דברי רבותינו

אם בחקותי תלכו (כו, ג)
בתורת כהנים: אם בחוקותי תלכו – מלמד שהמקום מתאוה שיהא ישראל עמלין בתורה. וכן הוא אומר ‘לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי’, ואומר (ישעי’ מח,יח) ‘לו הקשבת למצוותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני’, וכן הוא אומר (דברים ה, כו) ‘מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי… למען יטב להם ולבניהם לעולם’.

מפרש התו”כ: לשון ‘אם’ לא נאמרה כתנאי, שאז המשמעות היא שזה ניתן כבחירה לאדם ויכול לומר אל תיטיב עמנו ואל תענישנו. אלא ‘אם’ מלשון הלואי, שהקב”ה מתאוה שיהיו ישראל עמלין בתורה.

ביאור הדברים ע”פ הרמח”ל (דע”ת): “כי הקל הוא תכלית הטוב ודאי, וחוק הטוב להיטיב, וזה מה שרצה הי”ת לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם” – גם כאן אין טעם הבריאה לטובתנו, וכאילו אנו יכולים לומר אל תיטיב עמנו ואל תענישנו, אלא העולם נברא לכבוד הי”ת, להיטיב.

לא שייך באמת כלל כל השאלה למה ברא הי”ת את הבריאה, צריכים אנו רק לידע מה הוא הדבר שנברא ומה ההנהגה אחרי שנברא, אבל השאלה על מהות הדבר קודם שנברא זו שאלה שטותית, אתה נברא ולא בורא, אתה וידיעותיך מתחילים מאחר בריאתך, אבל לפני בריאתך אינך בורא ואיך תדע ותשיג, כי ‘לו ידעת היית’… זה כאילו תשאל למה נברא האדם לילך ברגליו ולא להיפך כי ילך בראשו למטה ורגליו למעלה. כי כן חוק הבריאה, וכן חוק התורה, חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואינך רשאי להרהר אחריו.

אנו אין לנו אלא רצונו ית’, כך גזרה רצונו ויהי כן, אין לנו עסק במה שלפנים, אל לנו מעולם לשאול למה רצה כך, אלא שאלתנו תהי’ רק מה הוא רצונו ית’, מה הוא הדבר שעשה רצונו ית’.

מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה

דברי הימים

עלה המוות בחלונינו בא בארמנותינו
יחד עם כל בית ישראל הזדעזענו עד דכדוכה של נפש מהאסון הנורא שפקד את כלל ישראל במותם הטראגי של מ”ה ההרוגים באתרא קדישא מירון בליל ל”ג בעומר.

מרגע הישמע דבר האסון הקשה בשעת לילה מאוחרת של ליל שישי ועד כניסת השבת ממש, ולאחר מכן מיד עם צאת השבת, עסקו רבני הישיבה, ההנהלה וצוות תלמידים מבני הישיבה במתן מענה ובליווי משפחות של הורים ותלמידים אשר נפשם יצא מדאגה לשלום יקיריהם.

יחד עם זאת, עמדה הנהלת הישיבה בקשר רצוף עם המשטרה ועם צוות זיהוי ההרוגים מתוך דאגה לשלומם של כל תלמידי הישיבה וכדי להיות ערוכים למקרה שיידרש לעסוק בכבוד המתים רח”ל.

לאחר שהתברר כי עלה המוות בחלונינו במותם של תלמידי הישיבה זצ”ל, עמדה כל העת הנהלת הישיבה בקשר עם בני משפחות ההרוגים כדי ללוותם ולעזור ככל הניתן בשעה קשה ונוראית זו.

ראשי הישבה, הרבנים, ההנהלה ומאות מתלמידי הישיבה השתתפו בהלוויות ההרוגים קורעות הלב של תלמידינו ובוגרינו החשובים והיקרים זצ”ל.

במוצאי השבת נערכה הלוויתו של הבה”ח החתן פנחס מנחם קנובלביץ’ זצ”ל מברוקלין – ארה”ב שיצאה מבית ההלוויות שמגר, דרך ביהמ”ד של חסידות גור להר המנוחות.

מיד לאחר מכן נערכה הלווייתו של תלמיד ישיבת מיר מודיעין עילית הבה”ח חיים ראק זצ”ל שיצאה מהישיבה הקד’ במודיעין עילית.

בשעת לילה מאוחרת נערכה הלוויה נוספת של בוגר הישיבה האברך החשוב הרב משה בערגמן זצ”ל מאנגליה שלמד בישיבה עד לפני מספר חודשים.

ביום ראשון אחה”צ הגיעו ארצה בני משפחתו של תלמיד הישיבה הבה”ח דב שטיינמץ זצ”ל מקנדה. מפני דוחק הזמן התקיימה הלווייתו בהר המנוחות, כאשר כבר באותו לילה שבו בני המשפחה לשבת שבעה בביתם שבקנדה.

לאחר מכן התקיימה הלווייתו של הבה”ח יוסף יצחק אייזיק קאהן זצ”ל מקליבלנד – ארה”ב, אשר בית המדרש ‘בית מנחם’ נקרא על שם אביו הר”ר מנחם ז”ל. הלווייתו יצאה מרחבת הישיבה בירושלים בהשתתפות בני המשפחה שהגיעו במיוחד מחו”ל.

בכל ההלוויות השתתפו רבני הישיבה ומאות מתלמידי הישיבה.

כיוון שאין מספידים מת שלא בפניו שלושים יום קודם הרגל, נישאו הספדים רק במהלך ההלוויות ובימים שלאחר מכן התקיימו עצרות חיזוק והתעוררות בבתי המדרש של הישיבה. נאמרו דברי הספד חיזוק והתעוררות על ידי הרבנים הגאונים שליט”א: מורנו הגאון רבי יצחק אזרחי שליט”א, מורנו הגאון רבי בנימין קרלבך שליט”א, מורנו המשגיח הגאון רבי בנימין פינקל שליט”א, המשפיע הגה”צ רבי אלימלך בידרמן שליט”א, מרן המשגיח הגאון רבי דן סגל שליט”א, הגאון הגדול רבי יעקב הלל שליט”א, הגאון רבי יהודה וגשל שליט”א, הגאון רבי משה אהרן פרידמן שליט”א.

הרבנים הגאונים שליט”א חיזקו ועוררו את הציבור לשמוע את קול ה’ בכח המזעזע וקורא לנו להתעורר ולהתחזק בבין אדם לחברו, בעבודת הי”ת ובלימוד התורה הקד’.

ויהי רצון שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ותחזנה עינינו בשוב ה’ את שיבתציון במהרה בימינו ויבולע המוות לנצח. תנצב”ה.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

בהר בחקתי

אין הנביא רשאי להוסיף על התורה

כתוב בפרשה אלה המצוות וכו’. ע’ תמורה ט”ז ע”א אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש מעתה. ומבואר דלא זו בלבד שאין רשאי לחדש, אלא אפילו לשאול דבר שנשכח, א”א משום אלה המצוות.

וע’ מגילה ב’ ע”ב מנצפ”ך צופים אמרום וכו’ ומקשה הגמ’ והכתיב אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש מעתה, ומשני שכחום וחזרו ויסדום. והק’ הפנ”י דסותר הגמ’ בתמורה. ותי’ דמה שאמרו במגילה שכחום וחזרו ויסדום אין זה בנבואה אלא בפלפול, כעין המעשה בתמורה שהחזירן עתניאל בן קנז. וכעי”ז כתב מהר”ץ חיות בתורת נביאים. אכן ברש”ש סוכה מ”ד ע”א העיר מרש”י שם בערבה שאמרו שכחום וחזרו ויסדום ופירש”י עפ”י הדיבור, ודלא כפנ”י הנ”ל.

וליישב דעת רש”י י”ל כמ”ש יד אליהו ח”א מ”ג ד”ה וקשה לי שתי’ דדוקא בשלשת אלפים הלכות והת”ש ספיקות לא היה אפשר לחזור וליסדם עפ”י נביא דכך ניתנה הלכה מעיקרא שאם ח”ו ישתכח מהם יחזרו בפלפולים כמו עתניאל בן קנז, ואם לא יזכו לזה אין תקנה כי אם לילך אחרי הרוב וכו’ אבל מידי דנתנה ונמסרה למשה בכתב כמו מנצפ”ך וכו’ לא שייך בזה לומר אלה המצוות דהא א”א בשום אדם להחזירו מתוך פלפולו.

וע’ בתוס’ בסנה’ פ”ט ע”ב הקשו דאליהו נאמן משום שהיה מוחזק ודיבר בשם ה’, והקשו מיבמות דמבואר דכיון שהיה צורך שעה למיגדר מילתא יש כח גם לב”ד וא”כ א”צ שיהא מוחזק. ותי’ תוס’ דבאמת עשה עפ”י דעת עצמו, וא”צ איתחזק אלא להאמין לו שיהיה למיגדר מילתא.

ועוד תי’ תוס’ דבאמת עשה עפ”י ה’ וכיון דעפ”י הדיבור שרי משום צורך שעה ה”ה שלא עפ”י הדיבור שאין הנביא רשאי לחדש דבר. (ובעיקר המח’ בין הקושיא ובין תי’ השני אי שייך כאן הכלל שאין הנביא רשאי לחדש דבר, נראה שנחלקו ביסוד יד אליהו אי שייך הך כלל במקום שא”א לפסוק עפ”י כללי ב”ד, ונמצא דתי’ שני לא ס”ל כשו”ת יד אליהו ורש”י אלא כדעת הפנ”י, ותי’ ראשון ס”ל דבכה”ג לא שייך הך כלל וכמ”ש בשו”ת יד אליהו בדעת רש”י).

נחפשה דרכנו ונחקורה

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Binyomin Finkel Shlita

דברים שנאמרו בישיבה הקד’ בשעת חימום בהישמע דבר האסון

המצב זועק, לא צריך הרבה הקדמות, אני לא רוצה להגיד עכשיו עצות, אלא ללמוד עם הציבור יחד את הסוגיא.

יש מושג ללמוד סוגיא, תוס’ מביאים וא”ת, לכאורה מה המקום לשאול וא”ת הרי כך כתוב ומה יש לשאול, אלא מה הפשט מתי מותר ומתי אסור לשאול, והענין הוא שאם אתה שואל שאלה מה הקב”ה רוצה ממני, מה עלי לעשות או שאתה רוצה להבין סוגיא זה בסדר, אבל חלילה אם אחד שואל שאלה שהוא לא מבין והוא בא בטרוניה, ה’ ישמור, זה כבר נורא ואיום, כשאדם מקבל בתמימות מה שהקב”ה עושה אז אפשר להבין גם את הסוגיא מה מונח כאן מה רוצים מאיתנו אבל זה רק אחרי שמקבלים בלי הרהור את מה שהקב”ה עושה.

אז עכשיו נדבר כמו שלומדים סוגיא כדי להבין מה קרה.

יש כאלו שאומרים שלא צריך להבין כלום, יש הנהגה מאת הקב”ה וזה מה שצריך לקבל בלי להבין, אבל אם אדם רוצה ללמוד הנהגה מה להתחזק ממה שקרה לכאורה יש מקום ללמוד ולהבין,רבי נחמן ליבוביץ שליט”א סיפר לי, שכשהם ישבו שבעה על אביו שלא היה זקן, גאון הדור רבי משה פיינשטיין זצ”ל הגיע לנחם ואמר להם, הקב”ה לא רצה שתדעו למה, ואתם רוצים לדעת, אבל בסתמא א”א להשוות למצב של טרגדיות, שצריך לדעת מה רוצים מאתנו ולהבין את הסוגיא.

הגאון ר’ אברהם חיים פינקוס זצ”ל היה אדם גדול זקן ויושב בישיבה, אביו של הגאון הצדיק המפורסם רבי שמשון זצ”ל, ובאותו לילה שחור שרבי שמשון אשתו ובתו נהרגו, (זה היה ליל בדיקת חמץ מוקדם כמו השנה, וההלוויה הייתה בישיבת תורה אור), הוא הרעיד את הציבור בשעת ההלוויה ואמר, אני לומד סוגיא בגמ’ ולפעמים אני לא מבין את הסוגיא, אז מי לא בסדר אני או הסוגיא, וודאי שהסוגיא היא סוגיא רק שאני יש לי בעיה שאני לא מבין, לא תמיד מבינים את הסוגיא, אבל הבעיה היא בנו ולא בסוגיא.

לטב עביד

יש בלבול בציבור מצד אחד אנחנו יודעים שכ”מ שהקב”ה עושה זה טוב, ומצד שני צריך הרי להיזהר מסכנה, וכן ישנם שאומרים אל תעשה עכשיו שום חשבונות, עכשיו זה זמן לעשות תשובה, מאידך יש כאלה שאומרים שצריך לעשות טיפול מקצועי, הרי אנחנו יודעים שמלבד הקורבנות שנהרגו ה”י יש כמה קורבנות שהם פגועים בגוף ובנפש, אתמול הייתי בלוויה של ילד בכיתה ח’ בהר נוף, ניגשו אלי שני אבות לילדים הם אמרו לי – הבן שלי חבר של הילד, לפני יומיים הוא שיחק איתם, ביקשו ממני לדבר אתם, אתם יודעים כמה פגועים יש מסביב, אז יש כאלו שאומרים שצריך טיפול מקצועי, וצריך לדעת שיש בזה גבול מסוים, ישנם אנשים שמחפשים אשם, מי אשם במה שהיה פה.

הנה בגמ’ מובא ששלוחי מצווה אינם ניזקים (פסחים ח ב), ויש דעה לא בהליכתם ולא בחזרתם, (ועי”ש בגמ’ שהיכן ששכיח הזיקא שאני, אבל מהיכן נדע מה זה שכיח היזק), והנה אם אדם רואה שליח מצוה שניזוק עליו לחשוב ולהתבונן שיש כאן תביעה, ומלבד זאת גם מותר לו לחפש פשט במה שקרה לשליח מצווה הזה, הרי את השאלה הזאת שואל האור החיים על יוסף הצדיק, איך הוא ניזוק הרי יעקב אבינו שלח אותו, והוא היה שליח מצווה, והאור החיים הק’ וודאי לא שאל כטרוניה אלא בשביל להבין, ומסביר האור החיים שיעקב אבינו שלח את יוסף לשכם, ויוסף המשיך ללכת גם אחרי שכם, ויש עוד פרוש שבסוף יוסף היה מלך במצרים ואם אנחנו נסתכל על מכלול הדברים נראה שזה לא היה נזק, אלא ישועה.

וכן יש לדעת שלפעמים אדם ניזוק תוכ”ד שליחות מצווה וקיבל שבר וכד’ אבל יתכן שאם הוא לא היה עסוק במצווה הוא היה ניזוק בדבר חמור יותר, ורק בגלל שהתעסק במצווה הוא ניצל.

היו סיפורים של שליח מצווה שלא חזר לביתו, וההסבר במה שקרה הוא לא כדי שנבין מדוע הוא מת ואם לא נבין אז חלילה לא נסכים, אלא מה שה’ עושה זה הכי טוב, אבל אפשר ללמוד את מה שקרה כמו שלומדים סוגיא, להבין מה זה אומר לגבנו.

יהי חלקי ממתי בדרך מצווה

היה פעם איזה אסון וחשבתי מסברא לומר ע”ז משהו ואח”כ אמרו בשם מרן הגר”ח קנייבסקי שליט”א שזה גמ’ מפורשת בשבת: וא”ר יוסי יהא חלקי ממתי בדרך מצוה, (שבת קיח ב) ומבאר המהרש”א: לא שייך בזה דשלוחי מצוה אינן נזוקין דהיינו ע”י עסק המצות לא היו נזוקין והכא מיירי בדרך מצוה במת בעת שעסק במצוה ולא ע”י עסק מצוה (מהרש”א שם). כלומר ר’ יוסי בר חלפתא חברו של רשב”י ותלמיד ר”ע ביקש יהי חלקי ממתי בדרך מצווה, וודאי המצווה לא מזיקה, אלא ר’ יוסי רצה שכשיבוא זמנו למות תהיה המיתה תוכ”ד מצווה.

ומסבירים המפרשים את ביאור תפילתו, כי הרי כשאדם מסתלק מהעולם הוא עובר כמה וכמה שלבים, הגר”א כותב שצריך לעבור במדבר בים וכו’, ותראו בראשית חכמה כמה מדרגות שיש בזה, וכתוב שמי שמת בערב שבת אין לו חיבוט הקבר, אנו רואים שיש אופנים שאפשר לחסוך כמה עינויים לנשמה, ואם האדם מת בתוך מצווה, אזי המהלך שלו יהיה יותר קל.

לצאת משגרת החיים

אי אפשר לבטל הכל, וודאי שצריך לשמור את כל השמירות, הרי מצאנו בחז”ל: וא”ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי (ברכות נה א). וכן בגמ’ בבמה מדליקים יש נידון למה יש מתים צעירים, ואומרת הגמ’ שהיות ואחד הלך בגשר עם גוי ולא נזהר על חייו, עי”ש, יש דברים שצריך לעשות כדי להיזהר מסכנה, ומצד שני א”א להיות מונחים רק בזה, והרי בזה נסכם את כל האירוע הנורא, המפחיד והמזעזע.

קשה לומר לא להתייחס לכל הדברים האלה, אבל לא להישאר במחשבות הללו, היו פה דברים לא שיגרתים בהחלט, אתם וודאי זוכרים שבהלוויה של מרן הרב וואזנר זצ”ל נפטרו שני מלווים והעולם היה מזועזע, המספר הזה הוא מחריד בצורה מבהילה שא”א לתאר, ויש כאן תביעה שמימית אסור להתפס ולתלות בכמה נקודות ולהרגע, האסון לא נתפס, אבינו שבשמים רוצה שנפשפש במעשנו שנחפש ונתקן את דרכנו.

הגבול הוא דק בין אדם שרוצה לתקן וזה דבר טוב, או אחד שמחפש במה לתלות ולומר מקרה, שעל זה אומר הפסוק אם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, והרמב”ם מסביר מה זה קרי, שאדם אומר שמה שקרה זה היה מקרה.

נושא בעול עם חברו

ומלבד החובה לפשפש במעשינו בנוסף עלינו להיות נושאים בעול, אחרי כזאת מכה צריך לחזור בתשובה, וע”י נשיאה בעול והתבוננות במצבם של המשפחות האומללות, היתומים והאלמנות השבורים ורצוצים, זה יביא לתשובה יותר גדולה.

אנחנו צריכים להרגיש את ההרגשה של כל אלו שהיו קרובים למקום האסון והם ראו את כל מה שקרה הרי להם ייקח הרבה זמן עד שהם יחזרו לשגרת החיים, וכל מי שהיה רחוק יותר צריך לשאת בעול ולהרגיש את אותה ההרגשה. בתחילת הלילה שמענו שיש עשרה הרוגים ל”ע, ואח”כ היה יותר ויותר, ויש להיזהר לא להתמקד במספרים, אלא לזכור שכל אחד הוא עולם מלא ומסביב לכל אחד יש את משפחתו, מכריו וחבריו, וממילא כל מספר מוסיף ביגון הנורא שזה עוד ועוד עולמות.

חובה על כל אחד ואחד להתבונן כמה שהוא יכול, אברכים יכולים לחשוב על אבא ששלח את בנו לא”י והוא לא חוזר, ישנה אמא אחת שהייתה שבורה רצוצה והמומה מכך שלא מצאו את בנה כמה שעות, וגם אחרי שגילו שהילד חי היא לא נרגעה, אומרים לה שהוא חי אבל היא לא נרגעת, נדמיין לעצמנו איך נראית אשה צעירה לפני לידה שבעלה יצא למירון ולא חוזר, א”א לעכל את זה, איך מרגישה הכלה שהחתן שלה כבר לא יחזור, זה לא נתפס, כמה ילדים איבדו את האבא.

צריך לדעת שהקב”ה מלא רחמים, אב הרחמן, ואמנם חובה להיות נושא בעול אבל חלילה לא ליפול לדיכאון או משבר, וכ”ש לא להיכנס לטרוניה כלפי מעלה ח”ו, חלילה חלילה מלהרהר אחר מידותיו של הקב”ה.

למדנו שמשה רבנו אמר, ה’ למה הרעתה לעם הזה, ומשה אמר את זה לטובת כלל ישראל, שלא רצה שירע מצבם, ואנחנו רואים שהקב”ה אמר חבל על דאבדין, איפה האבות שלא הרהרו על מדותי, אבל מצד שני הוא היה רועה ישראל, ואם לא היה אכפת לו מבני ישראל הוא לא היה יכול להיות רועה ישראל, והביטוי שמשה אמר למה הרעתה, זה היה ביטוי דק, וע”ז נגזר עליו שלא יכנס לארץ.

(לשאול למה, זה דבר נורא, אבל מצד שני כתוב למה ה’ תעמוד מרחוק, ושם זה על כבוד שמים שלא יתחלל שמו ית’, ובזה כן צריך לשאול למה).

יש עוד ענין, שאין לומר מה לי לשאת בעול הרי הקב”ה עושה רק טוב ומה יש לנו להצטער, אחד שאל אותי למה להתפלל על חולים הרי הקב”ה עושה הכל לטובה ולא צריך להתפלל רפאנו וכו’ אבל הפשט הוא שהקב”ה רוצה שנתפלל איליו, ושנרגיש את חברנו, תראו איזה עבודה קשה שיש לנו, הקב”ה רוצה שתדע שמה שהוא עושה זה טוב, ואם המצב הוא לא טוב הרי זה בגלל שהעוונות גרמו, צריך לדעת שאם הייתי מתפלל יותר טוב הייתי יכול לחסוך מעצמי.

נסכם, קודם כל להיות לב נאמן וטהור להקב”ה דבר שני עלינו להאשים רק את עצמנו.

מי אני שיגיד מה לעשות אבל רק לתת עצה, יש אנשים שבטוחים מה צריך לתקן, כל אחד במה שהוא עוסק הוא אומר שזו הסיבה וזה מה שצריך לתקן, אנחנו לא יודעים בגלל מה קרה מה שקרה, רק גדול בישראל יכול להגיד.

המקום ינחם

מרן רבנו הגר”ח קנייבסקי שליט”א הורה להתחזק בתפילה, ויש בזה שני ענינים, עצם הענין של חיזוק בתפילה וכן להתפלל על כל אותם משפחות שהקב”ה יחוס וירחם עליהם וישלח להם נחמה, ושיהיה להם כח לשרוד את התקופה הקשה הזאת, מרן ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ זצ”ל הגיע פעם לנחם אצל משפחה שהיה להם אסון נורא והוא ישב שם בבכי ואמר להם, אני לא יכול לנחם אותכם אבל המקום ינחם אתכם, רק הקב”ה יכול לנחם את כל אותן משפחות.

מרן הרב אלישיב זצ”ל הגיע לנחם במקום שהיו בו כמה אסונות ל”ע, שאלו אותו שם מה צריך לתקן, הרב אלישיב אמר, כל אחד יתקן מה שהוא חושב שצריך לתקן, ומה שברור שאסור לנו לשכוח ולחזור לשגרה, וצריך להתפלל לרבש”ע שיפתח לנו את העיניים שנדע על מה אנחנו צריכים תיקון.

ברוך ה’ שיש פה בישיבה עמלי תורה, שוודאי שבשמים מתחשבים בזה, וכל תוספת תפילה ותיקון במה שמרגישים שצריך תיקון זה מועיל, אפשר לשבת עם האשת חיל ולדון יחד מה אפשר לתקן, לא להגיד לה מוסר אלא כמו שדיברנו שמאוד חשוב להגיד פרק תהילים בבית על הצרות של כלל ישראל, ואפשר גם עם הילדים, לא להכביד עליהם אבל לדוגמא בערב שבת להגיד איתם פרק בשביל הצרות של כלל ישראל ולומר להם באו נבקש מהקב”ה שהוא אב הרחמן ורוצה את התפילות שלנו, ולא להפחיד אותם אלא לבקש.

וכך אפשר לעשות חיזוקים כ”א בביתו וודאי שזה מועיל, יש הרבה הצעות שאפשר לתת אבל זה שלב שני השלב הראשון הוא לצאת משגרת החיים, נחפשה דרכנו ונחקרה ונשובה אליך.

לא לשכוח להתפלל בבית שהקב”ה ייתן כח למשפחות לשרוד את הצער הגדול שלהם, לחולים שיתרפאו לאבלים שיתנחמו, ושיהיה לכולם כח לשרוד את המצב, רואים אנשים שעוברים תקופות קשות והם יוצאים מזה עם חיזוק בתחיית המתים ובאמונה.

דברים אלו הם על קצה המזלג, אנחנו מבקשים מהקב”ה קל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא, הראנו ה’ חסדיך שנראה את החסדים בגלוי, ושנזכה במהרה לגאולה, וחלילה אם לא שעד הגאולה יהיה יותר רחמים, ושנזכה לעבוד את ה’ ולעשות נח”ר בשמחה ובטוב לבב.