דברי רבותינו

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yechezkel Levinshtein, zt”l

עשה לך תבת עצי גפר קינים תעשה את התבה (ו,יד)
הקשה מרן המשגיח הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זצללה”ה: לכאורה עניין התבה הוא פלא, הרי לא יתכן בדרך הטבע שיכנסו בשטח התבה מכל יצורי תבל יחד עם משפחתו של נח, ע”כ נכנסו אליה בנס, וא”ע צ”ב למה הוצרך נח לבנות את התיבה דווקא במידות אלו? ויותר צ”ע: הרי ודאי שתיבת עץ מצופה כופר אינה יכולה לעמוד במי המבול שהחריבו את מה שהיה על הארץ, וא”כ מדוע ציווה הקב”ה את נח לעלשות זאת ולא הצילו בנס אחר שלא יוכלו לתלות אותו בטבע?

ותירץ: אף במקום שעושה הקב”ה נס שעל ידו מתגלה מציאותו בעולמו, מכל מקום דרכו יתברך היא לצמצם את הנס כך שיהיה בו מקום לטעות, ולכך גם בהצלת נח על ידי התיבה, שזהו נס גלוי, אך יש מקום למי שרואה תיבה גדולה וחזקה לטעות ולומר שהתיבה היא שהצילה את נח. למרות שכל המתבונן יבין שלא יתכן כזאת שתיבה של עצים תעמוד נגד מבול שהחריב את כל הבריאה כולה ואפילו הארץ נימוחה, מכל מקום לשוטה יש כבר די מקום לתלות את ההצלה בתיבה ולא בהשגחת ה’.

נמצא שענין צמצום הנס הוא, שהרושם שראוי לנס לעשות על האדם כבר נחלש על ידי הסיבה, שהרי כבר יש דבר אחר לתלות בו את ההצלה.

מכאן עלינו ללמוד לכל ענייני העולם, אם נתבונן נראה שכל הבריאה כולה אינה אלא תיבה בעלמא, כעין תיבת נח, הלא כל כדור הארץ מסובב במים למעלה מעל הרקיע ובמים מתחת לרקיע, והקב”ה עושה מעין קריעת ים סוף בכל הבריאה, שבאמצע כל המים האלו תהיה יבשה, נמצא שכשם שקיומה של תיבת נוח אין לה הבנה, כך אין אנו מבינים את קיומה של הבריאה כולה. והאדם צריך לקבל על עצמו לצייר ציורים ולראות שכל הבריאה כולה היא נס, וכל הסיבות שאנו רואים אינם אלא למעט את הנס כדי שהשוטה יתלה באותן בהסיבות, אך המתבונן ידע ויכיר שהכל נס גלוי של הקב”ה.

ע”פ ‘זאת התורה’

דברי הימים

שתי ישיבות קבע הקב”ה לישראל שיהיו הוגים בתורה יומם ולילה, ואותם שתי ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלט בהן לא יוון ולא אדום (מדרש תנחומא פרשת נח)

דברי המדרש שנאמרו בשעתם על ישיבות סורא ופומבדיתא, הינם בגדר “מעשי אבות סימן לבנים” ביחס להצלתה המופלאה של הישיבה בשלמותה בימי הזעם של מלחמת העולם הראשונה והשניה ורצף הלימוד שבה כבר למעלה ממאתיים שנה.

וכך כותב מרן ראש הישיבה הגאון החסיד רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק”ל בהקדמה לספרו ‘דברי אליעזר’ אוות ניסי הצלתה של הישיבה בשנות השואה הנוראה:

“…והודאה מיוחדת “ברוך הטוב והמטיב” על נסי השי”ת בזמן המלחמה האחרונה – שהצילנו יחד עם הישיבה הקדושה בשנת תש”א, ומגיא ההריגה בליטא – רוסיא נמלטנו למקומות מבטחים. הצלתנו זאת – היתה רצופה שלשלת של ניסים גלוים ונסתרים לאין חקר, ובחוש ראינו את השגחתו של נותן התורה שהבטיחנו – שלא תשכח מפי זרעו. וכמעט כל אשר לא עזב את הישיבה הקדושה בעתות נידודיה – ניצול עמה.

וגם בגלות הישיבה לארצות רחוקות ובמצבים הקשים ביותר – המשיכו והגבירו תלמוד תורתם ביתר שאת, וזכו שמשם יתד ופינה להרבצת תורה ולהרמת קרן התורה והיראה, בארץ ובחו”ל, ונתקיים בהם והיה המחנה הנשאר לפליטה”.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

נח

בענין לשון ארמי

בדור הפלגה כתיב שם בלל לשונם

ע’ שבת י”ב שאין מלאכים מבינים לשון ארמי, וע’ גבורות ה’ פנ”ד כי ארמי למעלה מהשרים.

וע’ מנורת המאור ג’ ג’ א’ דמלאכים אין מבינים לשון ארמי, חוץ מג’ מלאכים גדולים ע”ש. וע’ מהרש”א סנה’ צ”ב ע”ב ד”ה ואמר פתח ואמר, דהמלמדים טוב על ישראל מבינים ארמי. וא”ש לפי גבורות ה’ פנ”ד הנ”ל.

וע’ שבלי הלקט רפ”ב לענין מיכאל מטטרון וגבריאל.

וע’ תוס’ ברכות ג’ ע”א אולי הטעם דקדיש בלשון ארמי כדי שלא יקנאו בשבח יפה זו, ותוס’ דחו שיש עוד שבחים. וע’ לבוש נ”ו ליישב קו’ תוס’ כי יהא שמיה רבא תפלה על הגאולה ויש לחוש משום מלאכי דין.

וע’ ב”ח סי’ נ”ו דצד זה של תוס’ הוא לשיטתם שם בברכות שפי’ יהא שמיה רבא קאי על ימות משיח ושם ה’ לא יהא קה אלא יקוק, אבל אם פירושו  כפשוטו ששמו יהא גדול, א”כ אינו שבח גדול שיקנאו בנו).

וע’ תפארת יונתן פ’ וירא, עה”פ יקח נא, ופירש”י כערבים נדמו לו, וצ”ע אולי מאומה אחרת, ותי’ כי דיבר עמהם לשה”ק, והרי אין מלאכים מבינים לשון ארמי, וכתב דה”ה שאר לשונות, וא”כ ע”כ דיבר עמהם לשה”ק, והרי רק אברהם הבין לשה”ק, והיה לו להבין שהם מלאכים. ולזה תי’ רש”י כערבים נדמו לו, וברמב”ם דלשון ארמי שיבוש של לשה”ק, ולכן חשב שהם ערבים.

ומה שכתב על שאר לשונות ע’ בזה מח’ רא”ש ברכות פ”ב סי’ ב’ ור’ יונה לענין תפלה בשאר לשונות. ובתפלה אומרים להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה וכו’ וע’ אבן עזרא צפניה ג’ ח’ שפי’ שפה ברורה הוא לשה”ק, וע’ ברוך שאמר על תפלה שפי’ כי מלאכים אין מבינים אלא לשה”ק, כרא”ש כאן.

(וע’ רא”ש הנ”ל דאין מלאכים נזקקים ללשון ארמי דוקא כי הוא לשון מגונה. ומצד שני מצינו במגילה ג’ ע”א דתרגום אונקלוס ניתן בסיני.

וע’ מעדני יו”ט על הרא”ש הנ”ל ברכות פ”ב סק”ז שהק’ אמאי מגונה הוא יותר משאר לשון והרי הוא קרוב ללשה”ק, ותי’ דאדרבה מה”ט מגונה הוא דהוי כלשון משובש וגרע משאר לשון שהוא לשון לעצמו, וע”ש דא”כ ה”ה לשון ערבי כמו ארמית.

שו”ר זוהר פ’ לך לך דף פ”ח ע”ב היה דבר ה’ במחזה, דבאמת מחזה ומראה הם דבר אחד אלא מחזה בלשון ארמי. וע”ש עוד כי לשון ארמי נמאס. וע”ש שהק’ א”כ אמאי תרגם אונקלוס ללשון ארמי, ותי’ כי רק אצל המלאכים הוא מאוס.

וע’ דרך חיים פ”ה מכ”ב דלשון ארמי הוא מעולם עליון יותר מלשה”ק שבו נברא העוה”ז, ולכן שני התלמודים נתקנו בלשון ארמי.

וע’ שבלי הלקט דאין אומרים כל דכפין בלשה”ק כדי שלא יבינו המזיקים, והק’ בשם ר’ בנימין דהרי הוא ליל שימורים. וע’ מושב זקנים פ’ בא י”ב כ”ט ליישב דשאני הכא שמזמין ויש לחוש גם בליל שימורים.

וע’ גר”ז תל”ד קו”א ו’ שהק’ דרק מלאכים אין מבינים ארמית משא”כ מזיקים.

מדרגת צדקות יתירה

Maran Rosh Hayeshiva Hagaon Harav Nosson Tzvi Finkel zt”l

“אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח”, וברש”י ‘יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי. לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום’ (בראשית ו, ט)

סביבתו של אדם משפיעה על מדריגתו

מבואר בדברי רש”י שלדברי הדורשין אותו לשבח, אילו נח היה נמצא בדור של צדיקים היה מתעלה להיות צדיק יותר, שכיון שהיה נמצא בסביבה טובה יותר היה מתעלה למדרגה יותר גבוהה. ורק מכיון שהיה בין אנשי דורו הוא לא הגיע לדרגת צדקות זו. אולם עלינו להבין, איך יש בכח אנשי הדור לשנות את צדקתו, הלא הדבר תלוי במדרגתו, שאם הוא הגיע למדרגה זו הוא בכלל צדיק ואם לא הגיע אינו בכלל צדיק.

לומדים מכאן את יסוד כח ההשפעה של הסביבה. שיש בכח הסביבה שהאדם נמצא בה להשפיע על מדרגתו, אם הוא נמצא בציבור של אנשים צדיקים הוא יכול להתעלות למדרגת צדקות גבוהה יותר, ולכן כיון שנח היה בין אנשי דורו שמדרגת צדקותם הייתה פחותה, עדיין לא הגיע למדרגת ‘צדיק יותר’.

“צדיק יותר” – מעלה שמשיגים בכח הציבור

למדנו מכאן, שיש דרגות במעלת אדם, אדם יכול להיות עמל בתורה ולהתמיד בה, להרבות בתפילות ובחסדים, ללמוד מוסר ולהגיע למדרגת  צדיק, אבל עדיין הוא לא הגיע למדרגת ‘צדיק יותר’. ורק אם נמצא בין ציבור של אנשים צדיקים שעושים את אותו מעשה הצדקות אזי כל יחיד ויחיד מתוך הציבור מתעלה למדרגת ‘צדיק יותר’. מעלת הציבור אינה רק בכמות של עושי המצוה אלא באיכות ההתעלות של ציבור עושי המצוה, וכיון שכן הוא הרי יש בזה חיוב גדול על האדם להיות נטפל לציבור ולעבוד את הקב”ה ביחד עם הציבור, שכן בכך הוא מגיע לדרגה גבוהה יותר.

כשהציבור שקועים בתורה, בעמל התורה ובתפילה, אין זה טובת כלל הציבור בלבד אלא היא טובה של כל יחיד ויחיד, וזה מחייב את כל אחד ואחד להיות חלק מהציבור,

ב”ה התחילו עכשיו זמן חדש, זמן חורף, בשנה זו יש חודש אדר נוסף, ומוטלת לפנינו מסכתא ב”ק שהיא מסכת נפלאה, יש כמה סגולות המיוחדות למסכת ב”ק, ראשית, ידוע הדבר ששישה הפרקים הראשונים הם מענין לענין באותו ענין, אם לא יודעים את כולם לא יודעים את כל דיני ארבעת האבות, שכן אם חסר בידיעת פרק הפרה חסר בהבנת פרק המניח, וכן אי אפשר ללמוד את כל דיני שור מבלי לדעת את פרק שור שנגח ארבעה וחמשה,  איך אפשר  לדעת את כל דיני בור מבלי לדעת את פרק המניח, איך אפשר לדעת את כל דיני מבעה מבלי לדעת את פרק החובל, איך אפשר לדעת את כל דיני הבער מבלי לדעת את פרק הכונס.

אם אין את כל התמונה הכללית חסר בהבנה העיקרית, מלימוד מסכת ב”ק אפשר לצמוח ולהיות גדולי עולם ממש, חוץ מכל  המהלכים הרבים הנמצאים בראשונים על המסכת, יש בה את הלומדות העמוקה מחד, ומאידך כח החידוש בה קל יותר, ובפרט בשנה מעוברת זו שישנו חודש אדר נוסף צריכים להוסיף מאמץ על מנת לכבוש את מסכת ב”ק במידת האפשר, ואם כולם יתמסרו ללימוד המסכת, יגדל דור של צדיקים, וכבר ביארנו שיש צדיק ויש ‘צדיק יותר’. וציבור מוסיף ליחיד הן בתפילה הן בתורה, ופשוט שהא בלא הא לא סגיא, אין שום תירוץ שיכול להסביר מדוע בחור חסר בתפילה בבוקר, היכן שאני יושב בבית המדרש אני מוצא מקום פנוי או שתים, צריך בתפילה למלא את כל ביהמ”ד מלמעלה עד למטה, ולא מלמטה (ע”י הדלת) עד למעלה.

לי יש הרגשה מיוחדת כלפי מסכת ב”ק, שכן זו המסכת הראשונה שלמדתי בישיבת מיר, הייתי נער צעיר בגיל ארבע עשרה, והראש ישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק”ל לקח לי שלשה  רבה’ים שילמדו איתי כל אחד ב’ פעמים מתחילת המסכת ועד פרק מרובה, סך הכל למדתי איתם שש פעמים, ומלבד זאת למדתי עוד שבע פעמים! כך חינך אותי הראש ישיבה ר’ לייזר יודא זצ”ל, ולכן יש לי חביבות מיוחדת למסכת זו.

המתאמץ במצוה מצליח יותר ונקראת על שמו

אמנם כל בן תורה שואל את עצמו, איך כובשים את מסכת ב”ק, איך מצליחים בלימוד מסכת ב”ק, אולם שאלה זו היא בעצם השאלה איך נעשים ‘צדיק יותר’. איך לנצל את הסביבה היותר טובה, בכדי להשיג ולקנות מעלה זו של ‘צדיק יותר’..

אכן תשובה לכך מצינו בפרשה. הנה כתוב בהמשך הפרשה (ט, כג) ‘ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם’ ופירש רש”י אין כתיב ‘ויקחו’ אלא ‘ויקח’ לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר, והיינו, למרות ששניהם עשו אותו הדבר, מכל מקום יפת זכה לשכר רק בעולם הזה ואילו שם זכה לשכר גם בעוה”ז וגם בעוה”ב, לפי שנתאמץ יותר.

לומדים מכאן את יסוד גודל מעלת המתאמץ במצוה, שככל שמתאמץ יותר מצליח יותר, ולא זו בלבד אלא המצוה נקראת על שמו.  בודאי צריך סייעתא דשמיא ותפילה, אולם גם בתפילה יש את מעלת המתאמץ, שכן יש המתפלל ‘מלומדה’ כפי הרגילו, ויש את המתאמץ לכוין בתפילתו, וכן הוא בלימוד המוסר אם מתאמצים לקנות את היראת שמים זוכים להגיע לדרגה ביראת שמים, זה בדוק ומנוסה ורואים זאת בחוש, רק בחור שמתאמץ, מצליח בלימודיו אולם מי שאינו מתאמץ אינו מצליח, ולהתאמץ פירושו לאמץ את כל כוחותיו, וכל אחד כבר יודע ומכיר את כוחותיו כמה הוא יכול להתאמץ.

עיקר ההתאמצות, בהתמדת הלימוד

ועלינו לדעת, כי הדבר החשוב ביותר שעל האדם להתאמץ בו, הוא בהתמדה, לנצל את הזמן, זמן הוא כלי נפלא מאוד, אולם כמו ששעון שהוא קצת חלש ולא עובד כ”כ טוב, לפעמים הולך מהר ולפעמים הוא הולך לאט, גם הזמן לפעמים מתבזבז ולפעמים לא, מי שלא מתאמץ לשמור על זמנו הזמן הולך ונגמר.

איך אפשר להשיג קנין בששה פרקים במסכת ב”ק, איך אפשר לחדש חידו”ת בסוגיות הגמרא, איך אפשר להשיג סיפוק בלימוד, רק אם מנצלים את הזמן! על סדר א’ להיות לא שעתיים וחצי, לא שלוש שעות, לפחות ארבע שעות שלימות, גם סדר ב’ צריך להיות לפחות ארבע שעות, גם סדר ג’ צריך להיות לא פחות משני סדרים הראשונים וכל אחד כפי כוחו, ‘מתאמץ’ פירושו המנצל את הזמן כל רגע ורגע, ובכך הוא מתעלה וכל הציבור מתעלה עמו, ומאידך, אם אינו מתאמץ מלבד שהוא מפסיד מעלה זו הוא בגדר חוטא ומחטיא. כיון שהוא מתרפה בלימודו ומוריד את המדרגה של כל סביבתו, וכמ”ש במשלי [יח, ט] “גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית”. ובמצודות פי’ שמתרפה במלאכתו היינו במלאכת התורה, עי”ש. והוא משחית הן לעצמו והן לאחרים שיורדים בגללו. [א.ה. כאן הוסיף מרן רה”י זצ”ל “ה’שלא לשמה’ של שמירת הזמן כתוב על הקיר וצריך להיות חרוט בלבכם! שזמן חורף בו לומדים את מסכת ב”ק צריך לעבור מתוך ידיעה ועמילות התורה, ועל כולם לעסוק בו בהתמדה רבה]”.

העמל בתורה מתעלה בדרגתו מאליו

ונראה שעוד אפשר ללמוד מפרשה זו, הנה ברש”י מבואר על פי אלו הדורשין לשבח, שיש את מעלת ‘צדיק’ ויש את מעלת ‘צדיק יותר’, ובעוד שנח לא היה יכול להתעלות לדרגת ‘צדיק יותר’, ללא הסיוע מאנשי דורו של אברהם, הרי שאברהם עצמו התחזק מאליו והגיע למעלה זו לבדו ללא סיוע של אנשי דורו, שהרי אנשי דורו של אברהם היו כולם עובדי ע”ז, והוא מעצמו גילה את הקב”ה, והוא זה שהיה מרביץ האמונה בעולם. ואם נח היה בא לתוך מצב זה, היה מתעלה אחרי כל מה שנעשה ע”י אברהם. נמצינו למידים שיש אדם שיכול להתחזק מאליו על מנת להגיע למעלה זו ויש אדם  שצריך סיוע על מנת להגיע למעלה זו, והיינו, לאחר שבן אדם כבר בא בדרך, והוא כבר עמל בתורה יכול הוא להתעלות בדרגתו מאליו וללא סיוע, אלא על ידי ההתאמצות והעמל שלו גופא.

אני בטוח שכל אחד רוצה שזמן החורף הזה שבו לומדים מסכת ב”ק יהיה זמן של יגיעה עצומה בתורה, ב”ה בכל בתי המדרשות יש התעלות עצומה בתורה הן ביגיעה והן בהתמדה. ועלינו לשמור שלא תהיה שום התרשלות, וכל ישראל ערבים זה לזה, עוד אני מבקש בכל לשון של בקשה, שבית המדרש יהיה מלא וגדוש בשעת התפילות, ושהתפילה תהיה מתוך התעצמות. להתפלל אל הקב”ה ולדפוק חזק על שערי שמים על מנת לקבל סיעתא דשמיא שיהיה אפשר להתעלות בתורה, ורק כך אפשר לצמוח ולהיות מתמידים השקועים בתורה והוא התגלמות היופי שבעולם, וככל שאדם מתאמץ יותר מצליח יותר.

והנה כמו שמצינו במבול שנח שצירף את כל החיות בתיבה מתוך אחדות ניצל מן המבול, הוא הדין אנחנו הנמצאים בתיבה אחת שהיא שכונת בית ישראל, ויש קוראים אותה “שכונת ישיבת מיר”, צריכים לחזק האחד את השני בפלפול חברים ללא יוצא מן הכלל, ולקבל על עצמנו עול תורה ומצוות יום יום ושבוע שבוע. וה’ יהיה עמכם להצליח בכל מעשיכם.