דברי רבותינו

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Yeruchem Levovitz, zt”l

והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה (כד,א)
אמר מרן המשגיח הגאון הרב ירוחם ליוואויץ זצללה”ה: ענין מצות הגירושין הוא, שצריכים להתרחק  מחבר רע. הוא מגרשה כדי להתרחק מכל רע שמצא סביבו.

החידוש הוא, שזה אפילו באשתו שהוא אוהב אותה, אך אעפ”כ אהבתו לא תמנע ממנו להתרחק מן הרע שמצא בה.

לא יעלים עיניו מחמת אהבתו, אלא יתחזק להכרית את הדבר כליל ולא יעמיד עצמו בנסיון.

ה”עולם” מביטים על גירושין כפורענות, מתגרשים מחמת ריב ומחלוקת, ומחמת מידת הכעס. אולם נהפוך הוא, במצב כזה ודאי אסור להתגרש. ואפילו אם אלף פעמים ככה יכעס אין היתר לגירושין. עליהם להתגבר על מידותיהם ולהשכין שלום ביניהם.

כל מצוות הגירושין היא דווקא כשהם בשקט ובמנוחה, וזה הקידוש ה’ שבה, שלמרות אהבתם וקרבתם, כיוון שראה בה דבר רע הרי הוא מתרחק מן הכיעור והדומה לו.

דברי הימים

אלול במיר
קטעים מתוך ספר ‘נס ההצלה של ישיבת מיר’ שכתב תלמיד הישיבה הגאון רבי אלחנן הרצמן זצ”ל:

בחודש אלול היו באים לישיבה רבים מתלמידיה לשעבר מכל רחבי פולין, מהם גדולי תורה ויראה ששימשו ברבנות בפועל, כדי להתבסם מאותה האוירה המיוחדת ששרתה בישיבה בחודש אלול. הם היו שומרים על סדרי הישיבה בקפדנות ומקשיבים לשיחות המוסר ולשעורים כתלמידים מן המניין. תקופה זו נתנה להם השראה ועוצמה לכל ימות השנה.

מאמץ הלימוד, המוסר והתפילה בתקופת אלול והימים הנוראים היה בעוצמה שאין לתארה במילים. כל מה שהוזכר בענין העמל בתורה ושאיפת העליה בישיבה, הוא חיוור לעומת מה שהיה באלול. ההכרה שצריך לעשות הכל כדי לזכות בדין בראש השנה, וההכרה שהצלחת השנה גם ברוחניות תלויה ביום הדין, שיעבדו את שארית הכוחות הגופניים והרוחניים לתשובה ולמעשים טובים. כל אחד תבע מעצמו יותר וקיבל על עצמו קבלות של חיזוק יתר. הדאגה בכל מהות הנשמה היתה להשיג בימים קדושים אלו את כל מה שניתן להשיג, להיות טובים ונעלים יותר, ולזכות בדין.
בתקופה זו דמתה הישיבה לגדוד צבא הלוחם את הקרב האחרון לחיים או למות.

בישיבה היה גם ‘בית המוסר’. היה זה חדר מיוחד ללימוד המוסר מחוץ לסדר המוסר הקבוע בישיבה. מי שהרגיש בעצמו שסדר המוסר של החצי שעה לא הספיק לו, היה פונה ל’בית המוסר’ למלאות את החסר. בתקופת אלול היתה מורגשת תנועה מיוחדת בבית המוסר. בלבי חרותה עדיין התמונה הנרגשת והמרטיטה של בית המוסר בתקופת הימים הנוראים, איך שבחירי התלמידים היו שקועים כליל בספר מוסר תוך כדי ניגון הפורט על כל נימי הלב וכשבמטפחת מנגבים את הדמעות, דמעות גיל של התעלות, של השגת עולם נעלה יותר, של תקוה להיות בדרגה גבוהה יותר.

בשבילי הלכה

Harav Hagaon Meir Tzvi Shpitzer Shlita

שעטנז

בגד לכבוד

ברמב”ם דאסור רק בגד לחימום, וע’ או”ש לענין מלבוש משום כבוד ונוי. וע’ ש”ג סופ”ק דביצה דמשמע ג”כ לאיסור. (וכן הביא בדרך אמונה הלכה ט”ז בשם תשו’ ר’ ישעיה בשבה”ל ובשם תוס’ רי”ד).

וע’ חי’ ר’ שלמה בהערות קצרות סי’ א’, במה שכתב הרמב”ם בחבירו לבוש כלאים קורעו בשוק, ומשמע שהוא עצמו לא, ותי’ כי יודע שהוא כלאים אלא שלובשו משום בושה ובזה אין כלאים מה”ת אלא מדרבנן וכבוד הבריות דוחה, ורק בחבירו שאין יודע (ונחלקו אי איירי בשוגג או במזיד), ולובש לשם הנאה הוי מה”ת. והעיר שם ר’ מיכל יהודה זצ”ל א”כ גם בחבירו אמאי פושטו ולא יאמר לו שהוא כלאים.

וכעין דברי ר’ שלמה ע’ חמדת ישראל בקונ’ דרך חיים ד’ ח’, וע”ש שנדחק דמה”ט אמרו בברכות שם דאין חכמה ועצה במקום חילול ה’, כי באמת אסרו משום חילול ה’ ולא משום איסור שעטנז וצ”ע. וע”ע ברכת אברהם ביצה י”ד ע”ב אות ו’ בשם הגר”ח.

אבל בגר”א מפרש סיפא דדברי הרמב”ם שכתב אינו קורעו ואינו פושטו, היינו דאם הוא מה”ת פושט גם מה שלובש בעצמו. (ומובא גם בדרך אמונה).

וכן פשיטא ליה לבעל טוטו”ד ח”ב כלאים קט”ו לפרש ברמב”ם.

וע’ דרך אמונה הט”ז שהביא מח’ ראשונים בזה, וע”ש מתוס’ נדה ס”א ע”ב דאין כאן לועג לרש דגם בלבישת חי כה”ג שאין הנאה אין איסור, ובמת אין הנאה. (וע”ש בתוס’ דא”כ מה”ט במת אין חיוב ציצית ואין כאן לועג לרש, ועמש”כ במק”א). ובאמת בתפא”י כלאים פ”י כ”ג חולק על תוס’ מה”ט.

וע’ מח’ הפרישה וש”ך וט”ז לענין להציל בגדיו, ויש לעיין לפי שני השיטות לענין הנאת כבוד, ולכא’ היה נראה דלפי הש”ך דמחייב בלהציל בגדיו ק”ו להנאת כבוד.

מה ד' שואל ממך כי אם ליראה

Maran Hamashgiach Hagaon Harav Aaron Chodosh, zt”l

אנו נמצאים בחודש אלול שהם ימים של הכנה לימי הדין הבעל”ט. ימים אלו נקבעו ע”י משה רבינו אחרי חטא העגל, כשעלה למרום לבקש ולהתחנן מהקב”ה למחול על חטא זה, ובעליה האחרונה, כשהי’ ברצון ולקבל את הלוחות האחרונות, העבירו קול במחנה ע”י השופר משה עלה למרום אל תטעו עוד אחר ע”ז. ובאותה שעה נתעלה הקב”ה שנאמר עלה אלקים בתרועה, לכן התקינו חז”ל שיהיו תוקעים באלול כדי להזהיר לישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו.

ובאור ישראל ו כתב: בעל מס”י בהקדמתו כתב כי לא יכתב רק דברים פשוטים, כן אנכי לא אכתב רק אשר נאמרו ונשנו רבות, כי יוה”כ לבד מצוותו הגדולה וכו’ הוא תועלת גדולה לאדם להצילו מצרות רבות ונשגבות, הוא האדם אשר אין לכנותו רק אנכי – אנכי הלזה, הוא המדבר הוא החושב הוא המתאוה וכו’, הוא אנכי בעוה”ז, בשמירתו ציווי ד’ ית”ש ישיג האדם – הוא האנכי – עונג גדול, – ובעברו ציוויו ישיג צער נורא. בשע”ת (א, ג) ולא ימצא איחור התשובה זולתי בעווה”ר אם אשר הם ישנים שוכבים בלא דעת ותבונות להם למהר להמלט על נפשם, ויש מהם נדחים מעל השם ברוך הוא, ולא יאמינו לעונש החטא.

ובשע”ת שער ב: ציין כי דרכי הסיבות שיתעורר האדם בהן לשוב מדרכיו הרעות הם ששה, ובכל אחד מהם למדנו דעת אחר באדם וכו’ ויותר מהמה בני הזהר לשוב בכל יום ונפשך לטהר. מבלעדי תחזה סיבה מעוררת, וילדי יום יקושון מחשבותיך כי תזכור את בוראך, והיה לך זכרו למשיב נפש מדרכי תולדות גוש עפר, ובכל עריה תעור קשת מדעך לישר הדורי טבעך. ומיראת השם ואהבתו והבושה מלפניו תוסיף מעלה תמיד ותשקוד על נקיון כפים וכרות רעיונים מורדים משרעפיך. והברו נושאי כלי נפשך ובזכרה יוצרה תעדה עדיה ותכלול יפיה, כמו שכתוב בה’ יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל וכו’, ואשר לא השיג המעלה הזאת יכנע לבבו וכ’ גם יוודע ויבחן כי התשובה מן הנפש החשובה.

דברים י, יד, ועתה ישראל מה ד’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ד’ א’ ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו ולעבוד את ד’ א’ בכל לבבך ובכל נפשך לשמר מצוה ד’ וגו’.

ובילקוט רמז תתנ”ד: אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר מה ד’ א’ שואל מעמך כי אם ליראה וגו’. ומקשים אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא, והאמר ר’ חנינא אין לו להקב”ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר יראת ד’ היא אוצרו, ותירצו הן, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. כן נאמר שם אמר”י משום ר”א אין להקב”ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר מה ד’ א’ שואל ממך כי אם ליראה. וכתוב ויאמר לאדם ‘הן’ יראת ד’ היא חכמה, דכן בלשון יונית “הן” היא אחת.

ולכאורה קשה, דמצד אחד אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ובמימרא השניה אומר רבי חנינא שיראת שמים נמצאת באוצרו של הקב”ה, ושהיא חכמה רבה, א”כ לכאורה היא כן בידי שמים.

ועוד יותר נאמר שמוטב שלא העליתו, ובגמ’ בשבת לא: אר”י לא ברא הקב”ה עולמו אלא כדי שיראו מלפניו שנאמר בקהלת והאלקים עשה שיראו מלפניו. והנה בראש הפסוק שם אמר שלמה המלך ידעתי כי כל אשר עשה הא’ הוא יהי’ לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. וברש”י פי’ וז”ל: “ידעתי כי כל אשר עשה הקב”ה במעשה בראשית הוא ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא בתוספת ולא בגרוע, וכשנשתנה האלהי’ צוה ועשה שישתנה כדי שייראו מלפניו, אוקיינוס פרץ גבולו בדור אנוש והציף שלישו של עולם והאלהים עשה שיראו מלפניו, שבעת ימים נשתנו הלוך חמה בדור המבול לזרוח במערב ולשקוע במזרח כדי שיראו מלפניו, חמה חזרה לאחוריה עשר מעלות בימי חזקיהו ובימי אחז אביו נתקצר היום ונתרבה הלילה ביום מותו כדי שלא יהא נספד כל זה כדי שיראו מלפניו, לפיכך אין טוב לאדם לעסוק אלא במצותיו ולירא מלפניו, עכ”ל.

ואולי אפשר לומר ליישב את סתירת המדרשים, הרי אנו יודעים שיש יראת העונש ויש יראת הרוממות. יראת העונש היא בידי אדם, הוא צריך ללמוד מהנעשה סביבו ולראות שיש עונשים, אבל יראת הרוממות זה לימוד וחכמה, וכבר כתב המס”י על הפסוק אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד’ – אין אומר אז תבין תכונה וכו’, אז תבין הלכות, אלא אז תבין יראה ואם יראה היא חכמה אז ד’ יתן חכמה וזה בידי שמים, ואנו מתפללים והכן לבבנו אליך, וכן הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו, ובברכת קריאת שמע ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ובמשלי אמר שלמה המלך לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, פירוש כשרון המעשה ועזיבת העבירות יקרא חכמה וכו’, וצריך שילמד עזות העברות וההפסד והאבדן הנמצא בהם להרחיק נפש מהן ולהוכיח עצמו בזכרון הענשים וזאת הידיעה תקרא מוסר.

ובמשנה אבות ג, ט: א”ר חנינא בן דוסא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת.

ובגמ’ שבת י’ אמר רבא בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ואפילו הכי אי יראת ד’ היא אוצרו אין אי לא לא, משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו א”ל עירבת לי בהן קב חומטון א”ל לאו א”ל מוטב אם לא העליתה, כך דברי תורה אם אין יראה אומרים לו מוטב שלא העלית את תורתך.

וצריך ביאור על דברי משה רבינו ועתה ישראל, מה זה ועתה! ונראה לומר לאחר שמשה רבינו מוכיח על חטא העגל והמרגלים ועדת קורח, המתאוננים והמתאווים ועל כל זה התנפל לפני הקב”ה שימחל לישראל, עד שהקב”ה מחל ואמר לו פסול לך את לוחות האבנים והורידם לישראל, ועתה אומר משה דעו לכם, אין שום דבר לעצור את החטא רק יראת שמים, זאת הקב”ה מבקש ודורש מאתנו, רק ליראה ולקיים מצוותיו וללכת בדרכיו.

וע”כ כל בן ישיבה הבא ללמוד ולהצליח בתלמודו לגדול ולהיות ת”ח גדול ולהיות מרביץ תורה גדול אזי יש לו לשמור סדרי הישיבה התפילות והלימודים בתורה וביראה ובמוסר התפילה בישיבה.

זהו יראתו קודמת לחכמתו.

והמזלזלים בתפילה בישיבה עליהם אמר הנביא כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי.

ויה”ר שיקויים בנו “לאהבה וליראה את שמך”.

אלול תשע”ח