דברי רבותינו

Levinshtein, Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yechezkel zt”l

ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבתם (א,יח)

ופירש רש”י: הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט.

אומר מרן המשגיח הגה”צ מרן המשגיח הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זצללה”ה: דרך הטבע היא שהקטן מתבטל לגדול ולחזק ממנו, וכ”ש כשהקטן הוא עבדו של החזק. ורואים אנו בעינינו שכשמדברים עם אדם עשיר וכדו’ מרגישים מיד נטיה לחנופה, על אחת כמה וכמה בני ישראל כשהיו עבדים ובארץ לא להם היו ראויים לאבד את כל צורתם הישראלית, להטמע בין המצרים וללמוד מדרכיהם.

אך נס גדול ועצום עשה הקב”ה עם בני ישראל, שביציאת מצרים היו כולם ממש באותה צורה שבאו למצרים, בגדר ראובן ושמעון נחתא ראובן ושמעון סלקא, והיו מביאים כל אחד ואחד ספרי יחוסין שלהם ולא נמצא בהם שום שתוקי ושום אסופי.

וכל זה משום שהקב”ה ברחמיו הרבים שמר הבטחתו לאבות הקדושים, וחישב את הקץ בשמירה מעולה כדי שבשעת יציאת מצרים יהיו בני ישראל כולם ראויים ליציאה, ובשביל כך שמר הקב”ה על כל אחד ואחד מישראל בשמירה מיוחדת שלא יתבולל בין המצרים. וזה גם מה שאנו אומרים בהגדה של פסח “ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא, שהקב”ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים”.

דברי הימים

Levovitz, Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem zt”l

שמירת סדרי הישיבה חשוב יותר מ’משמרות’
סיפר מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה: בישיבת וולוז’ין היה נהוג לערוך “משמרות”. התלמידים היו מחלקים את שעות היממה ביניהם וכך היה הלימוד בישיבה ממשיך במשמרות במשך כל שעות היום והלילה, כדי שלא להניח את הישיבה אף לא לרגע אחד בלי לימוד התורה. מנהג זה בא מיסודו של מרן הגאון רבי חיים מוולוז’ין זצללה”ה, אשר הסתמך מן הסתם על מאמר חז”ל שאמרו )ספרי זוטא במדבר יח, ד) “אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרים לפלטרין שאין לו שומרים”. הישיבה – קבע מרן הגר”ח מוולוז’ין – היא פלטרין של מלך! על כן מן הראוי שיהיו לה שומרים. השומרים הם בני התורה היושבים בתוכה ועמלים בתורה בין כתליה! והשמירה היא בין ביום ובין בלילה, כמו שאנו אומרים “שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה”.

הוסיף מרן המשגיח הגה”צ רבי ירוחם זצ”ל ואמר בשיחתו לבני הישיבה, אף אנו היה ברצוננו מאוד להנהיג מנהג זה ולערוך “משמרות” בהיכל הישיבה. אולם לא עשינו כך, וזאת מהטעם כי מעולם אין אנחנו עושים שום דבר שלא קיבלנו מרבותינו, ואנו לא קיבלנו מרבותינו לנהוג כן.

יתרה מכך, מנהג זה יכול לגרום שתבוא ממנו פגיעה מסויימת ביסוד “סדרי הישיבה”, וכיום, ענין זה של “שמירת סדרי הישיבה”, יתכן שחשוב הוא יותר מענין “המשמרות”.

בשבילי הלכה

Shpitzer, Harav Hagaon Meir Tzvi Shlita

במדבר

בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל.

מבואר בגמרא דבכור בהמה אסור בהנאה. ודנו האחרונים לענין עורות שמעבדים אותם לעשות מהם תפלין, אי כשרים כשנעשו מעור בכור. וע’ אבן ישראל ח”ז ז’ דדן משום איסוה”נ אך אולי נימא מצוות לאו ליהנות ניתנו. ודן עוד משום כתותי מיכתת שיעוריה ועפ”י תוס’ זבחים ע”א דאם חייב סקילה פסול. ושוב דן עוד לפי עונג יו”ט צ”ד דלא שייך עיבוד באיסוה”נ כמו דלא שייך להקדישו והביא בזה ממשיב דבר ע”ד להקל.

וע’ אבי עזרי בהוספות על הל’ סוכה פ”ה (וחזר ממה שכתב במהדו”ק להכשיר, וכאן כתב) לפסול מה”ט בשאלת ב”ה י”א ו’ בגזל ואח”כ שילם ודן ב”ה משום תולמ”ה ובאבי עזרי פוסל משום דלא הוי לשמה. והקשו האחרונים א”כ איך מהני תקנת מריש וכמ”ש זכרון שמואל דלא הוי שלו אלא מכניסת החג. ועוד העירו מגיטין כ’ בכתבו על איסורי הנאה דכשר והרי אין כאן לשמה, ודחו כי שם עכ”פ הדיו שלו.

וע’ מנח”י ח”ט ק”ז לענין מום באוזן, דלא די בזה כי צריך שיעור עדשה שהוא תשיעית של גריס כמבואר בנגעים פ”ו מ”א, והרי גריס שהוא עיגול של קוטר כ”א מילימיטר, הוא מרובע של י”ט על י”ט, ונמצא נקב באוזן של ד’ מ”מ על ו’ מ”מ הוא די קטן. וע’ אבן ישראל הנ”ל דפשיטא ליה שהשיעור עדשה שאמרו בבכורות, הוא שיהא רוחב עיגול נקב כרוחב ריבוע של עדשה, כי פשוט דכל נקב הוא עיגול, ודלא כמנח”י, ולכן אף דריבוע של עדשה יוצא מ’ מ”מ מרובע, מ”מ לענין עיגול של נקב די בשיעור ל’ מ”מ מרובע, ולכן ס”ל דנקב מרובע של בהמות בזה”ז בשיעור מרובע של ה’ וחצי מ”מ על ה’ וחצי מ”מ הוי מום.

לקראת יום מתן תורה

Chodosh, Maran Hamashgiach Hagaon Harav Aaron zt”l

כתוב בפסוק בפרשת יתרו “בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני”, וברש”י שם הביא מחז”ל: ‘ביום הזה – בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו’, ודבר זה הוא לא רק באותו זמן אלא כל שנה ושנה ההארה של יום מתן תורה מתחדשת וכדאיתא בילקוט (רע”א) ‘אמר הקב”ה בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני בהר סיני ומקבלים את התורה שנאמר “ביום הזה באו מדבר סיני”.

ומוטל עלינו להתבונן מה מחייבת אותנו קבלת התורה בכל שנה ואיך נוכל לזכות להשפעות של היום הגדול  שהוא תכלית בריאת השמים והארץ כמו שכתוב בפרשת בראשית “ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי” וכתב רש”י הוסיף ה’ השישי בגמר מעשה בראשית לומר שהתנה עמהם ע”מ שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. ד”א שכולם תלוים ועומדים עד יום “השישי” הוא ו’ בסיון המוכן למתן תורה וכן נאמר “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי”.

ובמשנה באבות פ״ו מ”ב ‘אמר ר’ יהושע בן לוי בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שלא עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר וכו”, וענין הבת קול הזו היא שכיון שבכל יום יש בחינה של מעמד הר סיני ממילא שבכל יום יש בת קול מהר סיני לעורר אותנו ללמוד תורה כמו שקבלנו בהר סיני.

 

נביא כמה מקומות בחז”ל שמבואר בהם מהי הגישה הנכונה אל התורה ומזה נדע איך להתכונן אל היום הגדול  של מתן תורה.

 

איתא בגמ’ בעירובין (דף נ”ד) ‘אמר רב מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו’, וכעי”ז במדרש רבה פרשת יתרו ‘וידבר ה’ אל משה במדבר סיני למה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני’, ומבואר שיש תנאי מוקדם כדי לזכות לקבלת התורה והוא מה שהאדם משים עצמו כמדבר וכהפקר, ומהו ענין ההפקר  שהאדם מוכן להקריב את כל ענייניו בשביל התורה.

וההפקר הזה פירושו שהאדם שקוע כולו ועמל בתורה בלי שום דבר אחר, מכיון שזהו עיקר החיוב בלימוד התורה כמו שכתב רש”י ריש פרשת בחוקותי ‘אם בחוקותי תלכו שתהיה עמלים בתורה’, ולאידך גיסא ‘אם לא תשמעו לי- להיות עמלים בתורה’.

ודגרת העמלות מבוארת בחז”ל שם במדרש (ויק”ר) “אם בחוקתי תלכו” הדה”ד “חשבתי דרכי והשיבה רגלי אל עדותיך” אמר דוד ע”ה לפני הקב”ה רבש”ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך, לבית דירה פלונית וכו’ והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ובתי מדרשות הה”ד “ואשיבה רגלי אל עדותיך”, ופירושו שדרגת העמלות בתורה היא כ”כ נעלית שהאדם מאליו נמשך אל התורה.

 

בילקוט (תרפ”ד) איתא ‘בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אוה”ע בהם ואמרו מה ראו ישראל להתקרב יותר מן האומות, סתם הקב”ה פיהם וא”ל הביאו ספר יוחסין שלכם וכו’, הא למדת שלא זכו ישראל לקבל את התורה אלא בזכות ספר יוחסין שלהם וכו’.

וצריך להבין מה עניין ספר היוחסין לקבלת התורה.

ונראה עפ”י מה שכתוב בגמ’ בקידושין (דף ל) ‘אמר ריב”ל כל המלמד את בנו ובן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קיבלו מהר סיני שנא’ “והודעתם לבניך יום אשר עמדת לפני ה’ אלוקיכם בחורב”, והיינו שיש צורה איך ממשיכים את המתן תורה והוא ע”י מה שמלמדים את התורה לדורות הבאים.

למדנו כאן שהמסורה שנמסרת מדור לדור היא המשך למעמד הר סיני ועי”ז מתקיימת השבועה שהקב״ה נשבע שלא תשכח תורה מישראל וע”כ כל זה שייך רק אצל ישראל שיש להם יוחסין ויש המשכיות של הדורות ומוסרים את התורה מאב לבן ומרב לתלמיד אבל לאומות העולם אין  יחס ואין בהם המשך הדורות ולא מוסרים מדור לדור.

וזה מה שאנו מבקשים בתפילה כל יום ‘ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד’ שה’ללמד’ הוא יסוד קבלת התורה ללמד ולהעביר את התורה מדוד לדור.

והלימוד כשנעשה בצורה הנכונה הוא בחינה ממש כמו מעמד הר סיני וכמו שהביאו התוס’ בחגיגה (דף ט״ו) את המעשה מאביו של אלישע (אחר) אבויה שהיה מגדולי ירושלים וביום שבא למוהלי קרא לגדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר”א ור’ יהושע במקום אחר מן דאכלין ושתין שרין מטפחים ומרקדים, אמרי עד דאלין עסקין בדידהו נעסק בדידן, ישבו ונתעסקו בדברי תורה ירדה אש מן השמים והקיפה אותן, אמר לן אבויה אבא גברין מה באתם לשרוף את ביתי, אמרו לו חס ושלום אלא יושבים היינו וחוזרים מדברי תורה לנביאים וכו’ והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, לא באש נתנו וכו’.

ורואים שכשלומדים בעמילות אפשר להגיע לכנתינתן מסיני כפשוטו ממש, אבל באמת כל אחד לפי דרגתו שייך לזה  ע”י לימוד התורה בעמל ויגיעה.

מצאנו בגמ’ כמה נקודות חשובות בגישה אל התורה, כתוב בגמ’ בפסחים (דף ס”ח) ‘א”ר אלעזר הכל מודים דבעצרת בענין נמי לכם מ”ט יום שניתנה בו תורה… ר’ יוסף ביומא דעצרתא אמר עבידי לי עגלא תילתא אמר דאי לאו ההוא יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא’, ופירש רש”י ‘אי לאו האי יומא – שלמדתי תורה ונתרוממתי’, והיינו שהצורה ללמוד תורה היא להרגיש שאנחנו שונים מאלו שלא לומדים ונמצאים בשוק ואנחנו חיים במציאות אחרת.

 

עוד מצאנו בגמ’ בסנהדרין (דף צ”ט) ‘אפיקורס כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו, לדידהו תנו. א”ל אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב אם לא בריתי וכו’, אמר רנב”י מהכא נמי שמע מינה שנאמר “ונשאתי לכל המקום בעבורם”. למדנו מכאן את גודל הערך שצריך לכל אחד להיות כלפי לומדי התורה להבין שהתורה היא מציאות החיים של כל העולם.

 

והלימוד צריך להיות מתוך שאיפה של ידיעת התורה כמו שכתוב בגמ’ בקידושין (דף ל) ‘ת”ר “ושננתם לבניך” שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגמם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנא’ “אמור לחכמה אחותי את” ואומר וכו’ ואומר “אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער”, ולמדנו שצריך למלא את אשפתו כדי שלא יבושו בזמן שמדברים בדברי תורה בשער שידע ויבין על מה מדברים וזה יכול להיות רק ע”י ריבוי העסק בתורה ובידיעתה.

ויש לידע שריבוי ידיעת התורה הוא לא דבר עצמי אלא הוא תוספת מעלה בהבנת התורה עצמה וכדאיתא בגמ’ בסנהדרין (דף מ”ב) ‘כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור’, ופירש רש”י שם ‘לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד, אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת’.

 

והיום הבתי מדרשות זה המשך של מעמד הר סיני, ומשה קיבל תורה ומסרה.. וב״ה רואים את המשך ואת המסירה מדור לדור בישיבתנו הקד’ ונשמעים בה קולות וברקים בלימוד התורה והיראה.

 

 

אבל צריך לזכור כהכנה לזה מש”כ בחז”ל עה”פ ‘כאיש אחד בלב אחד’ שהצורה לזכות לתורה היא ע”י האחדות והשלום בינינו וכמו שכתוב בילקוט (רע”ג) “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום”, ביקש הקב”ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו היו נוסעים במריבה והיו חונים במריבה, כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת וכו’ ונעשו הומניא אחת אמר הקב”ה התורה כולה שלום ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום הוי הה”ד “כל נתיבותיה שלום”.

אלו דרכי ישיבתנו הק’ כך חונכנו וכך עלינו להעביר את החינוך לדורות הבאים יעזרנו ה’ שנזכה לגדול בתורה ושנזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן.