת באו לידי כך ש”ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו”.
ופירש בתרגום יונתן בן עוזיאל, שדנו קין והבל מדוע התקבל קרבנו של הבל ולא התקבל קרבנו של קין, ומתוך הויכוח אמר קין להבל, “לית דין ולית דיין, לית עלם אחרן, ולית למיתן אגר טב לצדיקיא, ולית למפרעה מן רשיעיא”. הבל לא החריש לדברים אלו, “עני הבל ואמר לקין, אית דין ואית דיין, ואית עלם אחרן, ואית למתן אגר טב לצדיקיא, ואית למתפרע מן רשיעיא”. וממשיך התרגום, “ועל עיסק פתגמיא האלין, הוו מתנציין וקם קין על הבל אחוהי וטבע אבנא במצחיה וקטליה”.
מעשה זה שגילה לנו התרגום, צריך עיון גדול, היאך יתכן שעל דין ודברים בענייני אמונה ושכר ועונש, קם קין והורג את אחיו בכזו אכזריות. וביותר, איך הגיע קין, שהיה הראשון בעולם שעמד על סוד הקרבת הקרבנות, לשינוי כל כך קיצוני עד לכפירה ביסוד האמונה, “לית דין ולית דיין”. איך אפשר ליישב פרשה סתומה זו.
הביאור בזה (עיין שיחות מוסר מאמר, ‘מאיגרא רמה לבירא עמיקתא’), כי מעשה זה היה מיד לאחר שהקב”ה לא שעה למנחתו של קין, וכפי שעולה מסדר הפסוקים. וכיון שלא שעה הקב”ה למנחתו, מיד “ויחר לקין מאוד ויפלו פניו”. קין נדהם ונזדעזע עד כדי שנפלו פניו. כאשר אדם נמצא במצב של זעזוע והלם הבא אליו בפתאום, עלול הוא לאבד כל שליטה על עצמו ואינו אחראי על מעשיו כלל. היצר הרע שולט בו שלטון גמור ומוחלט, עד כדי שמפיל אותו בבת אחת אל התהום העמוקה ביותר. עלול הוא להגיע לידי רציחה, לכפירה ולכל הדברים הקשים ביותר, אשר בשעה של ישוב הדעת אינם עולים כלל בדעתו. כל הדין ודברים בין קין להבל היה תוך כדי ש’נפלו פניו’ של קין, מתוך “ויחר לקין מאוד”, מתוך דברים אלו הגיע לאיבוד האחריות מעצמו וממילא בא לכלל רציחה וכפירה.
אחריות – היסוד לחיים נכונים
לומדים מכאן יסוד גדול ונורא, עד כמה צריך אדם לחזק את מידת האחריות שלו. הכול צריך לבוא בחשבון ובמחשבה, שהרי ברגע אחד של כעס וזעזוע מאבדים את כל שיקול הדעת ואפשר להרוס את כל החיים שלו ושל אחרים. כל שעה ושעה צריך אדם לחיות עם אחריות וחשבון מדוקדק.
בודאי כל אחד שואל את עצמו, היאך ניתן להגיע לידי זאת, שאפילו במצבים הקשים ביותר לא מאבדים את האחריות, ולא מאבדים את שיקול הדעת. לשם כך צריכים ללמוד הרבה מוסר ולהתפלל לה’ בכל עת. הלא בעולמנו חסרה מאוד מידת האחריות. עושים הכול בפזיזות ובבהילות בלי לערוך חשבון נכון האם דבר פלוני נחוץ, האם שווה לבטל זמן בשביל לעשות איזה פעולה, איזה נסיעה. אין חשבון! קמים ועושים מה שרוצים רק משום שנראה באותו הרגע שזה מה שכדאי לעשות, בלי לחשוב באחריות ובחשבון מה יהיו התוצאות של המעשה שנעשה תוך רגע.
הדרך להגיע לגדלות בתורה, להגיע לידי הרבצת תורה, להיות ראש ישיבה, משגיח, זהו רק על ידי אחריות. רק מי שיש לו אחריות גמורה על מעשיו יכול לגדל וללמד אחרים. כאשר אדם מתרגל בצעירותו לאחריות, אז בהמשך חייו יוכל להשיג יותר גדלות והשפעה על אחרים. אדם חייב לנהוג באחריות לא רק משום שהוא אחראי על עצמו אלא גם מדין “כל ישראל ערבין זה לזה”, שעל ידי האחריות שלו ילמדו ממנו אחרים ולא יפגעו ממעשים שאינם אחראיים. אף על זה הוא עתיד ליתן דין וחשבון, ואף בחינה זו, אם נהג באחריות אם לאו, נכללת בדברי הבל “אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן, ואית למיתן אגר טב לצדיקיא”.
כשאדם יודע שיש דין וחשבון, הוא ניגש לחיים שלו עם משקל אחר והסתכלות אחרת על כל צעד ושעל. עלינו להתעמק בדברי רבותינו ז”ל, בספרי המוסר, וללמוד מהדרכים וההנהגות שהם הלכו בם, איך ביארו כל ענין ואיך שקלו כל מעשה, ואז נזכה שתתרבה בנו תורה ויראת שמים, ובכך ייגרם רק טוב לעצמנו ולכלל.
Parsha Preview
Harav Hagaon Meir Wahrsager Shlita
The Power to Reign is Inside You
Parashas Bereishis
Harav Hagaon Meir Wahrsager Shlit’’a
It’s the start of a new year, and one of the things every Yid has to be ready for is the new battle with the yetzer hara. After spending Elul, Rosh Hashanah, Aseres Yemei Teshuvah, Yom Kippur, and Succos fighting against our archenemy, the yetzer hara, and achieving complete cleansing and kapparah in the process, we have to prepare ourselves for this coming year’s new battle.
Parashas Bereishis provides us with some important insights for understanding the yetzer hara’s tactics and readying ourselves for the battle against him.
After Hakadosh Baruch Hu accepted Hevel’s korban and rejected Kayin’s, Kayin was distraught. The Sforno explains that Hashem’s rejection of Kayin’s korban wasn’t only because the korban wasn’t a worthy one – it was because Kayin himself wasn’t worthy. Kayin’s response to this rejection was twofold: וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
Rav Yerucham, in Daas Torah, explains that וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד means that Kayin was upset about the actual deficiency in his offering, while וַיִּפְּלוּ פָּנָיו refers to the feeling of downfall that came in the aftermath of Hashem rejecting it.
Two things happened to Kayin: he sinned, and then he had a nefilah through the chet. He began wondering, how could I have done this? How could I have sunk so low?
Hakadosh Baruch Hu Himself came to Kayin in an attempt to help him halt this thought pattern. Trying to direct Kayin to do teshuvah, Hakadosh Baruch Hu addressed the two issues that were troubling Kayin: לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. The second part of the question stresses that even if Kayin sinned, he should not have felt downtrodden.
The Dangerous Layer of Chet
This is a critical idea in the way we deal with chet. The yetzer hara can ensnare anyone, as the passuk says: כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. But a far more insidious trap of the yetzer hara is how he gets us to react after the chet. If a person feels like a lowlife, and sees himself differently after he said something wrong, or did something wrong, or looked at something he shouldn’t have, he begins to associate himself with the chet.
The Gemara (Succah 52b) says that the yetzer hara comes at a person in three stages: at first, he’s a passerby, then he’s a guest, and then he’s an “ish,” which Rashi explains means a baal habayis. The yetzer hara’s primary objective is to become the baal habayis and park himself in the person’s life.
Rav Yerucham notes that even more than the yetzer hara wants to get a person to sin, he wants to capture the person in his clutches after the sin and get him to believe that “This is who I am.” On the words in Tehillim (32:2): אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה, Chazal say:
אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעיו גבוהין ממנו – praiseworthy is a person who is higher than his sins, not that his sins are higher than him. In truth, a person is much higher than his chet – the chet doesn’t really sink him. The yetzer hara, however, convinces us of the opposite.
Explaining Hashem’s second question to Kayin – וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ – the Sforno writes that when it is possible to rectify something, there is no reason to feel pain about what happened; rather, a person should focus on trying to repair things in the future. That is the message of the passuk that follows:הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת – you’re much higher than your sin, so why are you concentrating on the past? Instead, go forward, start doing mitzvos, and then you’ll elevate yourself.
Someone once told me that Rav Chaim Shmuelevitz said the following in a vaad. Imagine that a bochur in yeshiva succumbed to his yetzer hara and transgressed the prohibition of gilui arayos, chas v’shalom. What should happen to this bochur?
When Rav Chaim addressed this question to the attendees of the vaad, one person said that the bochur should leave yeshiva. Another one said that he should run to a gadol and find out how to do teshuvah. A third said he should engage in prayer and acts of penitence.
Rav Chaim disagreed. The first thing this bochur should do, he said, is return to the beis midrash the next morning and sit down to learn with his chavrusa.
The chet happened. He stumbled. But the person is much higher than the chet, and he should not associate himself with it.
The passuk in Koheles (10:4) tells us: אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים. The Vilna Gaon explains this to mean that if the yetzer hara ensnares you and causes you to sin, don’t move away from who you were before the chet; continue on exactly as before. A human being is much bigger than his chet, no matter how terrible the chet was, and if he continues to learn Torah and do maasim tovim, he can cure himself. But the first step is to go back to the beis midrash – to realize that you’re still a yeshiva bochur, you’re still good, and you can even be one of the metzuyanim of the yeshiva. Afterwards, you still have to deal with what you did, and go through the process of teshuvah, but what shouldn’t happen is the downfall that typically follows the chet.
Taking Control of the Yetzer Hara
Unfortunately, Kayin did not absorb the lesson that Hashem was trying to teach him, which is perhaps the reason that he then went and killed Hevel – he spiraled even further downward. What he should have done was to jump right back into the beis midrash.
Everyone makes mistakes, and in moments of weakness, people can even make big mistakes. The main problem is the reaction to those mistakes. If you let the yetzer hara convince you that you are a lowlife, and you associate with the chet, then the yetzer hara really got you. But if you stay higher than the chet, then the yetzer hara didn’t get you. The chet itself, you’ll be able to do teshuvah for afterwards.
This was Hashem’s message to Kayin: אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת – if you move forward and do good, you’ll see that you really are higher than your sin. However, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ – if you don’t forge ahead and do good, then the yetzer hara is going to have you in his clutches.
In the words that follow – וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ – Hakadosh Baruch Hu defines the relationship between a Yid and the yetzer hara. On one hand, a person has a tremendous desire to follow the yetzer hara and succumb to taavah, – but on the other hand, he also has the power to conquer the yetzer hara.
This passuk seems to be in direct contradiction with a famous Gemara (Succah 52), which says that the yetzer hara provokes a person every day, and if not for Hashem’s help, the person would be unable to overcome it. If a person is, indeed, powerless against the yetzer hara, then how could Hashem tell Kayin that he has the power to overcome it?
The Sforno explains that the way a person overcomes his yetzer hara is through the power of the tzelem Elokim that he possesses. A superficial understanding of the Gemara would lead us to believe that Hashem helps a person overcome the yetzer hara by sending him some sort of external assistance – perhaps a malach, perhaps a vision akin to the one Yosef saw when he perceived his father Yaakov in front of him in a moment of temptation. In truth, however, the Divine assistance is from within the person himself. Hakadosh Baruch Hu is part of us – we’re created in His image, and there’s a חלק אלוק ממעל inside every Yid. There is no contradiction between the passuk and the Gemara – without Hashem’s assistance, a person would truly be unable to overcome the yetzer hara, but the assistance is built into the person, so that he does, indeed, possess the power of וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.
No matter how strong the yetzer hara is, no matter how long you’ve been dealing with a particular yetzer hara, and no matter how low you feel you’ve fallen, the tzelem Elokim within you allows you to rise above your misdeeds. There should never be a situation of וַיִּפְּלוּ פָּנָיו, and we should not underestimate the koach and the gadlus of a human being.
As we enter the new year, we have to realize that chet happens to everyone – but the resulting downfall doesn’t have to. You have a tzelek Elokim, and you have greatness that makes you unstoppable: וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.
Gut Shabbos.